מיליציות של חיילים ומתנחלים מגבירות את התקיפות על סוסיא

הטרדות ואיומים מצד מתנחלים, שלעתים קרובות מלווים על ידי הצבא, אינם תופעה חדשה עבור התושבים הפלסטינים של סוסיא, כפר קטן במסאפר יטא שבדרום הר חברון. אך מתחילת המלחמה ב-7 באוקטובר, האלימות באזור מסלימה – וקשה יותר ויותר להבחין בין מתנחלים לחיילים.

בשלושת השבועות האחרונים, מיליציות של חיילים ומתנחלים פושטות על קהילות כפריות ברחבי הגדה המערבית, תוקפות תושבים פלסטינים, ומאיימות עליהם בהגברת האלימות אם לא יעזבו את בתיהם. בזמן שעיני העולם נשואות למתקפה הישראלית בעזה, מתנחלים מנצלים את המצב כדי להגביר את התקיפות, בניסיון לעקור מאות, אולי אף אלפי, פלסטינים מביתם בכוח ובצורה שיטתית.

ב-16 באוקטובר, מתנחלים ישראלים מלווים בחיילים חסמו בסלעים גדולים את כל הכניסות לסוסיא, וגם את הדרכים שמובילות לעיר הסמוכה יטא, שם קונים אנשי הכפר מזון ואספקה. כמה ימים לאחר מכן, אנשי המינהל האזרחי הגיעו כדי לפתוח את הכביש, אבל המתנחלים מנעו מהם לעשות זאת, וגירשו אותם. מתנחלים התחילו ללבוש מדי צבא, ותוקפים את תושבי סוסיא יותר מאי פעם.

אחמד ג'אבר נוואג'ה גר בסוסיא עם אשתו ושתי בנותיהם, בנות 7 ו-8. ב-8 בערב ב-28 באוקטובר, שני מתנחלים רעולי פנים במדי צבא פרצו לביתם, והתחילו לשבור ולנתץ את רכושם ולצלם את הכל. כשהמשפחה ניסתה למחות, התוקפים השתיקו אותם בצעקות ובאיומים; המתקפה נמשכה 30 דקות.

ב-11 בלילה, מכונית אזרחית עם לוחית רישוי ישראלית עצרה ליד הכניסה לבית וחמישה גברים במדים – שניים מהם רעולי פנים – יצאו ממנה. הם התחילו לבצע חיפוש מחוץ לבית, ובסופו של דבר פרצו שוב לבית. המשפחה התעוררה כשהפולשים התחילו לזרוק דברים ולצלם. בנותיו של נוואג'ה התחילו לבכות ולצרוח. אחת מהן התחילה להקיא מרוב בהלה ואפּה של השנייה התחיל לדמם.

בסופו של דבר, המתנחלים סיימו לצלם, תפסו את נוואג'ה ואת אחיו מוחמד, הכריחו אותם לצאת מהבית והורו להם לשבת על הקרקע במרחק של כ-40 מטר מהבית. נוואג'ה, שאינו מבין עברית, ישב על סלע ולא על הקרקע, ואחד המתנחלים התחיל להכות אותו, תפס אותו בעורף ודחף את פניו על הקרקע. כשמוחמד מחה, המתנחלים התחילו לבעוט בו ולהכות אותו בכל חלקי גופו.

אחד המתנחלים אמר לשני האחים שיש להם 24 שעות לעזוב, ואם לא יעשו זאת הם יחזרו, יירו בהם ויהרסו את ביתם.

בשלב הזה הגיעו כלי רכב של הצבא הישראלי לזירה, וחיילים דרשו מנוואג'ה להציג תעודת זהות. הוא הלך לבית כדי להביא אותה, בזמן שמוחמד סיפר לחיילים שמתנחלים היכו אותם ואיימו להרוג אותם. החיילים אמרו למוחמד לשתוק וללכת הביתה. כשנוואג'ה ומוחמד עשו זאת, המתנחלים חזרו על האיום, בנוכחות החיילים.

באותו לילה, מיליציית המתנחלים פשטה על בתים נוספים בכפר ואיימה על משפחות נוספות. המתנחלים עדיין לא חזרו, אבל התושבים חוששים שהם עלולים לפשוט שוב על הכפר בכל רגע.

מאז שמתנחלים חסמו את הגישה לסוסיא, אנשי הכפר לא יכולים להגיע ליטא כדי לקנות אוכל, מזון לעדרים או תרופות לקשישים. אנשים מבוגרים שסובלים מבעיות בריאותיות כמו סוכרת לא יכולים להגיע לבית החולים. התושבים חיים בפחד ממה שיקרה אם מישהו יזדקק לטיפול חירום.

מכיוון שרעיית צאן היא מקור הפרנסה העיקרי של התושבים, אי היכולת לקנות מזון לעדרים היא איום קיומי. בנוסף, כל זה מתרחש אחרי שיא עונת הרעייה, שבה המתנחלים והחיילים פעלו ביחד במשך חודשים כדי לחסום בפני הפלסטינים את הגישה לרוב אדמות המרעה הסמוכות לכפר. כל רגע שבו הדרכים נשארות חסומות מגדיל את ההפסד הכלכלי, ואת הסיכוי שהפלסטינים ייאלצו לזנוח את דרך החיים המסורתית שלהם.

"כלכלת הכפר תלויה בכבשים", אומר יוסוף נוואג'ה, רועה צאן מהכפר. "כשאנחנו לא יכולים להגיע ליטא כדי לקנות מזון, אנחנו מאבדים את פרנסתנו וחייבים למכור את העדרים. המשמעות של אובדן הכבשים היא שלא תהיה לי עבודה. למשפחה שלי לא יהיה מה לאכול".

ואם לא די בכך, המתנחלים והצבא גם הרסו בשיטתיות את בארות המים באזור, שמספקים כ-60% מתצרוכת המים של הכפר, במאמץ מכוון לדחוק את האנשים מאדמתם. זה, לצד העובדה שהתושבים לא יכולים להביא מים לכפר מכיוון שהדרכים חסומות, גורם למצוקת מים חמורה ומגדיל את הסיכון להתפשטות מחלות, בעיקר בקרב ילדים.

דברים דומים קורים ברבים מהכפרים במסאפר יטא מאז תחילת המלחמה. לפחות 13 קהילות פלסטיניות גורשו מביתן מאז 7 באוקטובר. אתמול בלילה (שני), מתנחלים הציתו כמה בתים בכפר ספאי.

חמדאן מוחמד אל-הורייני הוא פעיל זכויות אדם מסוסיא, וחבר בפרויקט Humans of Masafer Yatta. הוא גם מתנדב כתחקירן ב"בצלם" ובארגוני זכויות אדם אחרים. הכתבה התפרסמה במקור במגזין 972+. מאנגלית: יונית מוזס