בקור של בית המשפט הצבאי בעופר, השעה תמיד תשע ורבע
סתם יום של קור באזור ההמתנה למשפחות של עצירים פלסטינים בבית המשפט הצבאי. אין חימום ואין שעונים. רק אנשים שצעדו בשלג ובאו מרחוק כדי לראות לרגע קט את יקיריהם. לראות ולא לגעת
אתמול (ראשון), בית המשפט הצבאי בעופר: כשלושים פלסטינים ופלסטיניות ממתינים בממוצע חמש שעות לדיון בעניינם או בעניין יקיריהם. ממתינים בתוך המכלאה הנקראת "אזור המתנת משפחות" – כלוב ברזל ובתוכו קראוון עם כסאות ומזנון שק"ם קטן שלא תמיד פתוח. החימום לא ממש עובד, מנועי המזגנים מכוסים בגושי קרח ענקיים, שאריות שלג מטונף מפונות בחוץ וכולם עטופים בשכבות ביגוד שמסרבות להגן מפני הקור. אנשים צועדים במעגלים סביב עצמם כדי להתחמם וכדי להזיז קצת עצמות במרחב המצומצם. בעומק המזנון יש טוסטר אובן לחימום בורקסים שמפיץ קצת חום, אחת הנשים מתקרבת אליו והמוכר נובח עליה שתקנה משהו או תתרחק.
מדי פעם כשמסתכלים לעבר הרחבה של הכלא אפשר לראות עציר אזוק מלווה בסוהרים, אחד לפחות נראה קטין, כולם נראים מותשים, אחד מהם בכפכפים.
הטלפונים כולם נלקחו בכניסה ולאף אחד אין שעון. הזמן נמתח ומתערבל כמו בניסוי פסיכולוגי אכזרי. השעון המקולקל על הקיר מראה תשע ורבע. היחידים שיודעים מה השעה הם החיילים והעובדים. כששואלים אותם התשובות נעות בין "אני נראה כמו מודיעין?" ל-"כאן בעופר תמיד תשע ורבע" תוך הצבעה מחוייכת על השעון המקולקל. כל פעם שמישהו מגיע מבחוץ כולם שואלים אותו מה השעה: הוא נפרד מהציביליזציה רק לפני כמה דקות, הוא בטח יודע. ככה גם כשמישהו יוצא מדיון: הוא פגש את העורך דין – הוא בטח אמר לו.
הנוכחות שלנו כישראלים מקלה קצת על קבלת תשובות לגבי מועדי דיונים שנדחו כי איתנו (לפעמים, לא תמיד) החיילים קצת יותר משתפים פעולה. הפלסטינים שואלים הרבה שאלות, הם לא בוטחים בנו והנוכחות שלנו גורמת להם אי שקט אבל גם מספקת עניין להתעסק איתו כדי להעביר את הזמן. אחד השומרים, חייל דרוזי אומר להם בערבית "היא בצד שלכם, תאמינו לי אני מכיר אותה היא באה לפה הרבה". אידיוט, חושב שזה שחייל במדים נותן לי הכשר זה תורם במשהו. אני דווקא שמחה שהם חושדים ורובם לא ידידותיים. זהירות בריאה.
חלק מהפלסטינים הגיעו מרחוק בתחבורה ציבורית, לפעמים בשלושה אוטובוסים. חלקם הלכו חלקים מהדרך ברגל בכפור ואפילו בשלג מדרום הר חברון או מכפרים באזור בית לחם. הדיונים מתעכבים והם מתחילים להיות מודאגים מהדרך חזרה בחשכה.
בסוף היום עוזבים את המחנה, השמש כבר התחילה לשקוע. אנחנו יוצאים החוצה – פלסטינים מהדלת הימנית, ישראלים מהשמאלית. הם לביתוניא, אנחנו לכביש 443. ביננו החומה. לא עוברת חצי שעה ואנחנו כבר תל אביב. ביקום המקביל והחמים שלנו
הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+
> בניגוד להבטחות הוציא הצבא עשרות צווי מעצר מנהלי חדשים נגד פלסטינים
כלא עופר בשלג (אורן זיו / אקטיבסטילס)
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
