בג"ץ קבע: מערכת התכנון בגדה המערבית תמשיך להפלות בין יהודים לערבים
שלושה שופטי העליון דחו פה אחד עתירה שביקשה להקנות לפלסטינים מעמד במוסדות התכנון בשטחי סי, שנמצאים בשליטה ישראלית מלאה. כך (שוב) אישר בית המשפט את מערכות החוק הנפרדות בגדה, ומציאות תכנונית גזענית
שופטי בג"ץ דחו השבוע עתירה שביקשה להשיב לפלסטינים שחיים תחת שליטה ישראלית מלאה סמכויות תכנון על כפריהם. בכך אישרו השופטים העליון אליקים רובינשטיין, נעם סולברג וניל הנדל את המצב הקיים, שבו מתקיימות בשטחי סי בגדה המערבית שתי מערכות תכנון נפרדות: אחת ליהודים ואחת לפלסטינים.
בעוד שהמתנחלים היהודים זוכים לייצוג של נבחריהם בוועדות התכנון המקומיות כמו כל אזרח בישראל (ובכל מדינה דמוקרטית), ב-1971 בוטלו הוועדות המקומיות הפלסטיניות ובמקומן מונו אנשי צבא כמתכננים. גם הגוף הגבוה יותר שחולש על כל התכנון בשטחי סי, הוועדות המחוזיות, הוא גוף צבאי, שמכיל בתוכו מתנחלים אך נטול כל ייצוג לפלסטינים. זאת כחלק מהמציאות המשפטית הכללית בגדה המערבית, שמכילה שתי מערכות חוק נפרדות על יהודים ועל פלסטינים.
התוצאה של מצב זה בשטח היא שפחות מאחוז אחד של כל שטחי סי מיועד לתכנון פלסטיני, ש-94 אחוז מהבקשות להיתרי בנייה של פלסטינים נדחות, ושכ-70 אחוז מהקהילות הפלסטיניות בשטחי סי לא מוכרות ולא זוכות אפילו לחיבור למים וביוב. זה אחד מההסברים המרכזיים לכך שהפלסטינים שחיים תחת שליטה ישראלית מלאה סובלים מיותר עוני ואי-ביטחון תזונתי מאשר אחיהם תחת שליטה פלסטינית חלקית בשטחי בי ואיי, לצד מאות הריסות בתים על ידי הצבא כל שנה.
אלה, בין היתר, היו הסיבות שהובילו את מועצת הכפר דיראת-רפעיה, ארגון "רבנים לזכויות אדם" ואחרים לעתור ב-2011 לבג"ץ ולדרוש את הקמתן מחדש של ועדות התכנון הפלסטיניות, שהתקיימו תחת החוק הירדני עד שזה בוטל בצו צבאי ב-71', כאמור.
> מדיניות התכנון של ישראל בגדה: סיפוח ללא זכויות
שטחי סי: מדיניות של הריסות בתים. הכפר ג'בל אל באבא על רקע התנחלות מעלה אדומים (אורן זיו / אקטיבסטילס)
בפסק הדין שכתב השופט רובינשטיין, שאושר פה אחד על ידי שני רעיו, נקבע כי כל שינוי במצב הקיים יהיה בעל השלכות מדיניות, ולכן אין מסמכותו של בית המשפט לתקן את העיוות הקיים.
השופטים גם אימצו בחום נוהל תכנוני חדש שגיבשה המדינה תוך כדי התבררות העתירה, שלראשונה זה כמעט חמישים שנה מחייב את גופי התכנון הצבאיים לקיים מעיין הליך של שיתוף ציבור עם ראשי כפרים פלסטינים בכל הנוגע לתכנון בסביבתם. הנוהל מחייב עדכון והיוועצות עם ראשי הכפרים, אבל – כפי שהדגישו העותרים בתגובה לפרסומו – לא מתקן את העיוות העמוק בכך שבניגוד למתנחלים, הפלסטינים לא נהנים מייצוג באף גוף שמקבל את ההחלטות עצמן. הם רק יכולים לטעון בפני הגופים השונים, אך לא להכריע. ב"רבנים לזכויות אדם" גם מציינים שהתייעצויות ממין זה נעשו בפועל גם בעבר, לפני שנקבע הנוהל, אך לא תרמו בכלום לשיפור מצב התכנון בכפרים.
פה זה לא אירופה
בפסק הדין אנחנו רואים שוב, ממש לא בפעם הראשונה, איך יודעים שופטי העליון לדבר בשפת הדמוקרטיה בשעה שהם מאשררים פעם אחר פעם מציאות משפטית גזענית ואנטי-דמוקרטית במובהק. "דיני התכנון והבניה מושתתים על מספר עקרונות מרכזיים, ובהם עקרון השקיפות ועקרון שיתופו של הציבור בהליכי אישורן של תכניות", כותב רובינשטיין, ומדגיש כי "שיתוף הציבור בקבלתן של החלטות מהוה שלוחה לעיקרון הדמוקרטי". עם זאת, הוא ממשיך וקובע כי "במצב הנוכחי.. שאלות רוחב בתחום המדיניות, גבולות המקרקעין ועוד, שברגיל הן נחלתה של הוועדה המחוזית, ראוי שתהיינה מרוכזות בידי גורמי המנהל האזרחי והמפקד הצבאי, לנוכח חשיבות התכניות החלות על מקרקעין בשטח התפוס בתפיסה לוחמתית".
במלים אחרות: דמוקרטיה זה לשוויצרים, אנחנו נמצאים במצב חריג ומיוחד (שנמשך כמעט חמישים שנה), ולכן מוצדק שהצבא ימשיך לנהל את צרכי התכנון של הפלסטינים. למרות הנתונים שהוזכרו לעיל, ואחרים, רובינשטיין אף קבע שלא הוכח שיש אפליה בתכנון בשטחי סי בין יהודים לפלסטינים.
כאמור, השופטים מאמצים כמוצאי שלל רב את הנוהל החדש שהמדינה הציגה במהלך הדיונים, שנותן פתחון פה – אך לא סמכות החלטה רשמית – לפלסטינים. השופט סולברג אף מכנה את הנוהל "שדרוג משמעותי במידת המעורבות" של האוכלוסייה הפלסטינית בהליכי התכנון. מעניין אם סולברג, בעצמו מתנחל תושב שטחי סי, או רובינשטיין והנדל לצורך העניין, היו מסתפקים בכזה "שדרוג" אם היו חיים תחת משטר צבאי זר ולא נהנים משום ייצוג במוסדות התכנון.
> כיכר העיר ריקה: למה יראל מנסה למנוע את הקמת העיר רוואבי
תושבות הכפר סוסיא בדרום הר חברון, שטחי סי, 2007 (אקטיבסטילס)
בתגובה לפסק הדין מסרו אתמול בארגון "רבנים לזכויות אדם" כי:
בפסיקתו האחרונה אישר בג"ץ את משטר ההפרדה והאפליה בתחום התכנון בשטח סי… משטר תכנון זה פוגע בזכויות הפלסטינים לתשתיות, לקורת גג ולפיתוח, על אדמתם הפרטית; זאת למרות שהם תושבים מוגנים שישראל מחויבת להבטחת החיים האזרחיים שלהם באופן סביר…
בית המשפט אף מחזק את טענותיה הבוטות של המדינה כי כל שינוי לטובת האוכלוסייה הוא בעצם בגדר קלף מיקוח לגיטימי במשא ומתן בין ישראל לפלסטינים. זכויות אדם הן זכות לכל אדם באשר הוא ואסור שישמשו למקח וממכר בשוק הפוליטי בשום מצב… בהכרעתו נטל בית המשפט את התקווה מתושבים וכפרים פלסטינים רבים, וישראלים לא מעטים, שלמרות הכיבוש הצבאי, עקרונות של צדק הם אלו שמנחים את מערכת המשפט הישראלית… בכך מחזק בית המשפט את התחושה, כי מטרת הכיבוש הישראלי היא לצמצם פיזית אם לא לשלול את מרחב המחיה הפלסטיני ככל האפשר.
מה עוד בג"ץ אישר?
בתקופה האחרונה, בעיקר מאז ההכרזה על קיום בחירות, נתן בג"ץ גל של פסיקות שמיישרות קו עם עמדות הממשלה: אישור להמשיך ולהתעלל במרדכי וענונו, הכשר לחוק החרם, אישור להרוס את הכפר סוסיא בדרום הר חברון לאחר שפונו מבתיהם לטובת התנחלות, אישור להרוס את הכפר אום אל-חיראן בנגב לטובת הקמת יישוב יהודי, ואשרור של מדיניות הקרקעות של הממשלה שכמעט מונעת לגמרי מבדואים להוכיח בעלות על קרקע (אלא אם זה לצרכי מכירתה ליהודי).
היה זה בית המשפט העליון שהכשיר בעבר גם את עצם קיומן של ההתנחלויות ושל גדר ההפרדה בתוואי שבית הדין בהאג מצא שאינו חוקי, וכמו שכתבתי כאן בעבר הוא גם זה שהכשיר את מדיניות החיסולים, את המעצרים המנהלים של פלסטינים, את הריסות בתיהם של פלסטינים כענישה על פעולות טרור של קרובי משפחתם, את השימוש בפגזי פלאשט (שמהם נורים חצים שגורמים לנזק מוגבר) באזורים של אוכלוסייה אזרחית, את מדיניות ההגנה של הצבא על התנחלויות לא חוקיות, ועוד ועוד.
הפוסט פורסם גם באנגלית באתר 972+
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית, שגובה את חייהם של עשרות אלפים בעזה ומפקירה למותם את החטופים הישראלים. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
