בישראל של 2017 החלפת השלטון וסיום הכיבוש זה אוקסימורון
במירוץ להחלפת השלטון מתחרה מפלגת העבודה עם יש עתיד על צבירת נקודות באגף הימני של המצביעים. כדי לנצח הם ידברו על הכל חוץ מעל הכיבוש
כותב אורח: שאול צ'ריקובר
אבי גבאי לא ישב עם הרשימה המשותפת בקואליציה, כי לדעתו יש ברשימה גורמים אנטי-ציונים. זה אולי ניסוח קצת שונה מהזועבי'ז של לפיד, אבל הוא משמש לאותה המטרה. לצבור נקודות אצל מצביעי הימין. גבאי ניצל שיחת טלפון שיזם יו"ר הרשות הפלסטינית אבו מאזן כדי לברך אותו לרגל ניצחונו בבחירות הפנימיות של מפלגת העבודה, כדי לגעור בו שספרי הלימוד של הפלסטינים עסוקים בהסתה, ושהוא אמור להתרכז בנושאי הליבה, ושבכלל הוא צריך לדבר עם נתניהו. אלו אולי לא בדיוק המלים שנתניהו עצמו היה בוחר, אבל הן משמשות לאותה המטרה. לצבור נקודות אצל מצביעי הימין. זה ברור. הרי המטרה של אבי גבאי או של יאיר לפיד היא להחליף את השלטון.
מפלגת העבודה, או המחנה הציוני, עוסקת בניסיון להחליף את נתניהו אבל היא בהחלט לא מתעניינת בדיכוי זכויות האדם של הפלסטינים, באפרטהייד ובסיום הכיבוש. גם המפלגה מהעתיד לא. וגם המצביעים של שתי המפלגות עסוקים בכל חוץ מבכיבוש. הם עסוקים בנתניהו וברעייתו ובבן דודו. הם עסוקים בחדר הלידה של אשתו של סמוטריץ'. הם עסוקים בבנט ובהדתה. הם עסוקים במירי רגב ובטרנטינו. אבל הם מתעלמים משערוריית החשמל לעזה, או מהמים של עזה – גם אלה שבים שקולטים את מי השופכין הזורמים וגם אלה שלא זורמים יותר בברזים.
הם מתעלמים מגזל הקרקעות בגדה המערבית, או מההרג הבלתי פוסק של מפגינים פלסטינים, או מהגירוש של הפלסטינים מדרום הר חברון ומבקעת הירדן, או ממכירת נשק למשטרים אפלים שעסוקים ברצח עם, או מכנופיות הביריונים שמכות בני אדם ברחובות ירושלים. הם מכנים את עצמם "שמאל", ואת הילדה בת החמש עשרה המיואשת עם המספריים בתואר "מחבלת". ובלילה, אחרי שהם מכבים את האור, הם מפנטזים איך הם יזרקו את נתניהו מהבית שברחוב בלפור ישר לבית הסוהר, ואיך הם יתפרו מחדש את המרקם החברתי המתפורר ויחלקו דירה לכל דורש, אם רק יניחו את ידם על המיליונים של מתווה הגז, במקום לדרוש את המילארדים שזורמים להתנחלויות הבלתי חוקיות שבשטחי הכיבוש. חלומות פז.
> "עד סוף 2018 עזה לא תהיה ראויה למגורי אדם". ראיון
לדבר על הדתה- כן, על המצב ההומניטרי בעזה- לא. יו"ר "העבודה" הנבחר אבי גבאי בהפגנה מול בית היועמ"ש בפתח תקווה. (פלאש 90)
במחנה הציוני, שעסוק כאמור בחלומות על החלפת השלטון, יודעים שלא מספיק להחזיר את מצביעי יאיר לפיד מהעתיד אל ההווה, כי זאת תחרות על אותו בנק של קולות. ולכן גם לפיד וגם גבאי מתחרים ביניהם בצבירת נקודות באגף הימני של בעלי זכות הבחירה. כי כדי להחליף את השלטון צריך להזיז בוחרים ממחנה הימין טיפה לכיוון המרכז.
אבל אם רוצים להזיז בוחרי ימין טיפה לכיוון המרכז, אז אי אפשר לדבר על המחסומים, על ביריונות המתנחלים, על המשבר ההומניטרי בעזה, או על פינוי התנחלויות, זכות השיבה וחלוקת ירושלים, רחמנא לצלן. אי אפשר לדבר על מה שבאמת יכול לשנות, כי אז מצביעי הימין לא יזוזו טיפה לכיוון המרכז. ואם מצביעי הימין לא יזוזו טיפ טיפה לכיוון מרכז, אי אפשר יהיה להחליף את השלטון. באסה.
ולכן לאף אחד מאלה שרוצים להחליף את השלטון אין אינטרס לדבר על הכיבוש. ולכן אין אף גוף פוליטי משמעותי שמוכן להכיר בפה מלא שמדינת ישראל היא הכובש, והפלסטיני הוא הנכבש. ולכן אין אף מועמד בעל סיכוי להרכיב ממשלה שמוכן להודות שמיעוט יהודי בעל זכויות שולט בברוטליות ברוב שאינו יהודי חסר זכויות, או שעזה היא לא מדינת אויב אלא שטח כבוש שהוטל עליו מצור. שלא לדבר על הצגת תכניות שיכולות לשנות את המצב הזה, ואיך שינוי כזה יכול להיטיב עם כל אלה שחיים כאן, יהודים ופלסטינים, בין הים לירדן. במדינת ישראל של 2017 החלפת השלטון וסיום הכיבוש זה אוקסימורון.
שאול צ'ריקובר, נודד חסר מנוחה בין שלוש יבשות. עוסק בטכנולוגיה לחקלאות בחברה בינלאומית.
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, "שיחה מקומית" גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית, שגובה את חייהם של עשרות אלפים בעזה ומפקירה למותם את החטופים הישראלים.
התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות "שיחה מקומית", על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
