"הסירוב לאפשר שיחות טלפון פוגע אנושות באסירים הפלסטינים הקטינים"

משבר הקורונה החמיר את מצבם של האסירים הפלסטינים (המוגדרים ביטחוניים), שנותרו מנותקים מהעולם למשך חודשים ארוכים, ללא קשר טלפוני וביקורים. אחד מהם הוא אחמד צברי, קטין בן 17, שהגיש עוד לפני המשבר עתירה לבית המשפט בדרישה לאפשר לכלואים הקטנים קשר טלפוני רציף עם בני משפחתם, כפי שניתן לאסירים פלילים.

על פי נתונים שאסף ארגון בצלם, נכון ליוני היו כלואים בישראל 151 קטינים פלסטינים. על פי ארגון אדמיר, נכון לאוגוסט היו 140 קטינים במעצר.

בנובמבר יתקיים דיון בבית המשפט העליון בעתירה שהגיש צברי, כמה ימים לאחר שימלאו לו 18 שנה. במוקד להגנת הפרט, המייצג את צברי, חוששים שהעובדה שהוא לא יהיה קטין בזמן הדיון הראשון תוביל לדחיית העתירה.

צברי, תושב קלקיליה, כלוא בכלא מגידו מאז מרץ 2019, לאחר שנגזרו עליו 20 חודשי מאסר בעסקת טיעון. הוא הורשע בכך שניסה לייצר, ללא הצלחה, נשק מאולתר באמצעות צינורות ברזל, מסמר וקפיץ; בגיוס אנשים לחמאס "לשם הדפסת דגלים וסרטי ראש המזוהים עם הארגון", לפי כתב האישום; ובכך ש"קשר קשר" להניח פצצה ליד גדר הביטחון, אף שלבסוף המטען לא יוצר.

באוקטובר 2019 עתר צברי לבית המשפט המחוזי בנצרת, בדרישה לאפשר לו קשר טלפוני עם משפחתו. באפריל העתירה נדחתה, בין היתר בטענה ששב"ס מקיים פיילוט טלפונים לקטינים בכלא דמון, בעוד צברי כלוא בבית כלא אחר. טענה נוספת לדחייה היתה שתקנות הוראת שעה מיוחדות, שהותקנו בתקופת הקורונה, איפשרו שיחות טלפון מפוקחות לקטינים. כעת המקרה צפוי להגיע לבית המשפט העליון במסגרת ערעור.

באפריל, בשיא הגל הראשון של הקורנה, עתרו לבית המשפט המוקד להגנת הפרט, הוועד נגד עינויים וארגונים נוספים, בדרשה לאפשר לאסירים שיחות טלפון לאסירים קטינים. בעקבות העתירה גיבשו בשב"ס נוהל שמאפשר לאסירים קטינים לשוחח עם בני משפחותיהם אחת לשבועיים למשך כעשר דקות.

העתירה עצמה עדיין מתנהלת, אך מתשובת המדינה שניתנה באוגוסט עולה כי אסירים שבני משפחתם לא יכלו לבקרם בגלל "מגבלות הקורונה" ימשיכו להיות זכאים לשיחה אחת פעם בשבועיים, למרות שהוראת השעה לא חודשה.

טלפון רק לאסירים פליליים

בשלוש השנים האחרונות (2017-2019), נעצרו בממוצע שנתי כ-5,056 נערים בני 12 עד 18 על ידי כוחות הביטחון הישראליים בגדה המערבית ובמזרח ירושלים – כך לפי נתונים שהתקבלו במסגרת עתירת חופש מידע שהגישה קבוצת הורים נגד מעצרי ילדים במאי השנה.

מהנתונים עולה עוד כי בגדה המערבית נעצרו בממוצע שנתי בשלוש השנים הללו 1,649 נערים בני 12-18, ובכל אחת מהשנים כ-30 מהקטינים שנעצרו היו בני 12-13 – כלומר, עשרות מהעצורים הפלסטינים בגדה נושקים לגיל האחריות הפלילית.

פקודת האסירים הביטחוניים קובעת באופן גורף כי אין לאפשר לאסירים תחת הגדרה זו לקיים קשר טלפוני. הפקודה יוצרת אבחנה בין האסירים הביטחוניים ליתר האסירים שעליהם חלה הפקודה הכללית, המאפשרת את הקשר הטלפוני.

בעתירה של צברי לבית המשפט העליון מדגישים במוקד להגנת הפרט כי בפקודה מצויינים "חריגים" למניעת הקשר הטלפוני, אך אלה מיושמים רק עבור אסירים ביטחוניים יהודים, ולא בהקשר של כלואים ביטחוניים פלסטינים. זאת, בשל הדרישה לחוות דעת חיובית של גורמי הביטחון "הניתנת במשורה, אם בכלל".

במרץ 2019, לפני העתירה הפרטנית של צברי, הגישו במוקד להגנת הפרט עתירה עקרונית לבית המשפט העליון נגד מניעת הקשר הטלפוני לכולם – קטינים ובגירים פלסטינים. בהחלטה נקבע כי "דרך המלך לתקיפת החלטות ונהלים של שב"ס היא באמצעות הגשת עתירת אסיר לבית המשפט המחוזי, בהתאם לסמכותו המעוגנת בסעיף 62א לפקודת בתי הסוהר". לכן צברי הגיש עתירה פרטנית בעיינו.

בהליך שהגיש צברי בבבית המשפט המחוזי בנצרת, המדינה טענה כי הסכנה הנשקפת מאסירים קטנים זהה לזו הנשקפת מאסירים בגירים, ולכן לא ניתן להחריגם מההחלטה על קיום קשר טלפוני.

בית המשפט הורה על הזמנת חוות דעת של השב"כ, שתוגש בתוך 14 ימים ותתייחס לשאלה אם ועד כמה פוטנציאל הסיכון לביטחון המדינה הקיים לגבי אסירים בכלל רלוונטי וקיים גם לגבי אסירים ביטחוניים קטינים. פסק הדין באפריל ניתן עוד לפני שעורכי הדין של צברי קיבלו לידם את חוות הדעת של השב"כ.

"זו החלטה שנועדה להפעיל לחץ נפשי על הקטינים"

לדברי עו"ד נדיה דקה מהמוקד להגנת הפרט, "מעצר עבור קטין זה מצב טראומטי במיוחד, וללא קשר עם המשפחה עלול להיות לכך נזק לטווח הארוך. בעבר בג"ץ סירב לדון בסוגיה העקרונית של קשר טלפוני בין קטין כלוא לבין בני משפחתו, אז אחמד נאלץ לפנות במסגרת עתירת אסיר פרטנית".

דקה מציינת כי קשה לנהל הליכים עבור אסירים פלסטינים קטינים "עד הסוף", מכיוון שרבים לא מספיקים לסיים את ההליכים כי הם משתחררים או עוברים את גיל 18. "צברי יודע שסביר להניח שההחלטה לא תחול עליו, אבל הוא ממשיך, כי חשוב לו הקשר הטלפוני של האסירים עם המשפחות".

המוקד להגנת הפרט ביקש להקדים את מועד הדיון בבית המשפט העליון, שנקבע ל-25 בנובמבר, כך שיתקיים לפני יום הולדתו ה-18 של צברי שיחול ב-19 באותו החודש. "קשה מאוד לתקוף את העוול הזה במסגרת עתירת אסיר פרטנית. אנחנו מקווים שסוף סוף בית המשפט ייקח על עצמו לפתור את המצוקה הזו של הקטינים הכלואים אחת ולתמיד", נמסר מהמוקד.

בתשובת המדינה לערעור שהגישו עורכי הדין של צברי לבית המשפט העליון הוזכרו פסיקות קודמות בנושא, ונטען כי המניעה לקשר טלפוני "נגזרת משלילת החירות האישית של האסיר ונובעת מהסכנה המיוחדת לביטחון המדינה הנשקפת מקבוצת אסירים ייחודית זו, ועל כן היא נמצאת בגדר סמכותו של המשיב ואין עילה להתערבות בה". עוד צויין כי  מלבד בחודשים מרץ עד יוני, ביקרו אותו בני משפחתו "לרוב מדי שבועיים".

המדינה שבה וחזרה על כך שבימים אלה מתבצע פיילוט לקשר טלפונים בכלא דמון, אף שכאמור צברי כלוא בכלא מגידו.

הפיילוט המדובר התחיל בעקבות שביתת הרעב שהתקיימה בשנה שעברה, ובמסגרתו מותקנים טלפונים ציבוריים באגפים ביטחוניים וכל אסיר מקבל שלוש שיחות של עד רבע שעה בשבוע. הפיילוט מיושם כיום באחד האגפים בכלא דמון, באגף בכלא רמון ובאגף בכלא קציעות.

במסגרת הפיילוט מקבלים כ-300 אסירים (כולל הקטינים) גישה חוקית לתקשורת באמצעות הטלפון. בית המשפט העליון הורה למדינה לעדכן על התקדמות הפיילוט עד שבוע לפני הדיון שיתקיים לצברי בנובמבר.

אביו של צברי, עיסא, תהה בשיחת טלפון מביתו בקלקיליה: "טוענים שמונעים את הקשר עם המשפחות מסיבות ביטחוניות, כדי למנוע טרור, אך האם השיחות (שקיימו בעת הקורונה; א"ז) גרמו לנזק ביטחוני למדינה? למי זה מפריע שהוא מדבר עם אמא שלו ומספר מה שלומו? זו החלטה עונשית, כדי לנתק את הקשר בין האסירים למשפחות, וכדי להפעיל לחץ נפשי על הקטינים".

האב אישר כי בנו קיבל שיחת אחת פעם בשבועים למשך עשר דקות, כפי שהמדינה התחייבה בעקבות העתירה שהוגשה בתקופת הקורונה, אך כי לפני שהחלו השיחות הקשר עם בנו נותק. "היתה תקופה של כמה חודשים שלא היינו בקשר. למרות החוקים הבינלאומיים, פשוט לא איפשרו לו ליצור קשר עם המשפחה".

לדברי האב, המדיניות בבתי הכלא פוגעת קודם כל באסירים הקטינים. "ישראל חייבת להתנהג לאסירים לפי החוקים וההסכמות הבינלאומיות, אך ממשלת נתניהו הגזענית לא עושה זאת. יש הבדל בין ההתנהלות שלהם מול אסירים פלסטינים וישראלים".

לעתירה של צברי ביקשו גם להצטרף, כידידי בתי המשפט, קבוצת הורים נגד מעצרי ילדים. בחוות דעת ששלחו כמה אנשי ונשות מקצוע מתחום בריאות הנפש, העובדים בשיתוף הקבוצה, מצויין כי בקשות של צברי "אינה בעיה של יחיד, אלא סירוב גורף ומתמשך שלטענת המבקשים פוגע פגיעה אנושה בכל קבוצת הקטינים המסווגים כביטחוניים המוחזקים במשמורת בידי ישראל".

במסמך שחיברו המומחים מצויין כי צברי, כמו רבים מהקטינים שנעצרים, נעצר באישון לילה על ידי חיילים שפרצו לביתו "תוך השחתת רכוש, יצירת מהומה ורעש ותוך הפחדה של אחיו הקטינים".

עוד מצויין במסמך כי "כמו נערים רבים אחרים, גם המערער עבר מסכת קשה של הפקרה ואלימות מרגע המעצר ועד שהגיע לבית הכלא מגידו – כולל חקירת שב"כ שנמשכה תשעה ימים, וכל זאת כשהוא מנותק מהעולם החיצון ללא שום יכולת ליצור קשר עם בני משפחתו".

בחוות הדעת מצויין ההשלכות הקשות של ניתוק הקשר בין העצור הקטין למשפחתו: "ניתוקו של ילד ממעגל התמיכה החשוב ביותר, דווקא כשהוא עובר ממילא משבר קשה של מעצר, חקירה ומאסר – הוא דבר העלול לשבור את רוחו… מניעת קשר רציף עם המשפחה באמצעות קשר טלפוני מחריפה ומעמיקה את הפגיעה בו".

עוד נקבע בחוות הדעת כי  "גישה לשיחת טלפון סדירה אמנם לא תרפא את הפצעים והטראומות שילד חווה במהלך מעצרו וחקירתו, אבל יש בידה להפחית מהעומס הרגשי והנפשי המוטל עליו".