newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

המבצע הצליח: אבו מאזן בקרשים, חמאס מתחזק

הציבור הפלסטיני מסתכל על אבו מאזן ורואה אדם שמתעקש על הרגעה, דיאלוג וגינוי אלימות, בעוד שישראל צוחקת לו בפנים, מחרימה אותו ומפרה את הבטחותיה. הסיבוב הבא הוא עניין של זמן

מאת:

כותב אורח: תומר פרסיקו

הקבינט הסכים הבוקר למתווה הפסקת האש על פי ההצעה המצרית. טוב שכך: למבצע הזה לא היה טעם מלכתחילה, לא היתה לו מטרה מוגדרת, הוא זרע הרס מיותר בעזה ובישראל, ולכן עדיף כמובן לעצור אותו כמה שיותר מהר. כפי שכתבתי לפני כמה ימים, גם ליברמן ובנט, לו היו בעמדת קבלת ההחלטות (במקום עמדת הצעקות מהיציע), היו נוהגים באופן דומה. ובכל זאת צריך לברך את נתניהו שהוא נהג ונוהג באחריות ומתינות לאורך כל הדרך. אפשר רק לקוות שהפסקת האש תתממש בפועל.

בשבועים האחרונים נפגשתי עם שני פלסטינים, האחד ממזרח ירושלים והשני מבית לחם. שניהם פועלים כבר שנים למען דו-קיום ושלום. על פי דבריהם לאורך כל סבב האלימות האחרון הרשות הפלסטינית (בשונה מתחילת ימי האינתיפאדה השנייה) ניסתה להרגיע את השטח ולמנוע מהאלימות לגלוש לאינתיפאדה שלישית. מכיוון שבציבור הפלסטיני הצטבר זעם עצום כלפי ישראל (לא רק באופן כללי בגלל התמשכות הכיבוש, אלא גם בגלל הפסקת המשא ומתן וסירובה של ישראל לשחרר את שארית האסירים שהתחייבה לה), ניסיונות ההרגעה של הרשות עוררו כעס כלפיה, וזאת בנוסף ויחס השלילי שהיא זוכה לו כרגיל בשל שחיתותה.

> נתניהו: אין מצב שיהיו פה שתי מדינות

מחמוד עבאס (פליקר, Cabinet Office CC)

מחמוד עבאס (פליקר, Cabinet Office CC)

באופן ממוקד, אבו מאזן הוא כיום אחד האנשים שמעוררים הכי הרבה אנטגוניזם ברחוב הפלסטיני. הגינויים המפורשים שלו לחטיפת אייל יפרח, גיל-עד שער ונפתלי פרנקל ז"ל וקריאותיו להפסקת ירי הרקטות מעזה עוררו כלפיו מרירות אפילו בקרב הנהגת הפתח, שאף מעוניינת להפילו. הוא נתפס כמי שלא הצליח להביא את הסחורה במשא ומתן, כמי שישראל הסרבנית עשתה עליו סיבוב והשפילה אותו, וכעת הוא לכאורה אפילו מחבל בתגובה היחידה שנשארה, כלומר אלימות כלפי ישראל. על פי המקורות שמניתי לעיל הייאוש ברחוב הפלסטיני מדרך המשא ומתן הגיע לשיא לאחר שישראל לא היתה מסוגלת, לשיטתם, לעמוד מאחורי הסכמתה המפורשת לחלוקת הארץ לשתי מדינות.

וזה מביא אותנו לחמאס. כמובן, החמאס שותף מלא לכסילות העיוורת שהולידה את המבצע הזה. למעשה, הוא בהחלט ביקש את סבב האלימות הזה ורצה בו. מעמדו לפניו היה בכי רע, וכעת מעמדו נוסק בחברה הפלסטינית ובעולם הערבי בכלל. הוא לכאורה "פגע בתל אביב" ו"הגיע לחיפה", ולכן זכה להישג לחימתי משמעותי. כשהתעקשתי שהירי שלו יורט רובו ככולו וגם מה שלא יורט לא הביא לנזק משמעותי אמר לי בן שיחי שכל זה לא משנה, שכן העיקר הוא שהחמאס "עושה משהו" ומצליח, לכאורה, להפחיד את הישראלים. באווירה של יאוש עמוק שהרחוב הפלסטיני נמצא בה, זה נחשב הישג.

"השורה התחתונה היא שבסוף לחמאס אין את ההישגים שרצה להשיג", אמר "פקיד ישראלי בכיר" הבוקר לברק רביד מ"הארץ". יתכן מאוד שאותו פקיד בכיר טועה. חמאס נתפס כגיבור שעמד מול מתקפה של אחד הצבאות החזקים בעולם ואף החזיר אש. מול האימפוטנציה של הרשות הפלסטינית זה מספיק כדי להעלות את קרנו בקרב הפלסטינים.

על פי הלך הרוח ששיקפו לי בני שיחי הזעם כלפי ישראל מחד והרשות הפלסטינית מאידך הוא אדיר. אם לא יתרחש שינוי לטובה בכיוון הכללי שבין שני העמים סיבוב נוסף של אלימות, ואף מקיף וחריף יותר, הוא רק עניין של זמן.

* ד"ר תומר פרסיקו מלמד בתוכנית לדתות זמננו באוניברסיטת תל אביב ובחוג לחינוך יהודי ורוחני במכון שכטר בירושלים

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן

דחיקתו לשוליים של המאבק הפלסטיני הלא אלים התרחשה עוד לפני אוקטובר האחרון. הבערת צמיגים בשוק של שכם במהלך האינתיפאדה הראשונה (צילום: לע"מ)

מדוע נכשל המאבק הפלסטיני הלא אלים, ומי מכשיל אותו?

לאחר מתקפת 7 באוקטובר ובתום שנה למלחמה העקובה מדם בעזה, רעיון המאבק הפלסטיני הלא אלים נדחק מהתודעה הציבורית. העיתונאי חיאן ג'אבר מנתח את הסיבות לדעיכתו ומסביר מה צריך לקרות כדי שהוא יוכל לחזור להיות רלוונטי

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf