newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

היום שבו התנפצה התקווה לשמאל מזרחי-נשי ולתזוזה פוליטית אמיתית

שמאלנים ממוצא מזרחי חולמים כבר שנים על הנהגה שבחזית שלה עומדים פוליטיקאים מזרחים מהפריפריה, שתעורר אמון והזדהות ותרחיב את שורות השמאל. החיבור בין פרץ, לוי אבקסיס ושמולי היה יכול להיות מה שיהפוך את החזון הזה למציאות. אך מסתבר שבישראל גזענות נגד ערבים גוברת גם הפעם על כל שיקול אחר

מאת:
השאירו תגובה
א א א

מזה שנים חולמים שמאלנים ממוצא מזרחי על הנהגה שמאלית שתציב בחזית שלה פוליטיקאים מזרחים שגדלו והתחנכו בפריפריה. הרציונל הוא פשוט – השמאל הוא לבן, אשכנזי וקשור בעבותות עזות להיסטוריה של דיכוי המזרחים בארץ, ולכן אינו מעורר אמון והזדהות. ייצוג מזרחי משמעותי הוא לפיכך צעד הכרחי ומכריע על מנת להפוך את השמאל האקסקלוסיבי והמסתגר לשמאל רחב ועממי. המנהיגים המזרחים, לפי ההיגיון הזה, יעוררו אמון והזדהות, ויביאו מצביעים מהשכונות ומעיירות הפיתוח לחיקו של השמאל.

אורלי לוי אבקסיס ועמיר פרץ במסיבת עיתונאים בקיבוץ רמות מנשה, ב-12 בדצמבר 2019 (צילום: פלאש90)

פרויקט מורכב, אך מעורר תקווה. אורלי לוי אבקסיס ועמיר פרץ במסיבת עיתונאים בקיבוץ רמות מנשה, ב-12 בדצמבר 2019 (צילום: פלאש90)

ההנחה הזאת נשענה ברובה על התפיסה כי ההצבעה המזרחית לימין היא הצבעת מחאה נגד מפא"י וצאצאיה הפוליטיים, ושאין לה תוכן מהותי אלא רק תוכן לעומתי ("הציבור הלא-אשכנזי שונא הכל", כדבריו של יועץ נתניהו, נתן אשל). תמיד טענתי  שזו ההנחה הכי מתנשאת על מצביעי הימין המזרחים – שההצבעה שלהם אינה רציונלית ושהם פועלים מטעמים נקמניים ורגשניים.

לצד ההבנה הזו שייצוג מזרחי בהנהגת השמאל אינו מעשה קסם שיביא את המוני המזרחים לנטוש את הימין – כי מצביעי הימין המזרחים הם ברובם מצביעים אידיאולוגיים – היה לי ברור שמחנה השמאל חייב להרחיב את שורותיו, לרענן את מסריו ולהתנער מהגזענות שלו כלפי מזרחים. למשל, להעדיף חלוקה צודקת של קרקעות ולקדם שינוי גבולות מוניציפליים על פני כיבודים והטבות לקיבוצים ולמועצות האזוריות.

בשלושת סבבי הבחירות האחרונים נראה היה שמשהו קורה. מפלגת העבודה השתנתה, ולא רק בגלל שהמוני מצביעים אשכנזים ערקו לכחול לבן.

התחלנו את סדרת מערכות הבחירות כשבראש מפלגת העבודה עומד אבי גבאי, והגענו למערכת הבחירות השנייה כשרשימת העבודה-גשר היא בהובלה מזרחית לחלוטין – הובלה שנתנה תקווה דווקא כי לא היתה רק ייצוג: עמיר פרץ משדרות, איש שלום עכשיו היוני והסוציאל דמוקרט מהנהגת ההסתדרות, אורלי לוי מבית שאן עם הרקורד החברתי הפרלמנטרי, ואיציק שמולי, נציג הקהילה הלה"טבית מתל אביב שאהוד במעגלים נרחבים של מצביעי צדק חברתי.

כך גם הגענו למערכת הבחירות השלישית, עם שלושה מזרחים בעלי רקורד של עשייה בחמישייה הפותחת של הרשימה המאוחדת, שמציגים כולם פרוגרמה שמאלית וחברתית. איך זה לא יעורר תקווה?

מלכתחילה ברור היה שמדובר בפרויקט מורכב מאוד. ספקנים מימין ומשמאל, אשכנזים ומזרחים כאחד, יצאו נגד האיחוד של העבודה וגשר, ועל אחת כמה וכמה כשהושלמה ההלחמה הטבעית-פחות עם מרצ. אבל אני ראיתי בפרויקט הזה אתגר ראוי, פרויקט שמאלי שהמשמעות שלו צריכה להיבחן לאורך זמן.

יו"ר מרצ, ניצן הורוביץ בקמפיין, ב-14 בפברואר 2020 (צילום: אבשלום שושני / פלאש90)

הלחמה טבעית פחות. יו"ר מרצ, ניצן הורוביץ בקמפיין, ב-14 בפברואר 2020 (צילום: אבשלום שושני / פלאש90)

מה שנוצר כאן היה יכול להיות חיבור ייחודי, שיבנה נוכחות חיובית וצומחת בפריפריה המזרחית, לא רק בזמן הבחירות אלא בכל ימות השנה, על גבי שנים.

נזכרתי בפעילי הליכוד וש"ס שהכרתי עוד בילדותי בקרית שמונה, שהיו האנשים היחידים בעיירה שהיו מעורבים בסיוע ישיר ומיידי לתושבים, שהיו נוכחים בכל אירוע קהילתי – ודמיינתי את פרץ ולוי ושמולי ואת אנשיהם הופכים להיות האנשים האלה, ויוצרים לאורך זמן שינוי תודעתי עמוק ביחס השמאל לפריפריה, וביחס הפריפריה לשמאל. ראיתי פה הזדמנות אמיתית לבניית מחנה שמאלי חדש ובועט בהובלה מזרחית משמעותית.

אבל אז, אתמול בערב, בהודעה קצרה שבה חזרה בה מהבטחתה לתמוך בממשלה שתתמך על ידי הרשימה המשותפת, ושבה פירקה ככל הנראה כל תקווה להחליף את בנימין נתניהו בחודשים הקרובים, אורלי לוי אבקסיס ניפצה לי את התקווה הזאת.

לוי אבקסיס ניפצה לא רק את התקווה להקמתו של שמאל מזרחי, פריפריאלי וגם נשי (תקווה שהמון פעילות שטח מזרחיות פמיניסטיות אדירות התגייסו למענה) – רעיון שיהיה מאוד קשה לשקם את האמון בו עכשיו. היא ניפצה גם את התקווה של ההיתכנות של שינוי דעה, של תזוזה פוליטית, של הסמל של ח"כית מישראל ביתנו שהופכת להיות מנהיגה במחנה העבודה ומתחייבת להתנגד לחוקי העמותות, לשיח הנאמנות ולחוק הלאום.

זו תזוזה פוליטית שאנחנו כל כך צריכים. אבל בישראל גזענות נגד ערבים גוברת גם הפעם על כל שיקול אחר, גם על החזון שלוי אבקסיס היתה אחד הסמלים המרכזיים שלו.

אורטל בן דיין היא סוציולוגית ופעילה חברתית

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
מחסומים זמניים שהקימה המשטרה בכניסה לירושלים, כדי לאכוף את הסגר שהוטל בעקבות הקורונה, ב-26 במרץ 2020 (צילום: אוליבייה פיטוסי / פלאש90)

מחסומים זמניים שהקימה המשטרה בכניסה לירושלים, כדי לאכוף את הסגר שהוטל בעקבות הקורונה, ב-26 במרץ 2020 (צילום: אוליבייה פיטוסי / פלאש90)

החופש שלנו כבר נופל קורבן לקורונה, ולא בטוח שהוא יחזור

אנחנו חווים עתה תקדים מסוכן: אזרחי המדינות החופשיות מוכנים לקבל על עצמם מגבלות חמורות בגלל החשש מהקורונה. אך ביום שאחרי אנחנו עלולים להתעורר אל עולם שוויוני פחות ומאוכן יותר, כשיש לנו פחות כוח כלכלי ולכן גם פחות יכולת התנגדות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf