newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

בחינוך ביתי, ההורה-מורה לא צריך "לדעת את החומר"

ה"אולפנים" שהקים משרד החינוך ללמידה מרחוק תופסים את הילד ככלי ריק, שאין אלא לשפוך למוחו החלול את ההסברים המוצלחים של המומחים. זה מביך. ההורה-מורה לא צריך לדעת את התשובות מראש, אלא לאפשר לילד ללמוד בעצמו

מאת:
השאירו תגובה
א א א

סגר הקורונה הכניס את כולנו לניסוי חינוכי חסר תקדים, שבו מאות אלפי הורים מתנסים בחינוך ביתי. משרד החינוך היה אמור להירתם לעזרת ההורים ולייעץ להם כיצד לעשות זאת. היה עליו להדגיש כמה חשוב, מבחינה חינוכית, ללכוד את הרגע שבו הילד שואל את הוריו על דבר שאינו מבין; וכמה זה טוב שההורה לא יודע את התשובה מראש, אלא לומד יחד עם הילד או מדריך אותו כיצד ללמוד בעצמו.

אבל משרד החינוך שלנו לא שם – הקורונה חזקה יותר מהתפיסה השגויה על מה היא למידה. מערכת "האולפנים" שהופעלה השבוע מדגימה היטב מה זה לא למידה, לא חינוך, לא יצירתיות ולא שאר רוח בעת משבר. שעמום ותסכול זה כן. יותר מכל, האולפנים מעבירים מסר שגוי להורים באשר לתפקידם בעת הזאת – כביכול רק הרצאה של מומחה עם מצגת מעוצבת יכולה להיות מורה לילדיהם.

כדי להקדים את המסקנות להסבר, ראו בתרשים שלוש אפשרויות למעמד של הורה-מורה ביחס לתלמידים וביחס לנושא הנלמד. מימין מוצגת התפיסה השגויה של משרד החינוך, כפי שמקבלת ביטוי במערכת האולפנים, שבה הידע מצוי בידי המורה, והוא – היודע כל והמטיב להסביר, מעביר את הידע ("החומר") לתלמידיו.

במרכז מוצגת למידה שיתופית, שבה ההורה-מורה והילד לומדים יחד. אפשר גם כמה ילדים, ואף בגילים שונים. קבוצה הטרוגנית מתמודדת עם משימת למידה טוב יותר, משום שכל אחת ואחד מביא לביטוי את החוזקות שלו. בכול מקרה, איש מבין השותפים לא אמור לדעת את התשובות לפני תהליך הלמידה.

משמאל מוצגת הדרכה וליווי מצד ההורה-מורה. התמיכה אינה במתן התשובות או בהסברה כלשהי אודות הנושא הנלמד, אלא רק תמיכה בלומדים עצמם ובדרך הלמידה שלהם. באמירות כגון: "אולי תחלקו ביניכם משימות?" "אולי תשאלו את השכן שעובד בזה?" "כל הכבוד!" "אני מאוד גאה בכם!"

זה טוב שילדים לא יודעים

בשונה ממה שנהוג לחשוב, אי ידיעה, והכרה של הילד בכך שאינו יודע, מהווים נקודה חשובה וחיונית בתהליך הלמידה. בספר קיצור תולדות האנושות כתב יובל נח הררי: "התגלית הגדולה שחוללה המהפכה המדעית היא גילוי העובדה שבני האדם אינם יודעים את האמת, ואינם יודעים את התשובות על השאלות החשובות".

ילד לומד גיאוגרפיה (אילוסטרציה: peakpx)

ילד לומד גיאוגרפיה (אילוסטרציה: peakpx)

אני מדגיש: מדע לא נשען על ידיעה, אלא על אי-ידיעה. לא על ודאות והחלטיות, אלא דווקא על הטלת ספק וספקנות. הסיבה לכך היא פשוטה: הדיווח על אי ידיעה פירושו שיש קצה של ידע בחוג המחשבות שלי שאינו שלם ואינו מסופק. אי הוודאות מטרידה, ומעוררת לצאת ללמידה על מנת להגיע לסיפוק.

ודאי נתקלתם בילדים צעירים אשר צוחקים כאשר הם מבינים משהו. זה הסיפוק. זאת תחושת האושר שבהבנה, שמהווה תגמול ללמידה מוצלחת, ממש כשם ששעמום ותסכול הם העונש על הוראה שאינה יוצרת למידה של ממש.

ההורים לא צריכים להסביר

בספר "אמיל", שכתב ז'אן ז'אק רוסו ב- 1762, הוא מתאר שיעור אודות תנועת כדור הארץ. ערב אחד יצאו רוסו (ההורה) ואמיל (הילד) לצפות בשקיעה, ולמחרת הם חזרו לאותו מקום על מנת לצפות בזריחה. כאשר עלתה השמש שאל רוסו: "דומני כי אמש שקעה השמש שם, וכי הבוקר היא זורחת כאן. כיצד מתרחש כל זה?"

בנקודה זו מדריך רוסו את ההורים לשתוק. אפילו אם הילד מנסה להשיב ומגמגם חצאי תשובות, מצֻווה ההורה להקשיב לו, אבל לא לעזור: "אל תישא לילד דרשות נשגבות מבינתו. לא תיאורים, לא צחות לשון, לא מליצות, לא דברי שירה". מדוע עדיף לשתוק? משום שיש כאן שתי דרגות שונות של למידה, שאחת מהן אינה עוברת במילים.

בדרגה הראשונה יש את פיסת הידע שהיא התשובה: כדור הארץ מסתובב. את התשובה הזאת המורה יכול לומר והילד יכול לשנן ואף לחזור עליה בקולו. זה קל. בדרגה השניה יש את התובנה המאפשרת להשיב נכון על השאלה: היכולת לתפוס מרחב באופן תלת ממדי, כשהצופה נמצא מחוץ למערכת "ורואה" בדמיונו כיצד סיבוב כדור הארץ מתבטא במעבר השמש מאופק לאופק. את היכולת הזאת אי אפשר "להסביר" לילד. הוא צריך לפתח אותה בעצמו, על ידי תרגילי למידה.

ההורה-מורה מציע מדרגת ביניים שתסייע לתלמיד להתקדם

כדי לעזור לילד בכך, מציע רוסו להורה לשאול את הילד שאלת עזר: "אם נבצר מבינתו להבין כיצד בא השמש ממקום שקיעתו למקום זריחתו, לכל הפחות יודע הוא כיצד הוא מגיע מן הזריחה אל השקיעה. עיניו לבדם לימדוהו זאת". בעזרת שאלה זאת מציע ההורה לילד מדרגת ביניים פשוטה יותר (ראו איור), אשר מובילה אותו לקראת ההבנה המלאה אודות סיבוב כדור הארץ.

הורים-מורים שמתעקשים להסביר לילדיהם את מה שהם עצמם כבר מבינים, לא רק שלא עוזרים אלא עלולים להרע. הילד עלול להסיק מההסבר שידע זה רשימה שרירותית של עובדות; שלמידה נשענת על זיכרון של עובדות ודקלומם, ושהבנה זה משהו שקשור לאנשים חכמים, מעבר ליכולות שלו עצמו. זה שיעור עצוב מאוד.

השיעור העצוב באולפנים של משרד החינוך

השבוע אמר שר החינוך רפי פרץ בחדשות ערוץ 12: "הקמנו מערכת של 24 אולפנים, ברמה מאוד גבוהה, מכינים שיעורים ברמה הכי טובה, המפמ"רים דואגים לזה, המורים הכי טובים שיש לנו…".

אני מכיר כמה מפמ"רים (מפקחים מרכזים) וכמה מורות ומורים שהם "הכי טובים", ואני משוכנע שאין להם חלק בזה. זה נראה לי יותר כמו תוצר של הפרטה: מוצר חובבני שהוכן במינימום השקעה תמורת כסף טוב, על ידי גורמים מחוץ למשרד.

המתודה השלטת (במה שצפיתי) היא של מורה מומחה המסביר "את החומר" בעזרת מצגת מעוצבת. הילד נתפס ככלי ריק שאין אלא לשפוך למוחו החלול את ההסברים המוצלחים של המורים הכי טובים. מביך.

באולפנים של משרד החינוך אין תלמידים שזזים באי נחת לנוכח שטף המילים המייגעות, ולכן אין גם מי שיעצור את המורים מלדבר. האם אין אפילו צדיק אחד שם באולפנים שיצעק שהמלך עירום? שמורה מדבר זה לא הוראה ולא למידה?

שקופית מתוך שיעור לוח הכפל: התשובה של התלמיד אינה עוברת למורה

עוד בולט, כפי שכבר כתבתי, חוסר הניצול של הסגולות הטכנולוגיות. במהלך השיעור על לוח הכפל, ביקשה המורה מהתלמידים להעריך את מידת השליטה שלהם בנושא הנלמד. המורה ביקשה שיבחרו תשובה ואז אמרה שהיא "מעריכה" שיש תרגילים שידענו ויש שלא, ושהיא בטוחה שכולנו ידענו ש-20X3=60. אם את יודעת, בשביל מה לשאול?

היה אפשר לתכנן זאת כך, שהמורה תציע לתלמידים שלא פתרו תרגילים מסוימים לעבור ולצפות בשיעור אחר שבו הם מוסברים. היה אפשר להשתמש באפליקציות סקרים, ולקבל בזמן אמת את התשובות של התלמידים, ולהתאים באמת את השיעור לרמתם. אבל המאמץ הזה מצריך תפיסה נכונה של יחסי הוראה ולמידה, מה שאין במשרד החינוך.

אל תיקחו דוגמה ממשרד החינוך

תוך כדי צפייה בשיעורי האולפנים, כתבתי לעצמי את נקודות הבאות:

* אל תיקחו דוגמה מהאולפנים של משרד החינוך!
* הילדים צריכים להתנסות בלמידה ולא בהסתכלות והקשבה למורה שכבר יודע
* אם כבר מסך מחשב, עדיף לשם משחק או תקשורת בזמן אמת, ולא צפייה בהקלטה של דיבור
* את לוח הכפל אפשר ללמוד ולתרגל בעזרת משחקי חפצים, ולא במילים מופשטות
* עדיף ללמוד בקבוצות קטנות רב גיליות, או קבוצות ברשת, המחזקות את תחושת הקהילתיות
* עדיף להתמודד עם בעיות אמת מחיי היומיום ולא עם "החומר" המוכתב בתוכניות הלימודים
* ההורים לא צריכים להסביר את התשובות, אלא לעודד את הילדים לחפש בעצמם
* ההורים לא צריכים לשפוט אם תשובות הילדים נכונות או שגויות, שיבדקו זאת בעצמם
* ותרו על השליטה בתהליך הלמידה, ותנו לה להתפתח מתוך מה שממילא קורה

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
הגיע הזמן שנזכה למערכת אכיפה שוויונית המצייתת לחוק ולהחלטות בתי-המשפט. מפגינים מול הכנסת קוראים ליולי אדלשטיין להתפטר (אוליביה פיטוסי / פלאש 90)

הגיע הזמן שנזכה למערכת אכיפה שוויונית המצייתת לחוק ולהחלטות בתי-המשפט. מפגינים מול הכנסת קוראים ליולי אדלשטיין להתפטר (אוליביה פיטוסי / פלאש 90)

יולי אדלשטיין, אכיפה סלקטיבית ופיקציית "שלטון החוק"

הקלות שבה התריס יו"ר הכנסת לשעבר נגד החלטת בג"ץ היא ביטוי נוסף לאיפה ואיפה שנוהגות הרשויות ביחס למפירי חוק, אותן אלה שממהרות לעצור מתנגדי כיבוש אך לא טורחות אפילו לחקור מתנחלים פוגרומיסטים. אם אכיפה שוויונית אינה אפשרית, הגיע הזמן לשקול אי-ציות אזרחי

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf