הפיגועים מוכיחים: גדר ההפרדה לא נותנת ביטחון
פלסטינים עוברים לתוך ישראל מעל, מסביב או דרך גדר ההפרדה כל הזמן. כך גם הגיעו חלק מהדוקרים בשבועות האחרונים. אז אם היא לא מונעת פיגועים, למה הקימו אותה?
כותב אורח: מיכאל שפר עומר-מן
רוב הפיגועים בתוך ישראל בשבועות האחרונים (למעט בירושלים) בוצעו על ידי פלסטינים מהגדה המערבית. לרובם לא היו אישורי כניסה לישראל.
אז איך הם נכנסו? לא בנינו כבר גדר הפרדה, חומת אפרטהייד, מכשול ביטחוני או איך שלא תקראו לזה? האם הגדר לא נועדה בדיוק להקשות על מחבלים פלסטינים להכנס בחופשיות לישראל ולבצע פיגועים בערים?
למרות הפיגועים האחרונים נראה שרוב הישראלים עדיין מאמינים שגל פיגועי ההתאבדות של האינתיפאדה השנייה נבלם אך ורק בזכות גדר ההפרדה, שהשאירה את כל הרעים בצד השני שלה, לכאורה. זה נכון שהפיגועים ההם כמעט נפסקו לגמרי כשלוש שנים לאחר תחילת בניית הגדר, אבל כמו במקרים אחרים גם כאן – סדר האירועים לא מצביע על קשר סיבתי מובהק ביניהם.
> איפה נמצאים החלקים הלא בנויים של גדר ההפרדה
האינתיפאדה השנייה גוועה בשל מספר סיבות, שהגדר היא רק אחת מהן. דבר זה עולה בבירור מהעובדה שרק חלק קטן מהגדר באמת הושלם בתקופה שבה הפיגועים נפסקו. האלימות אז דעכה בגלל שהמודיעין הישראלי הצליח לשחוק את הארגונים הפלסטינים. התמיכה העממית של הפלסטינים באלימות הדלדלה בגלל התוצאות הכואבות של האינתיפאדה, בעיקר המבצעים הצבאיים של ישראל, המצורים, הסגרים והעוצרים, שגרמו לנזק מצטבר לכל החברה – מבלי להניב תוצאות. חוץ מזה, פשוט נגמר המומנטום למאבק. גם האינתיפאדה הראשונה שרדה בערך חמש שנים לפני שדעכה לידי סיום.
גם חומה שלמה לא תעזור
יותר מעשר שנים חלפו מאז סיום האינתיפאדה, ומאז הושלמה בניית רוב הגדר, אבל לא כולה. עכשיו אנחנו מגלים שזה לא מספיק. גל חדש של פיגועים מבוצע על ידי פלסטינים שמקיפים את הגדר ועוברים דרך החלקים הלא בנויים בה, חותכים דרכה או מטפסים מעליה.
מערכת הביטחון מודעת לגמרי לעובדה שהגדר לא יכולה לעצור את כל ההתקפות. בכירים במערכת הציעו בשבוע האחרון להטיל סגר מלא על הגדה המערבית, בניסיון לעצור את גל האלימות. גם יצחק הרצוג, שמנסה לבסס את עצמו כמין "מר ביטחון 2", הציע הצעה דומה. אבל ראשי מערכת הביטחון דחו את ההצעה הזאת.
אפילו נפתלי בנט יצא נגד הרעיון של שימוש ביותר גדרות וסגרים כפתרון, ואמר לוואינט שחסימות פיזיות לא נותנות את הפתרון לבדן, גם בגדה וגם ברצועת עזה. כל עוד יש רצון לפגוע, תמצא הדרך לעשות את זה.
לא בטוח שלכך התכוון בנט, אבל עזה היא באמת דוגמא נהדרת לכך שגדרות ומחסומים לא יכולים לעצור אלימות נחושה של אנשים נואשים. כן, הגדר סביב עזה והמצור הימי עליה הצליחו לעצור מאה אחוז מהמחבלים המתאבדים מהרצועה. אבל בתגובה עברו הפלגים הפלסטינים השונים וארגוני הטרור לירי רקטות מעל הגדר, או לחפירת מנהרות מתחתיה.
ראשי רשויות מקומיות בדרום העבירו השבוע ביקורת קשה על חוסר האונים של הצבא מול אלפי פלסטינים חסרי אישורים שחוצים לתוך ישראל דרך הפרצות והחלקים הלא בנויים בגדר כדי לעבוד. כל אדם נחוש מספיק יכול לעשות את זה. יש אפילו כבר מספר סרטים תיעודיים שמראים איך.
אז אם גדר ההפרדה לא עוצרת טרוריסטים, אם היא לא מונעת כניסת עובדים ללא רישיון, ואם היא לא עוברת על שום גבול רשמי ומוכר, אז למה בעצם יש גדר?
> תמורת עשרים שקל תוכלו לעבור מעל חומת ההפרדה לתוך ירושלים
תשובה אחת היא "תיאטרון הביטחון". זה מונח שמתייחס לצעדים שבהם ממשלות נוקטות כדי לגרום לאזרחים להרגיש בטוחים יותר בגלל שהם יכולים לראות – בעיניים – שמשהו נעשה, אפילו אם המשהו הזה בפני עצמו לא באמת תורם הרבה לשמירה על ביטחונם. אבל "תיאטרון הביטחון" הוא למעשה רק בונוס שולי במקרה שלנו.
עובדות בשטח
התכלית האמיתית של גדר ההפרדה היא ליצור עובדות בשטח. פוליטיקה של התפשטות טריטוריאלית. אם וכאשר יום אחד תושלם בניית הגדר, ייצא שהתוואי שלה מספר כעשרה אחוז משטחי הגדה המערבית. 85 אחוז מהתוואי הנוכחי שלה עובר בתוך הגדה, ובהתרסה בוטה לא על הקו הירוק – הגבול הבינלאומי המוכר של המדינה.
ממשלות שונות בישראל הבטיחו לבית הדין הבינלאומי בהאג שהגדר לא מהווה ניסיון לשרטט מחדש את הגבול באופן חד צדדי, ללא שיתוף הפלסטינים. אף על פי כן, עשרות פוליטיקאים ישראלים אומרים בדיוק את ההיפך. ציפי לבני ודן מרידור אמרו בבירור שמבחינתם הגבול העתידי יבוסס על תוואי הגדר. והם עוד נחשבים שוחרי שלום, בהשוואה לנתניהו, שמתנגד לכל נסיגה מהגדה המערבית.
לכן בואו נכיר במציאות כהווייתה: תחושת הפחד והאימה ברחובות ישראל כיום משמשת כהוכחה שהתכלית של גדר ההפרדה, חומת האפרטהייד, מכשול הביטחון או איך שלא תקראו לזה – היא פשוט לא ביטחון.
מיכאל עומר-מן הוא עיתונאי, ועורך האתר 972+. הפוסט פורסם במקור באנגלית באתר 972+, ותורגם על ידי חגי מטר
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן