newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

ישראל מתקשה להפנים, אבל גם לפלסטינים יש אימהות

בדלתיים סגורות, בלי שנכח אפילו בדיון, אושרה השבוע בקשת השב"כ להטיל איסור יציאה מהגדה המערבית על ליית' אבו זיאד, קמפיינר של אמנסטי. בגלל האיסור הזה, אבו זיאד לא היה יכול להיפרד מאמו שנפטרה מסרטן בירושלים. ככה זה כשיש אנשים ששווים יותר וכאלה שפחות

מאת:
השאירו תגובה
א א א

ביום ראשון התקיים בבית המשפט המחוזי בירושלים עוד לא-אירוע. לא-אדם לא הגיע ללא-דיון, שבו הוצגו לא-ראיות.

תוצאת הלא-אירוע היתה שגרתית לחלוטין: בסגנון המזכיר את ימיה המפוארים של הרפובליקה "הדמוקרטית" (כמובן) של גרמניה המזרחית, החליטה חותמת הגומי התורנית (סגן נשיא בית המשפט המחוזי, הלא-שופט סובל) להשתכנע מהלא-ראיות שהציג לו השב"כ בדלתיים סגורות ולאשרר את הגבלות התנועה הדרקוניות המוטלות מזה חודשים על אותו לא-אדם, נתין פלסטיני בשם ליית' אבו-זיאד, קמפיינר של ארגון אמנסטי ומי שמידת מסוכנותו "לביטחון האזור" היא כזו שמסתבר, כך ממש, שאין דרך להתמודד אתה אלא באמצעות המשך האיסור המוחלט על יציאתו מהגדה המערבית, לא לירדן ולא לישראל.

לא-דיון התקיים בנוכחותו של לא-אדם. ליית' אבו זיאד על רקע החומה באל-עזריה (צילום: אמנסטי אינטרנשיונל)

לא-דיון התקיים בנוכחותו של לא-אדם. ליית' אבו זיאד על רקע החומה באל-עזריה (צילום: אמנסטי אינטרנשיונל)

בכל התפאורה המזויפת הזו של "מערכת המשפט הישראלית" היו רק שלושה יסודות אמיתיים: השב"כ, מקור הסמכות האמיתי היחיד, על פיו יישק גורל הנתין הפלסטיני; הדלתיים הסגורות; והעובדה שאבו-זיאד כלל לא היה שם, כי ישראל לא העניקה לו אישור כניסה למזרח ירושלים. נתין שאין שום משמעות אפילו לשאלת נוכחותו או היעדרו, כי מה זה כבר משנה מי הוא או מה יש לו להגיד ואיך בדיוק הוא יושפל הפעם. מי סופר אותך בכלל, ליית' אבו-זיאד, נתין פלסטיני מאל-עזרייה.

אל-עזרייה, מי סופר אותך בכלל. העיירה שהיתה פעם פרבר שוקק של ירושלים, עד שהחלטנו לפני למעלה מעשור לבנות חומה על דרך יריחו הישנה, שהיתה הכביש המרכזי המקשר את מזרח ירושלים עם שאר הגדה.

הפרבר השוקק הפך לעיירה התקועה בסופה של דרך מפותלת, שרק אחרי סיבוב של קילומטרים אפשר להגיע ממנה לעיר. להגיע – רק אם הוענק לך היתר מהסוהר הגדול המכונה מדינת ישראל, כמובן. החומה האדיבה בוודאי סייעה לתושבי אל-עזרייה להבין את מקומם כחלק מ"האזור", אותו לא-מקום שנתינים שקופים מנהלים בו את לא-חייהם.

או את מותם. כשאמא של אבו-זיאד גססה מסרטן בדצמבר, הסוהר הגדול אסר עליו להגיע לבית החולים במזרח ירושלים שבו שכבה. היא נפטרה בבית החולים. הוא לא היה לידה. את הצלקת הזו כבר אי אפשר לתקן. פצע מעשה ידי אדם, שאי אפשר אפילו לדמיין כיצד יוכל להגליד.

כמה אטימות לב, שחצנות, אכזריות, נדרשים כדי לקיים ולקדם מערכת שליטה כזו, מערכת שהדלק האידיאולוגי שלה הוא התודעה המעוותת, המרושעת, כאילו יש בני אדם ששווים יותר, שמגיע להם יותר, אותה עליונות מתנשאת על בני אדם אחרים ודה-הומניזציה שלהם. מערכת שיודעת לא לגמגם, לא להסס, לא לחוש בושה אף פעם, אפילו לא כשהיא מפרידה בין בן לאמו ברגעיה האחרונים.

אלא שאין כוח בעולם שיצליח להתגבר על אהבת בן לאמו, על אהבת אם לילדיה. אני לא יודע באיזה שלב של תיעוד הריגתו של ג'ורג' פלויד השחור בידי שוטר לבן במיניאפוליס לא הצלחתם לעצור את הדמעות. עבורי זה היה בנקודה שבה הדיווחים החדשותיים הזכירו כי פלויד זעק לאימו בעודו מתחנן, לשווא, על חייו.

ואני לא יודע באיזה שלב של תיאור הריגתו של איאד אל-חלאק הפלסטיני בידי שוטר מג"ב ישראלי בירושלים לא הצלחתם יותר לעצור את הדמעות. עבורי זה היה בראיון עם אמו המבכה את בנה, למה, למה, לקחו אותו ממנה.

מבעד לדמעות, הנה מה שהיה צריך להיות מובן מאליו: לבני אדם יש אמהות. לאמהות יש ילדים. אי אפשר לאיין את האנושיות הזו, אף פעם, מאף אחד.

מי שרומסים זאת ביריות בראש חוצות – או מאחורי דלתיים סגורות – אינם גורעים כהוא זה מאנושיותם, כבודם או אהבתם של מי שהם הורגים או מדכאים. והדרך לזכור, לכבד ולהנציח אנושיות זו עוברת דרך הדמעות, הזעם והמאבק עד שכל מערכת של דיכוי והשפלה, הרג וטיוח, עליונות וניצול תובס בידי בני אדם. כאלה שלא שוכחים את אמא.

חגי אלעד הוא מנכ"ל ארגון בצלם

א א א
ועוד הערה לסיום:

הפוסט שקראת עכשיו לא במקרה נמצא פה, בשיחה מקומית. צוות האתר משקיע יום-יום המון מחשבה ועבודה קשה כדי להביא לקוראים שלנו מידע שלא נמצא במקומות אחרים, לפרסם תחקירים ייחודיים, להגיב מהר לאירועים חדשותיים מתגלגלים, ולתת במה לקולות מושתקים בחברה ולפועלות ולפעילים למען שלום, שוויון וצדק חברתי.

כבמה שעושה עיתונות עצמאית אנחנו לא נמצאים בכיס של אף בעל הון, ולא של השלטון. הרבה מהכתיבה באתר נעשה בהתנדבות מלאה. ועדיין, העבודה שלנו עולה כסף. זה זמן עריכה, וזה צילום, תרגום, שירותי מחשוב, ייעוץ משפטי ועוד.

אם כל אחת ואחד ממאות אלפי הקוראים שמגיעים לשיחה מקומית כל שנה יתרום ולו תרומה קטנה – נוכל לעמוד על הרגליים באופן עצמאי לגמרי. אם כל אחד יתמוך בנו בתרומה חודשית צנועה – נוכל לצמוח ולהרחיב את הפעילות שלנו פי כמה.

הצטרפו להצלחה שלנו בשיחה מקומית
תרמו לחיזוק העיתונות העצמאית של שיחה מקומית

לחצו כאן
אין עיסה שהוא לא בוחש בה. מוחמד בן זאיד עם נשיא ארה"ב, דולנד טראמפ (דוברות הבית הלבן)

אין עיסה שהוא לא בוחש בה. מוחמד בן זאיד עם נשיא ארה"ב, דולנד טראמפ (דוברות הבית הלבן)

כדאי לשליט האמירויות ללמוד מהעבר: רומן עם ישראל נידון לכישלון

מוחמד בן זאיד הוא מנהיג עם שאיפות מרחיקות לכת. כעת הוא מנסה לבסס את מעמדו באמצעות קשריו עם ישראל, אלא שההיסטוריה מראה שהתקרבות לישראל היא מתכון לכישלון עבור כל מדינה ערבית, ורעל לאזור כולו  

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf