newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

כשמנהלי המכללה הם גנרלים, התאגדות העובדים נתפסת כאויב

כבר שבועיים שהסגל המנהלי של המרכז האקדמי ברמת גן נמצא בשביתה ללא הגבלת זמן. הנזק שנגרם למקום גדול מסך הדרישות של העובדים. נראה שמבחינת קבוצת הגנרלים שמנווטים את הספינה אין מקום לכניעה או לפשרות

מאת:

כותב אורח: רועי וגנר

דבר מוזר קורה במסדרונות המרכז האקדמי למשפט ועסקים ברמת גן. במהלך סכסוך עובדים עם הסגל המנהלי ההנהלה העדיפה לספוג נזקים שעולים על סך כל דרישותיהם של העובדים על פני פשרה עם העובדים. חיסול ההתארגנות, בעיני ההנהלה, הוא הערך הנעלה ביותר, וגובר על כל שיקול אחר. מה עומד מאחורי תפיסה כזו?

עילת הסכסוך העיקרית היא פערי שכר בין העובדים: הפרשים של עד עשרות אחוזים בשכרם של עובדים באותה עבודה ואותו ותק, ללא שום נימוק. אין לעובדים אופק ברור לקידום השכר ואין להם ביטחון תעסוקתי. המשא ומתן בין הצדדים מתנהל כבר כשנה, אבל ההנהלה התבצרה בעמדה שנקבעה לפני חודשים רבים, ולא מוכנה לזוז אפילו שעל.

> כך משניאה המדינה על הציבור את הדואר כדי להביא להפרטתו

שביתת הסגל המנהלי במרכז האקדמי למשפט ועסקים ברמת גן. (צילום: כוח לעובדים)

שביתת הסגל המנהלי במרכז האקדמי למשפט ועסקים ברמת גן. (צילום: כוח לעובדים)

הסגל המנהלי במכללה היה תמיד בתחתית סדר העדיפויות. גם בתקופות השגשוג של המכללה, העובדים – שחלקם הגדול הן עובדות – לא זכו להשוואת תנאים ולנתח מהעוגה. תמיד הבטיחו להם שהם הבאים בתור. אבל התור הזה לא הגיע.

ההנהלה הצליחה לשכנע את המרצים שבתנאי השפל הנוכחיים הם חייבים לוותר על חלק מתנאי השכר שהשיגו בתקופות השיא. כמענה לדרישות עובדי הסגל המנהלי, ששכרם לא הועלה במשך שנים ארוכות, ההנהלה הציעה פירורים בגובה פחות משני אחוז לשנה במשך ארבע שנים, שהבסיס התקציבי שלהם הוא פיטורין של עמיתיהם ועמיתותיהם לעבודה.

אבל עובדי הסגל המנהלי לא מוכנים להמתין לנצח לתורם ולקבל פירורים תמורת פיטורין. בהיעדר אופק כלכלי, ביטחון תעסוקתי והערכה מצד ההנהלה, ולאחר חודשים של משא ומתן שבו העובדים מתגמשים וההנהלה נותרת מבוצרת בעמדתה, הם החליטו לעשות מעשה. ביום ראשון לפני שבועיים, פתחו עובדי ועובדות הסגל המנהלי בשביתה כללית ללא הגבלת זמן.

על פי הדיווח של ההנהלה לוועד, הנזק שגרמה השביתה להרשמה למוסד כבר עולה על סך הדרישות של הוועד לשנים הקרובות. ובכל זאת ההנהלה, שקבלה התראה על השביתה מראש, מסרבת להתפשר. ושוב עולה השאלה: למה?

מקבלי ההחלטות במכללה פרטית הם ועד מנהל שמורכב מאישי ציבור שמתקבצים בשיטת חבר מביא חבר. במציאות הישראלית, אנשי ציבור הם בחלקם הגדול אנשי צבא, ואכן, הקולות המובילים בוועד המרכז האקדמי הם האלוף במילואים איתן בן אליהו ואלוף משנה במילואים ד"ר איציק אשכנזי. המטרה שלהם היא לנצח בכל מחיר. גם לאחר ששריינו תקציב פיתוח של 5-6 מליון שקלים בשנה, יוצאי הצבא של ההנהלה אינם מוכנה להקצות מאות אלפים בודדים בשנה לדרישות העובדות והעובדים.

כדי לשבור את ההתארגנות העדיפה ההנהלה להשקיע מאות אלפי שקלים, שהיו יכולים להיות מושקעים בפתרון הסכסוך, בשירותיו של אדם נוסף שצמח מתוך המערכת הצבאית: אילן לוין, שלאחר סיום עבודתו במערכת הצבאית הפך לממונה על השכר במשרד האוצר. לוין, בן אליהו ואשכנזי, שנהנו מתנאים מופלגים כאנשי צבא והמגזר הציבורי, עוסקים בחיסול כל אופק של שיפור תנאי העבודה במכללה.

הגנרלים והיועץ מעדיפים לחסל את הוועד ולגרום נזק למכללה מאשר להיענות לדרישות הצודקות של העובדים. ככה זה. כשהמנהלים הם גנרלים, העובדים הם אויבים, ופשרה נתפסת כחולשה.

מוזר לגלות שאפילו בתחום החינוך פז"ם ודרגות עדיין נתפסים כערובה לכישרון ניהולי. לפחות בעיה אחת ניתן לזהות במגמה זו: תפיסת העובדים ככוח אדם עלום – אסופה של טר"שים שהמו"מ מולם אינו סביר. כשציבור כזה מתקומם יש להכניעו: צריבת תודעה, דיכוי הפרות הסדר והכנעה בכל מחיר, אפילו במחיר אדמה חרוכה. פשרה איננה אופציה.

רועי וגנר הוא פעיל בכוח לעובדים, הארגון היציג של הסגל המנהלי של המרכז האקדמי ברמת גן

> בישראל עובדים יותר, לומדים יותר, והמשפחה מתרוקנת מתוכן

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן

"המקצועות ההומניים מפגישים את התלמידים עם עולם הרוח האנושית". ספריית האוניברסיטה העברית (צילום: אוליבייה פיטוסי / פלאש90)

מי חוסם את לימודי ההומניסטיקה במערכת החינוך בישראל?

רמת העניין של התלמידים הישראליים במדעי הרוח עומד ביחס הפוך למספר שעות הלימוד המוקדשות להם בבתי הספר, ולחשיבותם. המכשול המרכזי הוא התמקדות מוגזמת בידע הדיסציפלינרי, במקום בחוויית הלימודים עצמה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf