המבצע הצליח: אבו מאזן בקרשים, חמאס מתחזק
הציבור הפלסטיני מסתכל על אבו מאזן ורואה אדם שמתעקש על הרגעה, דיאלוג וגינוי אלימות, בעוד שישראל צוחקת לו בפנים, מחרימה אותו ומפרה את הבטחותיה. הסיבוב הבא הוא עניין של זמן
כותב אורח: תומר פרסיקו
הקבינט הסכים הבוקר למתווה הפסקת האש על פי ההצעה המצרית. טוב שכך: למבצע הזה לא היה טעם מלכתחילה, לא היתה לו מטרה מוגדרת, הוא זרע הרס מיותר בעזה ובישראל, ולכן עדיף כמובן לעצור אותו כמה שיותר מהר. כפי שכתבתי לפני כמה ימים, גם ליברמן ובנט, לו היו בעמדת קבלת ההחלטות (במקום עמדת הצעקות מהיציע), היו נוהגים באופן דומה. ובכל זאת צריך לברך את נתניהו שהוא נהג ונוהג באחריות ומתינות לאורך כל הדרך. אפשר רק לקוות שהפסקת האש תתממש בפועל.
בשבועים האחרונים נפגשתי עם שני פלסטינים, האחד ממזרח ירושלים והשני מבית לחם. שניהם פועלים כבר שנים למען דו-קיום ושלום. על פי דבריהם לאורך כל סבב האלימות האחרון הרשות הפלסטינית (בשונה מתחילת ימי האינתיפאדה השנייה) ניסתה להרגיע את השטח ולמנוע מהאלימות לגלוש לאינתיפאדה שלישית. מכיוון שבציבור הפלסטיני הצטבר זעם עצום כלפי ישראל (לא רק באופן כללי בגלל התמשכות הכיבוש, אלא גם בגלל הפסקת המשא ומתן וסירובה של ישראל לשחרר את שארית האסירים שהתחייבה לה), ניסיונות ההרגעה של הרשות עוררו כעס כלפיה, וזאת בנוסף ויחס השלילי שהיא זוכה לו כרגיל בשל שחיתותה.
> נתניהו: אין מצב שיהיו פה שתי מדינות
מחמוד עבאס (פליקר, Cabinet Office CC)
באופן ממוקד, אבו מאזן הוא כיום אחד האנשים שמעוררים הכי הרבה אנטגוניזם ברחוב הפלסטיני. הגינויים המפורשים שלו לחטיפת אייל יפרח, גיל-עד שער ונפתלי פרנקל ז"ל וקריאותיו להפסקת ירי הרקטות מעזה עוררו כלפיו מרירות אפילו בקרב הנהגת הפתח, שאף מעוניינת להפילו. הוא נתפס כמי שלא הצליח להביא את הסחורה במשא ומתן, כמי שישראל הסרבנית עשתה עליו סיבוב והשפילה אותו, וכעת הוא לכאורה אפילו מחבל בתגובה היחידה שנשארה, כלומר אלימות כלפי ישראל. על פי המקורות שמניתי לעיל הייאוש ברחוב הפלסטיני מדרך המשא ומתן הגיע לשיא לאחר שישראל לא היתה מסוגלת, לשיטתם, לעמוד מאחורי הסכמתה המפורשת לחלוקת הארץ לשתי מדינות.
וזה מביא אותנו לחמאס. כמובן, החמאס שותף מלא לכסילות העיוורת שהולידה את המבצע הזה. למעשה, הוא בהחלט ביקש את סבב האלימות הזה ורצה בו. מעמדו לפניו היה בכי רע, וכעת מעמדו נוסק בחברה הפלסטינית ובעולם הערבי בכלל. הוא לכאורה "פגע בתל אביב" ו"הגיע לחיפה", ולכן זכה להישג לחימתי משמעותי. כשהתעקשתי שהירי שלו יורט רובו ככולו וגם מה שלא יורט לא הביא לנזק משמעותי אמר לי בן שיחי שכל זה לא משנה, שכן העיקר הוא שהחמאס "עושה משהו" ומצליח, לכאורה, להפחיד את הישראלים. באווירה של יאוש עמוק שהרחוב הפלסטיני נמצא בה, זה נחשב הישג.
"השורה התחתונה היא שבסוף לחמאס אין את ההישגים שרצה להשיג", אמר "פקיד ישראלי בכיר" הבוקר לברק רביד מ"הארץ". יתכן מאוד שאותו פקיד בכיר טועה. חמאס נתפס כגיבור שעמד מול מתקפה של אחד הצבאות החזקים בעולם ואף החזיר אש. מול האימפוטנציה של הרשות הפלסטינית זה מספיק כדי להעלות את קרנו בקרב הפלסטינים.
על פי הלך הרוח ששיקפו לי בני שיחי הזעם כלפי ישראל מחד והרשות הפלסטינית מאידך הוא אדיר. אם לא יתרחש שינוי לטובה בכיוון הכללי שבין שני העמים סיבוב נוסף של אלימות, ואף מקיף וחריף יותר, הוא רק עניין של זמן.
* ד"ר תומר פרסיקו מלמד בתוכנית לדתות זמננו באוניברסיטת תל אביב ובחוג לחינוך יהודי ורוחני במכון שכטר בירושלים
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית, שגובה את חייהם של עשרות אלפים בעזה ומפקירה למותם את החטופים הישראלים. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
