newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

אלפים מתושבי הכפרים בנגב עדיין מחכים לתשובה לגבי תלושי המזון

יותר מ-5000 בקשות שהוגשו על ידי תושבי הכפרים הלא מוכרים טרם זכו לתשובה ממשרד הפנים ושולחיהם אינם יכולים לערער על ההחלטה, שהיא ככל הנראה שלילית. פרויקטור משרד הפנים: הוגשו בקשות כפולות, אחרים לא הגישו כלל  

מאת:

חודשיים חלפו מאז פקיעת המועד האחרון להגשת הבקשות לתלושי המזון של משרד הפנים. מאז, רוב הפונים מקרב תושבי הכפרים הבלתי מוכרים, מהנפגעים הקשים ביותר של משבר הקורונה שכבר לפני כן נמצאו במצב כלכלי לא מזהיר, עדיין מחכים לתשובות ממשרד הפנים בנוגע לבקשתם. ככל הנראה, מדובר בכל מי שבקשותיהם נדחו – ועתה אין ביכולתם לבחון את הדחיה או לערער.

מהנפגעים הקשים ביותר של משבר הקורונה שכבר לפני כן נמצאו במצב כלכלי לא מזהיר. אישה בדואית בשוק בבאר שבע (הדס פארוש / פלאש 90)

כזכור, כרטיסי המזון, שהיו יוזמה של שר הפנים לשעבר אריה דרעי, יועדו בתחילה למקבלי הנחה בארנונה. בעקבות עתירות לבג"ץ של ארגוני חברה אזרחית, התאפשר לרבים להגיש בקשות מטעמי מבחן הכנסה. עם זאת, במקרה של תושבי הכפרים הבלתי מוכרים, כיוון שאין כלל רשות מקומית שתטפל בבקשותיהם, מונה פרויקטור מיוחד של משרד הפנים שיטפל בבקשות המוגשות ישירות למשרד.

כבר כתבנו על חוסר הנגישות החמור של הפרויקט לתושבי הכפרים, שגישתם לטכנולוגיה ולשפה שבהן התנהלו הבקשות מוגבלת עד בלתי קיימת. אך אחרי מאמצים כבירים מצד מערך המתנדבים של ארגוני החברה האזרחית שפועלים בנגב, שכלל תושבים מקומיים רבים, נראה שהגיעה כעת משוכה נוספת.

donate

כל בקשה ראויה לתשובה

הבשורה החיובית המועטה היא שלפי הארגונים בשטח וגורמים רשמיים, כבר מעל אלפיים כרטיסים חולקו לזכאים. בסך הכל מדובר בכ-2500 בקשות שהוגשו מהכפרים הבלתי מוכרים ואושרו בידי הפרויקטור של משרד הפנים. אך הבשורות הפחות טובות הן שעד לאותו דד-ליין לפני חודשיים, הוגשו מעל שמונת אלפים בקשות. המשמעות המתבקשת: אלפי תושבים ומשפחות עודם מחכים לתשובה.

התשובה לה מחכים אלפי התושבים הבדואים הללו צפויה להיות מרה – כנראה שבקשותיהם נדחו. אך לפי עורכת הדין בקי כהן-קשת, מנהלת מחלקת צדק חברתי בארגון רבנים לזכויות אדם, הבעיה המערכתית הגדולה והעמוקה יותר היא בעצם ההמתנה שלהם, שאינה מאפשרת לבחון את ההחלטה שהתקבלה בעניין הכסף לו רבים מהם זקוקים כל כך.

"הם צריכים לדעת על מה להסתמך והם צריכים לדעת למה", אומרת כהן-קשת ביחס ליכולת הערעור, ומדגישה כי על פי החוק, כל בקשה ראויה לתשובה. כך היא גם כתבה במכתב ששלחה בשבוע שעבר ליועץ המשפטי למשרד הפנים, בו היא מסתמכת על חוק תיקון סדרי המנהל (החלטות והנמקות, תשי"ט-1958) – זאת לאחר שהפרויקטור עצמו לא סיפק לה תשובות.

בשם ארגון רבנים לזכויות אדם, היא מבקשת מהיועץ המשפטי לדעת לא רק כמה זמן ייקח להגשת ההחלטות המנומקות לכל מי שבקשתם נדחתה, אלא גם כיצד תשלח התשובה באופן שתגיע לנמענים, ואם יצוין בהודעה כיצד ניתן לערער על ההחלטה.

כהן-קשת מנמקת את ההתעקשות הזו בזכות להליך הוגן, שלדבריה קשור מלכתחילה באופן הנגשת הזכויות. לדעתה, מדובר בבעיה רחבה יותר של התייחסות לזכויות של אוכלוסיות מוחלשות כאיזושהי הטבה או חסד, במקום זכות יסודית שמחובת המדינה לספקה.

בעוד "במקרה של אנשים יותר פריבילגים", היא אומרת, "ההנחה הבסיסית היא שיש עבודה מסודרת וראויה", במקרה של אוכלוסיות מוחלשות, הממשק בנוי מלכתחילה כך שאנשים לא יהיו מודעים לזכויות שלהם ולא תהיה להם אפשרות להשפיע עליה ועל החלטותיה.

למרות פנייתה, נכון לשעת פרסום הכתבה, גם היועץ המשפטי לא השיב לכהן-קשת.

בלגאן מערכתי

פאטמה אבו-קוידר, תושבת הכפר הבלתי-מוכר זרנוק שפעלה לסייע לשכניה להגיש את הבקשות, מספרת כי אנשים מתקשרים אליה ולפעילים אחרים באופן יומיומי ושואלים מדוע הם לא קיבלו הודעה על אישור בקשתם. בצער, היא מספרת: "אין איפה ללכת לשאול, אין בידינו כלום. אין שם מישהו לשאול אותו, אפילו סלאמה (הפרויקטור; תב"ד) אין לו התשובה המדויקת לאנשים."

אבו-קוידר מהדהדת את הפער בין מיעוט האישורים לבין העוני המחריף וחוסר הבטחון התזונתי החמור בכפרים. "לא הגיוני שמתוך שמונת אלפים, יקבלו רק אלפיים. אני לא יודעת מי מקבל. אני ראיתי בעיניים שיש מישהי שמקבלת משכורת וגם בעלה והיא קיבלה, לעומת מישהי שהיא ובעלה לא עובדים ולא קיבלה תשובה."

אבו-קוידר מספרת על בלגאן מערכתי כולל, שמשפיע גם על מי שבקשתם אושרה. לטענתה, אנשים רבים גם קיבלו הודעה ונרשמו כזכאים, אך כאשר הגיעו לאסוף את הכרטיסים הם לא הופיעו ברשימות. לצד זאת, היא מסבירה כי גם הפעלת הכרטיס כרוכה בפעולות טכניות וטכנולוגיות סבוכות: "צריך להתקשר לאיזה מספר, מענה אוטומטי, להכניס תעודת זהות, ואחר כך זה מבקש הנפקה של תעודת זהות, תאריך לידה ועוד. אנשים לא יודעים לעשות את זה."

ואחרי כל הבירוקרטיה המסואבת ומאמצי המתנדבים הרבים, היא מספרת כי חלק ממקבלי הבשורה המשמחת קיבלו אך ורק 300 ש"ח. "אם מגיע לאנשים הבדואים משהו, זה כבוד. צריך קצת כבוד," היא אומרת. "אנחנו לא סתם סמרטוט שזורקים 300 שקל בנגב. מגיע לנו."

מתנדבים מסייעים למשפחות בכפרים הלא מוכרים למלא את טפסי משרד הפנים (חיסן אבו קווידר)

בתשובה לפנייתנו לסלאמה אבו-דעאבס, הפרויקטור של משרד הפנים, לא ניתנו נתונים מפורטים על מצב דחיות הבקשות. עם זאת, הוא אישר כי חולקו כ-2000, כאשר נותרו עוד כ-400 כרטיסים שנועדו לאנשים אליהם, לטענתו, הם לא הצליחו להגיע. "עובדים על תכנית איך להגיע לאנשים האלה. אנחנו רוצים גם לחלק את ה-400 האלה."

בנוגע למי שעומדים בקריטריונים ובקשתם לא אושרה, הוא אמר: "גם אם ישנם אנשים שהגישו בקשה ובגלל סיבה כזו או אחרת לא קיבלו אנחנו רוצים לסדר להם את הבקשה."

ביחס לכמות הדחיות ולאי שליחת הודעות הדחיה, חזר אבו-דעאבס על אותו נימוק, לפיו תושבים רבים הגישו יותר מבקשה אחת. "אדם שהביא הכנסה שהיא הרבה מעבר להכנסה ממוצעת לנפש, שהיא לפי הטבלאות, הוא לא יהיה זכאי". לטענתו, לאחר שהגיעו 280 תושבים לעמדות חלוקת הכרטיסים וטענו כי נודע להם שהם זכאים, "בדקנו אותם אחד אחד ומצאנו בין חמישה לשמונה שכן הגישו והכל בסדר, אבל כל האחרים שבאו בטענות בכלל לא הגישו בקשה".

בניגוד לכהן-קשת או לאבו-קוידר, שמצביעות על חסמים רבים בדרך להשגת כרטיסי המזון, בעיני אבו-דעאבס "יש בעיה רק אחת – פשוט אנשים לא אומרים את האמת."

מול אמירה זו, כהן-קשת מתעקשת ראשית על כך שכל בקשה ראויה לתשובה, אך גם חוזרת וטוענת שריבוי הדחיות בכללותו אינו רק בגלל חזרתיות, אלא שייתכנו למשל מקרים של רישום במקום מגורים אחר – סוגיה שאבו-דעאבס עצמו הזכיר גם בכתבה הקודמת שלנו בנושא. אך אם זו הסיבה, מדגישה כהן-קשת, ניתן לספק אותה במענה מסודר שיאפשר לקבל אותה או להגיש עליה ערעור, כמתבקש על פי החוק. "אבל כל עוד הם לא מנמקים אני לא יכולה לעשות עם זה כלום."

תגובת משרד הפנים: "הנושא ידוע ומטופל. המשרד בוחן כרגע פתרון לעדכון מגישי הבקשות שלא נמצאו זכאים."

ועוד משהו קטן...

אנחנו ממש שמחים שקראת את הפוסט הזה, ומקווים שמצאת בו עניין. הצוות של שיחה מקומית משקיע מאמצים משמעותיים כדי להביא לקוראות ולקוראים שלנו חדשות, תחקירים, פרשנויות וטורי דעה מגוונים, והכל מתוך מחויבות להתנגדות לכיבוש ולקידום שלום, שוויון וצדק חברתי.

קשה למצוא דברים כמו הפוסט הזה בכלי תקשורת אחרים בארץ, והסיבה שהוא נמצא פה היא שהעיתונות שלנו בשיחה מקומית היא עצמאית וחופשית. אנחנו לא תלויים באף בעל הון, לא במפרסמים ולא בחומות תשלום.

ועדיין, העבודה הרבה שמושקעת בכל פוסט כזה – מתשלום לכותבים, דרך עבודת העורכות והצלמים ועד התשלום לייעוץ משפטי או לשרתים שעליהם יושב האתר – עולה כסף. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית. ובזה יש לך מקום חשוב.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
קורבן נוסף של יום הדמים בגדה (צילום מסך מתוך סרטון בצלם, המתעד את הירי במאלכ חמדאן מכפר סאלם)

קורבן נוסף של יום הדמים בגדה (צילום מסך מתוך סרטון בצלם, המתעד את הירי במאלכ חמדאן מכפר סאלם)

תיעוד: חיילים ירו למוות בצעיר פלסטיני מבלי שהיווה סכנה

על פי התיעוד, מאלכ חמדאן נורה למוות על ידי חיילים שירו לעבר פלסטינים בתגובה ליידוי אבנים. זאת למרות המרחק הרב ביניהם ובזמן שאלה ניסו להימלט מהמקום. באותו היום נורו למוות עוד 10 איש בגדה, חלקם בידי מיליציות משותפות של חיילים ומתנחלים

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf