בלי בג"ץ, לא תהיה כאן מערכת רווחה

פסיקת בג"ץ, שבפועל חייבה את המדינה לשנות את אופן חלוקת כרטיסי הסיוע בביטחון תזונתי, מלמדת על תפקידו החשוב של בית המשפט העליון בהגנה על מערכת הרווחה מפני הפיכתה לכלי פוליטי בלבד. במציאות הנוכחית, גם זה משהו שחשוב להיאבק עליו

מאת:
דיון בבית המשפט העליון בירושלים, ב-14 בנובמבר 2024 (צילום: חיים גולדברג / פלאש90)

פסיקות חשובות לשמירה על השוויון ברמה החברתית-כלכלית. דיון בבית המשפט העליון בירושלים, ב-14 בנובמבר 2024 (צילום: חיים גולדברג / פלאש90)

פסיקת בג"ץ לפני כמה שבועות היתה דרמטית עבור עשרות אלפי משפחות בישראל: לאחר דיונים ארוכים בבית המשפט העליון, המדינה הסכימה לשנות את הקריטריונים לקבלת הסיוע ממשלתי לביטחון תזונתי, כך שגם מי שלא זכאי להנחה בארנונה יהיה זכאי לקבלו. בשבוע שעבר, הכסף הזה הגיע למשפחות שחיכו לו.

נזכיר כי עד לאותה עת, תוכנית הסיוע בביטחון תזונתי – שיזמה מפלגת ש"ס – העניקה סיוע רק למשפחות שיש להן זכאות ל-70% בארנונה, ודרך משרד הפנים. זאת, בניגוד לעמדתם של הדרגים המקצועיים במשרד הרווחה. התנגדותם של גורמי המקצוע נבעה מכך שהקריטריון הזה מצד אחד לא כלל משפחות רבות שחיות באי ביטחון תזונתי, ומאידך כלל ברובו משפחות מהציבור החרדי, ששיעור החיים באי ביטחון תזונתי בו הוא נמוך יחסית.

לאחר דיון בעתירה, שאותה הגישו התנועה לאיכות השלטון ועמותת חדו"ש, בג"ץ שם סוף למצב הזה. המדינה התחייבה שהסיוע יעבור דרך משרד הרווחה, וכן שיגובשו אמות מידה חדשות שיהיו רלוונטיות למשפחות שחיות באי ביטחון תזונתי וזקוקות לסיוע.

ההליך הזה מאפשר לחשוב מחדש על מערכת היחסים שבין בית המשפט העליון לקידום ערכי רווחה וצדק חברתי. לאורך שנים נמתחה ביקורת על כך שבית המשפט העליון לא דואג לזכויות החברתיות בישראל. לראייה לכך המבקרים הצביעו על עשרות הזכויות שבהן הכיר בית המשפט העליון כזכויות חוקתיות, כשלצידן זכויות חברתיות כמעט ולא זכו להכרה.

עוד בסוף שנות ה-90 כתב שופט בית המשפט העליון יצחק זמיר: "בית המשפט […] מפתח ומטפח את זכויות האדם. אולם, יד על הלב, האם הוא אינו עושה זאת על חשבון ערכים אחרים?[ …] תפיסה ראויה של הדמוקרטיה צריכה להעמיד בראש סולם העדיפויות, בצד זכויות האדם, גם את רווחת האדם ואת הצדק החברתי. תפיסה זאת ראוי לה שתבוא לידי ביטוי ברור יותר גם בפרקטיקה וברטוריקה של בית המשפט".

הביקורת הזו הושמעה לאורך השנים על ידי אנשי אקדמיה ופעילים חברתיים שהדגישו את מקומו של בית המשפט העליון כנציגם של בני השכבות המבוססות בחברה הישראלית, וכמי שמקדם תפיסת עולם ניאוליברלית. גם במסגרת המאבק ברפורמה המשפטית, היו שהצביעו על כך שמדובר במאבק של השכבות המבוססות בלבד, מפני שבג"ץ הפנה שוב ושוב את גבו לשכבות המוחלשות שהיו זקוקות לסיוע.

מאבק חשוב לשכבות המוחלשות

אף שיש צדק רב בביקורת הזאת, לא ניתן מספיק דגש על כך שפסיקותיו של בג"ץ בתחום השוויון ואי האפליה המנהלית חשובות מאוד לשמירה על השוויון ברמה החברתית-כלכלית. אף שבית המשפט העליון על פי רוב אינו מורה למדינה לתקצב זכויות חברתיות, בזמן שהמדינה מחליטה "להכניס יד לכיס" לתכלית מסוימת, בג"ץ (והיועצים המשפטיים) הוא שומר הסף המרכזי אשר דואג שהתקציב יגיע למי שזקוק לו, ולא רק למי שהשלטון חפץ ביקרו.

דוגמה מובהקת לכך הוא תחום הטבות המס ליישובים פריפריאליים. למעשה רק ב-2019, ולראשונה בתולדות מדינת ישראל, נכנסו לתוקף קריטריונים שקופים ואחידים אשר הסדירו את רשימת היישובים הזכאים להטבות מס. מפתיע עד כמה שזה ישמע, עד 2015 לא היה קבוע בחוק קריטריון להגדרת הרשויות הפריפריאליות שזכאיות להטבות מס. במקומן, הופיעה בחוק רשימה שמית של רשויות מוטבות.

הרשימה שהיתה קבועה בחוק לא כללה כל קריטריון עקבי. ערים קרובות מאוד לגבול ובסולם כלכלי-חברתי נמוך לא נכללו בה, בעוד שערים מרוחקות יותר מהגבול נכללו בה. למעשה חוסר העקביות ברשימת היישובים המוטבים לימדה על האופן הפוליטי שבו היא נקבעה, כך שמעת לעת הוספו לרשימה ערים שחברי השלטון היה אינטרס בקידומן. יישובים מוחלשים חסרי הון חברתי ופוליטי, כמו רשויות ערביות, נותרו בחוץ. נזכיר כי הטבת מס היא הטבה יקרה מאוד לקופת המדינה, מפני שהיא רגרסיבית בעיקרה ומסייעת בעיקר לבעלי הכנסה גבוהה.

ב-2012 בית המשפט העליון קבע שהמצב הזה מהווה "הפרה מובהקת של עקרון השוויון עקב פגיעה בקבוצת אוכלוסייה מודרת"; עמד על חובתה של הממשלה לחלק את משאבי המדינה בהתאם לקריטריונים שווים, ברורים וגלויים; והדגיש שכשהמדינה מנהלת את ענייני הציבור ומשאביו היא "אינה רשאית לנהוג בהם כבשלה". כאמור, רק ב-2019 ולאחר התערבות ישירה של בג"ץ, לראשונה בתולדות מדינת ישראל, הקריטריונים השוויוניים והשקופים שנקבעו בחוק נכנסו לתוקף.

donate

המקרה של יישובים בעלי הטבות מס הוא דוגמה מובהקת לכסף ציבורי רב שמושקע כביכול בשם סיבה חברתית, אך בפועל, מבלי התערבות של בג"ץ, היה מאבד את הרכיב הזה והופך להיות כלי להטבה פוליטית למקורבים. גם במקרה של ביטחון תזונתי, ללא התערבות בג"ץ, הכסף שיועד למטרה חברתית אשר כמעט כולם מסכימים שהיא חשובה מאין כמוה, לא היה מגיע ליעדו. אולי היתה תוכנית שנקראת "ביטחון תזונתי", אבל בפועל הקשר בין שמה לבין מה שהיא עושה בפועל היה כמעט מקרי.

גם אם היינו רוצים לראות בית משפט עליון שפועל באופן חברתי יותר ומכיר באופן נרחב יותר בזכויות חברתיות, לעיקרון השוויון שהוא מטיל על עבודת הממשלה ועל הליכי חקיקה יש ערך רב בשמירה על כך שמערכת הרווחה לא תהפוך לכלי פוליטי וקליינטליסטי, שמטרתו השגת תמיכה אלקטורלית.

לכן המאבק על מעמדו של בג"ץ, אשר חברי הממשלה מנסים כל העת לפגוע בו כחלק מ"דוקטרינת ההלם", חשוב גם עבור השכבות המוחלשות ומערכת הרווחה הישראלית. בלי שוויון ובלי פיקוח שיפוטי על תוכניות ממשלתיות, לא תוכל להתקיים רווחה אמיתית במדינת ישראל. עשרות אלפי המשפחות שזכו לקבל סיוע בביטחון תזונתי חוו את זה היטב על בשרן.

אריאל שורץ הוא עורך דין ועובד סוציאלי. דוקטורנט בתחום של משפט ועוני באוניברסיטת בר אילן ומוביל של פעילות הפורום הירושלמי לביטחון תזונתי

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
הרס שנגרם בפעילות הצבא בג'נין, ב-14 בפברואר 2025 (צילום: נאסר אשתייה / פלאש90)

הרס שנגרם בפעילות הצבא בג'נין, ב-14 בפברואר 2025 (צילום: נאסר אשתייה / פלאש90)

ההישג שהצבא מתפאר בו: תפס רק 82 כלי נשק בגדה בחודש

מבצע חומת ברזל במחנות הפליטים בצפון הגדה המערבית נמשך כבר קרוב לחודש, עם תוצאות דלות ומטרות עמומות. בינתיים, נגרם הרס רב לתשתיות אזרחיות ולבתי מגורים, ונהרגו עשרות, רובם לא חמושים. "במחנות בגדה אין גדודים. 80 כלי נשק זה מה שיש לחמולה"

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf