newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

ההצבעה על העלאת קצבאות הנכות היא אירוע היסטורי רק בשביל חברי הכנסת

בעולם הפוליטי זו אולי סיבה למסיבה כשמנצחים את הקואליציה. אבל בחיים של נכים עניים, שרואים איך הממשלה תעשה הכל כדי למנוע מהם אפילו שכר מינימום לקיום, הדברים נראים אחרת

מאת:

כותבת אורחת: מיכל בסן

"עשינו היסטוריה", כתב אתמול (רביעי) חבר הכנסת אילן גילאון (מרצ) בדף הפייסבוק שלו, לאחר שהצעת החוק שלו להשוואת קצבת הנכות לשכר המינימום עברה בקריאה טרומית.

מהו אירוע ההיסטורי? את השאלה הזו, תאמינו או לא, אפשר לגגל. וכך עונה עליה "ארגז הכלים ללימוד היסטוריה": "אירוע חשוב מבחינה היסטורית הוא אירוע שהשפיע על גורל אנשים וממלכות, אירוע שעיצב את העתיד. אירוע היסטורי עונה על שאלות: מי? (אנשים) מה?(התרחשות) מתי? (זמן) היכן? (מקום)".

לצערי, התשובות לשאלות הנשאלות בארגז הכלים לתלמיד, אינן בהכרח התשובות המובנות מאליהן. לכאורה, הציבור שאליו מתייחס האירוע הוא ציבור הנכים, ההתרחשות נוגעת להשוואת קצבת הנכות לשכר המינימום והמקום: ישראל 2016. ואולם עוד אני כותבת את השורות הללו, נחשפת אמת אחרת, גם היא היסטורית בדרכה, אך הרבה יותר עצובה.

> בנק גרמני סגר חשבון של ארגון יהודי למען שלום

ח"כ אילן גילאון (מרצ) נואם בכנסת (יונתן סינדל / פלאש90)

ח"כ אילן גילאון (מרצ) נואם בכנסת (יונתן סינדל / פלאש90)

מי הם האנשים שאליהם נוגע האירוע הזה? לטעמי, הציבור המצומצם שאליו נוגעת העברת החוק להשוואת קצבת הנכות לשכר המינימום הם חברי כנסת ישראל, ובראש ובראשונה חברי הקואליציה, שתעו, נמנעו ואולי גם טעו בדרכם להצבעה. ברקע מרצדת מהדורת החדשות ויו"ר הקואליציה, דוד ביטן, מתאונן על הצבעה שנערכה בטעות, חברי כנסת סוררים וכישלון לקואליציה.

אותה ממשלה שהבטיחה להוריד את מחירי הדיור, חברי כנסת ושרים שלא היססו להצטלם עם כרזות "נכה = לא חצי בן אדם" (כרזות המאבק להשוואת קצבת הנכות לשכר המינימום), ראש ממשלה שלא מהסס להזכיר לנו שיותר מכל, חשובים החיים עצמם, רואים עצמם כמי שנכשלו בכך שאפשרו ל-43 מחברי האופוזיציה להעביר חוק שישווה את הקצבה ממנה חיים 235,000 נכי המוסד לביטוח לאומי, לשכר המינימום. המינימום הנדרש על פי חוק כדי קיום.

אז איך נראים החיים בין 28 לחודש, אז נכנסת הקצבה של 2,239 שקלים, ל-28 הבא? הנה תשובה אחת, מעמוד הפייסבוק "גם אני תומך בזכויות פגועי הנפש":

יתרה זמינה 500 ש"ח מינוס בחשבון (אני בבנק הדואר ואי אפשר להיות במינוס מעל 500 ש"ח).

2239 ש"ח מינוס 500 ש"ח = 1739 ש"ח

1800 ש"ח – שכ"ד…

1739 ש"ח מינוס 1800 ש"ח = 61 ש"ח מינוס. וכך אני מתחילה את החודש הבא.

חיים על מחצית משכר מינימום הם חיים של מזווה ריק, מקרר ריק, ובעיקר חשבון בנק ריק. אלה חיים עם הרבה פחות אינטרנט. סקר של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מעלה כי 15% מכלל הישראלים סובלים ממגבלה תפקודית חמורה וכי מתוכם רק 64% משתמשים באינטרנט. זאת לעומת 79% בקרב שאר האוכלוסייה. אלה חיים ללא נראות וללא קול. כי מי יכול להרשות לעצמו לשלם על טלוויזיה, על עיתון, על אינטרנט, כשאין כסף ללחם פרוס? הכסף שנכנס ב-28 נעלם תוך ימים ספורים, ואז, תרצו או לא, אין מה לעשות אלא להמתין ל-28 הבא.

את המצב הזה יכול לשנות החוק להשוואת קצבאות הנכות לשכר המינימום. אלא שקצת יותר מ-24 שעות חלפו מאז עבר החוק של אילן גילאון בקריאה טרומית, ובקואליציה כבר נמצא מי שאמר כי ההצבעה לא הייתה תקינה. ככלות הכל, על מנת לרכוש צוללות (עלות שתיים מהן, כפי שציין אילן גילאון, יכולה לממן את החוק בשנתיים הראשונות), רשאי ממשל נתניהו לעקוף את הקבינט, אבל כשחוק שתפקידו לוודא כי 235,000 איש ואישה בישראל יוכלו לחיות בכבוד עובר בקריאה טרומית, אזי זהו מחדל קואליציוני.

שאלתי את עצמי מה אפשר לכתוב על ניצחון מר כל כך. זמני כל כך. החוק הזה, כך ברור לכולנו, לא יעבור קריאה ראשונה, שנייה ושלישית, וגם אם יצליח בנס לשרוד את מליאת הכנסת, כבר יימצא נער האוצר שיקבור אותו בחוק ההסדרים. "זה חוק צודק", השיב שר הרווחה חיים כץ כשנשאל מדוע לא הצביע נגד החוק עם הקואליציה. אמת, החוק הזה צודק מאין כמוהו, אבל עם צדק, כפי שמוכיחה לנו ממשלת נתניהו, אי אפשר לקנות במכולת בישראל 2016.

מיכל בסן, מתמודדת

> ארדן, הכנס אותי לרשימה השחורה עכשיו

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf