newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

אינטרסים ואידיאולוגיה: מדוע תחזיות כלכליות טועות הרבה ובגדול

ההיסטוריה העכשווית רצופה בתחזיות כלכליות כושלות ומביכות. כל תחום אחר ששיעור הטעות שלו היה כה גדול היה מוכרז מיד כפסאודו-מדע. זה לא מפריע למומחים הכלכליים להמשיך לספק תחזיות בביטחון. הגיע הזמן להחזיר אותם לממדים האמיתיים שלהם

מאת:
הפגנה באתונה נגד הצנע, ביוני 2011 (צילום: Ggia, CC BY-SA 3.0)

קרן המטבע שגתה בהערכת השפעת הצנע על כלכלת יוון. הפגנה באתונה נגד הצנע, ביוני 2011 (צילום: Ggia, CC BY-SA 3.0)

ב-11 במרץ 2008 עלה לשידור ג'ים קרמר, הפרשן הכלכלי הפופולרי והטמפרמנטי של רשת CNBC, ונתן את אחת ההופעות המביכות ביותר בתולדות הפרשנות הכלכלית בטלוויזיה.

קרמר, שתוכניתו מוקדשת להשקעות בבורסה ולמסחר במניות, ענה על השאלה אם יש לדאוג עקב מצבו של בנק ההשקעות בר סטרנס. הוא טען בנחרצות שאין כלל מה לדאוג לבר סטרנס, ושמצבו תקין. הוא אף טען שמי שמוציא את כספו משם מתנהג בצורה שטותית. שישה ימים לאחר מכן הבנק קרס.

בראיון טלוויזיוני שנתן אחרי הקריסה, טען קרמר שלקריסת בר סטרנס לא תהיה כל השפעה או השלכה על הכלכלה, ושהכישלון נבע אך ורק ממאבק כושל של בנק זה עם בנקים אחרים, גדולים וחזקים יותר. כמובן שגם התחזית הזאת הופרכה זמן קצר מאוד לאחר מכן.

התחזיות הכושלות לא פגעו בקרמר, והוא עדיין משמש פרשן בכיר ברשת CNBC.

קרמר לא היחיד שתחזיותיו הכלכליות התבדו בשנים האחרונות. כך לדוגמה, זכורה התחזית שנתן ב-2007 פרופ' יעקב פרנקל, נגיד בנק ישראל לשעבר ויו"ר AIG באותו הזמן, על המצב הכלכלי בעולם. בראיון לסבר פלוצקר בכנס השנתי של הפורום הכלכלי בדאבוס, אמר פרנקל שהשווקים המתוחכמים והמקיפים מאפשרים לכלכלת העולם לצמוח, ושהמכשירים הפיננסיים החדשניים ממתנים ומחלישים את עוצמתן של תופעות, שבעבר היו עלולות לגרום למשברים קשים.

לגרסתו של פרנקל אז, "השווקים החזקים מעניקים לעולם הריאלי סוג של הגנה חדשה מפני מעידות במדיניות הכלכלית, שהיו עולות לנו ביוקר רב בעבר. הם לוקחים את הסיכונים כסחורה, אורזים אותם, מוכרים וקונים, וכך מנטרלים חלק מהשפעותיהם קצרות הטווח".

המשבר הכלכלי, שפרץ רק שבעה חודשים אחרי אותו כנס בדאבוס, לימד את כולנו שהמכשירים הפיננסיים האלה לא היו בטוחים כלל וכלל, ולמעשה היו מהסיבות הראשיות לפרוץ המשבר הגדול.

גם תחזיות כושלות אלה (וניהול כושל של AIG, שפשטה רגל והולאמה אז), לא פגעו בפרנקל. הוא מונה ליו"ר הבנק האמריקאי JP מורגן צ'ייס, וממשיך לחבר תחזיות ופרשנות למתרחש בכלכלה העולמית.

נגיד בנק ישראל ויו"ר AIG לשעבר, יעקב פרנקל, נואם בכנס הנשיא בירושלים, ביוני 2011 (צילום: דוד ועקנין / סטליסבנק)

נגיד בנק ישראל ויו"ר AIG לשעבר, יעקב פרנקל, נואם בכנס הנשיא בירושלים, ביוני 2011 (צילום: דוד ועקנין / סטליסבנק)

עוד תחזית מביכה במיוחד מאותה תקופה רשומה על שמו של פרד מישקין, פרופסור מוערך לכלכלה מאוניברסיטת קולומביה, שנחשב לאחד הכלכלנים המובילים בעולם וכיהן כחבר מועצת המנהלים בפדרל ריזרב (הבנק המרכזי של ארה"ב). מישקין כתב ב-2006 מאמר בשם "יציבות פיננסית באיסלנד", שבו טען כי הסיכוי לקריסה כלכלית של איסלנד הוא נמוך מאוד, ומצבה של המדינה יציב ביותר.

שנתיים לאחר מכן קרסה איסלנד לפשיטת רגל. כמו כן, התברר שממשלת איסלנד שילמה למישקין כסף רב תמורת המאמר הזה. נחזור לכך בהמשך.

כמובן שגם לפני המשבר של 2008 היו תחזיות כלכליות כושלות בקנה מידה דומה. ב-1998, למשל, כתבו בוב דיוויס ודיוויד ווסל, שני כתבים בכירים ב"וול סטריט ג'ורנל", ספר בשם "שגשוג", שבו טענו שארה"ב עומדת בפני שני עשורים של שגשוג, צמיחה ופריחה.

באותו זמן ארה"ב עמדה בפני סוף תקופת הצמיחה. שנתיים לאחר מכן היא תיכנס למשבר בועת הדוט קום ולמיתון, וכמה שנים לאחר מכן למשבר נדל"ן ולמיתון נוסף.

שנה מאוחר יותר, ב-1999, הופיעה טענה זהה ל-20 שנות צמיחה ושגשוג בספר "הגאות הארוכה", שכתבו פיטר שוורץ, פיטר ליידן וג'ואל הייאט, מומחים למינהל עסקים, טכנולוגיה ועתידנות. רגע לפני התפוצצות בועת הדוט קום.

מתקשים לחזות גם את העבר

התחזיות הכושלות אינן נחלתם של פרשנים ועיתונאים מהמגזר הפרטי. גם ארגונים כלכליים גדולים ונחשבים נכשלו בתחזיותיהם, ולעתים הכישלונות האלה גבו מחיר כבד.

קרן המטבע הבינלאומית, למשל, חזתה ב-2009 כי בליטא תהיה "נחיתה רכה" מהמשבר הכלכלי, אך התחזית הזאת היתה רחוקה מאוד מהמציאות. באותה שנה ליטא רשמה צמיחה שלילית של 14.8%-, כמעט שיעור הצמיחה הנמוך ביותר בעולם (אחרי לטביה), ושיעור נמוך מזה שהיה בארה"ב בשנה הקשה ביותר של המשבר הגדול בשנות ה-30 במאה שעברה.

קרן המטבע לא טעתה בגדול רק בליטא. גם התחזית שלה בנוגע ליוון היתה שגויה לחלוטין. בדו"ח שפורסם מטעם הקרן במרץ 2008 נכתב שהכלכלה היוונית חזקה וטובה ושהיא תמשיך להיות כזו. לטענת כותבי הדו"ח, הצמיחה ביוון "צפויה להיות איתנה במשך זמן מה", ובנוסף, "נראה שהסקטור הבנקאי ביוון יציב ואיתן. צעדים מתאימים ננקטו כדי לחזק את הפיקוח. הרשויות מתמידות בשקידתן על ייצוב פיננסי מתוך מטרה של השגת תקציב מאוזן עד 2010".

שנה לאחר מכן יוון נכנסה למשבר הכלכלי כבד ביותר, ולמעשה פשטה רגל.

בהמשך הקרן עשתה טעות נוספת בהערכת התנאים שהוצמדו לתוכנית החילוץ הראשונה שניתנה ליוון ב-2010. היא חזתה שמדיניות הצנע תגרום להתכווצות של 5.5% בכלכלת יוון, כשבפועל הכלכלה התכווצה ב-17%. הקרן אף הודתה בפומבי כי "לא העריכה נכונה את הנזק שיגרום הצנע לכלכלה היוונית". זה לא הפריע ל"נושים" להמשיך וליישם מדיניות דומה גם בתוכניות החילוץ הבאות.

האם המשבר הגדול טרף את הקלפים, והטעה את כל המומחים אשר בדרך כלל צודקים? התשובה שלילית. בדיקות שנערכו לגבי תחזיות קרן המטבע הבינלאומית מצאו שפעמים רבות מדי התחזיות האלה היו שגויות.

אנדרו הלדיין, הכלכלן הראשי של הבנק המרכזי של אנגליה, הודה ב-2017, לאחר שנכשל בתחזיתו וצפה משבר כלכלי בעקבות הברקזיט, שמקצוע הכלכלה במשבר. לגרסתו, תחזיותיו השגויות תאמו לתחזיות המקובלות של שאר הכלכלנים בנוגע למשבר שהיה אמור להיגרם לבריטניה בעקבות הברקזיט, אך המשבר לא התרחש.

הלדיין טען כי הכישלונות הרבים מדי בתחזיות כלכליות הביאו אותו למסקנה שהמודלים הכלכליים המקובלים, ששמים דגש חזק מדי על רציונליות, הם שגויים. למעשה, החיזויים הכלכליים נמצאים במצב כל כך גרוע, שההערכות משתנות בדיעבד ללא הרף ומשנות הערכות קודמות, גם עשרות שנים אחרי שניתנו. למשל, המשבר בבריטניה בתחילת שנות ה-90, שההערכות לגביו ממשיכות להשתנות באופן דרסטי. כלומר לא רק את העתיד כלכלנים מתקשים לחזות, אלא גם את העבר.

אחד המקרים המביכים ביותר התרחש ב-2001-2002, אז ערך הפסיכולוג ד"ר ריצ'ארד וייסמן ניסוי שבו השתתפו שלושה אנשים שהשקיעו סכום זהה בבורסה במשך שנה. המשתתפים היו מארק גודסון, מהאנליסטים הבכירים בבריטניה באותה תקופה; אסטרולוגית פיננסית, שהשתמשה במיקום הכוכבים להשקעותיה; וילדה בשם טיה לברן רוברטס, שבחרה מניות באקראי ללא ידע מוקדם. אחרי שנה התברר שטיה השיגה את התשואה הטובה ביותר, ושגודסון האנליסט הפסיד הכי הרבה כסף.

הניסוי דומה למשחק המשקיעים של "ידיעות אחרונות". במשחק השני והאחרון, שנערך ב-2007 במשך חצי שנה, משקיע דמה בשם "הקוף", שמניותיו נבחרו באקראי באופן חד-פעמי בתחילת המשחק, ללא יכולת לסחור במשך תקופת המשחק, הגיע למקום השני ועקף את רוב האנליסטים והמומחים, ובהם מומחים להשקעות מהבנקים לאומי, אוצר החייל ודיסקונט, ומחברות ההשקעות מודוס סלקטיב ופעילים. המתחרה היחידי שעקף את "הקוף" היו נציגי חברת ההשקעות פריזמה, שפשטה את הרגל שנתיים מאוחר יותר.

מומחים אקדמיים להשכרה

ריכוז הדוגמאות הזה נועד להראות ולבסס את הטענה שתחזיות כלכליות הוא תחום בעייתי ביותר, ושהמומחים בו טועים לעתים מזומנות. כמובן שיש גם דוגמאות נגדיות של תחזיות כלכליות מוצלחות, אבל כל תחום מדעי אחר שהעוסקים בו היו טועים בשיעור דומה לזה של התחזיות הכלכליות המופרכות של המומחים לכלכלה היה מוקע ומוגדר כפסאודו-מדע.

מהן הסיבות לכישלונות תכופים כל כך של מומחים לכלכלה? יש שתי תשובות עיקריות לשאלה הזו: אינטרסים, ואידיאולוגיה.

לנותני תחזיות רבים יש אינטרס להציג מצב עניינים מסוים בדרך מסוימת. מישקין, שהוזכר למעלה, הציג תחזית ורודה בנוגע לאיסלנד מכיוון שממשלת איסלנד שילמה לו כסף רב תמורת מחקרו. כמובן שמישקין, שהודה מאוחר יותר בדבר התשלום, לא חשף את העובדה הזאת במחקרו.

במאי הסרט "עבודה מבפנים", צ'ארלס פרגוסון, תקף בסרטו את מה שכינה "תעשיית המומחים האקדמיים הכלכליים להשכרה". הוא מראה בסרט שבנוסף למישקין, חברות נחשבות וגדולות לייעוץ כלכלי, שמעסיקות כלכלנים בכירים ונחשבים, עובדות עבור פירמות פרטיות ומספקות עבורן ניתוחים ותחזיות פומביות שמטרתן לשפר את מעמדן של מזמינות הניתוחים והתחזיות.

וויליאם הרינגטון, סגן מנהל חברת דירוג האשראי מודי'ס לשעבר, שלח מכתב לרגולטור הממשלתי שבו טען שדירוגי האשראי הגבוהים שניתנו לפירמות מסוימות, שבזמן המשבר הגדול של 2008 התברר שהיו שגויים ומופרזים, לא נבעו מטעות תמימה. לדבריו, דירוגים אלו נבעו מניגודי עניינים, כאשר החברות שדורגו שילמו כסף רב תמורת מדדי הדירוג עצמם. בשל כך, מודי'ס לא רצתה  להכעיס אותן, והיה לה אינטרס לתת להן דירוג אשראי גבוה.

לגרסת הארינגטון, אנליסטים שניסו להזהיר מפני הדירוג המופרז של פירמות אחדות הושתקו וזכו להתעלמות. למעשה, חברות דירוג האשראי המובילות בעולם מוד'יס ו-S&P נקנסו בהון עתק (הראשונה ב-864 מיליון דולר, והשנייה ב-1.5 מיליארד דולר) בעקבות האשמות שהדירוגים שלהן היו מוטים ומזויפים, והושפעו מניגודי אינטרסים ומקשרים עם הלקוחות שמימנו את פעילותן.

בבועת הדוט קום של תחילת שנות האלפיים, נקנסו בנקי ההשקעות המובילים בעולם – מריל לינץ', JP מורגן, סיטיגרופ, גולדמן זאקס, קרדיט סוויס ואחרים, ביותר ממיליארד דולר, לאחר שהתברר שהונו את לקוחותיהם, ורימו בדו"חות, בהערכות ובתחזיות שלהן למען החברות שעבדו עימן או שהשקיעו בהן, גם כאשר בשיחות פנימיות התברר שאינם מאמינים בעתידן הכלכלי.

פרופ' ג'וזף שטיגליץ, זוכה פרס נובל לכלכלה ל-2001 וסגן יו"ר הבנק העולמי לשעבר, כתב בספרו "אי נחת בגלובליזציה" ש"המוסדות הבינלאומיים נשלטים לא רק על ידי הממשלות של המדינות המתועשות העשירות ביותר, אלא גם על ידי בעלי אינטרסים מסחריים ופיננסיים באותן מדינות, ועובדה זו משתקפת כמובן במדיניותם" (ע"מ 46).

חלק מהאינטרסים האלה קשורים גם לתופעת הדלת המסתובבת: לטענת שטיגליץ, בכירים רבים בקרן המטבע הבינלאומית הגיעו לתפקידם מהסקטור הפרטי, שם עבדו בתפקידים בכירים בפירמות ובבנקי השקעות, ופעמים רבות הם חוזרים לתפקידים בכירים בסקטור הפרטי.

אך אינטרסים אינם התשובה היחידה לשאלה מדוע תחזיות כלכליות רבות כל כך כושלות. ישנה גם סיבה אידיאולוגית. לפי סיבה זו, הטעויות בתחזיות הכלכליות נובעות מאמונות מסוימות אודות התנהלות הכלכלה. כותבי התחזיות הכלכליות מושפעים מתפיסות ותיאוריות שכבר מושרשות ומוטבעות בהם, וקשה להם להשתחרר מהן גם לנוכח טעויות.

ג'ורג' סורוס, יו"ר אחת מקרנות ההשקעות הגדולות בעולם, תיאר בספרו "החברה הפתוחה בסכנה. משבר הקפיטליזם הגלובלי", את חוויותיו וניסיונו בעקבות המשבר הפיננסי הגדול שהתרחש בארבע הכלכלות שכונו "הנמרים של אסיה" (הונג קונג, טייוואן, דרום קוריאה וסינגפור) וברוסיה ב-1997-1998.

ג'ורג' סורוס (צילום: Niccolò Caranti, CC BY-SA 3.0)

ג'ורג' סורוס (צילום: Niccolò Caranti, CC BY-SA 3.0)

לטענתו, השווקים מתאפיינים במצבי גאות ושפל והפוטנציאל למשברים טמון בשיטה הפיננסית עצמה. הוא גורס בספרו ש"די מדהים שתורת הכלכלה ממשיכה להסתמך על תפיסת שיווי המשקל, השוללת את האפשרויות של התופעות הללו, ממש כנגד הראיות" (עמ' 25). מסיבה זו מכנה סורוס את האמונה של מרבית הכלכלנים ואת התיאוריה הכלכלית המקובלת כ"פונדמנטליזם של השוק", כלומר אמונה עיוורת ואדוקה בכוחו של השוק החופשי, גם לנוכח ראיות סותרות.

פול קרוגמן, זוכה פרס נובל לכלכלה ל-2008, הסביר שמרבית הכלכלנים נכשו לחזות את המשבר הכלכלי הגדול של 2008 מכיוון שהתיאוריה הניאו-קלאסית נטעה בהם את הטעות שהשווקים תמיד יהיו מושלמים ובני האדם תמיד יהיו רציונליים, ולכן הם עיוורים למציאות האמיתית ונכשלים לחזות משברים כל פעם מחדש.

הלימודים מייצרים כלכלנים בגוון אחיד

חגי קוט, שסיים את לימודיו בהצטיינות יתרה, קבל בנאומו בטקס הסיום של מחזור תשס"ג (2002-2003) בכלכלה באוניברסיטת תל אביב על חד הממדיות של תוכנית הלימודים. הוא מתח ביקורת על הדגש המופרז שניתן לשוק החופשי ולתיאוריה הניאו-קלאסית. לטענתו, לא נלמדות בחוג כלל תיאוריות אלטרנטיביות.

פרופ' אביה ספיבק, המשנה לנגיד בנק ישראל לשעבר, טען גם הוא שלימודי הכלכלה בעזרת שורה של מודלים כלכליים מסוימים מצליחים להטמיע בבוגרי החוג את האמונה העיוורת בשוק החופשי. בשיחותיו עם כלכלנים צעירים, הוא הגיע למסקנה שהחוג לכלכלה מייצר סטודנטים בגוון אחיד.

הסוציולוג ד"ר תום פסח בדק את הסוציאליזציה שעוברים תלמידי הכלכלה בלימודיהם. לגרסתו, תהליך הסוציאליזציה מתרחש באפקטיביות רבה, משום שעיקר הלימוד הוא אודות אופן שימוש פרקטי במשוואות אשר מקפלות בתוכן את האידיאולוגיה הניאו-ליברלית. בתחילה התיאוריה מוסברת ומצורף לה נרטיב סיפורי מסוים.

ככל שהלימודים מתקדמים עוברים הנרטיבים קיצור, המאפשר להם להיות מוצגים במהירות גדולה יותר. בשלב הבא בתהליך מוזכר שם המושג הכלכלי בלבד, ללא הנרטיב שעומד מאחוריו. המשמעות של המושג והנרטיב שאותו הוא מסביר כבר מובנת, ומוטמעת במחשבתם של הסטודנטים.

כדי לסיים תואר בכלכלה, טוען פסח, מוכרחים להטמיע את המושגים הכלכליים שנלמדים. כדי להצליח במבחנים של החוג לכלכלה, על הסטודנט להטמיע דרך חשיבה מסוימת שמאחוריה נמצאת תפיסת עולם  ולפתור באמצעותה משוואות ותרגילים. אם הסטודנט יפרש את המושגים בדרך שחורגת מהפרשנות הסטנדרטית, תשובתו תיפסל והוא ייכשל במבחן. לימודי הכלכלה אינם נוהגים להנגיד בין נרטיבים ותיאוריות כלכליות שונות.

הפרשן הכלכלי ג'פרי מדריק מצביע על כיוון אחר לכישלונן של תחזיות כלכליות. מדריק כתב מאמר אודות הסיבה שבעטייה העיתונות הכלכלית פיספסה את הקריסה וההתמוטטות של אנרון, חברת האנרגיה הגדולה בארה"ב, ב-2001, זאת לאחר שעיתוני הכלכלה האמריקנים שיבחו והיללו חברה זו במשך שנים.

כתב העת "פורצ'ן" אף הכתיר אותה כחברה היצירתית ביותר מ-1995 עד 2000, זאת כשהדבר היצירתי ביותר באנרון באותן שנים היו הרמאויות הפיננסיות והחשבונאיות שהובילו לקריסתה (ואף זכו בהמשך לכינוי "חשבונאות יצירתית").

לטענת מדריק, הקוראים והציבור רצו לשמוע סיפורים על הצלחות, ויותר מכך – סיפורים של הצלחות שקשורות ל"כלכלה החדשה" של הטכנולוגיה החדשנית וההיי-טק. התפיסה האידיאולוגית היתה שה"כלכלה החדשה" היא כלכלת העתיד ושהיא ראויה להערצה, ולכן יש למעט בביקורות ובספקנות כלפיה וכלפי הפירמות שמייצגות אותה. לטענתו של מדריק, רק מומחים ופרשנים כלכליים מעטים יפקפקו בסיפורי הצלחה כלכליים ויהיו ביקורתיים לגביהם.

על אף כל הכישלונות המפוארים האלה, לא פוסק לרגע שטף המומחים וקובעי המדיניות שממשיכים לספק תחזיות כאילו שמדובר באמת מוחלטת, ומתנבאים בנבואות יום הדין על חורבן וקריסה שיגיעו אם יישמו מדיניות כלכלית-חברתית שלא תואמת לאג'נדה שלהם (נגיד, יעלו את שכר המינימום). הם גם בולטים מאוד במשבר הגיאו-פוליטי הנוכחי, כשחלק מהלחימה עבר לזירה הכלכלית.

כשאתם שומעים אותם, תיזכרו בכל אותן תחזיות כלכליות כושלות. הגיע הזמן להחזיר אותם לממדים האמיתיים שלהם, ולהפסיק להתייחס לכלכלה בכלל ולתחזיות כלכליות בפרט כאל מדע מדויק.

ד"ר אבי קליין הוא היסטוריון לבריטניה במאות ה-19 וה-20 ולהתפתחותן של תנועות השלום והפציפיזם במערב אירופה

ועוד משהו קטן...

אנחנו ממש שמחים שקראת את הפוסט הזה, ומקווים שמצאת בו עניין. הצוות של שיחה מקומית משקיע מאמצים משמעותיים כדי להביא לקוראות ולקוראים שלנו חדשות, תחקירים, פרשנויות וטורי דעה מגוונים, והכל מתוך מחויבות להתנגדות לכיבוש ולקידום שלום, שוויון וצדק חברתי.

קשה למצוא דברים כמו הפוסט הזה בכלי תקשורת אחרים בארץ, והסיבה שהוא נמצא פה היא שהעיתונות שלנו בשיחה מקומית היא עצמאית וחופשית. אנחנו לא תלויים באף בעל הון, לא במפרסמים ולא בחומות תשלום.

ועדיין, העבודה הרבה שמושקעת בכל פוסט כזה – מתשלום לכותבים, דרך עבודת העורכות והצלמים ועד התשלום לייעוץ משפטי או לשרתים שעליהם יושב האתר – עולה כסף. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית. ובזה יש לך מקום חשוב.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן

"ההצבעה היום היא תמרור אזהרה". משמאל: איימן עודה, עאידה תומא סלימאן, עופר כסיף ויוסף עטאונה (אורן זיו)

הנהגת חד"ש שמרה על מקומה אך החברים העבירו מסר: דרוש שינוי

אף שבתום הפריימריז, שלושת חברי הכנסת המכהנים שמרו על מקומם, ההצבעה לוותה במתחים שמקורם בביקורות על הקו המתון של עודה מול הקו של מק"י, ועל עמדותיה של תומא סלימאן בנושאי מגדר. כעת האתגר הוא להוציא את הבוחרים לקלפיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf