העולם מתחיל סוף סוף להפנות גב לדלקים מאובנים

בשבועות האחרונים רשמה האנושות שורת הישגים עצומים במאבק למען אקלים יציב. תעשיות האנרגיה המבוססות על דלקים מאובנים (נפט, גז ופחם) נמצאות בעמדה חלשה יותר מאי פעם. ממוסדות בינלאומיים במרכז כלכת האנרגיה העולמית, דרך בתי משפט בשורה של מדינות שונות, ועד אסיפות בעלי המניות של תאגידי האנרגיה עצמן, יצרניות הדלקים משני-האקלים נתקלות בקווים אדומים בוהקים.

ב- 21 במאי, ה-G7 – מועדון שבע הכלכלות הגדולות מלבד סין (ארה"ב, בריטניה, קנדה, צרפת, גרמניה, איטליה ויפן והאיחוד האירופי) קיבל החלטה להפסיק עוד השנה את המימון הבינלאומי עבור פרויקטים מבוססי פחם. מדובר בעיקר במנגנוני השקעה וסיוע המאפשרים למדינות עניות יותר להקים תשתיות אנרגיה פחמיות דוגמת תחנות כוח.

ג'ון קרי, שליחו המיוחד של נשיא ארה"ב ג'ו ביידן לענייני אקלים, הכתיר את ההחלטה כתקדים חשוב, הפעם הראשונה בה מדינות לוקחות על עצמן התחייבות שכזו – והאיץ בכל ה-G20 (כלומר 20 הכלכלות הגדולות בעולם) לאמץ את אותה הגישה. ברברה פומפילי, שרת הסביבה של צרפת, אומרת שההחלטה נותנת "סימן חזק מאוד לעולם שפחם הוא אנרגיה של העבר. ההחלטה מניחה את התשתית לשינוי רדיקלי לעבר אנרגיה נקיה".

למרות חשיבות ההחלטה, חשוב לשים לב גם למגבלותיה: ההחלטה לא מונעת מימון עבור תשתיות פחם עם מנגנוני לכידת פחמן, טכנולוגיה שאינה נפוצה עד כה אך תעשיית הפחם תולה בה תקוות גדולות כדי להמשיך להתקיים. יש גם סעיף מעט תמוה המאפשר מימון פחם "בנסיבות מוגבלות" ויוצאות דופן "בכפוף לשיקול דעתה של כל מדינה".

ומלבד כל סייגים אלו, מדובר מלכתחילה רק במימון בינלאומי, ואין מניעה שאותן מדינות ימשיכו לפתח תשתיות פחם בגבולותיהן עצמן – באנגליה למשל עדיין מתוכנן מכרה פחם חדש, אם כי גם פרויקט זה שנוי במחלוקת ועתידו אינו ברור.

סוכנות האנרגיה העולמית דורשת להפסיק מיד לפתח דלקים מאובנים

רק כמה ימים לפני פסגת ה-G7 שבה התקבלה אותה ההחלטה, פירסמה סוכנות האנרגיה העולמית (IEA) דו"ח חדש ומפתיע. הארגון, שהוקם במקור כדי לתאם בין יצרניות נפט, ממליץ כעת בדחיפות להפסיק את כל ההשקעות בפיתוח דלקים מאובנים ואף לאסור על פיתוח מאגרים חדשים ותשתיות חדשות.

כפי שמדווחת שני אשכנזי ב"גלובס", מדובר בדו"ח המקיף ביותר של הסוכנות בענייני אקלים עד כה. הדוח משרטט את האופן בו העולם יוכל עוד לעמוד ביעדי הסכם פריז, גם בעוד אוכלוסיית העולם גדלה ובעוד הגישה לחשמל ממשיכה להתרחב לאוכלוסיות שעדיין אינן נהנות ממנה.

כדי להשיג יעדים אלו ולהגיע לנטו אפס פליטות ברמה גלובלית עד שנת 2050, הסוכנות מתווה מעל 400 אבני דרך בתור בסיס לדיונים בפסגת האקלים העולמית (COP26) שתתקיים בגלאזגו שבסקוטלנד בנובמבר הקרוב.

כמו שמזהירה אשכנזי, על אף חשיבות הדו"ח, בינתיים העולם ממשיך לחתור בכיוון הנגדי ולפתח תשתיות אנרגיה על בסיס מאובנים; כך גם בישראל, הממשיכה לפתח את מאגרי הגז שלה ולקדם פרויקטי נפט כמו הסכם קצא"א לשינוע נפט מאיחוד האמירויות דרך ישראל.

בתי המשפט מכירים בזכויות דורות העתיד מול שינוי האקלים

בזמן שמוסדות עולמיים חשובים מצביעים על שינוי כיוון ברור עבור משק האנרגיה, שורת מאבקים משפטיים מבססת את הדרישה לייצב את האקלים למען הצעירים ודורות העתיד. בשורת פסיקות שונות, בתי משפט בגרמניה, הולנד ואוסטרליה הכירו באופנים שונים בחוסר הצדק הבין-דורי של הרס האקלים – ומטילים על ממשלות ותאגידים את האחריות להשתלט על פליטות גזי החממה באופן מיידי.

בסוף אפריל, פסק בית המשפט החוקתי בגרמניה נגד הממשלה ודרש ממנה לשפר את מאמצי ייצוב האקלים שלה באופן מיידי. הפסיקה קבעה כי חוק האקלים הגרמני משנת 2019 לא היה מספיק ספציפי ביעדיו, והותיר נתח גדול מדי מהעבודה הנדרשת לעשורים שאחרי שנת 2030.

הפסיקה קבעה שמדובר בפגיעה בחירויות הדורות הצעירים, שמרווח האפשרויות שלהם יצומצם באופן חד בשל חוסר הפעולה של הממשלה כיום.

כבר תוך שבועיים העבירה ממשלת גרמניה חוק מעודכן, בעקבות הפסיקה אך גם על רקע עדכון יעדי האקלים של האיחוד האירופי. החוק החדש מציב יעדים שאפתניים בהרבה – צמצום פליטות של 65% עד שנת 2030 ושל 88% עד שנת 2040 – ויעדי ביניים מפורטים הרבה יותר. עם החוק החדש העבירה הממשלה גם חבילת מימון עבור רבים מהצעדים שיידרשו בשביל לעמוד ביעדים.

שבועיים לאחר מכן, ב-26 במאי, נרשמו עוד שתי פסיקות חשובות. באוסטרליה, שופט הורה לממשלה לוודא שהרחבת מכרה פחם לא תזיק לבריאות הילדים – והכיר בהיות משבר האקלים "פשע בין-דורי." בינתיים נפלה בהולנד פסיקה תקדימית, אפילו היסטורית.

בפעם הראשונה, בית משפט הטיל על חברת נפט פרטית את האחריות לעמוד ביעדי הסכם פריז. בתביעה של 17 אלף אזרחי הולנד וסניף הולנד של ארגון "ידידי כדור הארץ" יחד עם עוד מספר ארגוני סביבה ואקלים, בית המשפט פסק נגד חברת הנפט הפרטית הגדולה בעולם, רויאל דאטש של (Shell) על אחריותה לפליטת גזי חממה.

על פי הפסיקה, לא רק שעל החברה לצמצם את הפליטות להן היא אחראית ישירות – אלא גם את אלו הנגזרות מהשימוש של לקוחות התאגיד במוצריו. כיוון שמדובר בתאגיד שמוצריו הם נפט וגז ומוצריהם, כלומר מוצרים שהשימוש בהם כרוך באופן בלתי נפרד בפליטת גזי חממה, השלכות הפסיקה יכולות להיות עצומות.

החברה הודיעה מיד על כוונה לערער, תהליך שעשוי לארוך שנים לפני שיתחיל ביצוע פסק הדין. אך חרף הערעור, עצם הפסיקה מהווה איתות חשוב לתאגידי האנרגיה ולמשקיעים: החגיגה מגיעה לסופה. כבר ממש לא בטוח שניתן יהיה להמשיך לגרוף רווחים בזמן שהעלויות נופלות על הציבור, על תושבי מדינות עניות, ועל דורות העתיד.

הפסיקה חשובה עוד יותר כיוון שהיא תספק רוח גבית ואולי אף תקדים משפטי קריטי עבור תביעות רבות בעלות אופי דומה המתקדמות בבתי משפט שונים בעולם.

תיק חשוב במיוחד מסוג זה מתנהל כעת בבית המשפט האירופי לזכויות אדם, בו שש צעירים וצעירות מפורטוגל תובעות 33 מדינות באירופה על אי-עמידתן ביעדי הסכם פריז.

פסיקת בית המשפט הזה יכולה לכבול חוקית את ממשלות המדינות הנתבעות, כך שלנצחון בתיק עשויה להיות השפעה עצומה בפועל. עם זאת, מדובר במאבק משפטי ארוך וקשה מול עשרות ממשלות בו-זמנית, וצוות התביעה זקוק לתמיכה ציבורית ולסיוע במימון העלויות – חתמו על העצומה ושקלו לתרום להם כמה פרוטות אם באפשרותכן.

בעלי המניות מורדים בתאגידי האנרגיה

אם לא די בכל ההישגים הללו, ממש באותו היום של הפסיקות בהולנד ובאוסטרליה נרשמו עוד ניצחונות בחזית נוספת: לחץ של בעלי מניות על תאגידי אנרגיה גדולים.

אחד מהתאגידים האלו הוא אקסון מוביל, בין תאגידי האנרגיה הגדולים בעולם. על רקע משבר האקלים החליטו בתאגיד, תחת המנכ"ל דארן וודס (Woods), דווקא להגביר את הפקת הנפט בעשור הקרוב. ב-26 במאי הצליח מרד של בעלי מניות נגד מגמה זו – בין היתר בתמיכת ענקית ההשקעות בלאקרוק – להכניס לדירקטוריון שלושה נציגים של קרן אקטיביסטית זעירה, שמטרתם לדחוף נגד תכנית הרסנית זו ולדרוש מהתאגיד להתנהל באופן אחראי יותר.

בינתיים בחברת שברון, עוד אחת מענקיות האנרגיה העולמית, הצביעו בעלי המניות על שורת החלטות. נגד עמדת הדירקטוריון תמכו 61% מבעלי המניות בצעה להגביל את הפליטות לה אחראית החברה גם במורד שרשרת הערך, כלומר בקרב לקוחותיה.

כפי שמדגישה עיתונאית האקלים האמריקאית אמילי אטקין, המסקנה מנצחונות לא צריכה להיות שעדיף להחזיק במניות בחברות נפט מאשר לפעול למשיכת ההשקעות בהן – נדרש הן הלחץ מבפנים והן הלחץ מבחוץ כדי להביא לשינוי.

"נקודת מפנה בהיסטוריה"

הצטברות ההישגים האלו עשויה לסמן שינוי מגמה עצום בכלכלת האנרגיה העולמית. ביל מקקיבן, אחד מפעילי האקלים החשובים והוותיקים בארצות הברית, קרא ל-26 במאי "אולי היום הכי אסוני עד כה עבור תעשיית [הדלקים] המאובנים המסורתית". גרטה תונברג הגדירה את הפסיקה נגד חברת של בתור "גיים צ'יינג'ר". עורך דין של "ידידי כדור הארץ" בהולנד אפילו קרא לפסיקה "נקודת מפנה בהיסטוריה".

אולם סומיני סומגופטה, שסיקרה את יום הנצחונות נגד הנפט עבור הניו יורק טיימס, מזהירה: "אף אחת מהפעולות האלה אינה מסכנת, כמובן, את תעשיית דלקי המאובנים. הכלכלה העולמית ניזונה זה 150 שנה על ידי תעשייה זו, ועובדה זו אינה צפויה להשתנות באבחה".

גם אם מדובר בנקודת מפנה היסטורית – כפי שניתן רק לקוות – פושעי האקלים לא יוותרו על נכסיהם ורווחיהם בלי מאבק חורמה, והדרך לייצוב האקלים עוד ארוכה. הזמן שנותר, ותקציב הפחמן שנותר, מצומצמים מאוד, ונדרשת עבודה קשה כדי להשלים את המפנה האנרגטי בפרט ואת ייצוב האקלים בכלל.

החדשות הטובות הן שכולנו יכולות לקחת חלק בעבודה הזו. הלחץ הציבורי המתגבר ברחבי העולם הוא הבסיס עליו נבנים כל ההישגים הללו; בלעדיו לא היה שום סיכוי לקדם את השינוי.

כמובן שמי שיש לה ממון, כוח והשפעה יכולה להפעיל אותם יותר מרובנו – בין אם באמצעות לחץ ישיר על ממשלות וגופים בינלאומיים או באמצעות תיק השקעות עמוק המקנה זכות הצבעה בתאגידי אנרגיה גדולים. אך זו תהיה טעות מרה אם אלו מאיתנו שלא זכינו ביתרונות שכאלה נשב ונחכה שאחרים יביאו את השינוי.

בגלל האופי הגורף של השינויים שנדרשים כדי להספיק לייצב את האקלים כעת, כל אחת מאיתנו יכולה להשפיע גם בסביבה המיידית שלה.

עוזר כמובן לצמצם את המידה בה אורחות חיינו הפרטיים מושקעים בהרס האקלים, אבל בלי פעילות קולקטיבית לא נגיע רחוק. בכל מקום בו אנחנו מוצאים את עצמנו, ניתן לחבור עם אחרים ולדחוף לשינוי: להתאגד עם שכנים וארגוני חברה אזרחית לדרוש שיפורים לתחבורה הציבורית, לתשתיות העירוניות ולשירותים החברתיים; להתארגן יחד עם עמיתינו למקום העבודה ולדרוש אחריות סביבתית מההנהלה; לכתוב מכתבים ולארגן הפגנות מול נבחרי ציבור בדרישה לאמץ עמדה אקלימית העומדת בגודל השעה.

אנשים מעטים מאוד עדיין מכתיבים עבור כולנו את האפשרויות העומדות בפנינו וכופים עלינו להיות שותפים לפשע בהרס האקלים בחיי היום יום שלנו. אך מול קומץ הדירקטורים, המשקיעים והפוליטיקאים, יש לנו יתרון שלא יכול להיות להם לעולם: אנחנו רבים, ואנחנו נאבקים על חיינו.

כל שנותר לנו הוא לאגד את כוחנו ולדרוש את מה שמגיע לנו ולכל אדם: אוויר שניתן לנשום, אקלים שניתן לחיות ולפרוח בו ועתיד שניתן לצפות לו.