בהר חומה מקדמים בנייה חדישה ובצור באהר נלחמים להתחבר לביוב

מאות יחידות הדיור החדשות בירושלים המזרחית שאישר נתניהו שפכו דלק על מדורת היחסים העכורים עם ארה"ב. הבנייה העתידית בהר-חומה תקום במרחק קצר מהכפר צור באהר, שם התושבים ממשיכים להיאבק על זכויות בסיס כמו אישורי בנייה וחיבור לצנרת הביוב

מאת:
השאירו תגובה
א א א

התדהמה שתקפה את התקשורת הישראלית נוכח הטחת ה"צ'יקן-שיט" האמריקני בראש הממשלה נתניהו, מיטיבה לתאר את האופן בו ישראל מבינה את טיב היחסים עם ארה"ב: ישראל רשאית לשפוך על ראש הממשל האמריקני דומן, קומפוסט או כל זבל אחר, אבל לשלשת תרנגולים קטנה אחת מצד האמריקאים תגרום לכל אבירי הנימוסים וההליכות לזעזוע נפשי עמוק.

הסערה הנוכחית התחוללה סביב הפגנת שרירים נוספת של נתניהו בירושלים, ואישור בנייתן של למעלה מאלף יחידות דיור חדשות בהתנחלויות שמעבר לקו הירוק בעיר. 400 יחידות מתוכן מתוכננות להיבנות בהר חומה. הר חומה, או בשמה הרשמי חומת שמואל, היא נקודת תורפה רגישה אצל האמריקנים. היא ההתנחלות היחידה מבין השכונות היהודיות הגדולות בירושלים המזרחית שלא אמורה להישאר על כנה לאחר ההסכם אפילו על פי מתווה קלינטון הליברלי, שבקווים כלליים אומר "השכונות היהודיות לישראל, השכונות הפלסטיניות לפלסטין, עם הסדר מיוחד באזור האגן ההיסטורי".

הר חומה נתפסה מיומה הראשון כהתרסה בוטה לא רק נגד הפלסטינים אלא גם נגד ארה"ב, ובעצם נחשבה לכזו כבר מרגע הפקעות הקרקע המאסיביות בתחילת שנות התשעים של המאה הקודמת – מבעלים ערבים ויהודים כאחד – לצורך בניית השכונה. מבט אחד על מיקומה של הר חומה על מפת העיר לא משאיר ספק באשר למוטיבציות שהכתיבו את בנייתה: הקמת חיץ פיזי שיסכל את אפשרות החיבור העתידי בין פאתיה הדרומיים של ירושלים הפלסטינית עם אזור בית לחם, ובכך למנוע בפועל את האפשרות של ירושלים המזרחית לתפקד כבירה חיונית עם רצף טריטוריאלי ליתר שטחי פלסטין העתידית. שיקול דומה עמד, אגב, גם מאחורי תוכנית הבנייה E1 ששאפה לחבר בין מעלה אדומים לצפון מזרח העיר ובכך לסכל את הרצף הטריטוריאלי הפלסטיני באזור ירושלים ממזרח, ובגלל אותן הסיבות בדיוק נמצאת כבר שנים ארוכות בהקפאה עקב התנגדות אמריקנית נחרצת.

> ההתלקחות בירושלים היא תגובה לפחד משוטרים ומתנחלים

כירושלמית, יש משהו מקומם מאוד בעיני בעובדה שההתפתחות האורבנית של העיר מוכתבת פעם אחר פעם על ידי שיקולים פוליטיים שאין להם דבר וחצי דבר עם טובת העיר ותושביה. מקוממת עוד יותר הידיעה כי עיריית ירושלים מכפיפה שוב ושוב את טובת התושבים להם היא מחוייבת לגחמות פוליטיות של הממשלה. ותושביה של ירושלים כוללים היום כבר כמעט ארבעים אחוז פלסטינים שהמדינה חמדה לאורך השנים את אדמתם אך הקפידה להבהיר להם בכל דרך שהם עצמם אינם רצויים פה, בעירם. ובעצם, כל הסיפור הזה כולו מגולם בקו התפר שבין הר חומה לשכנותיה הפלסטיניות מצפון, אום טובא וצור באהר.

שכונות שכנות, עירייה אחת, עולמות נפרדים

עוד לפני אישור התוכניות החדשות עליהן התבשרנו השבוע, תנופת הבנייה בהר חומה נמצאת בעיצומה. תוכניות הבנייה בשכונה, שנמצאות בשלבים שונים בצנרת התכנונית, אמורות לעבות אותה מכל עבר. המערכת התכנונית, מסתבר, מתגלית בשיא יעילותה כשיש מישהו שיכול לגזור על כך קופון פוליטי.

צור באהר. כביש ל-25000 איש (צילום: אורלי נוי)

צור באהר. כביש ל-25000 איש (צילום: אורלי נוי)

כדי לעמוד על מלוא המשמעות של הדבר הזה, די לעשות את הגיחה הקצרה מהר חומה לאום טובא (שחלק מאדמותיה הופקעו לטובת הקמת ההתנחלות הר חומה, או, בשמה הפלסטיני, ג'בל אבו ע'נים), משם הלאה לצור באהר, המהווה במובנים רבים המשך של אום טובא, וחזרה לירושלים היהודית דרך ההתנחלות תלפיות מזרח, היא ארמון הנציב.

המעבר מטלטל: על קו התפר בין השכונות, בדיוק בנקודה בה נגמר המרחב היהודי ומתחיל זה הפלסטיני, נעלמת כמו באבחה גם כל ההשקעה התכנונית שהופכת שכונה לשכונה: כבישים סלולים, מדרכות, עמודי תאורה, מיכליות אשפה, ואין כל דרך ליישב את מראה העיניים עם הידיעה כי מדובר בשתי שכונות במרחק קטן זו מזו, הפועלות תחת עירייה אחת. ובעוד בהר חומה עמלים על התקנת מעגל תנועה חינני ומטופח נוסף, נלחמים תושבי צור באהר כדי להתחבר לצנרת ביוב. בכפר הזה, כמחצית מהתושבים משתמשים בבורות ספיגה.

הכביש המרופט והצר שמוביל לתוך הכפר מעמיד את שלדת המכונית, כמו גם את עמוד השדרה של נוסעיה, במבחן קשה. "העירייה מקבלת מתושבי צור באהר בשנה ארנונה בסכום של יותר מעשרה מיליון שקל", אומר תושב הכפר עבדל אל-קאדר עת'אנה, "אם הם היו נותנים לנו רק את הכספים של ארנונה של שנה אחת, היינו יכולים לתקן את כל הכבישים של צור באהר. שנים אנחנו מבקשים מהם שיסללו פה עוד כביש, כי הכביש הזה לא מספיק בשביל כפר עם כ-25,000 תושבים, אבל הם כל הזמן אומרים 'אין תקציב, אין תקציב'".

עבד אל-קאדר עת'אנה (צילום: אורלי נוי)

עבד אל-קאדר עת'אנה (צילום: אורלי נוי)

פרט לעומסי התחבורה הקשים, למצב הרעוע של הכבישים בצור באהר יש השלכות נוספות: מכיוון שמשאיות הזבל של העירייה לא יכולות לעבור בהם, הוצבו מיכליות הזבל בכניסה שמחוץ לכפר. "אני צריך לנסוע במכונית כל פעם כדי להגיע לפח ולזרוק את הזבל", אומר עת'אנה בחיוך מר.

> במזרח ירושלים לא רוצים לחזור לשגרה, אם שגרה זה הריסות ומעצרים

מכולת אשפה בצור באהר. צריך להגיע עם האוטו (צילום: אורלי נוי)

מכולת אשפה בצור באהר. צריך להגיע עם האוטו (צילום: אורלי נוי)

בנוסף על בעיות התחבורה והתברואה, נאלצים תושבי צור באהר, כמו בכל שכונה פלסטינית בירושלים המזרחית, להתמודד גם עם ביורוקרטיה תכנונית פתלתלה שכל תכליתה למנוע מהתושבים לבנות את בתיהם בצורה מסודרת ובהתאם לחוק.

"העירייה אומרת שהיא עובדת על תוכנית לשכונה פה (שכונת אל-מונתאר שבצור באהר, א.נ), אבל אנחנו לקחנו בכסף שלנו אדריכל שיכין תוכנית".

"אחת הבעיות של צור באהר היא שהכפר גדול יותר מהחלק שנכלל בגבולות המוניציפאליים של ירושלים", אומר האדריכל עלי חוואמדה, שאת שרותיו שכרו התושבים כדי לתכנן את השכונות אל-מונתאר ודיר אל-עמוד. "כלומר הכפר משתרע מעבר לגבולות העיר, אבל התושבים לא יכולים לעבור ולחיות בשטחים האלה מפני שאז תישלל מהם תעודת הזהות הכחולה וכל הזכויות הנלוות לה, כולל הזכות להיכנס בכלל לעיר. עכשיו, בתוך השטח הזה אנשים בנו על החלקות שלהם באופן לא מוסדר, ולכן יש קושי היום לעשות תכנון מחדש שדורש גם הפרשת שטחים לטובת שטחי ציבור, כי ברוב המקרים כבר בנו עליהם, שלא כמו בהר חומה למשל, שם התכנון נעשה לפני האיכלוס ומראש כל הצרכים האלה נלקחו בחשבון. בתנאים כאלה, קשה מאוד לארגן את התושבים ולתאם בין הדרישות והוויתורים שכל אחד יצטרך לעשות, וזה מצב שהוא כמובן מאוד נוח לעירייה".

אימת התקשורת

בינתיים, הכאוס התכנוני בירושלים המזרחית הפך לפרה מניבה לא מבוטלת עבור העירייה. "כשמונים אחוז מהבתים בצור באהר נבנו ללא היתרי בנייה", אומר חוואמדה, "וגובה הקנס על עבירות בניה כאלה יכול להגיע לאלף ש"ח למטר ויותר. ולא שמפריע להם לגבות ארנונה מהבתים האלה, כי התושבים מוכרחים לשלם ארנונה אחרת אין להם הוכחה שהם גרים בירושלים ואז תישלל מהם התעודה. זה איום שנמצא כל הזמן מעל הראש שלהם".

מי שניזון מהתקשורת הישראלית בלבד עשוי לקבל את הרושם כאילו השגרה הירושלמית נשברת מדי פעם על ידי מהומות אלימות שיוזמים תושביה הפלסטינים, נטולות היגיון ונטולות הקשר. כאשר כך מסופר הסיפור, אין תמה שהשיח היחיד הוא סביב השאלה כמה ואיך עוד להכביד את ידן של הרשויות על האוכלוסיה הפלסטינית. אבל אולי אם במקום לשכלל כל הזמן את שיטות הענישה של האוכלוסייה המדוכאת בעיר יתחילו לחשוב על איך הופכים את ירושלים למרחב שפוי לטובת כל תושביה במקום צעצוע ביד פוליטיקאים חסרי אחריות, יירגע גם "הרחוב הירושלמי" שהפך לאימת התקשורת הישראלית.

א א א
ועוד משהו קטן...

אנחנו ממש שמחים שקראת את הפוסט הזה, ומקווים שמצאת בו עניין. הצוות של שיחה מקומית משקיע מאמצים משמעותיים כדי להביא לקוראות ולקוראים שלנו חדשות, תחקירים, פרשנויות וטורי דעה מגוונים, והכל מתוך מחויבות להתנגדות לכיבוש ולקידום שלום, שוויון וצדק חברתי.

קשה למצוא דברים כמו הפוסט הזה בכלי תקשורת אחרים בארץ, והסיבה שהוא נמצא פה היא שהעיתונות שלנו בשיחה מקומית היא עצמאית וחופשית. אנחנו לא תלויים באף בעל הון, לא במפרסמים ולא בחומות תשלום.

ועדיין, העבודה הרבה שמושקעת בכל פוסט כזה – מתשלום לכותבים, דרך עבודת העורכות והצלמים ועד התשלום לייעוץ משפטי או לשרתים שעליהם יושב האתר – עולה כסף. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית. ובזה יש לך מקום חשוב.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
עונשים של קטיעת כפות ידיים למי שלא הפיק מספיק גומי. פסל של המלך ליאופולד השני מלך בלגיה בכניסה למוזיאון הממלכתי למרכז אפריקה (צילום מקוויקיפדיה, CC-BY SA 3.0)

עונשים של קטיעת כפות ידיים למי שלא הפיק מספיק גומי. פסל של המלך ליאופולד השני מלך בלגיה בכניסה למוזיאון הממלכתי למרכז אפריקה (צילום מקוויקיפדיה, CC-BY SA 3.0)

אנו, האפריקאים, רוצים שהפסלים של מי שטבח בנו ייפלו

ליאופולד מלך בלגיה שיעבד את קונגו והביא למותם של מיליונים. אין סיבה שאנחנו נמשיך לראות את הפסלים שלו ושל אחרים ששיעבדו את אפריקה. מנהיג בקהילה הקונגולזית בישראל כותב ל"שיחה מקומית"

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf