בבית לאהיא הנצורה, גופות מרקיבות פזורות בין ההריסות
אלפי פלסטינים שעדיין נמצאים בעיר מתמודדים עם הפצצות בלתי פוסקות ומחסור במזון ובמים. תושבים מדווחים על מצב קטסטרופלי, צפיפות בלתי נסבלת ורעב גובר. "המצב נעשה יותר ויותר מסוכן עם כל יום שעובר"
"בכל מקום שאתה הולך אליו, נמצאות גופות על הקרקע. חלקן כמעט רקובות לגמרי, ואחרות נדרסו על ידי משוריינים של הצבא הישראלי. אנחנו מוקפים מכל הכיוונים, ואנשים לא יודעים לאן ללכת".
זה המצב הנוכחי בבית לאהיא – עיר בקצה הצפוני של רצועת עזה שנמצאת תחת מצור והפצצות ישראליות בלתי פוסקות מאז תחילת אוקטובר – כפי שתיאר אותו עלי חמודה, תושב העיר בן 43.
"העיר עוברת הרס מסיבי של בניינים ותשתיות, בניסיון לגרום לתושבים שנותרו בה לעזוב", ממשיך חמודה בתיאור. "אין מזון או מים, ואנחנו עומדים כרגע מול רעב אמיתי. זה ג'נוסייד נגד התושבים והעקורים שמצאו כאן מקלט".
הצבא הישראלי פתח במתקפה אווירית וקרקעית מסיבית על החלקים הצפוניים ביותר של רצועת עזה בשעות הבוקר המוקדמות ב-6 באוקטובר, בניסיון לרוקן את האזור מתושביו הפלסטינים. רוב הכוח הופנה תחילה למחנה הפליטים ג'באליה, אבל אחרי שרוב תושביו נאלצו להתפנות ורוב המחנה נהרס, הצבא התמקד יותר ויותר בבית לאהיא.
כמה מאות פלסטינים נהרגו בהתקפות האחרונות של ישראל על העיר – בהם כ-70 בהתקפה אווירית על שני בנייני מגורים ב-17 בנובמבר, ולפחות 93 בהתקפה נוספת על שכונת מגורים ב-29 באוקטובר. כשליש מהקורבנות בשתי ההתקפות היו ילדים.
עובדי ההגנה האזרחית בעזה, שבקושי מצליחים לפעול באזור הנצור בצפון הרצועה, הכריזו על בית לאהיא "אזור אסון". שני בתי החולים בעיר, כמאל עדואן ובית החולים האינדונזי, היו נתונים להתקפות חוזרות ונשנות. בגלל מספר ההרוגים הגבוה, התושבים הפכו חלק ממה שהיה פעם השוק ההומה של העיר לבית קברות.
באו"ם מעריכים כי בין 65 ל-75 אלף פלסטינים עדיין נמצאים בערים הנצורות בית לאהיא, בית חאנון וג'באליה. מחמוד בסל, דובר ההגנה האזרחית, מעריך כי המספר גבוה יותר, ומתקרב ל-80 אלף איש.
"המצב בצפון עזה, בעיקר בבית לאהיא, הוא קטסטרופלי", הדגיש בסל, והוסיף שישראל יורה טילים רבי עוצמה על בנייני מגורים "בלי אזהרה מראש וכשהדיירים עדיין בתוך הבניין". הוא והצוות שלו, לדבריו, "עובדים בתנאים קשים מאוד, כי מנסים לפגוע באנשים שלנו. אין לנו ציוד. אנחנו מחפשים את הלכודים ומוציאים קורבנות מתחת להריסות בשיטות פרימיטיביות".
רבים מהבניינים בעיר שעדיין לא הושטחו לחלוטין בתקיפות אוויריות, הפגזות, התקפות כטב"מים ובולדוזרים, ספגו נזק מרסיסים, ולמעשה אינם ראויים למגורים. ביתו של חמודה נהרס לגמרי בהתקפה ישראלית, והוא ומשפחתו נאלצו להסתתר בבניין סמוך, שלדבריו "נמצא על סף קריסה".
אחרי שניתק את הערים הצפוניות של עזה משאר הרצועה, הצבא מונע כניסה של מזון וציוד רפואי. "המשפחה שלי ואני שותים עכשיו מים לא נקיים, ואוכלים את שימורי הקטניות האחרונים שלנו", אמר חמודה למגזין 972+.
אך למרות התנאים הקשים והאזהרות הישראליות הרבות שמורות לתושבים להתפנות דרומה, לכיוון העיר עזה, חמודה ומשפחתו נחושים לא לעזוב. "אין שום מקום בטוח בעזה", הוא אומר. "כל התושבים נמצאים כל הזמן בסכנת הפצצות ומוות".
"ראיתי גברים ונשים טובעים בדם שלהם"
שוקרי אל-בודי, בן 51 משכונת אל-שיימא בבית לאהיא, מתאר את המצב בעיר כ"נכבה במאה ה-21". "כל המבנים נעלמו – העיר הפכה לערימת הריסות", הוא אומר למגזין 972+. "משפחתי ואני עוברים ממקום למקום, בניסיון לברוח מההפגזות העזות".
לדברי אל-בודי, ההתקפות הבלתי פוסקות של הצבא הישראלי על בית לאהיא הותירו רבים ללא כל מקום מסתור. "אנחנו סובלים מצפיפות חמורה", הוא מסביר. "אנשים נמצאים על המדרכות וברחובות, בלי שום אמצעים בסיסיים להישרדות במזג האוויר הקר".
"הכיבוש משמיד אזורי מגורים שלמים, ואנשים לכודים בבתים שלהם בלי אוכל, מבועתים מהפגזים שיכולים ליפול עליהם בכל רגע", ממשיך אל-בודי. "רחפני סיור טסים מעלינו כל הזמן בגובה נמוך, וקוודקופטרים פותחים באש על קבוצות אזרחים כדי לגרום להם לעזוב את העיר".
נרמין לאבד, בת 31, ברחה רגלית עם ארבעת ילדיה מבית לאהיא ב-17 בנובמבר. הם הלכו שלוש שעות עד שהגיעו לשכונת שייח' רדואן בעיר עזה. "עשינו את המסע בזמן שפגזים מתעופפים מעל לראשינו, מכיוון שאין שום דבר לאכול או לשתות [בבית לאהיא], והמצב נהיה יותר ויותר מסוכן עם כל יום שעובר", היא מספרת למגזין 972+.
"כשעזבנו את העיר, ראיתי גופות רבות שוכבות על הקרקע, וכלבים אכלו חלק מהן", היא משחזרת. "ראיתי גם גברים ונשים שנפצעו, שהיו עדיין בחיים אבל טבעו בדם שלהם, ואף אחד לא עזר להם. זה לא חיים; אנחנו מתים באיטיות. כמה זמן עוד יימשכו ההרג וההרס האלה?"
חאלד אל-עומארי, בן 27, הגיע לבית לאהיא ב-14 באוקטובר, אחרי שברח ממחנה הפליטים ג'באליה. הוא מספר למגזין 972+ שהמצור של הצבא הישראלי על העיר, כולל "צלפים שהוצבו בכל הכניסות", הגביל מאוד את חופש התנועה של התושבים, והפך אותם לפגיעים במיוחד. "אנחנו מבועתים וכל הזמן תוהים מתי יגיע תורנו. נראה שישראל רוצה להשמיד את כולנו", הוא אומר.
"הרגעים הקשים ביותר שחוויתי היו כששמעתי את צעקות האנשים שנקברו חיים תחת הריסות הבתים שלהם", ממשיך אל-עומארי. "הם קראו לעזרה, אבל אף אחד לא היה יכול לעשות דבר עבורם, בגלל היעדרם של צוותי ההגנה האזרחית".
למרות זאת, אומר אל-עומארי, הוא ופליטים רבים אחרים שמסתתרים במתחם מגורים בבית לאהיא, החליטו "להתנגד עד נשימתנו האחרונה, למרות המחסור במזון ובמים והאזהרות הישראליות החוזרות לתושבים לפנות את האזור".
מדובר צה"ל נמסר בתגובה לפניית מגזין 972+ כי הפעולה בצפון עזה מצייתת לחוק הבינלאומי, ושהטענות להרג חסר הבחנה הן "נטולות בסיס לחלוטין". עוד נטען כי הצבא "מקדם ומקל על כניסה של סיוע הומניטרי" לצפון עזה, ומאפשר "פינוי בטוח יותר" באמצעות ארגון של "הפסקות אש זמניות". בדובר צה"ל מאשימים את חמאס בניצול בתי חולים למטרות צבאיות, ש"דורשות מצה"ל לנקוט בפעולה נגד הלוחמים בתוך בית החולים". עוד נטען כי "יותר מ-666 משאיות סיוע שמכילות מזון, מים ודברים נוספים נכנסו לצפון רצועת עזה" מאז תחילת אוקטובר.
איברהים מוחמד הוא עיתונאי פלסטיני עצמאי מעזה, שעוסק בנושאים הומניטריים וחברתיים. הוא מחזיק בתואר ראשון בעיתונות ותקשורת מאוניברסיטת אל-אקצא. הכתבה התפרסמה במקור במגזין 972+. מאנגלית: יונית מוזס
אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.
בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.
בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.
זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית
לתמיכה – לחצו כאן