האתר הערבי הוויראלי שמסתיר את קשריו עם ישראל

צילומי מסך מתוך "ג'וסור ניוז" ו"המרכז לתקשורת שלום"על רקע צילום מההריסות ברפיח, ינואר 2025 (צילום: דועאא אלבז / אקטיבסטילס)

במאי 2024, זמן קצר אחרי שישראל סגרה באופן מוחלט את מעברי הגבול לעזה, ולאחר שתוכנית המזון העולמית של האו"ם דיווחה שאספקת המזון והדלק ברצועה תאזל תוך ימים ספורים וש"האיום של רעב בעזה מעולם לא היה קרוב יותר", פנה עורך בכיר באתר החדשות בערבית "ג'וסור" לעזתי שהיה פעיל נגד חמאס, וביקש ממנו צילומים ספציפיים מרחובות עזה.

>> הווסט לא עזר: כך כטב"מים ישראלים הרגו עיתונאים בעזה

לפי תכתובות שהגיעו לידי מגזין 972+, העורך ביקש צילומים של "שווקים בעזה", שבהם נראים "פירות, ירקות ומצרכי מזון אחרים", וכן "אנשים הקונים מזון (כולל אימהות עם תינוקות הרוכשות תמ"ל או מזון אחר לתינוקות)". העורך גם ביקש סרטונים של אנשים "מבשלים, אוכלים, ממלאים פחים במים", וכן של "ילדים משחקים עם מים".

השיחה מגיעה אליך

רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

שם מלא

כתובת האיימיל שליחה

נראה ש"ג'וסור" ביקש סרטונים המציגים מציאות הפוכה מזו שתוארה אז בתקשורת העולמית, שדיווחה על רעב המוני בעזה. בסופו של דבר, הפעיל לא סיפק את החומרים שהתבקש להעביר, ו-972+ לא מצא סרטונים מסוג זה בערוצי האתר מאותה תקופה.

באתר שלו מתאר "ג'וסור" את עצמו כ"פלטפורמה תקשורתית עצמאית, (ש)אינה קשורה לשום ישות פוליטית" ומחפשת סיפורים ה"משקפים את הדופק של כל החברות והעמים" במזרח התיכון ובצפון אפריקה. האתר מייצר בעיקר סרטונים קצרים המופצים ברשתות החברתיות, והקהל שלו גדל במהירות: בפייסבוק לבדו הוא כבר חצה את רף מיליון העוקבים.

אבל הסיפור של "ג'וסור" מורכב יותר. תכתובות שדלפו מהמכון למחקרי ביטחון לאומי (INSS) רומזות כי האתר קשור לשירותי הביטחון בישראל. בחינת האתר והאדם העומד מאחוריו מצביעה על תפקידו של "ג'וסור" כחלק ממבצע ממושך שנועד להנדס את דעת הקהל בעולם הערבי לטובת ישראל ובעלות בריתה.

"הקול של הציבור"

"ג'וסור" ("גשרים" בערבית), הושק במרץ 2024, והוא מסקר אירועים מהעולם הערבי בתחומי הפוליטיקה, החברה, התרבות והספורט. בתחילת דרכו פורסמו בו תכנים מגוונים, החל בקורסים להגנה עצמית לנשים במצרים, דרך גיוס ילדים על ידי החות'ים בתימן ועד הקשיים שחווים פליטים סורים בלבנון. עד כה פרסם האתר קרוב ל-6,000 סרטונים ביוטיוב, שצברו יותר מ-80 מיליון צפיות ו-150 אלף מנויים.

בראיון שהעניקה לאחרונה לעיתון "הארץ", ייחסה העורכת הראשית של "ג'וסור", הדיל עוויס, את הצלחת האתר לכך ש"שמנו את הדגש בראש ובראשונה על קולם של הציבור והרחוב… סרטון של צעירה ברחוב ערבי זוכה לעיתים ליותר צפיות וליותר התייחסות בהשוואה לתוכנית פוליטית שהופקה באולפני הטלוויזיה המתקדמים ביותר". ואכן, כך נראים מרבית הסרטונים של "ג'וסור": הם מתעדים את עמדותיהם של מי שנראים אנשים מן השורה בערים ערביות, שרבים מהם תומכים במשא ומתן עם ישראל ומביעים תסכול מחמאס, מחזבאללה ומכוחות נוספים העוינים אותה.

חלק ניכר מהוויראליות של "ג'וסור" נזקף לסיקור של סוריה במהלך נפילת משטרו של בשאר אל-אסד ואחריה. האתר הצליח לראיין לא רק אישים מוכרים בסוריה, אלא גם שרים ומושלים שמונו על ידי המשטר החדש, כמו גם דמויות פוליטיות מובילות ועצירים ששוחררו מבתי הכלא הנודעים לשמצה של משטר אסד. הוא דיווח מכל רחבי המדינה, הן מאזורים שהיו בשליטת המשטר החדש בדמשק והן מאזורים שבשליטת מיליציות כורדיות או דרוזיות בדרום ובמזרח המדינה.

אולם חלק מהעלייה בחשיפה של "ג'וסור" הגיע לקראת סוף 2025, כשהאתר החל לדווח באופן קבוע מאזורים ברצועת עזה ש"נוקו" מהאוכלוסייה הפלסטינית, למעט מיליציות הנלחמות נגד חמאס, שישראל מממנת ומחמשת.

העובדה שאתר חדשות ערבי הורשה לפעול באופן חופשי באזור הנתון לשליטה צבאית ישראלית מלאה, ושלתקשורת הפלסטינית, הבינלאומית ואפילו לרוב כלי התקשורת הישראלית אין גישה אליו, היא יוצאת דופן. במהלך השנתיים האחרונות העלה האתר סרטונים בלעדיים ממה שמכונה כיום "מזרח רפיח", שם פועלת מיליציית "הכוחות העממיים" (המוכרת יותר כחבורת אבו שבאב, על שם מנהיגה שנהרג בשנה שעברה). הסרטון הנצפה ביותר של "ג'וסור" ביוטיוב מתאר סיור שערך באזור מנהיג המיליציה הנוכחי, ע'סאן דוהיינה, בדצמבר האחרון.

"ג'וסור" גם פרסם סרטון המשווה בין המעצר והעינויים בבתי הכלא שניהל חמאס בעזה ובין אלה שבמשטר אסד. בסרטון הובאו עדויותיהם של שלושה פעילים נגד חמאס תחת הכותרת "אין הבדל מסאידאניה", אזכור לכלא הסורי שארגון אמנסטי הבינלאומי תיאר בעבר כ"בית מטבחיים אנושי".

האתר מעולם לא דיווח על השימוש הנרחב בעינויים ובהתעללות בעצירים פלסטינים וסורים במתקני המעצר בישראל. כנראה לא במקרה.

שותפות עם INSS

בשנתיים האחרונות, האקרים שלכאורה קשורים למודיעין האיראני חשפו לציבור מיליון מסמכים ותכתובות מתיבות דואר של פוליטיקאים, משרדי ממשלה ומוסדות וארגונים ישראליים בולטים. אחת הפריצות, שהונגשה לעיתונאים באמצעות קבוצה בשם "הפצה של הכחשת סודות" (Distributed Denial of Secrets), התמקדה במכון INSS, העובד בשיתוף פעולה הדוק עם קהילת המודיעין הישראלית – ובה המוסד, שב"כ ואמ"ן – ושחוקרים בו מגיעים לעיתים קרובות היישר משורותיה.

במכון פועלת תוכנית מחקר המוקדשת ל"ציר השיעי", הכולל את איראן ובעלות בריתה, ובהן חזבאללה בלבנון, החות'ים בתימן ומשטר אסד בסוריה לפני קריסתו. מתוך אלפי המסמכים והתכתובות שדלפו מתוכנית המחקר הזו עולים רמזים לזהות העומדים מאחורי "ג'וסור" ולמשימתו האמיתית של האתר.

אימייל שנשלח באוקטובר 2024 לצוות תוכנית המחקר הזמין את חבריו לשיחת זום עם ג'וזף בראודה. באימייל מוצג בראודה כמייסד "המרכז לתקשורת שלום" (CPC), הפועל "להיאבק בנרטיבים קיצוניים במזרח התיכון".

למטרה זו, נאמר באימייל, CPC "משתמש בפלטפורמות מדיה כדי לאתגר את הנרטיבים האלה ומפעיל תחנות שידור באזורים רגישים כמו סוריה במטרה להשפיע על אוכלוסיות מקומיות". עוד נכתב כי בראודה "מחפש שותפויות עם גופים ביטחוניים ופוליטיים בישראל כדי לתמוך בפעילות של CPC". בתכתובת אחרת שדלפה נאמר כי CPC פועל "לנהל קמפיינים יצירתיים לעיצוב התודעה נגד אויביה של ישראל, תוך שימת דגש בעת הזאת על חמאס וחזבאללה".

קשר בין המכון ובין קהילת המודיעין. ראש המוסד לשעבר דדי ברנע נואם באירוע של INSS, 25 בפברואר 2025 (צילום: תומר נויברג / פלאש90)

במסמכים שדלפו אין פרוטוקול של הפגישה, אולם מסמך נפרד, המפרט את פעילותה של תוכנית המחקר, מסכם את תוצאותיה כך: "לחבר את ג'וזף בראודה למקורות הרלוונטיים בקהילת המודיעין" במטרה לתמוך במאמצי CPC "לקדם תפיסה פרו-מערבית ופרו-ישראלית במדינות הציר (השיעי)".

שמות הפלטפורמות ש-CPC משתמש בהן כדי לקדם "חשיבה פרו-ישראלית" אינם מפורטים. אולם ממסמך אחר שדלף בפריצה ל-INSS עולה כי "ג'וסור" הוא הכלי המרכזי בפרויקט הזה.

פגישה סודית

בספטמבר 2025, התקיימה בקפריסין פגישה חשאית, שבה השתתפו עמית מחקר מה-INSS, עיתונאים, חוקרים ומשפיענים מישראל ומירדן. בפגישה השתתף גם סגן שגריר ישראל בירדן.

לפי תקציר הפגישה שכתב איש ה-INSS ושדלף, במרכז הדיון עמדו "פעולות הנדרשות בתקשורת כדי לשפר את היחסים בין ישראל וירדן". עוד נכתב כי את הסדנה שהתקיימה במסגרת הפגישה "ארגנו המרכז לתקשורת שלום וערוץ 'ג'וסור', בראשות ג'וזף בראודה וצוותו".

לפי התקציר, רוב המשתתפים הירדנים "לקחו חלק, בגלוי או שלא בגלוי, בפעילות של 'ג'וסור'". עוד נכתב כי הקבוצה הסכימה להקים צוותים לפרויקטים עתידיים, בעיקר כדי לתמוך "בסרטונים שיפיק CPC וישודרו בערוץ 'ג'וסור'…(ש)יפריכו את תיאוריות הקונספירציה האנטי-ישראליות" או יציגו דוברים ישראלים ש"מביעים הערכה לבית המלוכה הירדני".

בערך באותו זמן החל "ג'וסור" לפרסם סרטונים שבהם הופיעו מיליציות פרו-ישראליות שפעלו באזורים ברצועת עזה הנתונים לשליטה ישראלית. זמן קצר לאחר מכן שיבחו עיתונאים ישראלים שהשתתפו במפגש בקפריסין, בערוצי התקשורת שלהם, את עבודתו של "ג'וסור" והגנו עליו מפני המתקפות נגדו.

בדצמבר שעבר ראיין ליאור בן ארי, הכתב לענייני ערבים ב-ynet, את הדיל עוויס במסגרת כתבה על איומי חמאס על עיתונאי "ג'וסור" בעזה. "בכל פעם שהם רואים מישהו מתראיין ל'ג'וסור' נגד חמאס, הם רודפים אחריו ושולחים אליו את גדודי אל-קסאם כדי לשאול מי ראיין אותו", סיפרה עוויס. "חלק מהכתבים שלנו מסתתרים ועוברים מאוהל לאוהל".

אחרי שממשלת סוריה אסרה במרץ השנה באופן זמני על פעילותו של "ג'וסור" (בטענה שפעל ללא הרישיון הנדרש), הכתב לענייני העולם הערבי בתאגיד כאן, רועי קייס, הגן על האתר ותיאר אותו כ"כלי תקשורת שפועל במהותו בוושינגטון, אבל המטרה שלו היא להילחם בכל גילויי הקיצוניות באזור – הציר הפרו-איראני, ציר האחים המוסלמים… וגם לקדם… את המיליציות שהן קונטרה לחמאס".

INSS, בן ארי וקייס לא השיבו לבקשות התגובה של 972+.

יד לא-נעלמה

לפי מסמכי מס אמריקאיים, CPC הוא ארגון קטן יחסית, היושב בלונג איילנד שבמדינת ניו יורק, ותקציבו השנתי עומד על כ-1.5 מיליון דולר. כל התורמים הרשומים שלו תומכים ביוזמות יהודיות ופרו-ישראליות.

CPC הוקם ב-2019, ובראשו עומד בראודה, חוקר של המזרח התיכון וסופר ממוצא יהודי-עיראקי, המתאר את עצמו כמי ש"עבד בתחום טיפוח היחסים (בין ישראל לעולם הערבי) במשך 30 שנה". בראודה שאף לקריירה בפנטגון לפני שהורשע ב-2004 בגניבת עתיקות מעיראק. בהמשך עבד במכוני מחקר ניאו-שמרניים, ובהם Foreign Policy Research Institute ו-Mesbar Studies and Research Center שבאיחוד האמירויות, וכן שיתף פעולה באופן הדוק עם Washington Institute for Near East Policy – WINEP, המסונף ללובי הפרו-ישראלי אייפא"ק.

ב-2019 פרסם בראודה, יחד עם WINEP, ספר שכותרתו "ניכוס מחדש: מדיניות תרבות לשותפות ערבית-ישראלית". בגב הספר נאמר כי זהו "צעד ראשון להקמת מרכז תקשורת שלום". בספר הוא מציע "קמפיין מתמשך כדי לתפוס מחדש את המרחב התרבותי באזור לטובת התומכים בשותפות ערבית-ישראלית" באמצעות "מכון פעולה".

לאורך 160 עמודים, פורש הספר תוכנית לקמפיין תעמולה רחב-היקף, בהשראת "סוכנות המידע" האמריקאית, שמאז כבר חדלה לפעול, שאמור לצאת לפועל בשיתוף עם המשטרים האוטוקרטיים באזור ועם מנגנוני הביטחון שלהם. בראודה טוען כי ממשלות ארה"ב וישראל יכולות לפעול באופן שיטתי לקידום המטרה הזו, תוך שהן "מסייעות ביצירת קשרים בין שחקנים לא-מדינתיים הפועלים כבר בשטח".

ב-2023 החל CPC לשתף פעולה עם The Free Press, כלי תקשורת ימני אמריקאי הנחשב אוהד לנשיא דונלד טראמפ. מאז הפיקו CPC ו-The Free Press עשרות תכנים העוסקים בעזה, בסוריה ובלבנון, ובהם גם סרטון המציג באור אוהד את יאסר אבו שבאב, שעמד אז בראש המיליציה הקרויה על שמו.

בסרטון ממלא בראודה תפקיד הנע בין פרשן לדובר של אבו שבאב, ומסביר כיצד "הנוכחות של מיליציה אנטי-חמאסית מוצהרת בעזה היא איום ישיר על טענתו של חמאס שהוא הגוף השליט היחיד ברצועה". הוא מציג את המיליציה כ"ניסוי פוליטי רציני בשלטון עצמי של עזה שלאחר חמאס".

בשנה שעברה אף ניסה CPC – ללא הצלחה – ליצור קשר בין אבו שבאב לחברי פרלמנט גרמנים, ובכך הדגיש את תפקידו של בראודה כסוכן יחסי ציבור לא רשמי של המיליציה.

בעוד בראודה ו-CPC פעלו להגביר את החשיפה במערב למיליציות הפרו-ישראליות ואנטי-חמאסיות, "ג'וסור" ביצע פעילות יחסי ציבור דומה בעולם הערבי.

בחודשים האחרונים פרסם האתר ראיונות בלעדיים וסרטונים שבהם מופיעים מנהיגי מיליציות אחרות בעזה, המקבלות סיוע חומרי וצבאי מישראל, ובהם שאוקי אבו נסאירה וחוסאם אל-אסטל (ג'וסור תיאר את האחרון כ"מתאם אזור הומניטרי" או "מתאם אזור בטוח", ובכך אימץ את המסגור הישראלי למתרחש בשטח שבשליטת המיליציות).

מעבר לדמיון בתכנים, הקשר הסימביוטי בין "ג'וסור" ל-CPC ניכר לעין. מסמכי השקיפות של עמוד הפייסבוק של "ג'וסור" מראים כי החשבון נפתח ב-2019 תחת השם "המועצה הערבית לאינטגרציה אזורית", שמה של היוזמה הראשונה והמרכזית של CPC. רק במרץ 2024 שונה שם החשבון ל"ג'וסור ניוז".

"המועצה הערבית לאינטגרציה אזורית", שמנתה 35 אנשי ציבור וכבר אינה פעילה ונשכחה, מתחה ביקורת על מאמצי החרם על ישראל, ובד בבד סייעה להניח את היסודות להסכמי אברהם. חרף היותה גוף קטן, היא נהנתה מגישה לדמויות פוליטיות בכירות: ב-2019 שר החוץ האמריקאי דאז מייק פומפיאו שיבח בפומבי את המועצה, על שהיא מקדמת "חזון אזורי של שלום ודו-קיום". במסר מצולם שפורסם בחשבון היוטיוב של CPC באוגוסט אותה שנה, בירך ראש ממשלת בריטניה לשעבר טוני בלייר את המועצה לרגל ישיבתה הראשונה.

עוויס, העורכת הראשית של "ג'וסור", מתוארת באתר של CPC כ"אחראית על התקשורת בערבית מטעם המרכז". עוויס, שנולדה בסוריה ומתגוררת כיום בארה"ב, התפרסמה לראשונה בשם הדיל קוקי עם תחילת ההתקוממות בסוריה ב-2011. כשהיתה סטודנטית בת 19, הופיעה בכלי תקשורת ערביים ובינלאומיים וגינתה את משטר אסד.

אחד מכלי התקשורת היחידים שפעלו באזור הנמצא בשליטתו. יאסר אבו שבאב (צילום: מתוך עמוד הפייסבוק של "הכוחות העממיים", שימוש לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים)

ב-2012, עדיין בשם קוקי, היא הוזמנה להשתתף בוועידה שארגן UN Watch, ארגון אדבוקציה פרו-ישראלי, וכן בישיבה של מועצת זכויות האדם. לאחר מכן, לפי הביוגרפיה שלה באתר WINEP, פגשה משלחת אמריקאית שסייעה לה לעבור לארה"ב.

אחד הפרויקטים האחרונים של עוויס הוא תוכנית שבועית בפלטפורמת התקשורת החדשה "אל-ג'נוב אל-יום" ("הדרום היום"). התוכנית, המשודרת באינטרנט, מוקדשת לסיקור דרום תימן, אזור בעל חשיבות אסטרטגית שבו התנועות הבדלניות, הנתמכות על ידי איחוד האמירויות ומעוניינות להצטרף להסכמי אברהם, צברו לאחרונה השפעה. במהדורה הראשונה של "החלון האמריקאי" שעוויס מגישה, התארח מנהל לשעבר במשרד ההגנה האמריקאי ושוחח על "הפרוקסים של איראן".

בראודה ועוויס לא השיבו לשאלה, האם ערוץ התקשורת התימני החדש קשור ל-CPC או ל"ג'וסור".

ביקורת מסוג מסוים

הדיווח של "ג'וסור" מהשטח מתבסס על תושבים מקומיים המראיינים אנשים ומצלמים סרטונים. אולם אנשים ששיתפו פעולה עם "ג'וסור" בסוריה או בעזה אמרו ל-972+ כי לא ידעו על קשרי "ג'וסור" עם CPC, עם ארגוני לובי פרו-ישראליים או עם המודיעין הישראלי, וכי פעלו מתוך אמונה שהם תורמים לגוף תקשורת עצמאי החולק את ערכיהם בנוגע לשלום ולדמוקרטיה.

מקורות בסוריה אמרו ל-972+ כי מי שעבדו עם "ג'וסור" השתכרו 600 דולר בחודש, ואילו פרילנסרים קיבלו 100 דולר לכתבה. בעזה נעו התעריפים בין 200 ל-400 דולר לכתבת וידאו.

אדם שעבד עבור "ג'וסור" בסוריה אמר ל-972+ כי האתר "פרסם תוכן שעלול להעמיק את המחלוקות בחברה המשוסעת אחרי שנים של מלחמה". לדבריו, אחת הדוגמאות לכך היתה ראיון רחוב עם אדם שביקר את נוכחותם של אנשים מחוץ לדמשק בבירה הסורית. "תוכן כזה הופך לעיתים לוויראלי, אך הוא נוטה להחריף את המתחים החברתיים הקיימים", הבהיר.

מקור מעזה ששיתף פעולה עם האתר הביע גם הוא הסתייגות מהבחירות העריכתיות של "ג'וסור", שלטענתו הגיעו לכדי השתקה חדה של ביקורת כלפי ישראל ובעלות בריתה. "אם אתה מדבר עם 'ג'וסור' נגד ההתנהלות גם של ישראל וגם של חמאס בעזה, פירוש הדבר שהדברים שלך יסוננו, ורק צד אחד של הביקורת יישאר", הוא הסביר.

בניגוד לסוריה, שם כתבי "ג'וסור" נושאים מיקרופונים ועליהם לוגו האתר, עיתונאים בעזה אינם נוהגים כך. על כן, אמר מקור שעבד עם "ג'וסור" בעזה, מרואיינים אינם תמיד יודעים שהם מתראיינים ל"ג'וסור", שחמאס פועל נגדו שוב ושוב. לפיכך הם נחשפים לסכנה מבלי לדעת זאת, שכן פעילי חמאס חמושים מחפשים אנשים שהופיעו בסרטונים של "ג'וסור" וחוקרים אותם כדי לגלות מיהם העיתונאים העובדים עבור האתר.

בראיון ל"הארץ" עוויס סירבה להשיב לשאלה הנוגעת למקורות המימון של "ג'וסור", ודחתה את הביקורת על "יוזמת התקשורת הלא-שגרתית" שלה בטענה שהיא מגיעה מכלי תקשורת המקורבים לחמאס. "חלק גדול מההתקפות הן בעלות אופי אישי ומכוונות כלפיי כאישה, ולא כעיתונאית או כעורכת הראשית של פלטפורמת חדשות", היא אמרה. "כל עמדה שחורגת מ'קו ההתנגדות' הערבי המקובל מואשמת בכך שהיא בעצם 'כלי' (של ישראל)".

סירובו של "ג'וסור" לחשוף את מקורות המימון שלו, לצד התעקשותו להציג את עצמו ככלי תקשורת עצמאי המחויב לחופש העיתונות, עומדים בסתירה לגישתו של מייסדו לכאורה כלפי כלי תקשורת המבקרים את ישראל. בספרו של בראודה מ-2019, המתווה את התוכנית להקמת "ג'וסור", הוא מדבר על החשיבות של "הפחתת ערכה של תקשורת של שחקנים עוינים". לדבריו, הדבר כרוך ב"הכנת תיקים על כל ערוץ שנחקר, כולל חשיפת לא רק תוכנו, אלא גם מבנה הבעלות שלו, ההנהלה וכוח האדם".

גישה זו באה לידי ביטוי גם בשותפות של CPC עם The Free Press, שבמסגרתה שולב חומר של הארגון בדוח מצולם נגד אל-ג'זירה שפורסם בספטמבר 2025, ושעוויס ושגרירות ישראל בוושינגטון שיתפו ברשת X. בסרטון, המתבסס על עדויות אנונימיות, נטען כי עיתונאי אל-ג'זירה הפועלים בעזה מנצלים לרעה את מעמדם המוגן וכי למעשה הם פעילי חמאס.

הסרטון מצדיק את ההתנקשות בעיתונאי אל-ג'זירה אנאס א-שריף ובשלושה מעמיתיו בהתקפה ישראלית, וטוען, בלי להציג כל הוכחה, שהאוהלים כמו האוהל שבו שהו ליד בית החולים א-שיפאא "משמשים לעיתים קרובות כמסווה למפקדות של חמאס".

ג'וזף בראודה והדיל עוויס לא הגיבו לאף אחת מהשאלות המפורטות שששלח להם מגזין 972+ בנוגע למסמכים שדלפו מה-INSS ולאופי הקשר בין CPC לג'וסור ובין The Free Press למיליציות הפרו-ישראליות בעזה.

עוויס שלחה הודעת דוא"ל בת משפט אחד: "'ג'וסור ניוז' גאה שהוא מעצים את הקולות המושתקים בעולם הערבי ועומד מאחורי הדיווח שלו". דקות לאחר מכן שלח בראודה הודעת דוא"ל קצרה: "בעוד אתם עוסקים בתיאוריות קונספירציה, CPC עובד ללא לאות לקדם פיתוח אנושי ושלום בין העמים במזרח התיכון וצפון אפריקה".

יוסי ברטל הוא עיתונאי חוקר היושב בברלין. הפרויקט האחרון שלו,israelfiles# על המאבק המשפטי של ישראל נגד זכויות אדם קיבל תמיכה מרשת European Investigative Collaboration (EIC) ופורסם בכלי תקשורת שונים באירופה.

אמין אל-מגרבי הוא עיתונאי עצמאי שנולד וגדל במחנה הפליטים אל-ירמוכ בדמשק וחי היום בברלין

התחקיר פורסם במגזין 972+. מאנגלית: מירון רפופורט