החזון של ישראל לעתיד עזה מת יחד עם אבו שבאב
הריגתו של מנהיג "הכוחות העממיים" מייצגת באופן ברור את התפרקות האסטרטגיה הישראלית להמשיך לשלוט ברצועה באמצעות כנופיות של עבריינים מורשעים, אנשי דאעש לשעבר ומשתפי פעולה אופורטוניסטים. בלי אידיאולוגיה, מה שמניע את הכנופיות האלה הוא רק מאבק על כוח ומשאבים
אחרי מותו התחיל גל של נקמה אלימה. יאסר אבו שבאב (צילום: מתוך עמוד הפייסבוק של "הכוחות העממיים", שימוש לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים)
הריגתו של יאסר אבו שבאב – המנהיג בן ה-32 של "הכוחות העממיים", מיליציה שפעלה באזור רפיח בגיבוי ישראל – לפני כשבוע היתה יותר מחיסול מזעזע בעולם הפשע. הריגתו על ידי חבר ממורמר במיליציה שלו עצמו מייצגת באופן ברור התפרקות של מדיניות.
במשך חודשים, ישראל תפרה יחדיו ברית מפוקפקת של עבריינים מורשעים, אנשי דאעש לשעבר ומשתפי פעולה אופורטוניסטים, והציגה אותה כהתחלה של אלטרנטיבה לשלטון חמאס בעזה. הברית הזאת סייעה לישראל להרעיב את תושבי הרצועה ולבצע התקפות מטעמה. כעת, הניסיון הזה לטפח רשת של כנופיות פליליות כקבלני משנה של הכיבוש קורס לתוך מלחמות פנימיות פרנואידיות וכאוס עקוב מדם.
אבו שבאב עצמו היה סוחר סמים מורשע עם קשרים מתועדים לדאעש בסיני. הוא הורשע בבית משפט בעזה ב-2015 ונדון ל-25 שנות מאסר. הוא הספיק לרצות 8 שנות מאסר עד 7 באוקטובר 2023, אז ניצל את הכאוס וברח מבית הסוהר. בהמשך הופיע בעזה, תחת חסותו של הצבא הישראלי, כמנהיג כנופיה של 120 לוחמים – כחלק מאסטרטגיה גלויה, שבה הודה ראש הממשלה, בנימין נתניהו, של אספקת נשק לשבטים חזקים בעזה כדי להציב חלופה לחמאס.
לפי העיתונאי החוקר העזתי מוחמד עות'מאן, השתלשלות העניינים שהובילה להריגתו של אבו שבאב החלה כשכוחות ישראליים גילו בחודש שעבר מזון שישראל סיפקה לכנופיה של אבו שבאב בתוך מנהרה של חמאס. בעקבות זאת הוטלו מיד מגבלות על הכנופיה, שכללו הגבלת תנועה של חבריה ברפיח, קיצוץ במכסות המזון שקיבלה ואיסור על מנהיגיה להיכנס ולצאת מישראל.
המתחים בתוך הכנופיה התגברו. כמה ימים לאחר מכן, אחרי חקירה פנימית, סגנו של אבו שבאב והמנהיג בפועל, ע'סאן אל-דהיני, עצר את ג'ומעה אבו-סונימה, שאחיו מחמוד היה אחראי על הפצת המזון לכנופיה של אבו שבאב ולמשפחות אחרות באזור, בחשד שג'ומעה העביר מזון ללוחמים של חמאס.
מחמוד הלך לביתו של אבו שבאב כדי לדרוש את שחרור אחיו, אך זה אמר לו שבפני ג'ומעה עומדות שלוש אפשרויות: המשך המעצר, הסגרה לידי הצבא הישראלי או הוצאה להורג. העימות הסלים, ואז מחמוד הוציא את הנשק האוטומטי שלו ופתח באש. אבו שבאב נפצע אנושות ומת מפצעיו, אחרי שלפי דיווחים פונה לבית החולים סורוקה בבאר שבע.
אחרי מותו של אבו שבאב התחיל גל של נקמה אלימה. לפי עות'מאן ומקורות מקומיים אחרים, דהיני, שנפצע ברגלו השמאלית במהלך העימות, חזר לעזה אחרי שקיבל טיפול בישראל וביצע כמה הוצאות להורג. הוא הרג את שומרי הראש של אבו שבאב בגלל כישלונם להגן עליו, וכן את מחמוד וג'ומעה אבו-סונימה וכמה אנשים נוספים. לאחר מכן פתח במתקפות על בתיהם של אנשי שבט אבו סונימה, שבהן נפצעו כמה תושבים, הוחרמו טלפונים והותקפו נשים, והטיל עליהם עוצר. השבט פרסם הודעה פומבית בהמשך, שבה אישר את מותם של ג'ומעה ומחמוד ורמז כי השניים הם האחראים למותו של אבו שבאב.
התפרצות זו הדגימה אמת עמוקה בנוגע לניסוי שביצעה ישראל בעזה: באמצעות העברת ניהול הכיבוש של אוכלוסייה נצורה למשתפי הפעולה האלימים והאופורטוניסטים ביותר, ישראל לא תצליח ליצור חלופה יציבה לשלטון חמאס. למעשה, אסטרטגיה כזאת רק מטפחת כלכלה מצומצמת של אילי מלחמה ומכינה את הקרקע למחזורים אינסופיים של נקמה אלימה.
באבו דאבי מעדיפים "כאוס נוסח סודאן"
יחסיה של ישראל עם הכנופיות הפליליות בעזה החלו כמעט מיד אחרי שהצבא פלש לרפיח ב-2024. תוך זמן קצר, חברי כנופיות בזזו וסחטו את משאיות הסיוע ההומניטרי, בחסות מה שעדי ראייה תיארו כהגנה ישראלית פסיבית, ולפעמים אף פעילה; הביזה התרחשה לעיתים קרובות במרחק של עד 100 מטר לטנקים ישראלים, והחיילים ירו רק כשהמשטרה המקומית או מתנדבים ניסו להתערב.
הסידור הזה שירת את המטרות האסטרטגיות של ישראל – להעמיק את הרעבת עזה תוך כדי הטלת האשמה על כתפי קבוצות מקומיות ושמירה על מרחב הכחשה סביר. בשיא המשבר הקיץ האחרון, כמעט 90% ממשאיות הסיוע של האו"ם יורטו לפני שהגיעו למרכזי החלוקה.
בנובמבר 2024, מזכר פנימי של האו"ם ציין את "הכוחות העממיים" של אבו שבאב כעבריינים העיקריים. הקבוצה הקימה מתחם צבאי מבוצר עם מחסנים ומלגזות כדי לפרוק את הציוד שנגנב, ומכרו אותו בשוק השחור במחירים מופקעים.
מאוחר יותר באותו חודש, חמושים של חמאס התקיפו במפתיע יחידה של אבו שבאב בבית החולים האירופי בח'אן יונס, והרגו כ-20 מלוחמיה. בין ההרוגים היה פתחי אבו שבאב, אחיו של מנהיג הכנופיה ומנהל החשבונות שלה. אחרי המתקפה, הצבא הישראלי העמיק את שיתוף הפעולה עם אבו שבאב, שבשלב זה כבר צבר סיבות אישיות מאוד לנקום בחמאס.
הסידור עם הכנופיות שירת את המטרות האסטרטגיות של ישראל, כולל העמקת ההרעבה. פלסטינים חמושים ורעולי פנים מאבטחים משאיות סיוע הומניטרי שנכנסות לעזה דרך מעבר כרם שלום, ב-19 בינואר 2025 (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש90)
ישראל השתמשה ב"כוחות העממיים" ובכנופיות אחרות לצורכי ריגול, איסוף מודיעין, חטיפות, התנקשויות ופינוי אזורים מסוכנים לקראת כניסת הצבא. בכיר בחמאס בדוחא אמר לי לאחרונה שכאשר גדודי אל-קסאם של חמאס התעמתו עם חמולת דוע'מוש באוקטובר השנה, חמושים מצאו רשימות ישראליות של אנשים שמיועדים לחטיפה, חקירה והתנקשות, לצד סכומי כסף גדולים, נשק וכלי רכב.
לקראת מאי 2025 שיתוף הפעולה בין ישראל לכנופיות הפך רשמי. הצבא סיפק לחברי הכנופיות מדים שנושאים את הדגל הפלסטיני, כדי ליצור את הרושם שמדובר בכוח אבטחה לגיטימי, והטיל עליהם להקים מחנה אוהלים גדול במזרח רפיח, ליד הגבול עם מצרים. שר הביטחון ישראל כ"ץ דיבר חודשיים לאחר מכן על התוכנית שלו לרכז במקום 600 אלף עזתים ולמנוע מהם לחזור למרכז ומערב עזה – ואבו שבאב חזר על היעדים המספריים האלה במאמר שפורסם תחת שמו ב"וול סטריט ג'ורנל".
תוך זמן קצר הופיע עמוד פייסבוק שקידם את האזור ה"בטוח" של הכנופיה, בערבית ובאנגלית, ואף הציע משכורת חודשית של בין 1,000 ל-1,500 דולר למגויסים חדשים. לפי חבר כנופיה לשעבר שדיבר עם מוחמד עות'מאן, אזרחים שעברו למקום הוחזקו למעשה כבני ערובה, ונאסר עליהם לחזור מערבה או ליצור קשר עם משפחותיהם.
גם איחוד האמירויות התחילה לתמוך באבו שבאב, בניסיון ליצור מתחרים מקומיים לחמאס. דיפלומט ערבי אמר לי שבאבו דאבי מעדיפים "כאוס נוסח סודאן" על פני כל תסריט אחר שבו חמאס שורדים את המלחמה. ביוני השנה, דהיני הופיע בסרטון ליד כלי רכב עם לוחיות רישוי של איחוד האמירויות, כשהוא אוחז ברובה סרבי חדש לגמרי, שאותו, לפי מקור ב"וול סטריט ג'ורנל", ניתן למצוא רק בשתי מדינות במזרח התיכון: ישראל ואיחוד האמירויות.
אך עד הקיץ בישראל התחילו להתחרט על העסקה. שורות הארגון של אבו שבאב לא התרחבו, ואזרחים מעטים בלבד הצטרפו למחנה שלהם. המצב הידרדר עוד אחרי ששר הביטחון לשעבר, ח"כ אביגדור ליברמן, הפר צנזורה וטען שנתניהו חימש "קבוצת פושעים ועבריינים, שמזדהים עם דאעש". נתניהו אישר בהמשך חלק מהטענות האלה, מה שהוביל את משפחת אבו שבאב ואת שבט תראבין להתנער פומבית מאבו שבאב ולתייגו כמשתף פעולה.
אפילו הגיוס של מבקר חריף ומוכר של חמאס, מואמן אל-נאטור, שנועד לסייע לכנופיה, כשל. אחרי שהם פרסמו תמונות איתו, משפחתו התנערה ממנו והוא נאלץ לברוח מעזה.
הכנופיות של מזרח עזה
מאז הפסקת האש באוקטובר, ישראל ממשיכה לשלוט באזורים שרוקנו מאוכלוסייתם מעבר למה שמכונה "הקו הצהוב", המהווים יותר ממחצית משטח הרצועה. לפי מקורות מקומיים רבים, באזורים אלה ישראל מצאה שימוש נוסף לכנופיה של אבו שבאב וחמש כנופיות נוספות – פעולות פגע וברח ומשימות ציד במנהרות, שנועדו לחסל לוחמי חמאס ברפיח. לפני שנהרג, אבו שבאב היה מעורב גם בתוכניות של ישראל להקים "רפיח חדשה", כפר ראווה שנועד להסוות את הסירוב לאפשר עבודות שיקום במערב עזה.
לפי עיתונאי אירופאי ותיק, זמן קצר לפני מותו, אבו שבאב דן עם דהיני בתוכנית להקים "ממשלת מעבר של מזרח עזה", שמבוססת באופן רופף על מודל "כוחות ההתערבות המהירה" בסודאן. הכנופיה פרסמה בנובמבר סרטון ששיווק אותה כזרוע של מועצת השלום וכוח הייצוב הבינלאומי של הנשיא טראמפ. ישראל קידמה בעקביות את הכנופיה בפני מקבלי ההחלטות האמריקאים, ובתקשורת הישראלית אף דווח שאבו שבאב או נציגיו נפגשו עם ג'ארד קושנר במרכז התיאום האזרחי-צבאי האמריקאי בקריית גת. משרד החוץ האמריקאי הכחיש את הדיווח.
ישראל קידמה בעקביות את הכנופיה בפני מקבלי ההחלטות האמריקאים. מזכיר המדינה האמריקאי מרקו רוביו מבקר במרכז התיאום האזרחי-צבאי בקריית גת, ב-24 באוקטובר 2025 (צילום: אוליבייה פיטוסי / פול)
הנהגת "הכוחות העממיים" עברה כעת לדהיני, לשעבר מפקד "צבא האסלאם" ברפיח, סיעה רדיקלית שנשבעה אמונים לדאעש ב-2015 והיתה אחראית לחטיפתו ב-2007 של כתב ה-BBC אלן ג'ונסטון. מקורות בעזה אומרים שדהיני נעצר פעמיים על ידי חמאס לפני המלחמה, ובעבר מילא תפקיד במגזר הביטחוני של הרשות הפלסטינית. אחיו, לוחם בג'יהאד האסלאמי הפלסטיני, מת בכלא של חמאס.
מפקד בכיר נוסף בכנופיה של אבו שבאב הוא עסאם נבאהין, פעיל דאעש שנלחם בצבא המצרי בסיני בסוף העשור הקודם. אחרי שצץ מחדש בעזה ב-2022, הוא נעצר בגין הריגת שוטר ונידון למוות, אבל ברח מהכלא ב-7 באוקטובר. גם לחברים אחרים ב"כוחות העממיים" יש היסטוריה של אלימות או פשע, שכוללת סחר בסמים, רצח ותקיפה מינית.
בראש הכנופיה השנייה בגודלה עומד אשרף אל-מנסי, הפועל מבית ספר נטוש בבית לאהיא בצפון עזה. מקור מעזה אמר שאל-מנסי מגיע ממשפחה שמזוהה עם חמאס: דודו הוא אימאם מטעם חמאס שנהרג על ידי פת"ח ב-2007, וישראל עצרה בעבר את אביו. אל-מנסי פנה לסחר בסמים והרחיק את עצמו מחמאס. אחד מהסגנים המוכרים ביותר שלו, אבו אנס זידאן, הוא ג'יהאדיסט סלפי לשעבר, שהיה חבר בדאעש לפני שהצטרף לקבוצה של אל-מנסי.
דמות בולטת נוספת היא חוסאם אל-אסטל, חבר לשעבר בכוחות הביטחון של הרשות הפלסטינית ואולי מנהיג הכנופיה המוכר ביותר אחרי אבו שבאב, בזכות הופעותיו בתקשורת הישראלית והבינלאומית. חמאס עצרו אותו בעבר והאשימו אותו בהשתתפות בהתנקשות בחסות המוסד במהנדס הפלסטיני פאדי אל-בטש במלזיה ב-2018. כמו אבו שבאב ואחרים, הוא ברח מהכלא אחרי 7 באוקטובר, וכעת עומד בראש מיליציה של כ-100 איש שפועלת בין ח'אן יונס לרפיח ומכונה "כוח התקיפה נגד טרור".
למרות נוכחותו הבולטת בתקשורת, אל-אסטל מנוכר ממשפחתו. אחיו נידאל הוא מפקד בכיר בגדודי אל-קסאם, והוא גם קרוב משפחה של יונס אל-אסטל, בכיר בחמאס. שכן לשעבר של אל-אסטל אמר לי שישראל הרגה את בתו במתקפה על אוהלים בזמן המלחמה, ושחתנו נהרג כשניסה להשיג מזון מה-GHF. אשתו של אל-אסטל וילדיו ששרדו סירבו להצטרף אליו בח'אן יונס, ומשפחת אל-אסטל המורחבת התכחשה לו פומבית.
במזרח העיר עזה, ראמי חלס, עוד איש ביטחון של הרשות הפלסטינית לשעבר, עומד בראש קבוצה קטנה יותר; ובח'אן יונס פועלת כנופיה חמישית, בהובלת שאוקי אבו-נוסירא, גמלאי של הרשות הפלסטינית שהיה כלוא יותר מעשור בבתי כלא ישראליים, ולפי דיווחים היה אחראי על הוצאה להורג של איש חמאס לכאורה. אף שאבו נוסירא הקים את המיליציה שלו בסוף נובמבר, מקורות ביטחוניים בעזה אומרים שהוא צפוי לפרק אותה ולבקש חנינה לנוכח מותו של אבו שבאב, מכיוון שאין לו שום סיבה אישית לנקמה בחמאס.
המיליציה השישית והקטנה בהרבה משאר הכנופיות הוקמה במזרח רפיח אחרי מותו של אבו שבאב. הקבוצה, שמכנה את עצמה "כוח ההגנה העממי", פרסמה סרטון בודד שמאיים על חמאס, ולא ידוע מי עומד בראשה.
עסקה כושלת
הריגתו של אבו שבאב פגעה קשות באסטרטגיית השליטה באמצעות שליחים בעזה, משלוש סיבות לפחות. ראשית, אבו שבאב היה הפנים של קמפיין התעמולה הישראלי שמציג דה-רדיקליזציה מוצלחת של חלק מהעזתים ויצירת "קהילות חלופיות בטוחות" עבורם במזרח עזה. זהו נרטיב שמשמש את ישראל כדי להצדיק את כליאתם של פלסטינים ואת המשך ההתקפות על כשני מיליון אנשים בחורבות של החצי המערבי של הרצועה.
שנית, נוסף לכך שהבטיחה לכנופיות האלה כוח, כסף ומזון, ישראל הציעה להן גם הגנה מפני חמאס, והתערבה צבאית פעמים רבות כדי להגן עליהן מפני התקפות. אבל התחייבות זו איבדה את משמעותה עכשיו, כשהאיומים באלימות מגיעים מתוך שורות הכנופיות עצמן.
אין אידיאולוגיה או מטרה שמחברת בין חברי הכנופיות האלה, פרט לרווח חומרי מיידי. המשמעות היא שכל סכסוך בין חברי כנופיה יכול להסתיים בצורה קטלנית. ואכן, בסערה הכאוטית שנוצרה אחרי מותו של אבו שבאב, חברי כנופיה רבים ברחו למערב עזה ונכנעו לכוחות הביטחון של חמאס בתמורה לחנינה. רבים צפויים להצטרף אליהם בקרוב.
שלישית, מותו של אבו שבאב עורר מאבק שליטה בין דהיני, שמוביל את הזרוע הצבאית של הכנופיה, לבין חומיד אל-סופי, ראש הזרוע האזרחית שלה. הפלג של אל-סופי מפיץ שמועות שדהיני עומד מאחורי מותו של אבו שבאב. משפחת אל-דהיני היא הקטנה ביותר בשבט תראבין. משפחת אל-סופי גדולה ממנה בהרבה, ולכן יהיה קשה לאחרים בשבט לקבל את ההשתלטות של דהיני על כס השלטון.
הבריחה הפרנואידית של חברי כנופיות חזרה לחיק חמאס תמורת חנינה, מלחמות הירושה המתפתחות, הבגידה בתוך שורות הכנופיה של אבו שבאב; כל אלה לא מאותתים רק על קריסת כוח הפרוקסי של ישראל, אלא גם על פשיטת הרגל של הנחת היסוד הצינית הזו בכללותה.
ישראל, שדחתה גם את שלטון חמאס וגם את חזרתה של הרשות הפלסטינית, נאלצת לשאת ולתת עם השוליים הדחויים של עזה, אנשים שהמטרה המשותפת היחידה שלהם עם ישראל (ובמיוחד עם נתניהו) היתה בריחה נואשת מיום הדין. אחרי מותו של אבו שבאב, מודל הכנופיות נחשף כאסטרטגיה נטולת חזון או עקרונות – עדות מוחצת לכישלון החזון של ישראל בכל הנוגע לעתידה של עזה.
מוחמד שחאדה הוא עיתונאי ופרשן פוליטי יליד עזה, חוקר חבר ב"מועצה האירופית ליחסי חוץ". המאמר הופיע במקור באנגלית במגזין 972+. מאנגלית: יונית מוזס
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
