האמנה לזכויות הילד: ישראל מפרה את העקרונות שהיא חתומה עליהם

השבוע מציינים ברחבי העולם את היום הבינלאומי לזכויות הילד. 20 בנובמבר הוא היום שבו אימצה העצרת הכללית של האו"ם ב-1989 את האמנה הבינלאומית לזכויות הילד. גם ישראל חתומה עליה.

האמנה מקנה זכויות לילדים ברחבי העולם, באשר הם ילדים, ללא תנאי נוסף של אזרחות, תושבות או כל סטטוס אחר. האם יש מישהו או מישהי שיוכלו להתנגד לעקרונות האמנה כמו שוויון, טובת הילד וכן עיקרון החיים, ההישרדות וההתפתחות?

ואף שאין איש או אישה הגונים שיאמרו בגלוי שהם חושבים שיש להתעלל, לנצל, להזיק או אפילו להפלות ילדים, מפירה ישראל את העקרונות שבבסיס האמנה. יום יום, לילה לילה, במחשכים מעבר לחומה.

תגידו "צורכי ביטחון", אבל הרי האמנות כולן באות להסדיר את השמירה וההגנה על הזכויות במצבים שבהם לא קל להעניק אותן. זה כל העניין: כשאין עבדוּת, לא צריך להגן על ילדים מפניה, כשאין אפליה, אין צורך להגן על ילדים מפני קיפוח, וכשאין כיבוש, לא צריך להגן על ילדים מפני שלילת זכויותיהם. אבל אצלנו יש כיבוש ויש אפליה.

על זכויותיהם של אלפי ילדים פלסטינים אסור אפילו לחשוב. דווקא הילדים שלנו, אלה שאנחנו רוצים בשבילם את כל הטוב שבעולם, נשלחים למנוע מילדים אחרים את הפוטנציאל לטוב שכזה. הם פולשים באישון לילה לבתי משפחות פלסטיניות, חמושים ורעולי פנים, ולוקחים החוצה ילדים, לעיתים רק בני 12, 13 או 15, בפיג'מה ובידיים אזוקות ועיניים מכוסות, ומובילים אותם לחקירה. את החקירה יעברו הילדים ללא ייעוץ עם עורך דין או עורכת דין וללא הוריהם.

רק הפסקה האחרונה כוללת כמה וכמה הפרות קשות של זכויות ילדים. באמנה לזכויות הילד כתוב במפורש, כי "מעצר של ילד ייעשה רק כאמצעי האחרון ולמשך הזמן הקצר ביותר". בחוק הישראלי, חוק הנוער (שפיטה וענישה), שנוסח ברוח האמנה, נקבע כי אסור לעצור ולחקור ילדים בשעת לילה, יש לאפשר להם להיות מלווים על ידי הורה או בני משפחה אחרים ולקבל ייעוץ בטרם חקירה.

ישראל הרשמית טוענת מעל כל במה, שהאמנה, על עקרונותיה וקביעותיה, אינה חלה בשטחים הכבושים. ממילא גם החוק הישראלי אינו חל בהם, ולכן על הילדים הפלסטינים חל בפועל הדין הצבאי שבו אין התייחסות ייחודית לקטינים, לפגיעות המיוחדת בהם ולהגנות הנגזרות מכך.

ילדים פלסטינים נמצאים תחת שליטתנו, ואין מי שיגן עליהם מפנינו. הם חיים במרחב המשותף תחת אחריותנו, ובמקום להגן עליהם אנחנו פוגעים בהם ומזיקים להם. קשה לסבול את הרעיון שאנחנו בעצמנו, והילדים שלנו, כל אחד בתורו, שותפים פעילים בהרס הנעורים של ילדים פלסטינים. ככה פשוט. ככה מזעזע.

כשמאזינים לעדויות החיילים שחוזרים מהשירות בשטחים, אי אפשר להימנע מהמחשבה שהפגיעה בילדים הפלסטינים פוגעת גם בילדים שלנו, מטלטלת את נפשם ומשחיתה את מצפונם. אולם החמלה רק על אלה שמשלנו עומדת בסתירה לחשיבות העקרון המרכזי באמנה – שוויון בין כל הילדים, ללא תנאי של אזרחות והשתייכות.

לצערי, החתימה של ישראל על האמנה לא שווה את הנייר שעליו נחתמה ואף מבזה את הרוח הגדולה, שעמדה לנגד עיניהם של מנסחיה. אנחנו צריכים להתבייש בצביעות ובחוסר החמלה של החברה שלנו, שרואה רק בילדיה שלה כמי שזכאים לזכויות והגנה, בעוד אנו שולחים אותם למנוע הווה ועתיד ראוי מילדי השכנים לנו. אולי הבושה הזו תצליח להניע את כולנו לפקוח עיניים ולפעול לשינוי. למען הילדים שלנו ושלהם.

עו"ד מוריה שלומות, מנכ"לית הורים נגד מעצרי ילדים.