newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

חיים בצד הדרך: שנה בתמונות עם קהילת מאהל ארלוזורוב-נמיר

עשרות אנשים חיים בגן הציבורי. כל אחד התגלגל בדרך אחרת במדרון החלקלק שמפריד בין קורת הגג מעל הראש לבין לינה תחת כיפת השמיים. עכשיו הם בסכנת פינוי, ועלולים לאבד את המעט שיש להם: אחד את השני

מאת:
השאירו תגובה
א א א

כותב וצלם אורח: דן חיימוביץ'

בצד הדרך, מאהל ארלוזורוב - נמיר, ומגדלי עזריאלי (דן חיימוביץ')

בצד הדרך, מאהל ארלוזורוב – נמיר, ומגדלי עזריאלי (דן חיימוביץ')

אולי מישהו זוכר שבימי העצמאות היה הגן פעם שוקק מנגליסטים. אבל ברוב ימות השנה האחרים היה גן וולובלסקי-קרני (או גן הרכבת, או הגן המשולש) גן גדול וריק, עם אנדרטה אחת לזכר הלוחמים היהודים במלחמת העולם השנייה בליבו. על פרשת דרכים, בצד הדרך, הוא עמד שם בשיממונו עד תום שלהי המחאה ביולי 2012. אז קם מאהל נמיר (או ארלוזורוב). עכשיו המאהל בסכנה, וגורל יושביו לוט בערפל.

תחילתו של המאהל בקבוצה קטנה של כשלושים איש. מעטים מביניהם נמצאים שם עד היום. עם הזמן הלך המאהל וגדל ודיירים באו והלכו. כיום מונה קהילת חסרי הדיור בגן כשבעים איש, בטווח הגילאים 25-60. מאז אוקטובר האחרון אני מלווה אותם, ומצלם.

אנשי נמיר (דן חיימוביץ')

אנשי נמיר (דן חיימוביץ')

אנשי נמיר (דן חיימוביץ')

אנשי נמיר (דן חיימוביץ')

ארוחה משותפת (דן חיימוביץ')

ארוחה משותפת (דן חיימוביץ')

יש לצערי דברים שמצלמה לעולם לא תוכל להעביר, כמו את הקור ששרר במאהל במהלך החורף ובמיוחד בימי הסופה הקשה. כך גם אי אפשר ללכוד בעדשה את הרטיבות, ואחר כך את החום הנורא של הקיץ. תנאי המגורים במקום קשים וכוללים אוהלים ומבנים ארעיים או כיפות גאודזיות, אשר נבנו בסיוע תורמים ופעילים חברתיים שמעורבים בחיי הגן.

בערבי החורף כשהייתי חוזר מהגן, לעיתים רטוב ותמיד עם רגליים קפואות, הייתי נכנס למקלחת החמה ולא מצליח להפסיק לחשוב על כל האנשים שהכרתי שנשארו שם מאחור, מתחת ליריעה ולטיפות הגשם. במיטה נזכרתי בסיפורים של אירנה ושלומי, איך הם מבעירים אש לחמם מים כדי למלא בקבוקים שאיתם הם עולים על המזרן ומתכרבלים בכל שמיכה אפשרית, כדי להעביר את הלילה על דרך נמיר.

אנשי נמיר. כך קראתי להם. לרובם עיניים עצובות, איש איש וסיפור חייו המורכב. לזה הייתה תאונה, לשנייה חוב שתפח, פה גירושים, שם טראומת ילדות, ניצול מצד מעביד, התמכרות… תמצאו שם הכל. קריסה כלכלית זוחלת, שממנה היציאה מהמטריקס אל הבדידות וחיי הרחוב מהירה וחדה. יום אחד אתה פה ויום למחרת אתה שם. מה שברור הוא שהמדרון החלקלק הזה קרוב לרגלי רבים מאיתנו הרבה יותר משאנו מדמיינים.

בצל המחסור, הקור, החום, הרטיבות, הניתוק מחשמל – מצאתי שם בני אדם. גברים ונשים, מכניסי אורחים, מנומסים, מרגשים, אוהבים ויצירתיים. ישבנו על ספה מהוהה שננטשה או כסא שבור למחצה. באביב העשב הירוק צמח, והעניק לפינות שבין האוהלים והצמחייה אווירה פסטורלית נעימה. תה וקפה מפינג'אן מפוחם נמזגו תוך שיחה, ולרגעים נדמה היה שזה המקום הכי שווה בעולם.

> קריאה לחולדאי: מנע פינוי מאהל ארלוזורוב וגירוש חסרי הדיור

החיים באוהל (דן חיימוביץ')

החיים באוהל (דן חיימוביץ')

בניית כיפה גאודזית (דן חיימוביץ')

בניית כיפה גאודזית (דן חיימוביץ')

מאהל ארלוזורוב, נמיר (דן חיימוביץ')

מאהל ארלוזורוב, נמיר (דן חיימוביץ')

קירות מאהל (דן חיימוביץ')

קירות מאהל (דן חיימוביץ')

לילה במאהל, ומסכת אנונימוס (דן חיימוביץ')

לילה במאהל, ומסכת אנונימוס (דן חיימוביץ')

אנדרטה לזכר הלוחמים היהודים במלחמת העולם השנייה  (דן חיימוביץ')

אנדרטה לזכר הלוחמים היהודים במלחמת העולם השנייה (דן חיימוביץ')

פנים, אוהל, מאהל (דן חיימוביץ')

פנים, אוהל, מאהל (דן חיימוביץ')

מתחממים, מאהל ארלוזורוב-נמיר (דן חיימוביץ')

מתחממים, מאהל ארלוזורוב-נמיר (דן חיימוביץ')

שעת לילה במאהל (דן חיימוביץ')

שעת לילה במאהל (דן חיימוביץ')

מזה שנה אני מתעד את המקום וחלק מהאנשים שבו. פגשתי את רוב יושבי הגן ועם חלקם פיתחתי מערכת יחסים אישית קרובה.

הקפדתי לצלם רק את מי שנתן את הסכמתו, כיבדתי את פרטיותם. לאחר מספר חודשים של תיעוד הפעילות והחיים החלטתי לצלם דיוקנאות של דיירים שהביעו הסכמה. לאחר כמה ניסיונות החלטתי לצלם אותם באופן שינתק אותם ויזואלית מהסביבה בה הם חיים ואליה הם משויכים ומשתייכים. זאת מתוך רצון להעניק להם הזדמנות לחשיפה צילומית תוך התמקדות במבט ובאישיות עצמה, ללא פרטי נוף, חפצים, או פרט מזהה אחר המשויך להיותם חסרי דיור.

עכשיו המאהל נמצא בסכנה. העירייה הורתה לאנשים להתכנס לפינה מצומצמת של הגן בטענה שהשטח נחוץ לעבודות החפירה של הרכבת הקלה. בעוד כמה ימים, ב-19.10, תכנס לתוקף ההוראה. איש לא יודע מה יקרה אז והמתח במקום רב. השטח שהוגדר קטן מלהכיל את כולם ורובו כבר אוכלס. בסיוע מתנדבים והאגודה לזכויות האזרח מנסים לפעול לדחיית ההוראה, ובינתיים הקהילה הקטנה והשברירית מתפוררת. אולי זו הייתה הכוונה.

> איפה יהיו יושבי מאהל ארלוזורוב עוד 25 שנים?

(צילום: דן חיימוביץ')

שולה. גרה במאהל כשנה (צילום: דן חיימוביץ')

(צילום: דן חיימוביץ')

משה, התגורר במאהל שנה (צילום: דן חיימוביץ')

(צילום: דן חיימוביץ')

אירנה. מהנדסת בניין. עבדה בעבר בעיריית תל אביב. מתגוררת במאהל מזה שנה וחצי. (צילום: דן חיימוביץ')

(צילום: דן חיימוביץ')

אנדריי קומזנקו. מתכנת. גר במקום כחצי שנה מבחירה. (צילום: דן חיימוביץ')

(צילום: דן חיימוביץ')

ג'יהן וחוסיין אסעד ושישה מתוך שבעת ילדיהם. פליטים מעיראק השוהים בארץ כ-7 שנים, רובן בחוסר דיור, מתוכן כשנתיים במאהל (צילום: דן חיימוביץ')

דן חיימוביץ הוא צלם עצמאי, שעסק במשך מספר שנים בצילום עיתונאי ומגזיני בארץ ובחול. כיום הוא מתמקד בצילום דוקומנטרי של סדרות בנושאים חברתיים. הציג בתערוכות קבוצתיות ואישיות. בין היתר השתתף בעדות מקומית 2013 – פרס ראשון בקטגורית דיוקנאות על הסדרה "שקופים".

 

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
שוטרים עוצרים פעיל בח'אן אל אחמר, 5.7.18. המחאות ימשיכו בסוף השבוע (צילום: אורן זיו/אקטיבסטילס)

להתארגן ולפעול מבלי להקריב את עצמנו, או אחד את השנייה. שוטרים עוצרים פעיל בח'אן אל אחמר, 5.7.18. המחאות ימשיכו בסוף השבוע (צילום: אורן זיו/אקטיבסטילס)

השמאל והאתוס ההרסני של ההקרבה העצמית

רק אחרי שנשחקתי עד דק בפעילות פוליטית הבנתי שתנועות שמוכנות להיאבק לא חייבות לקדש אתוס של הקרבה. במקומו הן צריכות ליצור סביבה שדואגת לכל מי שרוצה לקחת חלק במאבק, מוקירה את אלו שמסכנים את עצמם ודואגת להם לאחר מכן

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf