newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

אילו חיה היום, רות המואביה היתה כנראה כלואה במתקן חולות

בחג השבועות הקרוב נקרא שוב את מגילת רות. האתוס היהודי מקדש את הסיפור של רות ונעמי, על החמלה, האמפתיה והאחריות החברתית שבו. אבל אילו היה מתרחש היום, סביר להניח שהוא היה נראה אחרת לגמרי

מאת:
השאירו תגובה
א א א

כותבת אורחת: עדית לב

כידוע, מגילת רות מספרת לנו על נעמי, בן זוגה ושני בניהם, שעוזבים את ביתם בבית לחם ועוברים לשדה מואב בחיפוש אחר חיים טובים יותר. אחרי כעשר שנים חוזרת נעמי עם כלתה המואבייה למולדתה. השדה שהשאירו מאחור עדיין שלהן, אך אין להן הכנסה או יבול ממנו. נעמי וכלתה רות חיות בעוני ונאלצות להיעזר בלקט כדי להתקיים. רות אף מקבלת אוכל ושתייה בזמן שהותה בשדה. אנחנו נרמזים בסיפור שלא בכל השדות מקבלים את המלקטות בשמחה.

אז אם רות ונעמי היו חיות היום, איך היינו מספרים את הסיפור הזה?

> שלושה מבקשי מקלט שגורשו מישראל נרצחו על ידי דאעש

גירוש מבקשי מקלט מדרום סודן, 2012 (אורן זיו / אקטיבסטילס)

אילו חיה היום, רות המואביה היתה מוגדרת כמהגרת לא חוקית, בסכנת כליאה וגירוש. גירוש מבקשי מקלט מדרום סודן, 2012 (אורן זיו / אקטיבסטילס)

רות היא מהגרת לא חוקית מארץ האויב מואב, לאחר הגירתה לבית לחם. כך גם הייתה נעמי כשהיגרה לשדה מואב. נעמי, ואחר-כך רות, חיות ללא מעמד, ללא זכות לעבוד, וללא זכות לשירותי רווחה ושירותים רפואיים, אבל לפחות במקרה של נעמי, עם תקווה שלא תמות מהרעב ששרר במולדתה. כיום בריחה מרעב אינה סיבה שבשלה מדינה במצב  טוב יותר תקלוט אדם. בגישה כזו היו נתקלות רות ונעמי לו היו מבקשות מקלט בישראל, או בורחות מאפריקה בניסיון להגיע לעתיד טוב יותר במדינות המערב. אולי היו כולאים אותן. חתונת הבנים עם הנשים המקומיות לא הייתה מוכרת על ידי הרשויות. הקשר המשפחתי והרגשי שנוצר בין נעמי לרות לא היה מוכר על ידן גם כן.

נעמי החוזרת לישראל אחרי כעשור לא הייתה יכולה להביא איתה את רות כלתה. כלתה הייתה מוגדרת כמהגרת לא חוקית (ועוד מארץ אויב). במקרה הטוב היו טוענים שהיא מהגרת עבודה שרק רוצה לעשוק את החברה שלנו ולהרוויח על גבינו. לא היו מתייחסים למערכת היחסים האנושית שלה עם חמתה.

סביר להניח שהשדה השייך למשפחתה של נעמי לא היה עומד שומם ומחכה לשובה. יכול להיות שהמדינה הייתה מפקיעה אותו, אולי אנשים פרטיים היו משתלטים עליו והיה צורך במהלך משפטי לא פשוט כדי להחזיר אותו לבעלותה של נעמי.

החתונה של בועז ורות נראית כסיפור סינדרלה (או הסרט "אישה יפה"). בועז הישראלי שיתאהב ברות, לא יוכל להינשא לה. המדינה לא תכיר בנישואים הללו ותדרוש דרישות משונות כמו פרידה של בני הזוג לארצות שונות כדרך להוכיח שהזוגיות ביניהם אכן אמיתית, ואולי במשטרת ההגירה יעלו את השאלה האם בועז מתחתן עם רות לשם הרווח הכלכלי מהירושה הצפוייה?

האתוס שלנו מקדש את הסיפור של רות ונעמי. סיפור שיש בו הרבה חמלה ואמפתיה במעגלים רבים. יש בו גם תפיסה של אחריות חברתית והוגנות. אך החברה הישראלית של היום לא מרובה בה החמלה והאמפתיה: מבקשי מקלט נכלאים במטרה ללחוץ עליהם לעזוב למקומות בהם מחכה להם סכנת חיים, ומספרים לנו שהם לא באמת בורחים מסכנה; אזרחי ישראל החיים בעוני נתפסים כאחראים למצבם, והמדינה ומוסדותיה אינם רואים זאת  כאחריותם לדאוג להם לחיים בכבוד – לא לקורת גג (מאהל ארלוזרוב נמצא שם כבר שנים), לא לאוכל, לא לתרופות, לא לחשמל, ולא לחינוך ראוי לילדיהם. מדי יום אנחנו פוגשות במרכז הזכויות משפחות שנתקלות בחומות שקופות שכולאות את האנשים החיים בעוני בכלא לא נראה אך קיים, ובו תנאי החיים שונים לחלוטין מאלו של מי שאינו חי בעוני.

> צפו: מאות הפגינו בתל אביב נגד גירוש מבקשי מקלט בכפיה

מאהל ארלוזורוב-נמיר שלשום. צילום : דן חיימוביץ'

אזרחי ישראל החיים בעוני נתפסים כאחראים למצבם. מאהל ארלוזורוב-נמיר. צילום : דן חיימוביץ'

להפיל את החומות השקופות

בשבוע האחרון, הצוות במרכז הזכויות ישב כל יום מול נשים שלא זוכות ליחס ראוי מגופים שונים. בכינו יחד איתן על חוסר הכבוד, הזלזול החוזר ונשנה בהן ובכבודן – וכל זה רק בגלל שהן חיות בעוני. היינו שם כאוזן קשבת, סייענו בהליכים הנדרשים, וידענו שזו טיפה בים הכאב והקושי. כמה שונה זה מהיחס הטוב שביקש בעז כי ינהגו ברות?

אנחנו חיים בחברה שבה מתייחסים אל האישה החיה בעוני וחייבת כסף בזלזול תהומי, שנובע מהתפיסה: את הבאת זאת על עצמך! לא היא קבעה את מבנה השוק או את גובה שכר המינימום, לא היא החליטה לחסל את הדיור הציבורי, לא היא קובעת את גובה תשלומי ההורים במערכת החינוך, ועוד ועוד. את כל זה קובעים המדינה והשוק. ולאישה החיה בעוני פשוט אין דרך לשרוד כלכלית.

הייתי רוצה לראות בחג השבועות הזה את החומות השקופות נופלות. אני אפילו מוכנה להתפשר על חומות נמוכות יותר. אני רוצה לחיות במדינה שתראה את האנשים החיים בה, אזרחים וגרים כאחד. שהמדינה תדאג לזכויות של כולנו, ותראה בעצמה כאחראית לכך שיש מזון, דיור, בריאות, חינוך ורווחה. זה לא יקרה מעצמו. זה לא יקרה בחג השבועות הזה. אנחנו נמשיך להלחם למען היום הזה, והמדינה המוסרית  הזו שאנחנו רוצים לחיות בה.

הרב עדית לב היא מנהלת תחום צדק חברתי ב"רבנים למען זכויות אדם".

> הכתובת על הקיר: מבקשי מקלט בחולות כותבים בפייסבוק של ישראלים

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
חיילים יורים גז מדמיע במהלך ההפגנה השבועית נגד הכיבוש וההתנחלויות בכפר קדום שבגדה המערבית (צילום: אורן זיו)

חיילים יורים גז מדמיע במהלך ההפגנה השבועית נגד הכיבוש וההתנחלויות בכפר קדום שבגדה המערבית (צילום: אורן זיו)

חיילים בקדום לישראלים: "אחרי החוק של בנט בקרוב לא תהיו פה יותר"

משלחת גדולה מהרגיל של מפגינים ישראלים הגיעה היום להתריס מול תוכנית צווי ההרחקה של שר הביטחון. מנגד, החיילים השתמשו באלימות רבה מהרגיל ואף איימו על צלמים. פעילים בכפר: תוכנית טראמפ לא תנתק אותנו מהאדמה - נמשיך להתנגד

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf