גדעון סער והרובוטים נגד שאר העולם
ממשלת ישראל מקצה סכומי עתק כדי להשפיע על דעת הקהל בעולם. בהתאם למגמות החדשות בזרימת המידע, ממון ציבורי רב מופנה גם להשפעה על מקורות המידע של פלטפורמות בינה מלאכותית. אלא שבינתיים המציאות מנצחת את "לוחמת התודעה"
עם כניסת סער לתפקידו אישרה הממשלה להעביר למשרד החוץ 545 מיליון שקל לצורך "העצמת ההסברה של ישראל ומדיניותה בעולם". שר החוץ גדעון סער וראש הממשלה בנימין נתניהו בכנסת, נובמבר 2024 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)
ההשקה הציבורית של ChatGPT בסוף 2022 יצרה כמעט יש מאין מקור סמכות חדש בנוגע למהי האמת, מהן עובדות ומהי המציאות. בתוך פחות מארבע שנים הפכו פלטפורמות צ'אט מבוססות בינה מלאכותית עבור רבים לשכבת תיווך חדשה בין העולם ובין האופן שבו הוא מובן, עד כדי כך שהתשובות שהן מייצרות נקראות לא פעם כעובדות ואף משמשות להכרעה בוויכוחים.
על רקע התרסקות מעמדה של ישראל בדעת הקהל העולמית תחת הממשלה היוצאת, ובעקבות המתקפה חסרת הרסן על עזה, זיהו בממשלה את הזירה החדשה הזאת כיעד להשפעה. בשנים האחרונות הרחיבה מערכת ההסברה את פעילותה מעבר לכלים המסורתיים – דוברות ויחסי ציבור, קמפיינים בעיתונות וברשתות החברתיות – החלה לפעול באינטנסיביות כדי להשפיע על האופן שבו מודלי שפה גדולים כמו ChatGPT, קלוד, ג'מיני וגרוק מציגים את המציאות שבין הים לנהר ומפרשים את פעולות ישראל וצבאה.
בסוף אוגוסט פרסם "הגרדיאן" תחקיר שהמחיש כיצד נראית הסברה בעידן ה-AI. במרכזו עמד אתר בשם Hanover Institute for Public Policy – גוף אמריקאי כמעט אלמוני, המציג עצמו כמכון מחקר העוסק בסוגיות מדיניות, שבתוך תשעה ימים העלה לרשת כמות עצומה של תוכן על ישראל והפלסטינים.
אתר ה"מכון" עלה לרשת כנראה בתחילת אוגוסט, ללא אזכור של כתובת פיזית או שם של ישות משפטית רשומה העומדת מאחוריו. מבחינת כמות הפרסומים, "מכון הנובר" הפיק תכנים בקצב ובתפוקה מעוררי סחרחורת: בין 6 ל-14 באוגוסט הועלו לאתר 124 "מחקרים", בהיקף כולל של יותר מ-560 אלף מילים. רק ב-12 וב-13 באוגוסט פורסמו בו 73 מאמרים חדשים. אף אחד מהמאמרים אינו חתום בידי חוקר או חוקרת.
גם בחירת הנושאים אינה נראית מקרית. כמעט כל הכותרות באתר נוסחו כשאלות מהסוג שמשתמש המבקש ללמוד על המציאות בישראל-פלסטין עשוי להקליד בפלטפורמת AI: האם ישראל מבצעת רצח עם בעזה; האם היא גירשה פלסטינים מאדמתם; האם אנטי-ציונות היא אנטישמיות; האם ישראל מרעיבה את תושבי עזה או מבצעת פשעי מלחמה. המאמרים נוסחו כמחקרים אקדמיים ולוו בהפניות לבנק העולמי, לסוכנויות או"ם, לארגוני זכויות אדם ולמקורות פלסטיניים וישראליים, אך נכתבו באופן מובהק כדי לערער על כל ביקורת כלפי ישראל, או למצער להציג את הטענות נגדה כבלתי ניתנות להכרעה.
מזון לסוכני בינה מלאכותית
על אף שבאתר עצמו לא מופיע שם הגוף שמממן את ה"מחקרים" האלה, תחקיר "הגרדיאן" מצא שמאחוריו עומדת חברת מדיה ניו יורקית בשם Piro Inc, המספקת שירותים כקבלנית משנה עבור גוף ממשלתי ישראלי. הקשר בין האתר למערכת ההסברה הישראלית התגלה במסמכים רשמיים שהגישה החברה למשרד המשפטים האמריקאי, ובהם הצהירה כי הפיצה את החומרים עבור Havas Media Germany, הזרוע הגרמנית של חברת מדיה צרפתית גדולה וותיקה שסיפקה שירותים ללשכת הפרסום הממשלתית הישראלית (לפ"מ).
עוד פורט במסמכים אלה כי האתר נבנה באמצעות פלטפורמה בשם res.ai, שירות מקוון המספק לחברות כלים לנהל ולשפר את האופן שבו התוכן שלהן מופיע בתשובות של מערכות בינה מלאכותית. res.ai מנתחת כיצד צ'אטבוטים כמו ChatGPT, Perplexity, קלוד וג'מיני מאתרים מקורות ומציגים מידע, ומסייעת לחברות ליצור תוכן שהמערכות האלה עשויות למצוא, להחשיב לאמין ולצטט בתשובותיהן. Piro עצמה משווקת שירות בשם AI Story Optimization, שבמסגרתו היא מציעה לייצר תוכן המותאם לאופן שבו מודלי שפה מעריכים אמינות ולפרסם אותו גם באתרים חיצוניים שהיא מקימה.
ההיגיון של השירותים האלה דומה לקונספט ותיק מתחום השיווק הדיגיטלי המוכר כ-SEO, אופטימיזציה למנועי חיפוש, אך מותאם לעידן שבו המשתמשים כבר אינם מריצים שאילתת חיפוש ומצפים לקבל רשימת קישורים מסודרים לפי רלוונטיות, אלא מנהלים דו-שיח עם מערכת צ'אט המספקת תשובות מנוסחות בשפה אנושית. התחום הזה מכונה GEO – Generative Engine Optimization. חברות המספקות שירותים מסוג זה מציעות ללקוחותיהן להבליט את התוכן שלהן כדי להפוך אותו למקור שמנוע בינה מלאכותית ימצא, יעריך כאמין וישלב בתשובה שהוא מייצר, בדומה לאופן שבו חברות SEO מציעות לקדם קישורים ברשימת התוצאות של מנועי החיפוש, ובראשם גוגל.
חברה נוספת שמספקת לישראל שירותי הסברה באמצעות מניפולציות על מערכות שיחה מבוססות AI היא Clock Tower X, חברת דיגיטל אמריקאית שהקים בראד פרסקייל, לשעבר מנהל הקמפיין של דונלד טראמפ. גם במקרה הזה ההתקשרות עברה דרך ענקית הפרסום והתקשורת הצרפתית Havas: על פי הצהרה שהוגשה למשרד המשפטים האמריקאי, החברה חתומה על חוזה עם משרד החוץ, שבמסגרתו שכרה Havas אתClock Tower X כקבלנית משנה. לפי החוזה, התחייבה Clock Tower לייצר ולהפיץ כמויות גדולות של תוכן המותאם לקהלי יעד שונים, ולהפעיל קמפיינים לאופטימיזציה של תוצאות חיפוש.
באפריל 2026 פרסם האתר Axios תחקיר שהציג לראשונה בפירוט כיצד Clock Tower X מיישמת את הסעיף הזה בפועל. ב"אקסיוס" מצאו שהחברה של פרסקייל הקימה תשעה אתרים פרו-ישראליים, שנכתבו ונבנו כך שיתאימו לאופן שבו מודלי שפה כמו ChatGPT מאתרים מידע ומתעדפים אותו. לצורך כך השתמשה Clock Tower בחברת MarketBrew, המתמחה באופטימיזציה למנועי חיפוש ולמערכות AI, כדי להזרים תוכן פרו-ישראלי אל מה ש-Axios כינה "מחזור הדם המקוון". אנשי הקמפיין אף בנו מערכת AI מדומה, שבאמצעותה בדקו אילו סוגי טקסטים צפויים להישלף בידי מערכות כאלה, והגיעו למסקנה כי לתוכן מגובה במקורות ומנוסח בנימה עובדתית יש סיכוי גבוה יותר להופיע בתשובות.
בעקבות החשיפה של Axios, ביולי השנה ניסה Drop Site לבדוק עד כמה הצליחה Clock Tower להשפיע על התשובות שמפיקות מערכות הבינה המלאכותית לשאלות בנושא הישראלי-פלסטיני. הם מצאו שמאות עמודים מרשת האתרים שבנתה החברה נסרקו לתוך Common Crawl – מאגר עצום של דפי אינטרנט ששימש לאורך השנים לבניית מאגרי אימון של מודלי שפה. לפי בדיקת Drop Site, כ-85% מכ-900 העמודים והנתיבים שיצרה הרשת כבר הופיעו במאגר.
כאשר כותבי התחקיר של Drop Site הזינו לפלטפורמות הצ'אט שאלות בנושאים הקשורים לביקורת על ישראל, שאתרי ההסברה נועדו להתמודד עימם, כמה מפלטפורמות ה-AI המובילות, ובהן Perplexity, Copilot וג'מיני, ציטטו את התכנים של Clock Tower כמקורות לתשובותיהן. למשל, בתשובה לשאלה על יתרונות שיתוף הפעולה הצבאי בין ישראל לארה"ב, הציב Perplexity בראש רשימת המקורות שלו אתר שהוקם במסגרת הקמפיין.
לובי לא פורמלי
התרחבות מאמצי ההסברה לתחום פלטפורמות ה-AI היא חלק מהתפתחות אסטרטגית רחבה, המלווה בהשקעה כספית עצומה בניסיון לעצור את הסחף נגד ישראל בדעת הקהל העולמית בכלל והאמריקאית בפרט. במשך עשרות שנים נהנתה ישראל ממנגנון השפעה ייחודי על מדיניות ארה"ב, שהתבסס על רשת של ארגונים מקומיים, תורמים, קבוצות דתיות ובעלי ברית פוליטיים שקידמו תמיכה בישראל מתוך המערכת הפוליטית האמריקאית עצמה. הבולטת שבהם היא כמובן השדולה הפרו-ישראלית איפא"ק (AIPAC), ולצידה ארגונים נוצריים-אוונגליסטיים כמו Christians United for Israel ואחרים.
במחקר מקיף של מכון קווינסי מיולי השנה, שניתח את היקף מערך ההשפעה הישראלי ואת השינויים שחלו באופן פעילותו בשנים האחרונות, תיאר כותב המחקר, ניק קליבלנד–סטאוט, את המערכת הזאת כמעין "לובי לא פורמלי": תשתית שמאפשרת לישראל להשפיע על המערכת הפוליטית האמריקאית מבלי להיות מחויבת לדיווח ולשקיפות כמו גופי לובי זרים אחרים, שכן מבחינה משפטית איפא"ק היא גוף אמריקאי שאינו מחויב ברישום על פי חוק הסוכנים הזרים.
אולם בשנים האחרונות נראה שיכולתה של ישראל להסתמך על איפא"ק כדי לשמר את התמיכה הפוליטית בארה"ב נפגעה. ככל שהתמיכה בישראל נשחקה בקרב דמוקרטים וצעירים, הקשר לאיפא"ק הפך עבור מתמודדים דמוקרטים מנכס לנטל. במאי 2026 תיאר "הוושינגטון פוסט" כיצד אלה סטנפורד, שהתמודדה בפריימריז של המפלגה הדמוקרטית בפנסילבניה, נאלצה להתגונן מפני טענה שהיא נהנית מתמיכת איפא"ק, אף שהארגון עצמו כלל לא השתתף במימון הקמפיין שלה. די היה בקשר עקיף והיסטורי בין גוף שתמך בה ובין איפא"ק כדי להפוך את הנושא לנשק בידי יריבהּ, כריס ראב, שניצח לבסוף.
השינוי בתפיסה של איפא"ק בארה"ב חייב את ההסברה לשינויים. ראש הממשלה נתניהו נואם בכנס איפא"ק בוושינגטון, מרץ 2018 (צילום: חיים צח / לע"מ)
במישיגן המחיר הפוליטי של הקשר לאיפא"ק היה בולט יותר. איפא"ק הוציאה יותר מ-30 מיליון דולר כדי לסייע להיילי סטיבנס בפריימריז הדמוקרטיים לסנאט, אך היא הפסידה לעבדול אל-סייד, שהפך את תמיכת איפא"ק ביריבתו לנושא מרכזי בקמפיין. במאמר אחר מאוגוסט השנה ציטט "הוושינגטון פוסט" פעיל פוליטי שהיה מעורב במרוץ, שאמר כי סטיבנס "לא הבינה את עוצמת העוינות כלפי איפא"ק עד שהיה מאוחר מדי".
בינתיים, בצד הימני של המפה הפוליטית בארה"ב, המלחמה באיראן פגעה במעמד איפא"ק גם בקרב הרפובליקנים. על פי סקר שפרסמו "הוושינגטון פוסט" ורשת ABC, כ-52% מהאמריקאים אמרו שלישראל היתה השפעה רבה מדי על החלטתו של טראמפ לתקוף את איראן. תפיסה זו מערערת מאוד את התמיכה בישראל בקרב חוגים רפובליקניים המתנגדים למעורבות צבאית בעולם ומצפים מההנהגה האמריקאית להעמיד את האינטרסים המקומיים במרכז, בהתאם לסלוגן שהוביל את הקמפיין לנשיאות של טראמפ, "אמריקה תחילה". באותו סקר, כ-47% מהנשאלים הסכימו עם הטענה שארה"ב תומכת יתר על המידה בישראל – לעומת 18% ב-2015.
השינוי בתפיסה הציבורית האמריקאית ביחס לאיפא"ק משמאל, וביחס לתמיכה בישראל – שעד לאחרונה לא היתה נתונה בספק – מימין, יצר עבור מערכת ההסברה הישראלית בעיה אסטרטגית. זאת אחרי שנים שבהן ישראל היתה יכולה להישען על איפא"ק ועל ארגונים פרו-ישראליים אחרים כדי להשפיע בתוך המערכת הפוליטית האמריקאית, בלי שהמדינה עצמה תצטרך לעמוד בחזית.
כמענה לאתגר, החלה ממשלת ישראל לממן ערוצי השפעה הפונים ישירות לציבור האמריקאי, באמצעות קבלנים וקבלני משנה מתחום המדיה והשיווק – חברות יחסי ציבור, יועצי קמפיינים, חברות מדיה, משפיענים וחברות טכנולוגיה. לפי הדו"ח של קליבלנד-סטאוט, ב-2024 וב-2025 נרשמו 17 חברות חדשות במסגרת FARA כדי לפעול למען אינטרסים ישראליים. עם המעבר של ממשלת ישראל לתשלום ישיר לחברות יחסי ציבור, יועצי קמפיינים וקבלני טכנולוגיה, חלק הולך וגדל מהפעילות נכנס למסגרת רגולטורית המחייבת שקיפות. בכך יצר מערך ההשפעה החדש שובל מסמכים המאפשר כיום להתחקות אחר אופן פעולתו.
המסגרת הזאת היא חוק הסוכנים הזרים האמריקאי, FARA, שנחקק ב-1938. החוק מחייב גורמים הפועלים בארה"ב עבור ממשלות וגופים זרים להירשם במשרד המשפטים ולדווח בפומבי מי משלם להם, מה הם נשכרו לעשות וכמה כסף עובר במסגרת ההתקשרות. וכך, בעקבות המעבר של ישראל למימון ישיר של פעילות הסברה בארה"ב, נוצר ארכיון מפורט החושף את מארג הקשרים בין המדינה לחברות ולספקים, את האסטרטגיה ואפילו חלק מהתכנים שבאמצעותם מנסה מערכת ההסברה להשפיע על תפיסת העולם של האזרחים האמריקאים.
בזכות שובל הניירת הזה חשף "הגרדיאן" את הקשר בין חברת Piro, אתר "מכון הנובר" ולשכת הפרסום הממשלתית הישראלית, וכך הגיע Axios לחוזה של משרד החוץ עם Clock Tower X. זהו גם הבסיס שעליו נשען עיקר המחקר של ניק קליבלנד-סטאוט ממכון קווינסי. באמצעות דיווחי FARA, מסמכי רכש ישראליים ומקורות נוספים הוא מיפה רשת של חברות, קבלני משנה ותנועות כספים שמימנו את פעילות ההסברה בארה"ב. ככל שישראל פעלה באופן ישיר יותר במאבק על דעת הקהל האמריקאית, כך היא נאלצה להשאיר מאחוריה ראיות רבות יותר לאופן שבו מאבק זה מתנהל.
העצמת ההסברה יצאה לדרך
הרחבת פעילות ההסברה באה כמובן גם עם תג מחיר. לפי המחקר של קליבלנד-סטאוט, מאז 7 באוקטובר 2023 הוציאה ממשלת ישראל יותר ממיליארד דולר על הסברה בעולם. בארה"ב לבדה שילמה ישראל יותר מ-100 מיליון דולר על פעילות שנרשמה תחת FARA. מדובר במימון מנעד רחב של פעילויות, שקמפיינים להשפעה על מערכות AI הם רק חלק מהן: יחסי ציבור ולובינג, רכישת פרסום, עבודה עם משפיענים, פעילות ברשתות החברתיות וקמפיינים המכוונים לקהלים שבהם התמיכה בישראל נשחקה, וכן עבודה ישירה מול עיתונאים, אנשי דת ומובילי דעת קהל. למשל, על פי המחקר של מכון קווינסי, ב-2025 לבדה הביא משרד החוץ לישראל כ-300 משלחות ובהן כ-6,000 משתתפים מ-70 מדינות.
נקודת ציון בולטת בהגדלת היקף הכספים הציבוריים שהופנו להסברה נרשמה עם כניסתו של גדעון סער למשרד החוץ בנובמבר 2024. בהסכם הקואליציוני שנחתם עם מפלגתו נקבע כי האחריות על ההסברה הבינלאומית תוטל על שר החוץ, וזמן קצר לאחר מכן אישרה הממשלה להעביר למשרד 545 מיליון שקל לצורך "העצמת ההסברה של ישראל ומדיניותה בעולם". בתוכנית העבודה הממשלתית ל-2025 הוצג המהלך כמאמץ לטובת "העצמת יכולותיה של לוחמת התודעה של ישראל בעולם".
ביוני 2025 אמר בדיון בכנסת סמנכ"ל הדיפלומטיה הציבורית במשרד החוץ, יעקב ליבנה, כי הכספים משמשים את המשרד ליישום תוכנית שנועדה "לשנות את המצב המדיני והצורה שבה העולם ראה אותנו". ליבנה תיאר את הסכום כ"המון ביחס למה שעמד לרשותנו בעבר". מאוחר יותר המחיש מנכ"ל משרד את הגידול בהיקף ההוצאה על הסברה: בשנים שקדמו למהלך עמדה פעילות ההסברה של המשרד בעולם כולו על 25–27 מיליון שקל בשנה. כלומר, בתוך שנה גדל התקציב הייעודי בתחום לכמעט פי 20 מהתקציב השנתי הקודם.
הזרמת הכספים מהקופה הציבורית למנגנוני ההסברה נמשכה גם במהלך 2025. בדצמבר 2025, למשל, אישרה ועדת הכספים העברה של 150 מיליון שקל נוספים למשרד החוץ – 90 מיליון לקמפיין הסברה ו-60 מיליון להבאת מאות משלחות של משפיענים לישראל. בתקציב 2026 הוגדל שוב תקציב ההסברה, בין היתר לטובת קמפיינים שנועדו לשנות את דעת הקהל העולמית, משלחות ופעילויות נוספות. ביולי 2026 כבר דיבר מנכ"ל משרד החוץ, עדן בר-טל, על תקציב כולל של כ-1.2 מיליארד שקל ל"מלחמת התודעה והדיפלומטיה הציבורית".
לצד מאות המיליונים שקיבל משרד החוץ למטרות הסברה באמצעות AI, בפברואר 2026 הציג משרד התפוצות "פעילות יזומה" להשפעה על מנועי AI. כנס בנושא בינה מלאכותית בתל אביב, ספטמבר 2026 (צילום: אבשלום ששוני / פלאש90)
אולם גם סכומי העתק האלה אינם משקפים את מלוא ההשקעה הממשלתית בתחום. כבר שנים שמערכת ההסברה הישראלית מאופיינת בריבוי גופים ממשלתיים, המקשה לעקוב אחר היקף ההוצאה הציבורית המצטברת למטרות תעמולה. מעבר למשרד החוץ, לאורך השנים פעלו לקידום תדמיתה של ישראל בעולם מערך ההסברה הלאומי במשרד ראש הממשלה, משרד התפוצות, לשכת הפרסום הממשלתית, דובר צה"ל, משרד ההסברה והמשרד לעניינים אסטרטגיים. כבר ב-2012 התריע מבקר המדינה על מאבקים ממושכים סביב סמכויות בתחום ההסברה, תחומי אחריות ומשאבים, פערי מידע ותיאום לקוי בין הגופים.
הפיצול בולט גם בזירה החדשה של השפעה על פלטפורמות AI. לצד מאות המיליונים שקיבל משרד החוץ למטרות הסברה באמצעות AI, בפברואר 2026 הציג משרד התפוצות "פעילות יזומה" להשפעה על מנועי AI. נציגת המשרד סיפרה על הקמת עשרות אתרי מידע בנושאים כגון 7 באוקטובר, אונר"א, מסמכי חמאס ודוחות בינלאומיים, והציגה בדיקות שבחנו כיצד מנועים שונים מתייחסים אליהם. היא תיארה את הפעילות כ"מלחמת מידע לכל דבר", ואמרה בפירוש כי משרדה פועל באופן שיטתי להשפיע על מודלי בינה מלאכותית, להתמודד עם "הטיות תקשורתיות" ולחשוף "מידע שקרי, כולל מקרים שבהם עיתונאים נחשפים כמעורבים בטרור".
ההשקעה הממשלתית בהסברה הלכה וגדלה לצד היחלשות ממושכת בפעילות הדיפלומטית המסורתית של משרד החוץ. במשך יותר מעשור הצביעו דוחות מבקר המדינה, דיפלומטים וחוקרים על מחסור בכוח אדם, קיצוצים ופגיעה במעמד השירות הדיפלומטי המקצועי. ב-2019 הוקפאה פעילותן של נציגויות בשל מגבלות תקציב. לאחרונה, ביולי 2026, הודה מנכ"ל משרד החוץ, עדן בר-טל, כי בעבר עיקר עבודת המשרד היה בתחום המדיני, ואילו כעת, בעקבות החלטת הממשלה מ-2025, "דיפלומטיה ציבורית היא תפקידו העיקרי של משרד החוץ".
בינתיים נראה שמערכת ההסברה המסועפת אומנם מספקת שפע של ג'ובים ומכרזים ומזרימה מאות מיליוני שקלים לספקים, אך ההוצאה הציבורית העצומה וההשקעה בטכנולוגיות מתוחכמות מתקשות לבלום את השחיקה במעמדה של ישראל. בשנים שבהן ההסברה הפכה ל"חזית השמינית", כפי שכינה זאת נתניהו, ישראל השקיעה עוד ועוד משאבים בניסיון לשנות את האופן שבו פעולותיה נתפסות, בעוד המשבר התדמיתי והפוליטי רק העמיק.
הציבור הישראלי חי במידה רבה בתוך בועה תודעתית מוקפת "חומת ברזל", שמסננת את הראיות לאלימות חסרת הרסן, להפרה המתמשכת של הדין הבינלאומי, לאפליה, למדיניות האכזרית ולזלזול המתמשך ברכושם ובחייהם של הפלסטינים. הבועה הזאת לא יכולה להתקיים בלי מערכת חינוך מגויסת ותקשורת שבוגדת בתפקידה. ייתכן שההצלחה הזאת בתוך ישראל גורמת לממשלה להאמין שגם מחוץ לישראל אפשר להתמודד עם הביקורת באמצעות שינוי תפיסת המציאות, מבלי לשנות את המציאות עצמה. לשם כך היא נדרשת להתאים גם את מכונת ההסברה לאמצעים החדשים המשמשים לעיצוב תפיסה זו. לפני כעשור או שניים היו אלה הרשתות החברתיות; עכשיו אלה פלטפורמות הצ'אט של הבינה המלאכותית.
בעקבות עתירה של התנועה לחופש המידע, פורסם לאחרונה היקף התקציב שהוציאה משפחת נתניהו על איפור וסידור שיער. מדובר באלפי שקלים בחודש, טיפה בים לעומת המיליארדים ששופכת המדינה על הסברה, אבל אפשר לזהות כאן דפוס דומה: השקעה בזבזנית של כספי ציבור בניסיון עקר וחסר תוחלת לרמות את המראה ואת המצלמה. הזיוף הזה – גם זה שמרוח על פרצופיהם של הזוג נתניהו וגם זה שישראל מנסה למרוח על פשעיה – סופו להיכשל. המציאות והאמת חזקות ממנו.
לאחרונה קיבלנו המחשה בולטת נוספת לכישלון הבלתי נמנע של מערכת הסברה הפועלת לעוות את המציאות באמצעות מניפולציות שנועדו להשפיע על תפיסותיהם של אנשים בעולם ועל הכלים המשמשים לעיצובן, כשראינו את התשואות חסרות התקדים שקיבל הסרט נז"א של יובל אברהם ורחל שור בפסטיבל ונציה, ואת הסערה שהתעוררה בעקבותיו. אל מול מכונה שממומנת במאות מיליוני שקלים, סרט דוקומנטרי אחד בתקציב צנוע הצליח לטלטל את העולם כולו. התגובה הצפויה של ישראל תהיה ככל הנראה לצאת בקמפיין נוסף, תוך השקעה של מיליונים מכספי הקופה הציבורית, אולם יותר ויותר בני אדם בישראל ומחוצה לה מבינים שכל הכסף שבעולם לא יספיק כדי לעוות את המציאות ולהעלים את האמת.
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
