ההרס השיטתי בגדה: "זה הכול בשביל יח"צ של הצבא"

בתים שוטחו, אחרים נהרסו באופן חלקי והוחרבו מבפנים. תושבים מפנים חפצים מבתיהם במחנה הפליטים נור שמס בטולכרם, ב-26 בפברואר 2025 (צילום: אורן זיו)

מבצע "חומת ברזל" נכנס לחודש השני שלו, ומחנות הפליטים בצפון הגדה המערבית הופכים ל"עזה הקטנה". זאת אף שחמאס לא שולט בהם, ושהחמושים נמלטו, חוסלו או נעצרו על ידי הרשות הפלסטינית, כך שאין במקום שום התנגדות, ונראה שהצבא נלחם בעיקר בתשתיות ובאזרחים.

בניגוד לאינתיפאדה השנייה, אין במקומות שבהם פועל הצבא עימותים – לא עם חמושים, ובקושי עם צעירים שמשליכים אבנים על הכוחות. יותר מ-40 אלף איש כבר נעקרו מביתם, והמחנות כמעט ריקים.

לפי דיווחים, המבצע הצבאי כבר היה לקראת סיום, אך מאז הפיצוצים באוטובוסים בבת ים ובחולון, שאף ארגון לא נטל עליהם אחריות, הוא הוארך – ועל פי שר הביטחון, ישראל כ"ץ, הוא צפוי להימשך שנה ולכלול שהייה קבועה של גדודים והקמת מוצבים. ראש מועצת בית אל, שי אלון, בירך על כך השבוע, ואמר: "דין יו"ש כדין עזה – הרס טוטלי והגירת אוכלוסייה. קורא לשר הביטחון כ"ץ להגדיר את נוכחות הכוחות במרחב לזמן לא מוגבל".

בעוד בצבא דיווחו על חיסול של "עשרות מחבלים", מתחילת המבצע ועד 22 בפברואר נהרגו, לפי גורם בינלאומי, 48 פלסטינים: 26 בג'נין, 11 באזור טובאס ו-11 בטולכרם. בין ההרוגים היו ילדה בת שנתיים ליד ג'נין; ילד בן 10 במחנה טולכרם; שתי נשים בתחילת שנות ה-20 לחייהן במחנה נור שמס, שאחת מהן היתה בחודש השמיני להריונה; עוד חמישה קטינים; ו-39 גברים, אחד מהם גבר בן 73. נוסף על כך, מתחילת המבצע נתפסו רק 82 נשקים, על פי נתוני הצבא.

במחנה נור שמס, אחד משני מחנות הפליטים בטולכרם, הצבא התיר ביום רביעי לתושבים של 11 בתים לחזור לבתיהם כדי לאסוף ציוד בין השעות 8:00 ל-11:00, לפני שהבתים יהרסו כדי לבנות כביש גישה רחב שייכנס למרכז המחנה. תושבים אחרים ניצלו את ההזדמנות, הראשונה מאז תחילת המבצע, כדי לאמוד את הנזקים שנגרמו לביתם ולנסות להציל כמה חפצים. בעלי חנויות בכניסה למחנה הגיעו באותן שעות בודדות כדי לפנות סחורה.

כשהם מלווים באנשי הסהר האדום, רבים חילצו מהבתים תנורי חימום, שמיכות ומזרונים, שישמשו אותם במחסות הזמניים שבהם הם שוהים – אם אצל קרובי משפחה, אם במבנים שמציעים ארגוני סיוע מקומיים או כפרים שכנים. מתנדבת בסהר האדום חילצה חתולים שמצאה בין הבתים.

מרכז המחנה הרוס לגמרי. אשת צוות בסהר האדום מחזיקה חתול שמצאה במחנה הפליטים נור שמס בטולכרם, ב-26 בפברואר 2025 (צילום: אורן זיו)

מרכז המחנה הרוס לגמרי: בתים שוטחו, אחרים נהרסו באופן חלקי. בכולם נעשה חיפוש, כך שגם בתים שלא נהרסו הוחרבו מבפנים. ניתן היה לראות שלא מדובר בחיפוש משטרתי רגיל, שלרוב מותיר אחריו בלגן, אלא בהשחתה של ממש – שבירת קירות וציוד, ולעיתים שריפת הבית. באחד הרחובות נותר עדיין צילום של חמוש שנהרג מאש הצבא ויריעת יוטה גדולה שהיתה תלויה בין הבתים, לצורך הסתתרות ממעקב הרחפנים הצבאיים שחגים דרך קבע מעל המחנה.

גם הכביש הראשי של טולכרם, שמוביל למרכז העיר ועובר לצד המחנה, נהרס לגמרי, ותנועת כלי רכב בו אינה אפשרית. במקרה אחד, חיילים ירו באוויר כדי "לזרז" קבוצת נשים וגברים שצעדו על הכביש הראשי ההרוס מהמחנה לעבר מכונית שהיתה אמורה לאסוף אותם.

תושב נור שמס שבבעלותו מכולת בכניסה למחנה סיפר ל"שיחה מקומית" כי זו הפעם הראשונה שחזר למקום מאז תחילת המבצע הצבאי. "ראיתי הרס, הם שברו והחריבו. גם הבית שלי ניזוק. הם נכנסו, שברו את הדלת, הכל שבור בבית. כל הבתים עברו חיפוש. היו בעבר מבצעים של יום-יומיים, היו חיפושים, אבל הפעם הבית כולו הרוס, וגם כל המחנה הרוס. אומרים שנוכל לחזור כשהמבצע יסתיים, אבל אף אחד לא יודע מתי זה יקרה. אנחנו רוצים לחיות חיים יפים, אנחנו בשלנו והם בשלהם".

התושב, שמעדיף ששמו לא יפורסם מחשש להתנכלות מצד הצבא, אמר: "לא ברור מה מטרת המבצע. אם הם רוצים מישהו, שיענישו אותו, לא אותי. אבי וסבי פליטים מכפר סברין באזור חיפה. אני מקווה שהמצב ישתפר, אבל לא אשאר. אני אצא. אלה לא חיים".

קצת אחרי השעה 11:00 הסתערו דחפורים וג'יפים של הצבא מחדש על הכניסה למחנה, כשהם מתיזים בוץ מהכביש ההרוס על התושבים והעיתונאים. שני דחפורים נסעו אחרי קבוצת עיתונאים לבושים באפודים, כדי לאלץ אותם לעזוב את המקום.

בעיירה קבאטיה הסמוכה לג'נין הצבא פעל בתחילת השבוע במשך יומיים, וזרע הרס ברחוב הראשי. דחפורי הצבא הרסו "על הדרך" דגם של כיפת הסלע במסגד אל-אקצא שהוצב באחת הכיכרות בעיר – עדות לכך שהמבצע אינו רק מאבק בחמושים, ולכך שהוא מופנה נגד כל ייצוג פלסטיני.

טנקים נוסעים הלוך ושוב ברחבי המחנה

בעיר ג'נין, החיים מסביב למחנה הפליטים – שנמצא ממש בתוך העיר – חזרו לשגרה מסוימת. עסקים נפתחו, הלימודים חודשו, ונראתה תנועת מכוניות לצד כלי רכב צבאיים שעברו מעת לעת ברחובות. סמוך לבית החולים הממשלתי, שנמצא בכניסה למחנה הפליטים, הוסר מחסום הקבע שבו בוצעו בדיקות לחולים ולאנשי צוות בית החולים.

הכניסה למרכז מחנה הפליטים ג'נין אינה אפשרית. הכביש הראשי נהרס כליל, וכלי רכב צבאיים נעים עליו. כמו בטולכרם, גם כאן נהרסו כעשרה בתים כדי לפתוח ציר חדש למרכז המחנה. בראש הגבעה שמעל המחנה, הצבא הכין שטח נוסף, אולי עבור הקמת מוצב בעתיד.

"החיילים אוכלים, שותים וישנים", סיפר ל"שיחה מקומית" תושב שנולד וגדל במחנה ג'נין וכיום מתגורר בעיר. "זה הכל בשביל יח"צ של הצבא". למחנה הוכנסה השבוע "מחלקת טנקים", לראשונה מאז האינתיפאדה השנייה, אך בהמשך התברר כי היא מונה שלושה טנקים בלבד, שנוסעים הלוך ושוב ברחבי המחנה. לנוכח העובדה שאין במקום לחימה או התנגדות כלשהי, לא ברור מהי מטרתם.

לזמן קצר, ברגע שהצבא לא היה במקום, התאפשר להגיע לאחד מהרחובות בפאתי המחנה. בית אחד באותו רחוב היה הרוס לחלוטין, ולבתים אחרים נגרם נזק בדרגות שונות, שלא ברור אם אפשר יהיה לתקן. גם כאן, בתים שלא נהרסו עברו חיפוש והשחתה. באחד הבניינים כל הדירות היו הרוסות מבפנים וחלקן הוצתו. במקומות אחרים נהרסו קירות וכל הריהוט הושחת – בדומה למראות שמגיעים מעזה. כמה ילדים של המשפחה היחידה שעדיין ממשיכה לגור ברחוב שיחקו בין ההריסות של בית השכנים ששוטח, וניסו לחלץ משם חפצים.

אב המשפחה, אב לשלושה ילדים, סיפר ל"שיחה מקומית": "אנחנו היחידים באזור. עזבנו לארבעה ימים וחזרנו. ראינו שזה מתארך, שזה לא ייקח יום-יומיים, ולפי ישראל זה אף ייקח שנה, אז נחכה לראות מה קורה בהמשך. אני חושב שמי שקרובים לצד הזה של המחנה (הכניסה הראשית; א"ז) יכולים לחזור לבתים שלהם, בעיקר אם הם רוצים להגן עליהם מפני השתלטות".

הוא העיד שהחיילים מנסים לגרום לו לעזוב. "כמעט כל לילה, מהערב עד הבוקר, שולחים לכאן רחפנים. אנחנו שומעים את הקול מלמעלה, 'תצאו מהבית, זה צה"ל, לא נעשה לכם דבר'. אבל לא נצא עוד פעם. ירו על הבית יותר מפעם אחת. התרגלנו לזה. אנחנו מראים שאנחנו נמצאים בבית ושלא נצא. אני עושה רעש בכל החלקים בבית, כדי שירגישו את הנוכחות שלי, שידעו שיש פה ילדים בבית ואישה. הם התרגלו אליי. זה הגיע למצב שהם הבינו שהאיש הזה לא רוצה לעזוב את הבית שלו".

לגבי המצב בבית הוא מספר: "אין חלונות או דלת בבית. סגרתי בניילון בגלל הקור. הילדים שלי לא הולכים לבית הספר 85 ימים, מתחילת המבצע של הרשות הפלסטינית. יש לימודים מקוונים אבל אין אינטרנט. הם לומדים דרך הטלפון".

"מנסים ליצור שם אזור שלא אפשרי למגורים"

בתחילת המבצע אמרו בצבא כי המבנים והכבישים שנהרסים היו חלק מ"תשתית הטרור" ששימשה את החמושים. שאלנו את הצבא אם מדובר בבתים שמהם בוצע ירי או שנמצא בהם נשק או ציוד צילום, אך לא קיבלנו תשובה. משיחות עם חיילים ששירתו בעזה ניתן להבין שהמודל שיושם שם משמש כעת דוגמה לפעילות בגדה, וכל דבר כמעט יכול לשמש עילה להפללה של בית. מה שבטוח הוא שהבתים לא נהרסים בעת לחימה או התבצרות של חמושים בהם.

לאחר שבתחילת פברואר פוצצו עשרה מבנים במחנה ג'נין כדי לפתוח ציר, נמסר מהצבא שהדבר נעשה במסגרת החלטת הדרג המדיני להרחיב את צירי התנועה ולשנות את תוואי השטח הבנוי במחנה.

לדברי עו"ד רוני פלי מהאגודה לזכויות האזרח, הרס של בתים ותשתיות לצרכים צבאיים כמו הרחבת צירים "קרה בעבר, אבל לא בכזה סדר גודל. מדובר בהרס מאוד נרחב. עצם העובדה שהסמטאות מאוד צרות אינה מספיקה (כסיבה) להחריב את כל המחנות. מנסים ליצור שם אזור שלא אפשרי למגורים.

"זה מאוד מובהק שאין בסיס חוקי להריסה כל כך גדולה, להשמדה של מרחב מחייה. יש להם זכות לפעול נגד תשתיות ו(על סמך) מידע על נשק, זה נופל תחת 'צורך צבאי'. אך לפנות 40 אלף תושבים ולהחריב עד היסוד, זה לא עומד בכללים בשום צורה. זה גם לא עמד בעזה, שם היתה מלחמה יותר מובהקת". לדבריה, "זה שימוש בהנעת אוכלוסייה לצרכים פוליטיים, וזה אסור. זאת תוכנית ההכרעה של סמוטריץ' וסטרוק".

מדובר צה"ל נמסר בתגובה: "צה"ל לא הורס מבנים שלא לצורך. צה"ל פועל במחנות בצפון השומרון לסיכול טרור במציאות ביטחונית מורכבת, בה מחבלים מבססים את תשתיות הטרור שלהם בתוך אוכלוסייה אזרחית ובמבנים אזרחיים.

"מאחר ששורה של מחנות וכפרים בצפון השומרון הפכו לערי מקלט לטרור רצחני והוקמו ואומנו בהם מחבלים שמטרתם להוציא פיגועים בעורף מדינת ישראל ובכבישי ויישובי האזור – נדרש צה"ל לפעול באזורים אלו. חלק מהפעילות מחייבת מעצם טבעה שינויים במחנות במטרה לאפשר חופש פעולה צבאי לכוחות, וזאת לאחר שבעבר הוטמנו במקום מטענים שגרמו לאבידות בנפש ופציעת חיילים.

"במקביל, נהרסו במרחב צפון השומרון מבנים ששימשו כתשתיות טרור והופללו נקודתית, ובתי מחבלים שהוציאו פיגועים רצחניים בעורף מדינת ישראל ובאזור".