ביה"ד הארצי לעבודה: מותר להפלות עובדים פלסטינים באזור תעשייה ישראלי
בפסיקה עקרונית קבעו שופטי ביה"ד הארצי כי עובדים באזור התעשייה "ניצני שלום" יועסקו לפי החוק הירדני הישן של 1967. זאת למרות שאזור התעשייה מנוהל על ידי ישראלים, לפי החוק הישראלי ועובדים ישראלים מועסקים בו לפי חוקי העבודה של ישראל
בית הדין הארצי לעבודה פסק אתמול (ראשון) שחוק העבודה הירדני של 1967 הוא חוק העבודה שחל על עובדים פלסטינים באזור התעשייה "ניצני שלום" – ולא החוק הישראלי.
בכך דחה בית הדין את ערעורם של שלושה עובדים לשעבר ממפעלים באזור התעשייה הישראלי שליד טול כרם, ובפועל אפשר למעסיקים להמשיך ולהפלות את העובדים שלוש פעמים: פעם אחת מול המנהלים והעובדים הישראלים במקום, שמועסקים לפי החוק הישראלי, פעם שנייה מול העובדים הפלסטינים בטול כרם הסמוכה, שמועסקים לפי החוק הפלסטיני, ופעם שלישית מול העובדים בירדן – שחוקי העבודה בה כיום מתקדמים בהרבה מאלה שהיו ב-67'. העובדים היחידים בעולם שימשיכו להיות מועסקים לפי החוק הירדני הישן והפוגעני הם עובדי אזור התעשייה "ניצני שלום".
כמו שציינה טלי חרותי-סובר בכתבה בעניין ב"דה-מרקר" לפני כחודש וחצי, החוק הירדני הישן לא מחייב הפרשות לפנסיה, תשלום עבור ימי מחלה אחרי היום השלישי או דמי הבראה, מעניק מספר מצומצם של ימי חופשה, שלא גדל עם השנים, ומבטיח פיצויי פיטורים נמוכים במיוחד. עם זאת יש לציין שמאז שנת 2008 שכר המינימום הישראלי, ורק הוא, הוחל על כל השטחים במסגרת צו צבאי.
שלושת העובדים – עבדל חמיד יחיא, אחמד שייב ומוג'הד חרשה – פנו לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב ב-2010 נגד המעסיק שלהם, חברת "ימית סינון וטיפול במים בע"מ", ותבעו לקבל תשלום רטרואקטיבי של זכויות סוציאליות ופיצויים על שנות עבודתם במפעל לפי חוקי העבודה הישראלים. כשביקשו את התשלום מהמעסיק לפני הפנייה לבית המשפט – פוטרו מיידית כל השלושה. בית הדין דחה את העתירה, והשלושה – באמצעות עורך הדין אהוד שילוני ובעזרת ארגון העובדים "מען" – ערערו לבית הדין הארצי.
צפו: כתבה של הטלוויזיה החברתית על הדיון בערעור העובדים לפני כשבוע:
בשנת 2007 פסק בג"ץ באופן תקדימי, אחרי 40 שנות שליטה צבאית בשטחים, שחוקי העבודה הישראלים יחולו על עובדים פלסטינים בהתנחלויות. בפסק דין "גבעת זאב" החליטו תשעה שופטי העליון פה אחד שמכיוון שלא הוסכם בין המעסיקים לבין העובדים לפי איזה חוק ינהגו, ומכיוון שההתנחלויות מהוות "מובלעות משפטיות" של חוק ישראלי בתוך המשטר הצבאי, ומכיוון שהסכמי העבודה נכתבו בעברית, והמסים משולמים בישראל, והמטבע הוא ישראלי ועובדים ישראלים עובדים לצד העובדים הפלסטינים לפי החוק הישראלי – יש להפסיק את הנוהג של העסקת פלסטינים לפי החוק הירדני.
בפסק הדין הקצר (שני עמודים בלבד) של בית הדין הארצי לעבודה אתמול נקבע שהמצב ב"ניצני שלום" שונה מהותית מזה של גבעת זאב. השופטים, בראשות נשיא בית הדין, יגאל פליטמן, מציינים שאזור התעשייה אינו חלק מהתנחלות בה גרים ישראלים, ושהוא הוקם במטרה לקדם "שיתוף פעולה כלכלי בין ישראלים ופלשתינאים, והעסקת פלשתינאים", לשון פסק הדין. עוד מציינים השופטים כי בחוזי העבודה של העובדים צוין מפורשות כי החוק החל עליהם הוא החוק הירדני, וכן כי העובדים הישראלים במפעל זה הם עובדי אחזקה ומאבטח – תפקידים "שאינם ברי השוואה לעבודת המערערים".
מה זה "הסכמה"?
פסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה הוא לא פחות ממקומם. השופטים מדברים על "שיתוף פעולה", רק שמדובר בשיתוף פעולה הדומה לזה של הסוס ורוכבו. כמו שציין עידן לנדו בכתבתו המקיפה על אזור התעשייה ב"המקום הכי חם בגיהנום" לפני כשנה (מומלץ לקרוא), המקום תוכנן והוקם כך שרק ישראלים יוכלו לפתוח בו מפעלים, ותפקידם של פלסטינים יהיה רק לשמש כעובדים.
השופטים גם מציינים ש"הצדדים הסכימו על חלות הדין הירדני" (הישן). כאילו שעובדים פלסטינים, שאין להם עבודה בטול כרם ושקשה להם להשיג אישורי עבודה בישראל או בהתנחלויות, נמצאים במעמד שבו הם יכולים לנהל משא ומתן ו"להסכים" על משהו שאינו מה שהמעסיק הישראלי מכתיב.
הרי כל הרעיון של חוקי העבודה נועד לקבע זכויות יסוד שכל מעסיק יחויב לתת לעובד, בלי קשר ליכולות המשא ומתן וההסכמה של העובד.
אלה תנאים שאי אפשר לוותר עליהם. עובד לא יכול להסכים לעבוד בפחות משכר מינימום, או לוותר על ימי מחלה, וזו ההגנה שהמדינה נותנת לו מפני המעסיק. אבל כאן, ב"ניצני שלום", מאפשרים שופטי בית הדין לעבודה לעובדים "לבחור" שיחול עליהם חוק אחר, גרוע יותר, שלא חל בשום מקום אחר.
כל זאת על אף שאזור התעשייה "ניצני שלום" מוגן על ידי הצבא הישראלי, העסקים בו משלמים מסים לישראל, פועלים לפי תקנות הבטיחות של מכבי האש בישראל, וכאמור – משלמים משכורות לישראלים שעובדים בו לפי חוקי העבודה הישראלים. אם הפועלים הפלסטינים היו מבצעים עבירה, הם היו נשפטים לפי החוק הישראלי בבית משפט ישראלי.
"ההחלטה (של בית הדין) משאירה את העובדים הפלסטינים באזור התעשיה ניצני שלום בלימבו משפטי", אמר על כך היום אסף אדיב, מנכ"ל מען. "בתי הדין לעבודה בישראל אינם נותנים להם כל סיוע, מבלי שקיימים בתי דין שיפסקו לפי החוק הירדני".
> מי מרוויח מהתלות של פועלים פלסטינים בהיתרי כניסה לישראל?
חותמת משפטית לכיבוש
הרבה פעמים כשמדברים על "הכיבוש" קופצים אנשים שונים וזועקים שאין בכלל כיבוש, כי האדמה הזאת שלנו מתוקף זכות אבות, או כי ניצחנו במלחמה ואין מה לעשות, וכן הלאה. אבל סיפורים כמו זה של "ניצני שלום", והניצול הכולל של העובדים בו, מזכירים שהכיבוש הוא קודם כל כיבוש של אנשים.
אנשים שחיים תחת משטר צבאי שבו יש חוק אחד להם, וחוק אחר לבני העם הנבחר שיושבים בקרבם. אנשים שלא יכולים להצביע לגופים השולטים בהם, אנשים שלא יכולים לפעול לתכנון ובנייה של האזורים שהם חיים בהם, אנשים שנשפטים על ידי בתי משפט שהם לא מיוצגים בהם. זהו גם מפעל כלכלי עצום, באזור שבמשך כמעט חמישים שנות שליטה ישראלית כמעט לא פותח כלכלית ושישראל מונעת בו – בכוח – פיתוח כלכלי, ושמניב באופן קבוע עוד ועוד עובדים שאפשר לנצל אותם בתנאים לא תנאים, בין אם זה בהתנחלויות (כמו בבקעת הירדן, למשל), בישראל עצמה, או באזורי דמדומים כמו "ניצני שלום".
זו המציאות שלא רק הממשלות שלנו מכוננות בשטחים, אלא גם בתי המשפט. פעם אחר פעם אחר פעם. ואתמול – שוב.
הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן