הפוליטיקה של המים: כך מייבשים קהילות מוחלשות
מכפר עקב במזרח ירושלים עד דיירי דיור ציבורי, מדרום הר חברון עד הנגב, עבור רבים בישראל ובשטחים מים אינם דבר מובן מאליו. משבר האקלים שישראל מסרבת להתמודד איתו רק מחריף את הבעיה
בריכות לצד קהילות בלי נגישות למים. פלסטינים מביאים מים ממיכלית ליד חוות מעון בדרום הר חברון, ביוני 2006 (צילום: נג'י השלמון / פלאש90)
מים, כמו חמצן, כמו חשמל, כמו שובע, כמו בריאות – טוב שהם שקופים. שמים לב אליהם בעיקר בהיעדרם. אלא שעבור רבים מדי בין הירדן לים, המים ממש לא מובנים מאליהם. השבוע מציינים בעולם את יום המים הבינלאומי, ואף שנגישות למים, לרבות חיבור תקין לתשתיות מים, הוכרה כזכות יסוד וכחלק מהזכות המינימלית לכבוד, אוכלוסיות רבות בישראל חסרות נגישות למים.
>> "אנחנו מסתכלים עליהם צמאים". אפרטהייד המים בגל חום קיצוני
קצרה היריעה מלפרט את כל ההיבטים של שלילת הזכות למים בישראל, בירושלים ובשטחים. נזכיר כמה מופעים שלה. היבט אחד של אפליה בתחום המים הוא תוצאה של היעדר חיבור לתשתיות מים. כך למשל, ירושלים המזרחית, שטח שנכבש לפני למעלה מיובל והוחלה עליו ריבונות ישראלית, הוזנח שנים רבות. במשך כל השנים האלה, המדינה לא אישרה תוכניות מתאר לירושלים המזרחית, תוכניות שבהיעדרן לא ניתן לחבר באופן חוקי בתים ושכונות לתשתיות מים. הגם שהמדינה פועלת לשיפור המצב, בחלק מהמקרים חיבור מתחמים לחברת "הגיחון", תאגיד המים של ירושלים, מותנה במימון התושבים. דמיינו שחיבור שכונה במודיעין לתאגיד המים המקומי יותנה במימון ישיר של תושבי השכונה.
מקרה קיצוני הוא כפר עקב, שכונה שבה מתגוררים עשרות אלפי פלסטינים, בעלי מעמד אזרח או תושב, שנאלצים להסתפק בקבלת מים מספק פלסטיני. גם בגלל הקצאת חסר של ישראל לרשות הפלסטינית, בקיץ שעבר נוצר משבר שבשיאו קיבלו תושבי השכונה מים עד יומיים בשבוע. דמיינו את הריח בשכונה שבה לא ניתן להדיח את השירותים, דמיינו את המפגע התברואתי שהדבר גורם, ואז תבינו מה המשמעות של שלילת הזכות למים.
כדי להתמודד עם המצוקה, נאלצו תושבי השכונה לרכוש מים לא מפוקחים, מגורמים שאינם מפוקחים ובמחירים שאינם מפוקחים. עלות המים גבוהה כל כך, שתושבי השכונה נאלצו ללוות כספים, להיכנס לחובות או לוותר על מוצרי יסוד רק כדי לרכוש מים. עתירה שהוגשה בעניין באוגוסט 2024 עדיין תלויה ועומדת.
מקור דאגה תמידי. פלסטינית במאספר יטא ליד חיבור מים מאולתר, בפברואר 2019 (צילום: אורן זיו)
פגיעה בזכות למים משפיעה גם על אוכלוסיות הסובלות מעוני קשה. היבט אחד הוא היעדר השקעה בתשתיות המים והביוב בדיור הציבורי ובשכונות מצוקה. תאגידי המים אמונים על תחזוקת תשתיות המים במרחב הציבורי, והאחריות על תחזוקה בבתים מוטלת על בעלי הבתים. אלא שאוכלוסיות עניות, בפרט דיירי הדיור הציבורי, אינם יכולים לגייס את הממון לתחזוקה זו. שחיקה של תשתיות מים וביוב גורמת לנזילות, הפוגעות בתשתיות הבתים ולרטיבות בקירות. נזילות ביוב מסכנות את בריאות הציבור. בעיה זו נדונה בכנסת הקודמת והובהר שנדרש פתרון מערכתי, אך לפני שננקטו צעדים מעשיים הכנסת התפזרה, ובכנסת הנוכחית הנושא נזנח. גם מנגנון הסבסוד של תעריפי המים למעוטי יכולת לוקה בחסר.
הבעיות האלה מחווירות, כמובן, מול האסון המחריד של היעדר נגישות המים בעזה, מול שלילה קיצונית של נגישות למים בגדה המערבית, ומול היעדר חיבור לתשתיות מים בכפרים בדואים בנגב. בישראל מים הם משאב שמחולק בצורה מפלה. זו אפליה שיטתית, שאיננה תוצאה של תנאי שטח גיאוגרפיים או נסיבות אובייקטיביות אחרות: המדשאות המוריקות בעומר ובריכות השחייה בהתנחלויות סמוכות ליישובים שבהם אנשים בוחרים בין מים לתרופות, ומקלחת יומית היא פריבילגיה. ככל שקהילה מודרת יותר, כך נגישותה למים – התנאי הבסיסי ביותר לחיים – פוחתת.
הפערים בנגישות למים ילכו ויעמיקו ככל שמשבר האקלים יחריף, ובישראל המשבר מכה במהירות ובעוצמה עזות יותר מבמקומות אחרים. משום שאנחנו אזור פגיע במיוחד למשבר האקלים, עליית הטמפרטורות בישראל גבוהה מהממוצע העולמי. גם שיעור המשקעים הולך ופוחת. ינואר 2025 היה השחון ביותר מאז החלו המדידות. אופיים של המשקעים משתנה כך שהגשמים חזקים יותר, גורמים ליותר שיטפונות, והסיכוי שלהם להיקוות במאגרי גשמים נמוך יותר. כולנו מרגישים את שינויי האקלים, אבל אוכלוסיות מודרות יסבלו מהם יותר.
המחדל המקומם של הממשלה להתמודד עם משבר האקלים משליך על כולנו. דילולו של חוק האקלים, שכלל פרק המחייב את כלל הגופים הפועלים תחת הרשות המבצעת להיערך למשבר, גם בהקשר של נגישות למים, מעורר דאגה ממשית לעתידנו. אלא שאדישות הממשלה למשבר האקלים לא משפיעה באופן שוויוני על כל אזרחי ותושבי המדינה. לוואקום שיוצרת המדינה נכנסות רשויות עשירות שמסוגלות לממן תוכניות להיערכות למשבר. תושבי עומר, ראשון לציון או חיפה לא יתעוררו לברזים ריקים.
ההתמודדות עם משבר האקלים חייבת להיות שוויונית ומתוך עמדה שהיא לא רק סביבתית אלא גם כזו המקדמת שמירה על זכויות אדם. בהיעדר גורם מרכזי מתכלל, שישקיע משאבים במקומות כמו ערערה, תל שבע, אופקים או מגדל העמק ויבטיח שההיערכות למשבר האקלים תיעשה באופן שוויוני, אנשים יתחילו למות בצמא. פשוטו כמשמעו.
הגר שחטר היא עו"ד באגודה לזכויות האזרח
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, "שיחה מקומית" גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית, שגובה את חייהם של עשרות אלפים בעזה ומפקירה למותם את החטופים הישראלים.
התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות "שיחה מקומית", על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
