newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הבריטים ינהרו לקלפיות: המשאל ששובר את החלוקה בין ימין ושמאל יוצא לדרך

אזרחי בריטניה יצביעו היום האם הממלכה תתנתק מהאיחוד האירופי. על מה מצביעים? מי נגד מי? מי קורא ל"יציאה שמאלית" ומי מפחיד מפני השתלטות המוסלמים? ומה בכלל הבריטים יודעים על ההצבעה? כל מה שצריך לדעת על משאל העם בממלכה

מאת:

כותב אורח: לוק האוסבי, בריטניה

היום (חמישי) יצאו אזרחי בריטניה לקלפיות כדי להצביע במשאל שיקבע האם הממלכה המאוחדת תהפוך למדינה הראשונה בהיסטוריה שתעזוב את האיחוד האירופי. בעוד שמדינות רבות באיחוד מביעות לא פעם מידה של תסכול או חוסר אמון בפרויקט האירופי, בקרב הבוחרים הבריטים תחושות אלו של טינה מצטברות כבר זמן רב ונפוצות במיוחד.

במובנים מסוימים מדובר במצב מפתיע, שכן בריטניה כבר מתחילת הדרך ניהלה משא ומתן בתנאים נוחים ביותר בתוך האיחוד האירופי. כך לדוגמא בריטניה ואירלנד השכנות הן המדינות היחידות שקיבלו פטור מ"אמנת שנגן", שבמסגרתה בוטלה ביקורת הגבולות בין מדינות אירופאיות החתומות על האמנה. בריטניה ודנמרק היו המדינות היחידות השיגו פטור משימוש במטבע החדש של השוק המשותף, האירו. יתרה מכך, בריטניה ופולין הן המדינות היחידות שפטורות בפועל מ"מגילת זכויות היסוד", ובריטניה ואירלנד נהנות מהזכות לבחון כל מקרה לגופו ואף לא להצטרף לחקיקה הכלל-יבשתית בתחומים של חופש, בטחון וצדק. ראש ממשלת בריטניה אף ניהל לאחרונה, לקראת משאל העם, משא ומתן לקבלת הקלות נוספות.

על זה אפשר להוסיף את העובדה המוזרה ששאלת ההישארות או העזיבה של האיחוד האירופי עולה למשאל כאשר רבים מהבוחרים מודים בגלוי כי הם לא מבינים מספיק טוב את הנושא בשביל לקבל החלטה מושכלת. חלקם מתלוננים על מחסור במידע עובדתי שאינו מוטה. והם צודקים – אף אחד לא באמת יודע מה יהיו התוצאות של עזיבת האיחוד, ורבים מפעילי הקמפיינים משני הצדדים מפיצים טענות שאינן נכונות עובדתית.

אסור להמעיט בהיקף הבורות והבלבול שחווים הבריטים: אחד הסקרים שערך העיתון "סנדיי טיימס" לאחרונה אף מצא ש-23 אחוזים מהאנשים שלא מתכננים להצביע במשאל בכלל "לא בטוחים" אם בריטניה היא כעת חלק מהאיחוד האירופי או לא. עוד לפי הסקר, 2 אחוזים מהמצביעים בעד עזיבה מאמינים שבריטניה היא לא חלק מהאיחוד כיום (מה שמעלה את השאלה: את מה הם רוצים "לעזוב" בהצבעה שלהם).

> בוקר טוב, ישראל. סוחרי הנשק מאמריקה מברכים אותך במטוס חדש

ראש בראש לפני עימות טלוויזיוני - קמרון נגד מנהיג מפלגת יוקיפ נייג'ל פראג' (צילום: DAVID HOLT פליקר)

ראש בראש לפני עימות טלוויזיוני – קמרון נגד מנהיג מפלגת יוקיפ נייג'ל פראג' (צילום: DAVID HOLT פליקר)

אף על פי כן הקמפיינים של שני הצדדים לקראת משאל העם מנוהלים ראש בראש, ויוצרים פילוג קשה בחברה. חלקית, מדובר בתהום אידיאולוגית: למשל, קוראי הצהובונים מימין יצביעו בסבירות גבוהה בעד עזיבה, בעוד שקוראי הגרדיאן השמאלני צפויים להצביע ברובם המכריע בעד הישארות בתוך האיחוד.

אבל הנושא מורכב הרבה יותר מאשר חלוקה פשוטה בין ימין ושמאל. כך למשל בתוך המפלגה הימנית השמרנית שמובילה את הממשלה ישנו פיצול עמוק: ראש הממשלה הוא דמות מרכזית בקמפיין למען הישארות באיחוד, בעוד שמספר שרים מכהנים וגם ראש העיר של לונדון לשעבר – מי שרבים מניחים שצפוי להיות מנהיג המפלגה הבא ואולי גם ראש הממשלה מטעמה – מובילים את קמפיין העזיבה.

נכון לתחילת השבוע, 464 חברי פרלמנט תומכים בהישארות באיחוד בעוד ש-151 חברי פרלמנט מצדדים בעזיבה. מחנה ה"להשאר" כולל 218 חברי פרלמנט מהלייבור (רק עשרה במפלגה זו תומכים בעזיבה), ואת מרבית המפלגות הקטנות. מחנה ה"להשאר" כולל גם 172 מחברי הפרלמנט של השמרנים, לעומת 132 שתומכים בעזיבה.

אבל יותר משהוא מפלג את הפרלמנט, משאל העם יוצר קרעים בין הפוליטיקאים לבין בסיס הבוחרים שלהם. האחרונים נוטים יותר לתמוך בעזיבת האיחוד, בניגוד להתפלגות חברי הפרלמנט שלהם: בסקרי דעת קהל ניתן לראות לעיתים קרובות התפלגות של כמעט 50-50 בקרב אלו שאינם מתלבטים.

> פרשת ילדי תימן: חוליה בכרוניקה ארוכה של דיכוי, גזל ונישול

מפגינים בעד הישארות באיחוד האירופי (צילום: Garry Knight פליקר)

מפגינים בעד הישארות באיחוד האירופי (צילום: Garry Knight פליקר)

הסקרים גם מראים כי ישנה חלוקה בין-דורית, השכלתית ואזורית בין תומכי העזיבה להישארות: צעירים בעלי חינוך פורמלי גבוה יותר נוטים יותר להצביע בעד הישארות באיחוד, כמו גם מצביעים לונדונים ומצביעים מחוץ לאנגליה עצמה (באזורי צפון אירלנד, סקוטלנד, ויילס – לפי סדר התמיכה בהישארות באיחוד). זאת בניגוד לקבוצות מצביעים אנגלים אחרות (בעיקר כאלו החיים באזורים פוסט-תעשייתיים כמו במרכז אנגליה).

בחלקם, הבדלים דמוגרפיים אלו מונעים על ידי תערובת של פחדים כלכליים. ראשית, ישנו הנרטיב הימני המסורתי לפיו מהגרים מובילים לירידת שכר במקצועות הצווארון הכחול, ותופסים את מקומות העבודה של הפועלים הבריטים. לצד תפיסה זו ישנו גם המיתוס לפיו מהגרים תובעים תשלומי רווחה רבים בזמן שהם לא משלמים מיסים. אלה טענות לא מדויקות, בלשון המעטה, אבל הן בהחלט נראות לרבים כמתקבלות על הדעת ומובילות לכעס ומרירות בקרב רבים שסובלים בעקבות המיתון הקשה, שפגע ישירות במעמד הפועלים ושהשפעתו טרם חלפה.

סוגיה כלכלית נוספת היא החשש מכך שהמהגרים יהוו נטל משמעותי על שירותים ציבוריים, כמו שירותי הבריאות, וכי לבריטניה אין את התשתיות כדי לעמוד בצרכי האוכלוסיה שלה עצמה בקצב הגדילה הנוכחי שלה. קל לראות איך ממשלה שאובססיביות לגבי מדיניות "צנע" למעשה נתנה לגיטמציה לנרטיב הזה על ידי תת-תקצוב של שירותים ציבוריים, שהובילו אותם אל סף שבירה, במיוחד באזורים עניים יותר שבהם הפוליטיקאים מקבלים פחות קלות של מצביעים.

הקמפיין שקורא לעזיבת האיחוד האירופי מנצל את הבחירה במדיניות ניאו-ליברלית, שהובילה לעוני של מעמד הפועלים, ומדגיש גם את העלות של החברות באיחוד האירופי וטוען כי הכסף הזה יכול להיות מנוצל בצורה טובה יותר על שירותים ציבוריים. זו טקטיקה אירונית בהתחשב בכך שרבים מאותם פוליטיקאים שעכשיו מציעים את הפתרון הזה היו שותפים לתהליכי ההפרטה ולמדיניות תת התקצוב המתמשכת שיצרה בדיוק את אותן הבעיות שעכשיו הם כביכול מבקשים לתקן.

> לא רק חוקי עבודה: תנועת המחאה בצרפת נאבקת על שינוי הסדר הפוליטי

דייגים במשט בעד עזיבת האיחוד האירופי ומולם משט נגד (צילום: Garry Knight פליקר)

דייגים במשט בעד עזיבת האיחוד האירופי ומולם משט נגד (צילום: Garry Knight פליקר)

ישנה גם קבוצה קטנה, בעיקר של כמה מפלגות סוציאליסטיות ועיתונאים, שקוראים ל"יציאה שמאלית" מהאיחוד. עמדתם מבוססת בעיקר על הביקורת כלפי הממסד הכלל אירופי כפרויקט ניאו-ליברלי, שיכבול בעתיד כל ממשלה בריטית סוציאליסטית שתצליח לקום (למרות שחלק מהתומכים הבולטים בקו הזה הפכו את עמדותיהם לאחרונה). עמדה זו סחפה ארבעה מתוך חמשת חברי הפרלמנט מהלייבור שמזוהים עם האגף הסוציאליסטי. אולם אלו עומדים בצד הנגדי למרבית השמאל הבריטי, לרבות מנהיג המפלגה ג'רמי קורבין, אשר רואים בדרך כלל באיחוד האירופי כמעוז של הגנה על זכויות עובדים וכמעוז של צדק למהגרים. רבים מהם גם חוששים כי החלטה על עזיבת האיחוד תתן לגיטימציה ורוח גבית לימין הקיצוני בבריטניה.

למרבה הצער, נראה כי משאל העם אכן מחזק ומטמיע את ערכי הימין, ועמדות קסנופוביות זוכות ליותר במה ציבורית מאשר בעבר. אפילו מפלגות ימין שנתפסו בעבר כחיצוניות לקונצנזוס עברו תהליך של נורמליזציה על ידי התקשורת, שכן הן קורצות לציבור הגדול של תומכי העזיבה. הגזענות הפכה גם לנדבך מרכזי בקמפיין השמרני לראשות עיריית לונדון, שחפף את תקופת הדיון הציבורי על משאל העם. מועמד הלייבור המוסלמי, שזכה לבסוף בבחירות, תויג על ידי יריביו כ"קיצוני" ועבר מסע הכפשה שכלל ניסיונות מופרכים לקשרו עם אנטישמיות.

עלונים רשמיים של קמפיין ה"עזיבה" מפחידים את הבוחרים עם האיום של הגירה מ"מדינות כמו אלבניה ותורכיה" – לא במקרה מדינות עם רוב מוסלמי. פוסטר אחד שפרסמה "מפלגת העצמאות הבריטית" הקיצונית והמתנגדת לאיחוד אפילו נראה כמבוסס על דימויי תעמולה נאציים. מצמרר במיוחד היה לגלות כי למתנדבת בקמפיין למען העזיבה יש קעקוע של צלב קרס.

את הדוגמא הקיצונית והטרגית ביותר לקשר של קמפיין העזיבה עם הימין הקיצוני נתן לנו הרצח הפוליטי של חברת הפרלמנט ג'ו קוקס, חברת מפלגת הלייבור שתמכה בקולניות בקמפיין ההישארות. אירוע זה זיעזע את האומה הבריטית, שלא חוותה התנקשות בחיי חבר פרלמנט מזה 25 שנים. בעוד שקוקס היא חברת הפרלמנט השמינית בהיסטוריה הבריטית שנרצחת בהתנקשות, היא השניה בלבד שנרצחה כאשר המניע מאחורי המעשה אינו קשור במאבק האירי לעצמאות (הראשון אירע ב-1812, אז נרצח ראש הממשלה).

> מטוסים, מזל"טים ואימונים: מה הקשר בין ישראל למלחמת האזרחים בסרי לנקה?

חברת הפרלמנט שנרצחה, ג'ו קוקס (צילום: Garry Knight פליקר)

חברת הפרלמנט שנרצחה, ג'ו קוקס (צילום: Garry Knight פליקר)

הרצח של קוקס מעיד יותר מכל על שנאת הזרים – ובעיקר האיסלמופוביה – המקושרת עם כמה מהמרכיבים את הקמפיין העזיבה. קוקס נודעה בעיקר בשל עבודתה בנושא מלחמת האזרחים בסוריה ובנושא הפלסטיני: היא הביעה תמיכה בתנועת ה-BDS וטענה כי בריטניה צריכה לקלוט יותר פליטים סורים. נראה כי לרוצח, לכאורה, ישנם קשרים מרובים לימין הקיצוני, ועדי ראיה טענו כי הוא צעק במהלך ההתקפה משהו כמו "בריטניה ראשונה" (שמה של מפלגה ימנית איסלאמופובית שתומכת בקמפיין העזיבה) או "לשים את בריטניה ראשונה". בהופעתו בבית המשפט כשנתבקש למסור את שמו אמר שקוראים לו "מוות לבוגדים, חופש לבריטניה".

מטבע הדברים רבים מודאגים מההשלכות האפשריות של משאל העם על הרב תרבותיות הבריטית, אבל זוהי לא הסכנה היחידה. המשאל יושב גם על קו שבר אחר: בסקוטלנד צומחת וגדלה התנועה לעצמאות לאומית (שהשיגה במשאל העם האחרון, ב-2014, 45 אחוזים לטובת עזיבת של בריטניה), אולם זהו גם אחד האזורים שהכי תומכים בהישארות באיחוד האירופי. למעשה, כל 54 חברי הפרלמנט מהמפלגה הלאומית הסקוטית (המפלגה הגדולה ביותר בסקוטלנד, אשר מהווה גם את ממשלת המיעוט של הפרלמנט הסקוטי העצמאי-למחצה) – תומכים בקמפיין ההישארות.

ישנם פרשנים שמנבאים כי אם בריטניה תעזוב את האיחוד, סקוטלנד תוכל לעזוב את בריטניה ולהצטרף לאיחוד האירופי מחדש כמדינה עצמאית. מהלכים כאלה, שיתרחשו בו זמנית, או בזה אחר זה, עלולים לעורר עוד יותר קשיים כלכליים עבור בריטניה מאלה שהבהילו חלק מהפוליטיקאים הבריטים ב-2014, כאשר הם נאלצו להתמודד רק עם משאל העם על עצמאות סקוטית.

למרבה האירוניה, אם אזרחי הממלכה יחליטו לעזוב את האיחוד האירופי, בריטניה ככל הנראה תצטרך לבחור בין תנאי מסחר פחות טובים עם מדינות האיחוד, לבין פחות שליטה על הגבולות. המדינות שאינן חברות באיחוד, אבל כן חברות באיגוד הסחר החופשי האירופי (שמוצגות על ידי תומכי העזיבה בבריטניה כדוגמא), הצטרפו כולן לאמנת שנגן כחלק מתנאי הסחר שלהן. זה נראה אם כן בלתי סביר שבריטניה תוכל לבצע עסקאות סחר באירופה, כפי שטענו פעילים רבים של קמפיין העזיבה, בלי לקבל על עצמה בדיוק את האזור החופשי מבדיקת דרכונים שמפחיד רבים כל כך מתומכי הפרישה.

למעשה, ראש ממשלת נורבגיה – אחת ממדינות איגוד הסחר החופשי האירופי שנערצת במיוחד על ידי תומכי קמפיין העזיבה – הזהירה לאחרונה את הבריטים שהם עוד יתחרטו על ההצבעה לעזוב את האיחוד. היא הביעה תסכול מחוסר היכולת של נורבגיה להשפיע בצורה יעילה על רבים מהתקנות וההסכמים האירופאים שהיא מקבלת על עצמה, על מנת לשמור על קשרים כלכליים על שאר מדינות היבשת. היא הזהירה כי בריטניה עלולה לעמוד בפני גורל דומה.

לוק האוסבי הוא דוקטורנט לסוציולוגיה באוניברסיטת קיימברידג' ועוסק בחינוך.

> "מחבל בן 15 חוסל": איך נוהגת התקשורת בהודעה על מות נער פלסטיני?

ועוד משהו קטן...

אנחנו ממש שמחים שקראת את הפוסט הזה, ומקווים שמצאת בו עניין. הצוות של שיחה מקומית משקיע מאמצים משמעותיים כדי להביא לקוראות ולקוראים שלנו חדשות, תחקירים, פרשנויות וטורי דעה מגוונים, והכל מתוך מחויבות להתנגדות לכיבוש ולקידום שלום, שוויון וצדק חברתי.

קשה למצוא דברים כמו הפוסט הזה בכלי תקשורת אחרים בארץ, והסיבה שהוא נמצא פה היא שהעיתונות שלנו בשיחה מקומית היא עצמאית וחופשית. אנחנו לא תלויים באף בעל הון, לא במפרסמים ולא בחומות תשלום.

ועדיין, העבודה הרבה שמושקעת בכל פוסט כזה – מתשלום לכותבים, דרך עבודת העורכות והצלמים ועד התשלום לייעוץ משפטי או לשרתים שעליהם יושב האתר – עולה כסף. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית. ובזה יש לך מקום חשוב.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
מימין: מחמוד דרוויש. משמאל: סמיח אלקאסם (צילומים: האתר הרשמי של מחמוד דרוויש; Anarbati)

מימין: מחמוד דרוויש. משמאל: סמיח אלקאסם (צילומים: האתר הרשמי של מחמוד דרוויש; Anarbati)

בין גלות לגלות

מחמוד דרוויש חי בגלות והשתוקק אל המולדת. סמיח אלקאסם נשאר במולדת אבל הרגיש כלוא. חילופי המכתבים בין שני המשוררים הגדולים יוצאים עכשיו בתרגום לעברית. ראיף זריק על ההתכתבות והרלוונטיות שלה לקורא העברי היום

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf