newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

המשטרה סגרה אירוע תרבות בתיאטרון אל-חכוואתי בירושלים

תיאטרון אל-חכוואתי היה אמור לארח ערב שירה אותו ארגנה העמותה ללימודים אקדמיים ע"ש מילאד עיאש, בן 17 שנהרג לפני חמש שנים במהלך הפגנות בסילוואן מירי שמעולם לא נחקר ברצינות. המשטרה שטענה כי במקום אמור להיערך כנס של החזית העממית, פלשה בכוחות גדולים לתיאטרון וסגרה אותו למספר שעות

מאת:

כתבו: מערכת ערב48

כוחות גדולים של משטרה ושב"כ פרצו בערב יום חמישי לפני שבוע לתאטרון הלאומי הפלסטיני "אל-חכוואתי" בירושלים. להנהלת התיאטרון נמסר צו סגירה למספר שעות, בטענה שהמקום מארח כנס של ארגון טרור.

בשעה שש בערב היה אמור להיפתח במקום אירוע שכותרתו "שירו איתנו", אותו מארגנת קרן מילאד ללימודים אקדמיים. הקרן היא על שמו של השהיד מילאד עיאש, נער בן 17 שנהרג לפני חמש שנים במהלך הפגנות בסילוואן מירי שפגע בו מכיוון התנחלות בית יהונתן ומעולם לא נחקר ברצינות. באירוע לזכרו הייתה אמורה להשתתף האמנית רולא עאזר, לצד אמנים נוספים.

המשטרה טענה בהודעתה כי בתאטרון היה אמור להיערך כנס של החזית העממית לשחרור פלסטין. מפקד מחוז ירושלים, יורם הלוי, חתם על הצו המורה לאסור על קיומו של האירוע לפי הסמכות שניתנה לו לפי סעיף 9 של חוק המאבק בטרור 2016. לפי הצו שנתלה על דלת התאטרון, הוא היה אמור להיסגר בין השעות חמש אחר הצהרים לחצות.


שוטרים סוגרים את תיאטרון אל-חכוואתי

בשיחה שקיימנו אמרה המנהלת האמנותית של התאטרון, ג'ורג'ינה עספור, כי "זאת לא הפעם הראשונה בה מוציאים צו סגירה ועוצרים את הפעילות של תאטרון אל-חכוואתי. ברור לנו שיש מדיניות מכוונת לחנוק את הפעילות התרבותית הפלסטינית בירושלים. הטענות של המשטרה והשב"כ כי היה כנס של מפלגה פוליטית רחוקה מלהיות נכונה. מה שהיה מתוכנן היה אירוע שירה לתמיכה בסטודנטים. הופתענו לראות שוטרים ואנשי שב"כ פולשים חמושים לתאטרון, שהוא מוסד תרבות, כדי למסור לנו את צו הסגירה ולאסור על הפעילות, זאת ללא בירור או אזהרה מראש".

עספור סיפרה על מה שאירע בחמישי בערב: "הם נכנסו לאולם הגדול בזמן החזרה האחרונה של האמנים והפסיקו את החזרה. הם הוציאו מהאולם הקטן קבוצה של סופרים שהשתתפו באירוע הספרותי 'היום השביעי' שמתרחש כל יום חמישי, זאת למרות שאין קשר בין שני האירועים. הם חקרו שני אנשים בתוך המבנה ומסרו לנו את צו הסגירה. השאלות שלהם היו מוזרות, אבל למרות ניסיונותיהם להתגרות בנו, כיבדנו את ההוראות ופינינו את התאטרון בשקט, במיוחד מכיוון שחלק גדול מהנוכחים היו נשים וילדים ואנשים מבוגרים. התאטרון נחשף לאיום סגירה לששה חודשים בכל פעם שבה הוא מארח אירועים 'לא חוקיים' להגדרתו של הכיבוש הישראלי".


במקום שירה, צו סגירה. שוטרים בתיאטרון

בשיחה עם סעיד עיאש, אביו של מילאד ומהאחראים על "קרן מילאד ללימודים אקדמיים", הוא הסביר שהקרן מבוססת על תרומות וסולידריות ואין לה שום קשר לארגונים פוליטיים. האירוע שהופסק הוא ערב שארגנה הקרן לתמיכה בסטודנטים ירושלמים שאינם יכולים לממן את לימודיהם.

עיאש הכחיש לחלוטין את טענות המשטרה והשב"כ וטען שמטרתה של הסגירה היא הצרת הפעילות התרבותית והחינוכית בירושלים, הפחדת התושבים, במיוחד צרכני התרבות ביניהם, במטרה להרחיב את תהליך הישראליזציה של העיר וריקונה לחלוטין מכל פעילות תרבותית פלסטינית. הוא הדגיש כי אל-חכוואתי הוא במת התרבות החשובה והוותיקה ביותר, והפגיעה בו משמעותה פגיעה בתרבות והזהות הפלסטינית.

עיאש הוסיף כי באירוע הייתה אמורה להשתתף האמנית רולא עאזר לצד אמנים נוספים. האירוע פורסם בכלי התקשורת ובמדיה החברתית והוא לא היה בגדר פעילות סודית ולכן לא היה שום צורך להתייחס לאירוע ולקהל בצורה כל כך אגרסיבית.

לכיבוש הישראלי ישנה מדיניות ממוסדת שמטרתה להצר על הפעילות התרבותית והחינוכית בירושלים. כך למשל מנעה המשטרה משני עובדים בארגון "א-רואיה" הפלסטיני לתלות ציורים של אמנים פלסטינים באזור שער שכם במסגרת הפרויקט "מוזיאון הרחוב", שהוא פרויקט שמקשט את העיר בעבודות של אמנים פלסטינים, זאת למרות שהם שכרו לוחות מודעות מהעירייה. הם נחקרו לשלוש שעות חלק מעבודותיהם נקרעו.

הפוסט פורסם במקור באתר ערב48תרגמה מערבית: דימה דראושה.

> זה לא התפקיד של ארגוני שמאל להלבין את יהודה גליק

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf