הבחירות לראשות ועדת המעקב מאחורינו. עכשיו הזמן לרפורמה

מערכת בחירות רצופת משברים. יו"ר ועדת המעקב היוצא מוחמד ברכה (מימין) והיו"ר הנכנס ג'מאל זחאלקה, ב-15 בנובמבר 2025 (צילום: מוחמד ח'ליליה)

אחרי עשר שנים – אולי המשמעותיות, הרגישות והדרמטיות ביותר בהיסטוריה של האזרחים הפלסטינים בישראל – סיים מוחמד ברכה אתמול (שבת) את כהונתו כיו"ר ועדת המעקב העליונה של הציבור הערבי בישראל. ד"ר ג'מאל זחאלקה נבחר להחליף אותו.

הבחירות לראשות ועדת המעקב התקיימו לאחר שבועות של סערה תקשורתית וציבורית חסרת תקדים, שהסתיימו בחרם של מרכיב מרכזי בוועדה – רע"ם והתנועה האסלאמית הדרומית, שהטילו ספק בשקיפות ההליך ובמקצועיותו.

זחאלקה, שעמד בראש מפלגת בל"ד וכיהן כחבר כנסת במשך 16 שנים, זכה ב-73% מהקולות. המועמדת השנייה היתה ניבין אבו רחמון, גם היא ח"כית לשעבר מטעם בל"ד. שלושה מועמדים אחרים – עלי זידאן, ראש מועצת כפר מנדא; עאטא אבו מדיגם מרהט; וסעיד עיסא מכפר קאסם – פרשו יום לפני הבחירות, לאחר שקראו לדחות את מועד הבחירות.

שלושת הפורשים מקורבים לרע"ם או חברים בה בפועל. אף שרע"ם הודיעה מראש על החרמת הבחירות, היא לא קראה (לפחות רשמית) לראשי הרשויות המקומיות או לבעלי זכות ההצבעה להימנע מהשתתפות.

>> בצעד תקדימי, שתי נשים הציגו מועמדות לראשות ועדת המעקב

רע"ם טענו שוועדת הבחירות, בראשות מנסור דהאמשה (חד"ש), שינתה את התקנון ואת מבנה בעלי זכות ההצבעה כך שחד"ש ומק"י קיבלו 11 מנדטים, בעוד רע"ם והתנועה האסלאמית קיבלו רק 8. זאת, אף שרע"ם היא הרשימה הערבית הגדולה ביותר בכנסת, וזה אחד ממדדי הייצוג. בעקבות המחאה של רע"ם החליטה ועדת הבחירות להוסיף לה שני מנדטים, ונראה שהמשבר נפתר כמה ימים לפני ההצבעה. אך יום לפני הבחירות הודיעה רע"ם כי אינה מקבלת את ההסכמה הזאת. במקביל, דרשו נציגי הכפרים הבלתי מוכרים בנגב מושב מטעמם, ובשבת בבוקר ועדת הבחירות הוסיפה את המושב.

המחאה של רע"ם לא היתה המשבר היחיד בבחירות לוועדת המעקב. זידאן האשים את הוועדה בחוסר שקיפות, וטען כי גורמים בתוכה – חד"ש, בל"ד, תע"ל ואנשי התנועה האסלאמית הצפונית – תיאמו ביניהם מראש את התמיכה בזחאלקה, מה שכינה "קנוניה בין המפלגות".

קודם לכן פרצה סערה סביב הסרת מועמדותה של רולא דאוד, מנהלת ארצית שותפה בתנועת "עומדים ביחד". דאוד אספה חתימות של שבעה ראשי רשויות מקומיות, כמחויב בחוקת הבחירות, אך בלילה שלפני סגירת מועד הגשת המועמדויות, גורמים בוועדת המעקב הפעילו לחצים על חלק מראשי הרשויות האלה להסיר את חתימותיהם, ודאוד נותרה מחוץ למרוץ. הדבר עורר גל מחאה חריף ברחוב וברשתות החברתיות. דאוד האשימה את ועדת המעקב בכך שהיא "מועדון סגור", וטענה שהלחצים שהופעלו על ראשי הרשויות הם ביטוי של אלימות ופגיעה בעיקרי הדמוקרטיה.

האשימה את ועדת המעקב בכך שהיא "מועדון סגור". רולא דאוד (צילום: באדיבות "עומדים ביחד")

בשלב מוקדם יותר התעוררה סערה לאחר שפורסמה רשימת חברי ועדת הבחירות, שלא כללה אף אישה. יו"ר הוועדה דהאמשה אמר אז בראיון לרדיו א-נאס כי "נשים לא מתעניינות בפוליטיקה", אמירה שהגבירה את המחאה והכעס. הוא התנצל על האמירה הזאת בהמשך בראיון נוסף לרדיו א-נאס.

ברכה פרסם בתגובה הצהרה, שבה הודה כי "הביקורות על היעדר נשים ועל היעדר ייצוג מהנגב מוצדקות", וקרא למרכיבי הוועדה לפעול לתיקון המצב. ברכה אמר עוד כי דבריו של דהאמשה בלתי מקובלים, אך הוסיף כי "מדובר באדם שאני מכיר היטב, ואני יודע שדבריו אינם משקפים את עמדותיו האמיתיות. עם זאת, הם נאמרו והדהדו, ויש לגנותם באופן ברור". בעקבות זאת, הצטרפו למרוץ דאוד ואבו רחמון.

תקופה מאתגרת

תקופתו של ברכה בראשות ועדת המעקב התאפיינה בהסדרת עבודת הוועדה ובהעצמת פעילות הוועדות המקצועיות, בעיקר הוועדה לענייני חינוך. זו גם היתה תקופה שבה ועדת המעקב הפכה פוליטית יותר, על רקע האירועים הדרמטיים שקרו בשנים האחרונות, ובהם אירועי מאי 2021; המלחמה בעזה; התחזקות הימין הקיצוני; הקמת הרשימה המשותפת, פירוקה והרכבתה מחדש, ולאחר מכן פרישת רע"ם ממנה והמשבר הפוליטי שנוצר בעקבות הצטרפות המפלגה לממשלת בנט-לפיד.

במקביל, החברה הערבית בישראל שקעה בביצה העמוקה של האלימות והפשיעה. אף שהוועדה אינה הגורם הנושא באחריות, מכיוון שמאבק בפשיעה דורש מעורבות של המדינה, משאבים וסמכויות – הנושא הפך לחלק בלתי נפרד מהמציאות המורכבת שבתוכה פעל ברכה, ואף הוביל לביקורת מתמשכת על הוועדה ולערעור על הלגיטימיות שלה.

בפני זחאלקה עומדת תקופה מאתגרת לא פחות: ממשלת ימין שמסלימה את התנהלותה מול הציבור הערבי ומקדמת מהלכים להגבלת קולו הפוליטי; אסון הומניטרי בעזה; מתיחות חריפה בגדה המערבית על רקע התגברות אלימות המתנחלים; ומספרי שיא של נרצחים בחברה הערבית; ומדיניות אגרסיבית של הריסת בתים, בעיקר בנגב. כל זאת, לצד ביקורת ציבורית קבועה על תפקודה של הוועדה, שהחריפה כאמור לקראת הבחירות.

ביקורת ציבורית קבועה על תפקודה של הוועדה. מצביעים בבחירות לוועדת המעקב, ב-15 בנובמבר 2025 (צילום: מוחמד ח'ליליה)

במשך שנים פעילי בל"ד היו מי שדרשו שינוי עמוק במבנה ועדת המעקב, בתפקידה, בדרכי עבודתה ובשיטת בחירת היו"ר שלה. בחירתו של זחאלקה כנציג הראשון של בל"ד בראשות הוועדה עשויה לייצר הזדמנות ממשית לקידום רפורמות.

אחד מהדברים שדורשים טיפול הוא מרכיבים בוועדה שכבר אינם קיימים בפועל בזירה הציבורית או הפרלמנטרית, כמו המפלגה הערבית הלאומית או המפלגה הדמוקרטית הערבית, ובכל זאת כל אחד מהם מחזיק שלושה מושבים מתוך כ-70 בעלי זכות הבחירה ליו"ר. גם מרכיבים אחרים מחזיקים כיום במשקל שאינו משקף את כוחם הציבורי.

סוגיה נוספת היא שאלת הקריטריונים להתמודדות על תפקיד היו"ר. במצב הנוכחי, מועמד נדרש להשיג שתי חתימות של מפלגות או שש חתימות של ראשי רשויות, מה שמאפשר לגורמים חזקים למנוע התמודדות, כפי שקרה לדאוד. יש מי שמציעים מודל אחר, למשל גיוס של 10,000 חתימות מהחברה הערבית; או לחלופין להבהיר במפורש שההתמודדות מיועדת רק לחברי המפלגות המרכיבות את הוועדה, כדי שאופן פעולת המנגנון לא יהיה עמום. לצד זאת עולה פעם אחר פעם קריאה לקיים בחירות ישירות ליו"ר ועדת המעקב בקרב כלל הציבור הערבי, אך מי שמציע זאת אינו לוקח בחשבון שלוועדה אין כלים ארגוניים או תקציביים לנהל מערכת בחירות לכ-1.8 מיליון איש. נוסף על כך, יש לזכור כי בעלי זכות הבחירה הנוכחיים נבחרו בבחירות ישירות על ידי הציבור.

החלטת רע"ם להחרים את הבחירות עוררה טענה נוספת, לא פחות משמעותית: ועדת המעקב מעולם לא כללה בשורותיה חברי כנסת ערבים ממפלגות שלטון, כמו מפלגת העבודה למשל, או ממפלגות שמאל ציוני בכלל. אם כך, טוענים מבקרים, כיצד ניתן לאפשר למפלגה שהצטרפה לממשלת בנט-לפיד, ניסתה עוד קודם לכן להצטרף לממשלת נתניהו, תיאמה מהלכים עם נתניהו ואף התגאתה בכך, להמשיך להיות חלק מהוועדה. זאת, במיוחד על רקע העובדה שמנסור עבאס כמעט לא השתתף בישיבות הוועדה או בפעילותה בשנים האחרונות, והדרישה לדחיית הבחירות והקריאה לחרם הועלו רק שעות ספורות לפני פתיחת הקלפיות. המבקרים מטילים את האחריות כאן גם על שאר המפלגות, שבחרו לא להתעמת עם עבאס.

כעת, לאחר הבחירות, נדרשת רפורמה עמוקה בוועדת המעקב, כולל שינוי תקנון, כללי הייצוג והחברות ומבנה הסמכויות. אחת מתוכניות הרפורמה המרכזיות שקיימות נכתבה על ידי אמיר מח'ול, שהתמודד על ראשות הוועדה אבל פרש לפני הבחירות. בתוכנית, מח'ול מציע להפוך את הוועדה למוסד ציבורי אפקטיבי באמצעות הקמת קרן לאומית שתבטיח עצמאות מוסדית; הקמת תשתית מקצועית וארגונית שכוללת מטות עצמאיים וסוכנות תקשורתית רב-לשונית; ומיסוד עבודה בינלאומית באמצעות מטה קבוע בז'נבה או בריסל.

מח'ול מציע גם להרחיב את ההשתתפות הציבורית באמצעות ארגון של איגודים מקצועיים, וכן על ידי הקמת מועצת צעירים עצמאית. עוד הוא מציע להפוך את ייצוג הנשים מהצהרה פורמלית למחויבות, באמצעות צמצום ייצוגו של כל גוף שאינו מבטיח השתתפות אמיתית של נשים בשורותיו. כמו כן, ההצעה כוללת מהלך ארוך טווח לשילוב מלא של דרוזים ובדואים בוועדה, וכן הקמת מועצת התנדבות ציבורית, שתיצור גשר בין ההנהגה לקהילה. שינוי נוסף שמוצע הוא קיצור כהונת יו"ר הוועדה לשנתיים וחצי עם אפשרות להארכה אחת, לצד פתיחת הדלת למסגרות חדשות על בסיס מקצועיות ושקיפות.

ועדת המעקב הוקמה ב-1982, כהמשך טבעי לוועדת ראשי הרשויות הערביות (1974). היא משמשת עד היום הגוף העליון של הנהגת הציבור הפלסטיני בישראל – אף שמעולם לא זכתה להכרה רשמית של המדינה. היא קיבעה את מעמדה כמסגרת פוליטית-לאומית מרכזית שהובילה את הציבור הערבי באירועים מכוננים כמו אוקטובר 2000 ואירוע במסגד אל-אבראהימי (מערת המכפלה).

הוועדה פועלת באמצעות מליאה, מזכירות וועדות מקצועיות. תפיסת עולמה נשענת על הזהות הלאומית של הפלסטינים אזרחי ישראל, מאבק לזכויות אזרחיות וקולקטיביות, התנגדות למדיניות האפליה, הגנה על הקרקע והדיור וחיזוק יכולת ההתארגנות הפנימית. בראש הוועדה עמדו מאז הקמתה מנהיגים מרכזיים בציבור הערבי, כשהיו"ר הראשון, שגם יזם את הקמת הוועדה, היה אבראהים נימר חוסין, יו"ר הוועד הארצי של ראשי המועצות המקומיות הערביות וראש עיריית שפרעם דאז. על אף האתגרים והמשברים, הוועדה היא עדיין הגוף הייצוגי הרחב ביותר של הציבור הערבי, המסוגל לגבש עמדה קולקטיבית ולהוביל מאבק אזרחי ופוליטי מול מדיניות הדרה ומדיניות שלטונית עוינת.