"איבדתי את אשתי ואת אדמתי": עונת מסיק קטלנית בגדה המערבית
הגבלות והתקפות של הצבא הישראלי, לצד אלימות מתנחלים משתוללת, מנעו מפלסטינים רבים למסוק את הזיתים שלהם השנה. "אנשים מבוהלים. הם לא רוצים לסכן את חייהם בשביל זיתים, אפילו כשזאת הפרנסה שלהם"
בגלל האלימות, לא נמסקו 96 אלף דונם של מטעי זיתים בגדה המערבית בשנה שעברה. פלסטינים ופעילים מוסקים זיתים בדומא, בצפון הגדה המערבית, ב-10 באוקטובר 2024 (צילום: אבישי מוהר / אקטיבסטילס)
הכפר הפלסטיני פַקּוּעַה, שנמצא בקצה הצפוני של הגדה המערבית, מוקף בחומת ההפרדה בשלושה צדדים. בשל כך, בשני העשורים שחלפו מאז שנבנתה החומה, תושבי הכפר נאלצים להשיג אישורים מהצבא כדי להגיע לאדמתם החקלאית, המשתרעת על פני יותר מ-4,000 דונם.
חוסאם אבו סאלמה מחזיק ב-7 דונמים של מטעי זיתים באזור הזה. בכל שנה, כשמגיעה עונת המסיק, הוא ממתין שהצבא ייתן לו אישור להגיע לאדמתו. השנה, מועצת הכפר קיבלה אור ירוק להתחיל במסיק ב-16 באוקטובר. "הלוואי שלא היינו מקבלים את האישור הזה", אמר אבו סאלמה למגזין 972+.
בבוקר שלמחרת, הוא יצא עם אשתו חנאן ובנו כדי למסוק את הזיתים באדמתו. "היינו מרוחקים כ-100 מטר מהחומה כשהגיע רכב צבאי", הוא משחזר. "אחד החיילים ירה שתי יריות באוויר. נכנסנו בחזרה למכונית שלנו והתרחקנו משם".
חנאן אבו סאלמה (צילום: באדיבות המשפחה)
המשפחה התמקמה כ-250 מטר מהחומה, במחשבה שזה רחוק מספיק בשביל הצבא. אך בסביבות השעה 10:00, בעודם מוסקים את הזיתים, הגיעה מכונית סיור לבנה ועצרה בסמוך להם. "הסתכלתי על החיילים; לא עלה בדעתי מה שהם עשו בהמשך", אמר אבו סאלמה. "אנחנו לא סיכנו אותם בשום צורה".
פתאום, החיילים פתחו באש ישירות לכיוון המשפחה. "היו כדורים בכל מקום", אמר אבו סאלמה. כמה דקות לאחר מכן, חנאן צרחה: "חוסאם, חוסאם, נפגעתי!"
כשחנאן מדממת בצד ימין של גופה, אבו סאלמה ובנו מיהרו לסחוב אותה בחזרה למכונית. בנו נהג, ואבו סאלמה התקשר להזמין אמבולנס. "התחיל לצאת לחנאן דם מהפה", הוא משחזר. "הבנתי שאני הולך לאבד אותה".
הם נסעו ארבעה קילומטרים עד שהגיעו לאמבולנס. "צפיתי בזמן שהפרמדיקים ניסו להחיות אותה", אמר אבו סאלמה. "ראינו את חנאן חומקת מאיתנו".
בסופו של דבר הם הגיעו לבית החולים אבן סינא בג'נין, אבל 10 דקות לאחר מכן הרופאים הודיעו לאבו סאלמה שחנאן מתה. "הייתי בהלם", הוא אמר. "איבדתי את אשתי ואת אדמתי".
הפסדים שמוערכים ב-10 מיליון דולר
בכל שנה, סביב חודש אוקטובר, משפחות פלסטינית מתכנסות ליד עצי הזית שלהן כדי למסוק את יבול השנה. אבל עבור מגדלי זיתים רבים בגדה המערבית זו היתה עוד שנה קשה במיוחד, לנוכח התגברות אלימות המתנחלים והצבא, שדוחקת אותם מאדמתם.
בצל המתקפה הישראלית בעזה, שם כמעט לא ניתן למסוק זיתים כיום, המתנחלים שורפים ופוגעים במטעי הזיתים, ותוקפים את מי שמנסה למסוק את הפרי. "אנשים מבוהלים", אמר רפעת אבו שייח'ה, ראש המועצה המקומית בח'ירבת כרמה, כפר ליד חברון, למגזין 972+. "הם לא רוצים לסכן את חייהם בשביל זיתים, אפילו כשזאת הפרנסה שלהם".
בשנה שעברה, "יש דין" תיעדו 113 מקרים של אלימות נגד פלסטינים בעונת המסיק – בהם 61 התקפות מתנחלים ללא חיילים, 32 אירועים שבהם נכחו חיילים ישראלים בזמן התקפת מתנחלים, ו-20 מתקפות של חיילים. לפי משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים (OCHA), בגלל האלימות לא נמסקו 96 אלף דונם של מטעי זיתים בגדה המערבית בשנה שעברה, מה שגרם לחקלאים פלסטינים להפסדים שמוערכים בכ-10 מיליון דולר.
בכפר סוסיא בדרום הר חברון, עונת המסיק התחילה כמו בשנה שעברה, עם התקפות חוזרות ונשנות מצד תושבי ההתנחלות הישראלית הסמוכה, שנושאת את אותו שם. אך למרות מאמציהם של המתנחלים, החקלאים הפלסטינים הצליחו לעמוד על זכותם להישאר על אדמתם.
חאדר נוואג'עה, חקלאי מסוסיא, מתאר את עונת המסיק כ"חג" (עיד). השנה הוא התחיל למסוק את ששת הדונמים שלו בכפר, כרגיל, ביחד עם בני משפחה וכמה פעילים ישראלים שמציעים "נוכחות מגינה". המצב השתנה בבוקר של 18 באוקטובר, כששלושה חיילים הגיעו בריצה מאחת הגבעות הסמוכות.
לדברי נוואג'עה, החיילים התחילו בשאלות הרגילות שלהם: "מה אתם עושים כאן?" הוא השיב: "אנחנו קוטפים זיתים, וזו האדמה שלי". "תפסיקו לעבוד עד שהאתר ייבדק", הורה אחד החיילים. כמה דקות לאחר מכן, אחד הפעילים הישראלים שהתלוו לנוואג'עה צעק: "יש מתנחלים!" פתאום הופיעו שלושה אנשים, אחד מהם בפנים מכוסות, מאחורי העצים כשהם נושאים אלות מעץ.
"מתנחל רעול פנים היכה אותי בצד שמאל עם מקל שמזכיר אלת בייסבול", אמרה זוהרה חדד, פעילה בת 62 שנכחה במקום באותו יום, למגזין 972+. "נפלתי על הקרקע. חשבתי שאמות מהכאב. מעולם לא הרגשתי כזה כאב".
היום בסוסיא: מתנחל רעול פנים תקף במקל מוסקי זיתים ופצע אישה בצלעות. חיילים שעמדו לצידו של המתנחל במהלך התקיפה והיו עדים לה, לא עצרו את התוקף אלא איפשרו לו לעזוב את המקום ולהימלט לאחד המאחזים של ההתנחלות סוסיה. הפצועה פונתה למרפאה ביטא.
קרדיט צילום: מחוץ לעדר.
Today in Susiya,… pic.twitter.com/rBIqsLWybA— B'Tselem בצלם بتسيلم (@btselem) October 18, 2024
במקום להגן על חדד, החיילים הגיעו להגן על התוקף שלה, כמקובל במצבים האלה. בהמשך הם הרחיקו בעדינות אותו ואת המתנחלים האחרים מהמקום.
נוואג'עה קרא למשטרה כדי לדווח על האירוע, אבל הם בזבזו זמן בשאלות חסרות רלוונטיות במקום לשלוח שוטרים למקום במהירות. לדברי נוואג'עה, זו טקטיקה שכיחה, שנועדה לתת למתנחלים מספיק זמן כדי לעזוב את המקום לפני שהשוטרים מגיעים. אחרי זמן מה, הגיע אמבולנס פלסטיני למטע, וחדד הועברה לבית החולים הממשלתי אבו חסן אל קסאם ביטא, העיר הקרובה ביותר, שם רופאים איבחנו שהיא סדקה צלע.
אחרי שסרטון של ההתקפה הופץ ברשתות החברתיות, המשטרה יצרה קשר עם חדד כדי לקבל פרטים על האירוע. בהתחלה היא היססה בנוגע לשיתוף פעולה, אבל תושבי הכפר שכנעו אותה ללכת לתחנת המשטרה בהתנחלות הסמוכה קרית ארבע ולהגיש תלונה נגד המתנחלים. בעת כתיבת שורות אלה, היא טרם קיבלה עדכון מהמשטרה בנושא.
"אין חוק שמחייב אותם לתת דין וחשבון"
הכפר הפלסטיני ח'ירבת כרמה שוכן דרומית לחברון, בין ההתנחלות עתניאל מדרום ומאחז חדש שמתנחלים הקימו בסוף השנה שעברה מצפון לכפר. ג'יברין אל-עואודה, חקלאי בן 60 מהכפר, סיפר למגזין 972+ שמאז תחילת המלחמה לא הצליח להגיע לאדמתו, בגלל התגברות האלימות וההטרדות מצד המתנחלים. "אין חוק שמחייב אותם לתת דין וחשבון", הוא מקונן.
בגלל הקרבה להתנחלות, הצבא דורש מאל-עואודה להשיג אישור מראש כדי להגיע לאדמתו. ב-5 בדצמבר הוא הצליח סוף סוף לעשות את זה. בשעה 9:00, אל-עואודה ובנו אכרם יצאו לחלקה שלהם, שנמצאת מזרחית לכפר, כדי להתחיל במסיק.
אל-עואודה התחיל בבדיקת 100 שתילי הזית ששתל שנה וחצי קודם לכן, כדי לראות כיצד גדלו בהיעדרו. לאחר מכן, הוא הצטרף לאכרם במסיק זיתים. "לא יכולנו לשים מחצלות מתחת לעצים (כדי לתפוס את הזיתים הנופלים), מכיוון שהקוצים גדלו מאוד", הוא הסביר. "מה שראיתי ציער אותי".
פחות משעה לאחר מכן, האב ובנו, שהיו לבדם בעמק, ראו סיור צבאי נע לכיוונם מההתנחלות הסמוכה. שלושה חיילים התחילו לצעוק עליהם: "עצרו! אל תזוזו!"
"ברגע שהגיעו החיילים, אחד מהם הכניס לי אגרוף בפנים, ואחר תקף את בני והפיל אותו על הקוצים", אמר אל-עואודה. "ניסיתי להגיע לאכרם, אבל חייל נתן לי מכה בגב עם קת הרובה שלו".
בשלב הזה, אל-עואודה מספר שאחד החיילים צעק עליהם: "תמותו! תלכו מכאן!" הוא ואכרם קמו וברחו, כשהם משאירים מאחור את הזיתים שקטפו. "רצנו דרך הקוצים הגדולים", הוא משחזר. "כמעט נפלנו לבור".
החיילים רצו אחריהם ותפסו אותם. הם הורו לאל-עואודה ובנו לשבת על הקרקע. אחד מהם החרים את הטלפון של אכרם ואת תעודות הזהות שלהם. אל-עואודה ניסה להסביר שהוא תיאם את הביקור באדמתו עם הצבא, אבל החייל קטע את דבריו וצעק: "תשתוק, כולם הולכים למות היום". לדברי אל-עואודה, הכריחו אותם לשבת שם יותר מ-20 דקות לפני ששחררו אותם בתנאי שיעזבו את האזור. מאז ועד היום לא נתנו להם לחזור לאדמה.
"תושבי הכפר לעולם לא יתאוששו מהזעזוע"
באמצעות הגבלת הגישה של פלסטינים לאדמות שלהם, הצבא מאפשר למתנחלים לנצל את ההזדמנות. מוחמד סויטי, מגדל זיתים מהכפר ח'לת טהא, דרומית מערבית לחברון, קיבל בסופו של דבר אישור מהצבא להגיע למטעי הזיתים שלו, שמשתרעים על שישה דונמים, ליד ההתנחלות נגוהות, ב-21 באוקטובר – רק כדי לגלות שמתנחלים כבר גנבו את כל הפירות.
כדי להוסיף חטא על פשע, חיילים ישראלים עצרו את סויטי ומשפחתו באותו יום, בזמן שתיעדו את הנזק שגרמו המתנחלים לעצים. החיילים החרימו את הטלפונים שלהם, מחקו את כל תמונות העצים שצילמו, והכריחו אותם לעזוב את המקום, בטענה של היעדר "תיאום מראש".
פחות משבוע לאחר מכן, מהצד השני של נגוהות, דאוד אחריבאת, חקלאי מהכפר סיקה, ראה מתנחל מתקין שער ברזל כדי לחסום מפלסטינים את הגישה לאדמתם. לדבריו, חיילים ישראלים נכחו במקום, והגנו על המתנחל בזמן שהתקין את השער.
צפונה משם, במחוז שכם, בכפר קַרְיוּת עדים להתגברות אלימות המתנחלים. ע'סאן אל-סאהר, חבר מועצת הכפר, אמר למגזין 972+ שהחקלאים המתינו שבועות עד שקיבלו את אישור הצבא להגיע לאדמותיהם בחלק המערבי של הכפר, שבו צמרות עצי הזית העתיקים כמעט מסתירות את הקרקע. הם קיבלו לבסוף את האישור ב-5 בנובמבר – אבל כשהגיעו לאדמה, אמר אל-סאהר, מצאו שם "טבח".
הצבא מאפשר למתנחלים לנצל את ההזדמנות. עצי זית כרותים בכפר הפלסטיני קַרְיוּת, בצפון הגדה המערבית (צילום: ע'סאן אל-מוסא)
"כ-1,340 עצי זית נחתכו, רבים מהם נשרפו", הוא אמר. "זה מה שהצלחנו לספור עד כה. תושבי הכפר לעולם לא יתאוששו מהזעזוע".
בצד המזרחי של הכפר, החקלאי סאהר אל-מוסא, בן 74, ומשפחתו, המתינו בהתרגשות לאישור הצבא למסוק את עצי הזית העתיקים שגדלים כבר דורות בחלקה בת חמשת הדונמים שלו. הוא ציפה למסיק טוב השנה. אידיאלית, העצים שלו אמורים להפיק 150 ק"ג של שמן זית, שמוערך בשווי של כ-2,000 דולר.
אחרי שקיבלו את האישור, אל-מוסא ובניו, ע'סאן וג'מאל, יצאו ב-1 בנובמבר למסוק את העצים. בשעה 9 בבוקר, אחרי שהיו במטע בערך 30 דקות, הם ראו רכב שטח יורד מההתנחלות שילה, שנמצאת בצד השני של הגבעה. שלושה חיילים ירדו מהרכב ופנו לכיוון אל-מוסא ובניו. "הם צעקו והתקדמו לכיווננו בנשקים שלופים", הוא משחזר.
"אחד מהם תקף אותי, דחף אותי לקרקע בידיו, והשניים האחרים תקפו את הבנים שלי", הוא ממשיך. "חייל אחד הפיל את ע'סאן על גבו והצמיד רובה לחזה שלו. חשבתי שהוא הולך להרוג אותו. מי היה עוצר בעדו?"
לדברי אל-מוסא, ע'סאן צעק לחיילים: "מה אתם רוצים? זו האדמה שלנו!" החייל, שדיבר בערבית רצוצה והמשיך לכוון את הנשק אליהם, צעק בחזרה: "תשתוק, הזיתים האלה שלנו. תעזבו ואל תחזרו לכאן יותר, או שאעצור אתכם". אל-מוסא חשש שיאבד את בנו, והחליט לא להתווכח איתם. הם קמו ועזבו.
מגזין 972+ פנה לדובר צה"ל בבקשת תגובה לגבי הריגתה של חנאן אבו סאלמה. מדובר צה"ל נמסר כי "המשטרה הצבאית פתחה בחקירת האירוע, בהתאם להוראות משרד התביעה הצבאית. מובן מאליו שלא ניתן לספק פרטים על החקירה המתמשכת. כשתושלם החקירה, המסקנות יוגשו לעיון התביעה. המפקדים שנכחו בשטח בזמן האירוע הושעו מתפקידם עד סיום החקירה".
עימאד אבו הוואש הוא פעיל וחוקר מא-טבקה שליד דורא, דרומית-מערבית לחברון. הכתבה התפרסמה במקור במגזין 972+. מאנגלית: יונית מוזס
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, "שיחה מקומית" גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית, שגובה את חייהם של עשרות אלפים בעזה ומפקירה למותם את החטופים הישראלים.
התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות "שיחה מקומית", על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
