newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הדילמה של הפרגמטיסט הערבי בבחירות

מערכת הבחירות החמישית תופסת את המצביע הפלסטיני-ישראלי במקום בעייתי. מצד אחד, העמדות הפוליטיות מחודדות יותר, גם בכל הנוגע לסוג ולאופי ההשפעה המיוחלת. מצד שני, הפיצול ואחוז החסימה עלולים לפגוע קשות בייצוג הערבי בכנסת

מאת:
יו"ר הרשימה המשותפת, ח"כ איימן עודה, במליאת הכנסת, בפברואר 2022 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

"השפעה בכבוד". יו"ר הרשימה המשותפת, ח"כ איימן עודה, במליאת הכנסת, בפברואר 2022 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

מערכת בחירות חמישית במהלך שלוש שנים עומדת מעבר לפינה. הפעם, מצאנו את הרשימה המשותפת מתפרקת בלי סיבה מוצדקת של ממש – ויכוח מיותר על המלצה עתידית, שאיש ממילא לא חפץ בה. מלחמות אגו בין חבורות של פוליטיקאים קטנים – עד הרגע האחרון בלילה השחור ההוא של הגשת הרשימות לכנסת – יצרו מציאות אבסורדית של שלוש רשימות ערביות שרצות לכנסת.

אחוז החסימה הגבוה מבית אביגדור ליברמן איחד את ארבעת מרכיבי הרשימה המשותפת לפני כמה שנים, באיחוד שהגיע להישג חסר תקדים וחד פעמי של 15 מנדטים. הפעם, אותו אחוז חסימה עלול לרסק את הייצוג של הקול הערבי בכנסת לרסיסים.

התיאבון של הפוליטיקאים והכמיהה שלהם להשפיע על הזירה הפוליטית בישראל – כמיהה שהגיעה לשיאים חדשים כשארבעת נציגי המפלגות דהרו על השטיח בבית הנשיא כדי להמליץ על המועמד שלהם לראשות הממשלה – פיתחו אצל הבוחר הערבי ציפיות גבוהות, ועמן דרישות גדולות מהנבחרים שלהם בבית המחוקקים.

עם ריבוי מערכות הבחירות ותכיפותן, ושימור מאזן הגושים של המצביעים היהודים בין מחנה בנימין נתניהו ל"מחנה השינוי", התבהרו שלושה זרמים של פרגמטיזם ערבי. את הראשון מוביל יו"ר רע"ם, ח"כ מנסור עבאס. בראש הזרם השני עומדים יו"ר חד"ש ח"כ איימן עודה ויו"ר תע"ל ח"כ אחמד טיבי. את הזרם השלישי מובילה בל"ד, בראשות ח"כ סמי אבו שחאדה.

הכותרת של הזרם הראשון היא "אם כבר, אז כבר". התנועה האסלאמית בראשותו עברה תהליך גיור זריז בידי הרב נתניהו, במהלך שהכשיר את הקרקע להצטרפותה של מפלגה ערבית לקואליציה. אמנם זו לא היתה הקואליציה שעבאס ייחל לה, אבל הוא הצליח לשכנע את מועצת השורא ואת ציבור בוחריו שחייבים לנסות.

לזכותו של עבאס ייאמר שהקו שלו ברור מאוד. תמציתו היא הכרה במדינה כיהודית, שהפלסטיני בה הוא בעל מעמד נחות יותר, ורע"ם פה כדי למזער את תחושת האפליה באמצעות צמצום פערים והשגת משאבים בסיסיים שמדינת הלאום לא נתנה.

אותת לימין שיש מפלגות ערביות שלא אכפת להן מהעניין הלאומי. מנסור עבאס בהצעה על "חוק הדגל" (צילום: אוליביה פיטוסי / פלאש 90)

מנסור עבאס בהצעה על "חוק הדגל" (צילום: אוליביה פיטוסי / פלאש 90)

הפרגמטיסט האסלאמי אומר שהכל עניין של תזמון, וכשהמצב הפוליטי בישראל נמצא בפלונטר, כל כוח נוסף לרע"ם ממקסם את הרווחים עבורו. האמת, זה קצת מעורר קנאה. מצביעי רע"ם היום יודעים מהם גבולות הגזרה, מהם חוקי המשחק, ומהן יכולות ההשפעה האמיתיות של המפלגה ובאילו נושאים. הכל על השולחן, והסחורה מוכרת. "מי שלא מתאים לו הקו הזה, שיצביע למפלגה אחרת", אומר עבאס. הוא אומר לבוחרים שלו מעל לכל במה שרע"ם מחוברת למציאות ולא מוכרת אשליות וסיסמאות שווא, בניגוד ליריבים הפוליטיים שלה.

רע"ם בונה על ניצני הפרגמטיסט הערבי החדש – פשוטי העם, שמבינים את מאזני הכוח במדינת היהודים, ואין להם עניין לשנות את יחסי הרוב והמיעוט בה. הם זוכים כעת לחיבוק של "האדונים", אז למה לא למקסם את זה עד הסוף, בעצם?

לשם כך, בשנה אחת רע"ם פעלה כמה פעמים בניגוד למצפונה המוצהר – למשל בחוק הגיוס, או בפגישתו של עבאס עם ראש עיריית לוד, יאיר רביבו, במהלך אירועי מאי 2021 –  והסבירה שזה המחיר של ההשתלבות בממשל, ההשפעה והשינוי.

"עם חוק הלאום או בלעדיו, הלחימה באל אקצא, המתקפה בעזה, המתיחות בשטחים – כל זה לא חדש לנו, ואי אפשר להטיל את כל עוולות הכיבוש על כתפיו של מנסור עבאס. לכן אנחנו מבקשים את קולו של מי שבאמת רוצה לשחק עם הגדולים, וזה המחיר", מסבירה נוסייבה נימר חוסין, חברת מועצת השורא ואחראית על קמפיין נשות רע"ם.

הקו הקלאסי והקו הלא מתפשר

הזרם השני של הפרגמטיזם הערבי, בהובלת עודה וטיבי, הוא הקו הקלאסי של הפוליטיקאים הערבים לדורותיהם, עם שדרוג מסוים. תמצית הגישה היא: אנחנו רוצים להשפיע על קבלת ההחלטות ועל מי ינהיג את ישראל, אבל לא נהיה חלק אינטגרלי מהקואליציה. עודה היה רוצה אולי להיות בקואליציה, אבל בתנאים שאף אחד מהמועמדים לראשות הממשלה לא יכול לקבל, כמו סיום הכיבוש, חתירה להסכם שלום, ביטול חוק הלאום וחוק קמיניץ ועוד. לא רק חיזוק כלכלי ולחימה בפשיעה הגואה.

"השפעה בכבוד" היא סיסמת הבחירות של חד"ש-תע"ל. לפי הקו הזה, הציבור לא מוותר על כבודו, ולצד מאמץ גדול להשיג הישגים כלכליים אין ויתור על הזהות הפלסטינית, על החתירה לסיום הכיבוש ועל ההתנגדות לחוקים מפלים.

הפרגמטיסט המתחדש של חד"ש אינו מתבייש בשיח ההצבעה או ברצון להשתלב בצורה פעילה בשלטון, אך בשונה מהתנועה האסלאמית, לדבריהם, הם לא מוותרים על המאבק באפליה ובכיבוש ולמען הדמוקרטיה תמורת פירורים. לפי הפרדיגמה הזאת, יש דברים שאין להם מחיר, גם בפוליטיקה.

התוספת שהוסיף עודה היתה השאיפה הגדולה לשיקום מחנה השמאל הדמוקרטי-אזרחי בחברה הישראלית, שכולל ערבים ויהודים. זה כנראה העמיס יותר מדי על כתפי הבוחר הערבי, שנדרש כאן לחזק את המשותפת בכנסת לא רק לטובת החברה שלו, אלא לטובת הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון והשמאל הנעלם שלה.

הזרם השלישי, בהובלת בל"ד, מנסה לצאת מאגף המחרימים הכרוניים, ובכל זאת להיות בפוליטיקה הישראלית-ציונית ולהשפיע. אבל התשובה שלהם לשאלה "איך" היא שונה משני הזרמים האחרים. בבל"ד אומרים שמדינת כל אזרחיה, לפי מצע המפלגה, היא הנוסחה היחידה שתאפשר לפרגמטיסט הפלסטיני הגאה לחיות בה, ומתוכה לדרוש זכויות אזרחיות מלאות יחד עם הכרה מלאה בזהות הלאומית הפלסטינית.

מבחינת ח"כ אבו שחאדה, הדבר הכי פרקטי ויעיל מבחינת ישראל, במצבה היום, הוא הכרה באזרחים הערבים כאזרחים שווים, בלי שום גוון של עליונות יהודית.

בבל"ד משוכנעים שנעשה להם עוול ברשימה המשותפת. ראש בל"ד סמי אבו שחאדה (צילום: דוברות בל"ד)

ראש בל"ד סמי אבו שחאדה (צילום: דוברות בל"ד)

תחושה של אובדן הבית

ד"ר סלים בריק, מרצה למדעי המדינה שעוקב מקרוב אחרי הפוליטיקאים הערבים, מבין היטב את התחושה של אובדן הבית שמרגישים אזרחים ערבים לאחר פירוק המשותפת. לדבריו, מצד אחד רבים לא חשים שהם יכולים להצביע לתנועה האסלאמית, אך מצד שני הם רוצים להשפיע ולהרגיש שהקול שלהם שווה משהו.

"אני לא מדבר על מחנה המחרימים", הוא אומר. "אלה מקומם בצד, לעת עתה. הגוש הזה התקבע סביב 10%. בוחר ערבי ממוצע, משכיל, עובד שסובל מיוקר המחיה רוצה, בנוסף לתחושת חוסר הביטחון בכפר שלו, להגיע לקלפי, אבל מתלבט מאוד למי להצביע וחש שבלי המשותפת אין לו בית פוליטי.

"למצביע שחסר לו קול לאומי-פלסטיני יחד עם הדרישה לאזרחות מלאה ושוויון מלא יש שתי אופציות, ושתיהן קשות. הקול לבל"ד עלול ללכת לטמיון. עם כל הסימפטיה לסמי אבו שחאדה, הסקרים לא ממריאים, ולכן יש סיכוי גדול שהצבעה לבל"ד תישאר בגדר הצהרה אידיאולוגית ולא תתורגם לכוח פוליטי.

"גם אם תהיה הפתעה גדולה ובל"ד תעבור את אחוז החסימה, המצביע יודע שלא תהיה מצדה שום פשרה, המלצה או תמיכה כלשהי בשום ממשלה שעומדת לקום, בכל קומבינציה. לכן, מי שרוצה באמת להשפיע, במובן של להיות חלק פעיל מהממשל, ולא רוצה להצביע לתנועה האסלאמית, ימצא את עצמו בולע את הצפרדע ומצביע חד"ש-תע"ל".

לפי בריק, עם כל הביקורת על הנהגתו של עודה, המסר המנומנם ותעמולת בחירות חסרת חידוש או התלהבות, בוחרים רבים עשויים להעדיף לחזק את חד"ש-תע"ל, למרות כל האיתותים מהשטח שתומכים בבל"ד.

איהאב ג'בארין, פעיל חברתי ופרשן פוליטי בעיקר במדיה העברית, היה בעבר פעיל במרצ, ואף עזר לג'ידא רינאווי זועבי בקמפיין שלה. אחרי התלבטות קשה, הוא נוטה כיום להצביע לבל"ד. "זו דילמה מאוד לא פשוטה", הוא אומר. "אני יודע שזה עלול להסתיים בתבוסה לבל"ד, אבל ההצבעה שלי הפעם היא לא למען ההשפעה שכולם רוצים להתקרב אליה (כמו בסיסמה של תע"ל בקמפיין – "קרובים להשפעה"; ס"ס).

"ההצבעה שלי היא אמירה, שגם אם סמי אבו שחאדה לא יצליח להגיע לכנסת, חשוב שהחברה הישראלית תפנים ותנרמל בחשיבה ובשיח הציבורי את הסלוגן 'מדינת כל אזרחיה', שתבין שאין סתירה בין קידום זכויות אזרחיות לחברה הערבית לבין זהות לאומית פלסטינית ברורה. אני רוצה שהאמירה הזאת תהפוך ללגיטימית ואפשרית ולא מאיימת".

ג'בארין סבור שאם בל"ד תגיע למסקנה שאין לה סיכוי להגיע לכנסת, המעשה האחראי והנכון עבורה יהיה לפרוש מהמירוץ, כדי לשמור על הקול הערבי ולהציל כמה שיותר פתקים בקלפי. אך, לדבריו, "אני בספק אם בל"ד תעשה את זה. הנחישות של הצעירים, לצד האגו של כמה מנהיגים, לא יאפשרו זאת".

עו"ד חנאן אל סאנע מובילה את הקמפיין לעידוד ההצבעה בחברה הערבית. "לי חשוב שאנשים ייצאו להצביע, בכפרים הבדואים הבלתי מוכרים בעיקר, לא משנה למי", היא אומרת. "זה מה שאני אומרת לנשים בחוגי הבית. אני מנסה להסביר למה חשוב ללכת להצביע ומה עלול לקרות אם לא נצביע. אני שומעת את האכזבה והכעס מהפוליטיקאים הערבים והאחרים. הובטחו ניסים ונפלאות, ובסוף קיבלו הריסת בתים, נישול מאדמות ועימותים בנגב".

לדבריה, היא עצמה מתלבטת למי להצביע. "לרע"ם יש חור גדול אחרי מותו של סעיד אלח'רומי, והרבה הבטחות שלא התממשו בנגב. חד"ש אכזבו כשכמעט הרימו דגל לבן במערכת הבחירות הזאת בנגב, והפקירו את השטח בידי התנועה האסלאמית. ולבל"ד אין נציג מהנגב, למרות המחויבות וההצהרות של אבו שחאדה בנושא. בקיצור, דילמה לא פשוטה, בייחוד למי ששמה לעצמה מטרה להיאבק באדישות הפוליטית בקרב הבדואים בכלל והנשים בפרט".

מבחינת הבוחר הערבי, הבחירות הקרובות עלולות לשים קץ לוויכוח על צורת ההשפעה המועדפת בפוליטיקה הישראלית. אמנם שלוש הגישות היום ברורות יותר מתמיד, אך המצב הפוליטי ואחוז החסימה הגבוה עלולים להותיר את המצביעים הערבים ללא נציגות מכובדת, והפיצול לא תורם לזה. כך, הפרגמטיסט הערבי שרוצה להצביע מוצא את עצמו במצב בעייתי במיוחד.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן

"המקצועות ההומניים מפגישים את התלמידים עם עולם הרוח האנושית". ספריית האוניברסיטה העברית (צילום: אוליבייה פיטוסי / פלאש90)

מי חוסם את לימודי ההומניסטיקה במערכת החינוך בישראל?

רמת העניין של התלמידים הישראליים במדעי הרוח עומד ביחס הפוך למספר שעות הלימוד המוקדשות להם בבתי הספר, ולחשיבותם. המכשול המרכזי הוא התמקדות מוגזמת בידע הדיסציפלינרי, במקום בחוויית הלימודים עצמה

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf