"אני חושש כל הזמן לאבד עוד ילד": תינוקות מתים מקור בעזה

הפניות לארגונים הומניטריים לקבל אוהל טוב יותר או כל דבר שיגן על ילדיו מהקור נותרו ללא מענה. יחיא אל-בטראן מחזיק את תינוקו ג'ומעה, בן 22 יום, שמת מקור באוהל של המשפחה על החוף בעזה, ב-28 בדצמבר 2024 (צילום: רווידה כמאל עאמר)

כשאשתו של יחיא אל-בטראן ילדה תאומים בריאים בבית החולים שוהדא אל-אקצא בדיר אל-בלח ב-6 בדצמבר 2024, הוא הרגיש בר מזל. "הלידה היתה מוצלחת והם לא סבלו משום מחלה", הוא מספר. "קראנו להם עלי וג'ומעה".

אל בטראן, בן 40, רצה שבניו יישארו במחלקת יילודים בבית החולים, אך הצפיפות החמורה במקום אילצה אותו להחזיר אותם לאוהל על החוף, שם הוא מתגורר עם הוריו, אשתו וששת ילדיהם.

בנובמבר 2023, מחשש לשלומם של הוריו המבוגרים שסובלים ממוגבלויות, אל-בטראן ומשפחתו ברחו מביתם בבית לאהיא למחנה אל-מע'אזי בדיר אל-בלח. לאחר שהצבא הישראלי הפציץ את בית הספר של אונר"א שבו מצאו מחסה 10 ימים קודם לכן, ובן דודו של אל-בטראן נהרג בהפצצה, המשפחה עברה לדיר אל-בלח. הצפיפות הרבה במקום אילצה אותם להצטרף למשפחות אחרות שעברו להתגורר באוהלים על החוף.

"אנחנו חיים את החיים הקשים האלה כבר יותר משנה וחודשיים", אומר אל-בטראן למגזין 972+. פניותיו לארגונים הומניטריים בבקשה לקבל אוהל טוב יותר – או כל דבר שיגן על ילדיו מהקור – נותרו ללא מענה.

אחרי שחזר לאוהל עם התאומים, התחיל לרדת גשם חזק. תוך זמן קצר האוהל של אל-בטראן הוצף לגמרי, ולא היתה לו דרך לחמם את ילדיו. "כשהתעוררתי בבוקר ב-28 בדצמבר, גיליתי שג'ומעה מת מהקור; ליבו נדם", הוא מספר. עלי, אחיו של ג'ומעה, שרד בקושי. הוא מטופל כעת במחלקת יילודים בבית החולים, אבל הרופאים אמרו לאל-בטראן שמצבו קריטי, והוא עלול למות כל רגע.

"אני חושש כל הזמן לאבד עוד ילד; אני עומד מולם חסר אונים", מקונן אל-בטראן. "האוהל מעליב את כבוד האדם, והעולם שותק אל מול העלבון הזה".

"המצב באוהלים קטסטרופלי"

בזמן שישראל ממשיכה בטיהור האתני בצפון רצועת עזה, 2.3 מיליון הפלסטינים שמרוכזים במרכז ודרום הרצועה מנסים נואשות לשרוד את החורף במקלטים מאולתרים ואוהלים. בדצמבר ובינואר, הטמפרטורה הממוצעת בעזה יכולה להגיע ל-9 מעלות צלזיוס, ומזג האוויר מאופיין ברוחות חזקות ובגשמים כבדים. בתנאים האלה, הורים פלסטינים נמצאים בחרדה מתמשכת מכך שילדיהם ימותו ממחלות חורף או היפותרמיה.

בנוסף לג'ומעה אל-בטראן, דווח על לפחות עוד חמישה יילודים ופעוטות שמתו החורף בגלל הקור הקיצוני, אומר ד"ר אחמד אל-פארא, ראש מחלקת ילדים ויולדות בבית החולים נאסר בח'אן יונס: סילה אל-פאסיה, בת 14 יום; יוסף כלובּ, בן 35 יום; אעישה אל קסאס, בת 21 יום; עלי סאקר, בן 23 יום; ועלי עזאם, בן 4 ימים. כמו כן, מתו שני מבוגרים מחשיפה לקור: אחמד א-זהרנה, בן 33 שעבד כאח בבית החולים האירופי בח'אן יונס; ועפאף אל-ח'טיב, בן 55 שסבל ממחלה כרונית. כולם מתו באוהלים על החוף, באל-מוואסי או בדיר אל-בלח.

ג'אגן צ'אפאגאין, מזכ"ל הפדרציה הבינלאומית של ארגוני הצלב האדום והסהר האדום, הדגיש את הסכנה שעומדת בפני הילדים שחיים במחנות האוהלים בעזה בחורף, ללא מחסה הולם או מזון. "אני חוזר בדחיפות על הקריאה שלי לאפשר גישה בטוחה ללא עיכובים לארגונים הומניטריים, כדי לספק להם סיוע מציל חיים", הוא כתב בהודעה שפרסם ב-8 בינואר. "בלי גישה בטוחה, ילדים יקפאו למוות. בלי גישה בטוחה, משפחות ירעבו".

ד"ר אל-פארא מסכים עם הדחיפות. "המצב באוהלים קטסטרופלי", הוא אומר למגזין 972+. "אין אמצעי חימום והגנה מפני הקור, בגלל המחסור בחשמל, דלק וגז (לחימום)". השימוש בחומרים זמינים כדי להדליק אש יכול להיות מסוכן מאוד: האוהלים דליקים, והעשן, האפר והפסולת עלולים להחמיר מחלות בדרכי הנשימה.

ילדים נמצאים בסיכון גבוה במיוחד להיפותרמיה. אישה וילד בגשם במחנה עקורים בח'אן יונס, דרום רצועת עזה, ב-31 בדצמבר 2024 (צילום: דואה אלבאז / אקטיבסטילס)

אף שילדים בכל הגילים פגיעים להיפותרמיה, היילודים נמצאים בסיכון הגבוה ביותר. "נולדו הרבה פגים בזמן המלחמה", אומר אל-פארא, "בגלל תת התזונה של האמהות והמחסור החמור בוויטמינים וחומרים מזינים". פגים לא יכולים לווסת את טמפרטורת גופם כראוי, ולכן זקוקים לאינקובטורים ומכונות הנשמה – ויש רק מכונה אחת כזאת במחלקת יילודים בבית החולים נאסר.

במקרה מטריד במיוחד, אם כי לא נדיר, אל-פארא נתקל באם עם תינוק בן חצי שנה, ששקל בקושי 3.5 ק"ג. הסתבר שהאם לא אכלה שלושה ימים; הארוחה האחרונה שלה היתה קופסת שימורי אפונה, שבה התחלקה עם משפחתה. "בגלל זה לא היה לה מספיק חלב כדי להניק את הילד ולהגן עליו מפני היפותרמיה", מספר אל-פארא.

הגידול במקרי ההיפותרמיה מתרחש בעוד מחלקת הילדים בבית החולים נאסר כבר עומדת בפני קריסה, ומטפלת בממוצע בפי חמישה ויותר חולים, שסובלים בין השאר מצהבת, זיהומי מעיים, דלקת ריאות ומחלות עור. אך מעבר לקושי הפיזי הרב, אל-פארא מדגיש שרופאים בעזה מתמודדים גם עם נטל פסיכולוגי כבד, בגלל המתקפות הישראליות השכיחות על עמיתיהם – כשלאחרונה נעצר ד"ר חוסאם אבו ספיה, מנהל בית החולים כמאל עדואן; וד"ר עדנאן אלברש, ראש המחלקה האורתופדית בבית החולים שיפא, מת במחנה עופר.

"הרופאים חיים באזור מלחמה, כמו שאר תושבי עזה", אומר אל-פארא. "הרופא מטפל בחולים, אבל מחשבותיו נמצאות גם עם המשפחה שלו באוהל, והוא תוהה אם יש להם אוכל או שהם רעבים, אם הם בטוחים או חשופים להפצצות".

"בבוקר התעוררנו לצרחות שהתינוקת מתה"

מותה של סילה אל-פאסיה ביום חג המולד – 14 ימים בלבד אחרי שנולדה – זעזע את מחנה האוהלים באל-מוואסי, שבו מתגוררים פעוטות רבים בני פחות משישה חודשים. סמאר אל-ראס, בת 40 ואם לחמישה ילדים, שמעה את אימה של סילה צועקת מהאוהל הסמוך.

"היא התעוררה באמצע הלילה וצרחה שאינה יכולה לחמם את ביתה. תושבי המחנה ניסו לעזור והביאו לה שמיכות", מספרת אל-ראס. "אבל בבוקר התעוררנו לצרחות שלה שהתינוקת מתה".

אל-ראס ומשפחתה מתגוררים באוהל באל-מוואסי מאז תחילת המלחמה, אחרי שברחו מביתם בח'אן יונס. החורף הזה, היא מספרת למגזין 972+, קשה יותר מהחורף שעבר. מכיוון שמצב האוהלים הידרדר, הם אינם מצליחים לחמם אותם ולהתמודד עם הגשם באותה המידה.

"אנחנו בקושי מצליחים להתחמם בעצמנו – אין לנו מספיק שמיכות", היא מספרת למגזין 972+. "שום דבר לא מגן עלינו מהסביבה, רק קצת בד וניילון. לישון באוהל זה כמעט כמו לישון ברחוב".

אל-ראס מסבירה שאוויר הים קר במיוחד בלילה. "הילדים שלי מתיישבים בחיקי ומבקשים ממני לכסות אותם עוד. לפעמים אני אומרת להם ללבוש עוד שכבות של בגדים או ז'קט כדי להתחמם קצת. הגוף שלהם לא מסוגל לסבול את הקור הקיצוני הזה".

בימים שמשיים, אל-ראס אומרת לילדיה לשבת בחוץ כל היום, "כדי שהגוף שלהם יתחמם ויצבור קצת חום, ויהיה להם קצת פחות קר בלילה". היא מספרת שהיא מנסה להשכיב אותם לישון מוקדם ככל הניתן, לפני שהטמפרטורות צונחות. עם זאת, למרות מאמציה, כל הילדים של אל-ראס, וגם אימה המבוגרת, סובלים משיעולים ומשפעת. "אני עושה את כל מה שאני יכולה כדי לחמם את הילדים שלי ולהגן עליהם מפני הקור. אני יכולה רק לקוות שהמלחמה תסתיים".

מעגל של עקירה

לפני המלחמה, מרים אבו לאהיא אהבה את החורף, וקיוותה לגשם "שינקה את האוויר ממחלות וישקה את היבולים". כיום, "כל פעם שאני רואה ענן בשמיים, אני מתפללת שהוא יזוז צפונה ולא יישאר כאן", היא מספרת למגזין 972+. "אין לנו את האמצעים – מחסה, בגדים או שמיכות – כדי להתמודד עם הקור ועם הגשם".

אבו לאהיא וששת ילדיה נעקרו חמש פעמים מביתם מאז תחילת המלחמה. היא ומשפחתה הם במקור מבני סוהילה, מזרחית לח'אן יונס. הם ברחו לרפיח באוקטובר 2023, ונשארו שם עד מאי 2024. אחרי שחזרו הביתה, הם נעקרו עוד כמה פעמים, ובסופו של דבר מצאו את עצמם שוב באוהל באל-מוואסי. "אף פעם לא מצאנו מנוח, בגלל העקירות החוזרות והנשנות", היא אומרת בקול קודר.

בחורף שעבר, לאבו לאהיא ומשפחתה לא היו אפילו מזרונים, והם נאלצו לישון על הקרקע באוהל שלהם. אבל אפילו המזרונים שהצליחו להשיג בסופו של דבר אינם עוזרים להם בקור העז. "אין כסף לקנות עצים כדי להתחמם, ואין מים", היא אומרת. "אני מחזיקה את הילדים שלי בחיקי ומכסה אותם עם השמיכה שלי, אבל זה לא מגן עלינו מהקור".

עקירות חוזרות ונשנות. עקורים פלסטינים ליד האוהלים ההרוסים שלהם אחרי הפצצה ישראלית באל-מוואסי, ב-6 בינואר 2025 (צילום: עבד רחים ח'טיב / פלאש90)

כמו אל-ראס, גם אבו לאהיא אומרת שהיא וילדיה מתחממים בשמש בימים, אבל בלילה המצב חמור, והיא נאלצת לסכן את בריאותה למען ילדיה. "פעם אחת נתתי את השמיכה שלי לבני, והייתי חולה חודשיים".

למרות הסבל שעובר עליה ועל משפחתה, אבו לאהיא עדיין מגלה רגישות למצוקתם של האנשים סביבה. "לשכנה שלי יש שמונה ילדים ובעלה נהרג", היא מספרת. "יש לה מזרן גרוע מאוד, ואף אחד לא מסתכל עליה באנושיות".

היא מתחננת בפני ארגוני סיוע לעשות ככל שביכולתם כדי לעזור לאנשים שמתגוררים באוהלים מאולתרים לשרוד את החורף – לפני שיהיה מאוחר מדי. "מוסדות הומניטריים צריכים לספק לאנשים שמיכות", היא אומרת, "במקום לשאול איך אפשר לעזור רק אחרי שמישהו מאבד ילד".

רווידה כמאל עאמר היא עיתונאית עצמאית מח'אן יונס. הכתבה התפרסמה במקור במגזין 972+. מאנגלית: יונית מוזס