פסטיבל הסרטים 48 מ״מ מציג: ארכיון הקולנוע הפלסטיני הגנוז

סרטה של רונה סלע, "Looted and Hidden", נובר בארכיון סרטים שנבזז על ידי הצבא הישראלי משנת 1982, ושופך מעט אור על עוד נכס שנגנב על ידי הישראלים: היסטורית הקולנוע הפלסטיני

מאת:
השאירו תגובה
א א א

סרטה החדש של האוצרת וחוקרת האומנות, ד״ר רונה סלע, חושף צילומים נדירים מארכיון הסרטים והצילומים הפלסטיני המתעד עשרות שנים של היסטוריה פלסטינית בארץ – עוד מלפני 48 וגם לאחר הנכבה. רובו ככולו של הארכיון נבזז והוסתר מעיני הציבור משנת 1982, עת פלש הצבא הישראלי למשרדים של אש״ף בביירות, שדד ובזז מסמכים וחומרים מצולמים.

כעת, החומרים כבר לא תחת צנזורה והצילומים כולם שמורים ונגישים לציבור בארכיון הצבא.

סלע בילתה מאות שעות בארכיון הצבאי, כדי להוציא סרט החושף חומרים תיעודיים ותרבותיים רבים: תמונות וסרטים של החיים בפלסטין לפני ואחרי 1948 ובגולה, וכן הקלטות קול של אמנים ויוצרים פלסטינים שצונזרו והוסתרו. מדובר בחשיפה של לא פחות מאוצר יקר מפז, שסלע מבקשת להנגיש לעולם כדי לחשוף עוד טפח במסכת העלמת ההיסטוריה הפלסטינית ומניעת גישה פלסטינית או עולמית אליה.

> פוקסטרוט: גברים בורחים מהבשורה של עצמם

כרזת הסרט

כרזת הסרט

סלע עשתה בשכל כאשר בחרה להישען בסרטה על התצלומים הנדירים עצמם, ובנתה את הסיפור כהתכתבות בינה לבין פלסטינים אחרים ואף חייל ישראלי לשעבר בביירות. הסרט עצמו לא ארוך וקשה להישאר אדישים אליו: לולא החומרים היו נשדדים והיו עדיין נגישים ליוצרים פלסטיני, קשה שלא לתהות כיצד הדבר עשוי היה להשפיע על התפתחותה של סצינת הקולנוע הפלסטיני.

מאחר וסרטים של יוצרים פלסטינים מצליחים פעם אחר פעם לעורר הדים ולגרוף פרסים בעולם, כנגד כל הסיכויים ועל אף המלחמה התרבותית של ישראל כנגדם, אין זה תלוש מהמציאות להעריך כי הפוטנציאל של הקולנוע הפלסטיני עשוי היה להיות אף גדול יותר לולא חלקים כל כך נרחבים ממנו היו מוסתרים מעיני העולם. ממש בדומה לתהליך האורבניזציה הפלסטיני שנגדע באיבו בשנת 1948 – גניזת צילומים פלסטינים היוותה מבחינת ישראל עוד ניסיון שליטה בנראטיב ההיסטורי ומחיקת ההיסטוריה הפלסטינית.

בעוד שתהליך האורבניזציה נקטע וכל הערים הפלסטיניות החשובות כמו יפו, חיפה, לוד ורמלה רוקנו כמעט מתושביהם כדי לאפשר את השקר הציוני בדבר השממה שלכאורה הייתה כאן וכדי להחליש את ההתנגדות הפלסטינית ככל האפשר, סלע מצליחה להראות בסרטה כי הקולנוע הפלסטיני מעולם לא הפסיק לנפק פרויקטים חדשים וכי יוצרים פלסטינים מעולם לא חששו לתעד ו/או לספר את סיפוריהם וסיפורי התנגדות לכיבוש בשפה קולנועית המותאמת לתקופה ומונגשת לעולם.

אך יותר מהחשיבות התרבותית של הסרט, מה שעשוי לעורר עניין גדול יותר אצל הציבור הוא ההוכחה הניצחת בסרט לכך כי בפלסטין הייתה חברה ערבית מפותחת. פוליטית, מדובר ביצירה אקטיביסטית אמיצה של סלע שלא בחלה באמצעים והשקיעה את עשרים השנים האחרונות בהתחקות אחר האומנות הויזואלית הפלסטינית ותיעודה בספרים שפרסמה. כעת סלע בחרה להנגיש את ממצאיה החשובים בצורת סרט תיעודי חשוב ביותר האמור לצבוט בליבו של כל פלסטיני ולגרום לכל ישראלי לחוש בושה.

״חקרתי בעברי תצלומי פרופוגנדה ציונית מלפני ההקמה של מדינת ישראל״, סלע משתפת בסיבות שהניעו אותה ליצירת הסרט. ״אחד המוטיבית המרכזיים שחזר על עצמו פעם אחר פעם היה הדימוי של היהודי שמגיע אל אזור שומם, כאילו האדמה חיכתה ליהודי שיגיע ויפריח אותה״.

״הדבר הביא אותי לחקר תיעוד ההיסטוריה הפלסטינית״, סלע ממשיכה. ״נבירה בחומרים כאן ובחו״ל, כדי לחשוף בפני הקהל הישראלי את הקיום הפלסטיני שהיה כאן מלפני 48״.

מה שניכר בעבודתה מרובת השנים של סלע, ובסרט הזה בפרט, הוא שימת הדגש המרכזי על האלמנטים הויזואליים. כחוקרת תרבות חזותית, היא מעידה על עצמה כי היא ״מבינה את החשיבות של הדוימויים הויזואליים בבניית תודעה וזהות לאומיות, והחשיבות של התרבות וההיסטוריה לכל חברה״.

סרטה של סלע מהווה הוכחה ניצחת לכך כי ישראל מעולם לא בחלה באמצעים כדי למחוק תיעודים ויזואליים של ההיסטוריה הפלסטינית. כעת, מעשה הביזה של ישראל בשנת 1982 נחשף ברבים וחושף בפני העולם עוד פרק מוסתר מההיסטוריה הפלסטינית.

הסרט Looted and Hidden: Palestinian Archives In Israel מוצג בפסטיבל 48 מ״מ של עמותת זוכרות

> "שיחה מקומית" זכתה בפרס דרור לשינוי חברתי

א א א
ועוד משהו קטן...

אנחנו ממש שמחים שקראת את הפוסט הזה, ומקווים שמצאת בו עניין. הצוות של שיחה מקומית משקיע מאמצים משמעותיים כדי להביא לקוראות ולקוראים שלנו חדשות, תחקירים, פרשנויות וטורי דעה מגוונים, והכל מתוך מחויבות להתנגדות לכיבוש ולקידום שלום, שוויון וצדק חברתי.

קשה למצוא דברים כמו הפוסט הזה בכלי תקשורת אחרים בארץ, והסיבה שהוא נמצא פה היא שהעיתונות שלנו בשיחה מקומית היא עצמאית וחופשית. אנחנו לא תלויים באף בעל הון, לא במפרסמים ולא בחומות תשלום.

ועדיין, העבודה הרבה שמושקעת בכל פוסט כזה – מתשלום לכותבים, דרך עבודת העורכות והצלמים ועד התשלום לייעוץ משפטי או לשרתים שעליהם יושב האתר – עולה כסף. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית. ובזה יש לך מקום חשוב.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
אם שעות העבודה יקוצרו באופן גורף, כל המבוגרים העובדים יהיו פנויים יותר לקחת נתח שווה מעבודת הטיפול הביתית. נשים במפעל (יוסי זליגר / פלאש 90)

אם שעות העבודה יקוצרו באופן גורף, כל המבוגרים העובדים יהיו פנויים יותר לקחת נתח שווה מעבודת הטיפול הביתית. נשים במפעל (יוסי זליגר / פלאש 90)

קיצור שבוע העבודה יכול לענות על אבטלת הקורונה ומשבר האקלים כאחד

משבר הקורונה מוביל לקריאות מחודשות לקצר את שבוע העבודה. זה פמיניסטי יותר, יעיל יותר וידידותי יותר לסביבה. אבל על רקע היסטוריה ארוכה של מאבקים, לא ברור אם השעה כבר בשלה לסוף שבוע של שלושה ימים. האלוהים, כתמיד, נמצא בפרטים הקטנים

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf