newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

אדם בא לתבוע את חירותו בבית המשפט, ומדבר אל הקיר

מזה כשנה וחצי מונעת ישראל מפעיל זכויות האדם ליית' אבו זיאד לצאת מהגדה. הסיבות למניעה מסווגות והוא אינו יכול להגן על עצמו, נתין פלסטיני החשוף לעינוי מתמשך. עד מתי? עד שהשב"כ יקבע, הפרקליטה תטען, והשופט יאשר

מאת:

אדם מקבל אישור כניסה מסוהריו כדי להיכנס אל העיר שמעבר לחומה, בה רגליו לא דרכו כבר כמעט שנתיים. אישור לשם מה? על מנת להופיע בבית משפטם, בדיון על המשך צמצום חייו אל בית הכלא הפתוח שהוכתב לו על ידי הסוהרים: הגדה המערבית הכבושה, לא כולל חלקיה שמעבר למחסומים המובילים לישראל.

לא-דיון התקיים בנוכחותו של לא-אדם. ליית' אבו זיאד על רקע החומה באל-עזריה (צילום: אמנסטי אינטרנשיונל)

עד שהשב"כ יקבע. ליית' אבו זיאד על רקע החומה באל-עזריה (צילום: אמנסטי אינטרנשיונל)

אדם בא בשערי בית המשפט. עורך דינו מציג את עניינו, מעלה טיעונים משפטיים, מציג את הפגיעה בזכויותיו. אדם נוכח בדיון בעניינו, בית המשפט הנכבד מתיר לו לומר כמה מילים. אדם עומד על רגליו ועל כבודו, מנסה לעמוד על חירותו. אינני אִיּוּם, הוא אומר. הזכויות של כל בני האדם חשובות לי, הוא אומר. השיבו לי את חירותי, הוא אומר. בית המשפט שותק.

אדם יוצא מאולם בית המשפט. הדיון לא הסתיים. למעשה, רק עכשיו הוא מתחיל: כל שהתרחש עד כה, בנוכחותו, היה לא יותר מהצגה חלולה. משנה רק מה שמתרחש כעת, בהיעדרו, בהיעדר עורך דינו וללא עיתונאים או קהל. כעת נציג השב"כ והפרקליטה מטעם המדינה מדברים לבד עם השופט, מכריעים את גורלו.

אדם ממתין שייחרץ דינו מאחורי הדלתיים הסגורות. הדקות מתארכות וללב מתגנבת תקוות שווא, אולי מסמנות הדקות הארוכות ערעור אמיתי של בית המשפט הנכבד על ההאשמות שהוא כלל אינו יודע מהן. אולי מאתגר השופט את המידע הסודי שנציג השב"כ והפרקליטה מראים לו. אולי שם, מאחורי הדלתיים הסגורות, נבקע איזה חרך בחומה.

אדם שב אל אולם בית המשפט. השופט מקריא לפרוטוקול את "הפרפרזה המעודכנת", כלומר את המילים שהשב"כ התיר לשופט לומר. אדם מקשיב בשתיקה. הדקות התארכו, כך מסתבר, לא כי מישהו ערער על משהו, אלא כי מאחורי הדלתיים הסגורות התקיים דיון ארוך על הפרפרזה.

אדם מפנים עם כל מילה נוספת בפרפרזה המעודכנת כי כליאתו בעינה עומדת. כי תקופת הכליאה תימשך – עוד חודשים? שנים? את זאת השב"כ יקבע, הפרקליטה תטען והשופט יאשר. אדם מפנים כי השמועות, או השקרים, או השד יודע מה, ייוותרו חסויים והוא לא יוכל אפילו לנסות להזים אותם, כי איך אפשר להתמודד עם רִיק.

אדם מביט בשעונו ועושה את דרכו בחזרה אל כלאו. בית המשפט בירושלים היה לו למספר שעות לחצר טיולים. תם הטקס.

***

ליית' אבו זיאד, קמפיינר אמנסטי אינטרנשיונל ברמאללה, מנוע יציאה מהגדה המערבית "מסיבות ביטחוניות" מסווגות מאז ספטמבר 2019. עתירה ראשונה שהוגשה בנושא (הדיון בה התקיים בהיעדרו של אבו זיאד, במאי 2020) נדחתה. לפני כשבועיים התקיים בבית המשפט המחוזי בירושלים הדיון בעתירה חדשה בעניינו, שהוגשה על ידי אמנסטי ועל ידו.

ליית' אבו זיאד הוא אדם. עבור המערכת הישראלית הגורסת את חייו, כולאת אותו בתוך הגדה, מונעת ממנו להתחיל בעבודתו החדשה בלונדון, לוקחת ממנו חופש, התפתחות אישית, חיים – הוא רק נתין פלסטיני. נתין שמותר לנו לעשות בו כרצוננו, בלי לאפשר לו אפילו להגן על עצמו, כשהוא חשוף לעינוי המתמשך של אי הידיעה וחוסר האונים: אי הידיעה מה היה חטאו ומתי כל זה ייגמר. זה לא כוחות, זה אכזרי ומרסק. זו השגרה. ליית' אבו זיאד הוא נתין פלסטיני שעמד על רגליו בבית המשפט המחוזי בירושלים וביקש על חירותו, אבל דיבר אל הקיר.

חגי אלעד הוא מנכ"ל ארגון בצלם

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf