newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

"אבא דקר את אמא, ואמא בכתה ונפלה"

רסמיה ברבור, סוהילה ג'רושי, רשא סיתאווי - תוך חודשיים, נרצחו שלוש נשים ערביות מול הילדים שלהן. כשמספר הנרצחים בחברה הערבית מטפס לשיא, התחושה היא של אבדן שליטה. "זה כמו כדור שלג"

מאת:
בנה בן השלוש של רסמיה חיבק אותה וניסה להעיר אותה. מימין לשמאל: רשא סיתאווי, רסמיה ברבור וסוהילה ג'רושי

בנה בן השלוש של רסמיה חיבק אותה וניסה להעיר אותה. מימין לשמאל: רשא סיתאווי, רסמיה ברבור וסוהילה ג'רושי

רשא סיתאווי סייעה לבתה בשיעורי בית כאשר גבר חמוש נכנסה לביתה במע'אר וירה בה למוות. רסמיה ברבור נדקרה למוות בביתה בנוף הגליל כאשר בנה בן השלוש לידה. סוהילה ג'רושי נורתה למוות במכוניתה ברמלה כאשר ילדיה אתה ברכב.

אין קשר ישיר בין שלושת המקרים האלה, אבל העובדה שהם אירעו תוך תקופה של חודשיים בלבד זיעזעה רבים בחברה הערבית. התחושה היא שכל הגבולות נחצו.

מספר הנרצחים בחברה הערבית ממשיך לטפס לשיאים חדשים ומבהילים, וההרגשה היא של אובדן שליטה, שעכשיו כל דבר אפשרי – אפילו רצח נשים מול ילדיהן. "מה שקורה בחברה שלנו היום הוא אכזרי יותר מכל מה שהכרנו ושמענו עליו אי פעם", כתבו מגיבים בפייסבוק.

"יש פה שני גורמים", אומרת נור בשיר מוהנא, פסיכולוגית קלינית, מומחית במרכז מענה בבית החולים בנצרת ובעלת קליניקה פרטית. "הראשון הוא תדירות מקרי האלימות והרצח, שעלתה, והשני הוא חומרת המעשים. היו דברים כאלה, אבל אפשר לומר שככל שהלחצים גדלים יותר, האלימות הופכת לאלימה וקשה יותר. זה כמו כדור שלג שממשיך לגדול".

"התקשרו אליי מהמשטרה מוקדם בבוקר ואמרו שהיה מקרה קשה עם אחותי ואני צריך להגיע לתחנת המשטרה בנוף הגליל", סיפר דיאב ברבור, אחיה של רסמיה ברבור, שנדקרה למוות בלילה שבין שישי לשבת שעבר, ה-21 בינואר, על ידי בעלה מוחמד ארסלן מול בנם בן השלוש, בעודה בחודש החמישי להריונה. "התפלאתי שהם קוראים לי לתחנת המשטרה ולא לביתה, אבל הלכתי לשם מיד".

בתחנה הוא מצא את בנה של אחותו. "האחיין שלי בן השלוש היה מכוסה בדם, והוא גם הרטיב את עצמו, לא הוציא הגה", שחזר ברבור. "הבנתי שהוא חיבק את אמא שלו אחרי שהיא נדקרה וניסה להעיר אותה".

"האחיין שלי בן השלוש היה מכוסה בדם, והוא גם הרטיב את עצמו, לא הוציא הגה. הבנתי שהוא חיבק את אמא שלו אחרי שהיא נדקרה וניסה להעיר אותה"

עברו כמה ימים עד שהילד התחיל לדבר. "אנחנו מוצאים אותו מדבר לעצמו, אומר 'אבא דקר את אמא עם סכין ואמא שלי בכתה ונפלה'", סיפר ברבור. "אנחנו מנסים להחזיר אותו למסלול חיים נורמלי, ושלחתי אותו שוב לגן, אבל אנחנו מודעים לנזק שנגרם לו ולטיפול האינטנסיבי שהוא צריך מבחינה פסיכולוגית. גם אנחנו צריכים טיפול.

"יש לי ילד בן שש. הסברתי לו מה קרה והכנסתי אותו לתמונה, ואני יודע שזה ישפיע גם על הילדים שלנו, על כל החיים שלנו. אני אגדל את הילד בתור בן שלי, אפילו שאני אתחיל איתו ממינוס. אני אעשה הכל כדי לעזור לו לנהל חיים נורמליים ומכובדים".

לגבי הרוצח, ברבור אומר שהוא מעולם לא ציפה שגיסו יגיע למצב כזה, "אם אגיד לך שלא היו להם בעיות, אני אשקר לך", הוא אומר, "אבל הם עבדו כרגיל, יצאו לחופשות וילדו את הילד היפה הזה. היא היתה בהריון ומחכה לפעוטה. הם היו מבקרים אותנו כל יום ואוכלים אצל אמא שלי והכל נראה נורמלי ובסדר.

"אני יודע שהוא היה אדם אובססיבי וחלש לפעמים. תמיד עזרתי לו ונתתי להם עצות, אבל לעשות משהו כזה? לרצוח את אשתו מול בנו בקור רוח? אפילו בבית המשפט נראה שהוא לא התחרט. הוא היה מאוד טבעי, קר ורגוע.

"מחמוד לא רק הרג את אחותי רסמיה, הוא הרג אותה ואת העובר שלה, והרס את החיים של בנם, את חייו ואת החיים שלנו. אני לא יודע לאיזה מצב אדם מגיע כדי שיבצע פשע כזה. שמענו על פשעים האלה בחדשות או ראינו אותם בסרטים וחשבנו שהם לא יקרו, או לא יקרו לידנו, ופתאום זה קורה בבית שלנו".

"גם אם מדובר בתינוק, פשע כזה יגרום לו לפוסט טראומה"

24 שעות אחרי הרצח של רסמיה ברבור, במוצאי שבת, נורתה סוהילה ג'רושי למוות במכוניתה ברמלה, כשילדיה איתה ברכב. המשטרה עדיין חוקרת את המקרה. במשפחת ג'רושי וברמלה נרצחו כמה נשים בשנים האחרונות.

כחודשיים קודם לרצח של ברבור וג'רושי, בנובמבר 2021, נכנס גבר חמוש לביתה של רשא סיתאווי במע'אר. הוא כיוון מולה נשק, סיתאווי והתחננה על חייה, ובתה בת ה-10 שעמדה לידה ניסתה להגן עליה. אבל הרוצח ירה בראשה של סיתאווי, ולאחר מכן ירה בו עוד שני כדורים לאחר שנפלה לעיני בתה, ונמלט. לסיתאווי יש עוד שני ילדים קטנים יותר, בן ובת.

מיד אחרי הרצח, עצרה המשטרה את הגרוש של סיתאווי, אך שיחררה אותו משום שלא מצאה ראיות הקושרות אותו לרצח. מאוחר יותר תפסה אדם בשם נידאל דאגר מכפר ראמה והגישה נגדו כתב אישום באשמת רצח. במשטרה מאמינים שדאגר פעל כשכיר חרב, אך הוא מכחיש זאת.

"הילדה מפחדת כשהיא שומעת דפיקה בדלת", אומר שייח' תאופיק סיתאווי, קרוב משפחתה של רשא. "היא היתה עם אמה בבית כשהרוצח דפק בדלת ונכנס. למרות שהילדה ניסתה לעמוד מול אמה כדי למנוע ממנו לרצוח אותה, העבריין לא היסס וירה בקור רוח בראשה של האם, והיא נפלה לעיני בתה. הוא המשיך לירות בה כדי לוודא הריגה והותיר אותה לדמם ואת בתה בוכה וצורחת מעל גופתה, בסצנה שאי אפשר לדמיין אפילו בסרטים".

הילדה שהיתה עדה לרצח, ואחיה, מתגוררים היום עם אביהם, שכאמור נעצר תחילה בחשד שהיה אחראי לרצח גרושתו ושוחרר, אחרי שלא נמצא קשר בינו לרצח. לגבי האדם המואשם ברצח, תאופיק סיתאווי אומר כי "איננו יודעים את הפרטים ואיננו יודעים מה היו מניעיו לרצח, אך אנו יודעים שרשא נרצחה בדם קר לעיני בתה, ושהיא היתה מנסה לגדל את ילדיה בתנאים הטובים ביותר".

בסך הכל נרצחו 15 נשים ערביות ב-2021, ומתחילת 2022 נרצחו כבר שתי נשים. "רצח נשים, ורצח בכלל, הוא תופעה שאיננו יכולים להמשיך לחיות איתה", אומר שייח' סיתאווי. "כיום אנו סובלים מאובדן הזכות הבסיסית  – להרגיש ביטחון בבית. רשא נהרגה בביתה, במרחב שצריך להיות המקום הכי הבטוח".

"רצח הוא מקרה מאוד קיצוני של אלימות", אומרת בשיר מוהנא, "אבל כשילד עד לרצח של האנשים הקרובים אליו ביותר, זה אירוע מזעזע, שלא ניתן לצפות את מידת ההשפעה שלו. פשע כזה הוא מעבר ליכולת ההבנה של הילד. הילד רואה במשפחתו מודל לחיקוי, אז דמיינו את הבלבול כאשר פשע כזה מתרחש מולו.

"הילד לא בהכרח חייב להיות מודע למתרחש. גם אם הוא תינוק, פשע כזה עלול להשפיע עליו בכל התחומים: על התפתחותו הקוגניטיבית, הפיסית והנפשית. בוודאי כאשר מדובר בילד בגיל שזוכר אירועים ומודע לסביבה".

בשיר מוהנא אומרת שבמקרים רבים, הילד מנסה להסביר את סיבת הרצח ואולי אפילו לחפש הסבר שיצדיק את המעשה. המצוקה הנפשית שלו עלולה להתבטא באלימות, נסיגה חברתית, רגרסיה התפתחותית כמו הרטבת לילה, וכמובן ירידה ביכולת הריכוז ובהישגים הלימודיים. הוא צפוי גם לתופעות של פוסט טראומה שילוו אותו עד לגיל מאוחר.

"צלילים, ריחות, מקומות יכולים להזכיר את האירוע", אומרת בשיר מוהנא, "יציאה לרחוב או דפיקה בדלת עלולים להפחיד". העצה שלה ברורה: אסור לחשוב שהילד קטן ולכן הוא ישכח, והמאורע יכול להשפיע גם על בני משפחה אחרים ועל ילדים אחרים בבית הספר. "התערבות מקצועית חשובה מאוד במקרה כזה", היא מזהירה.

ועוד משהו קטן...

אנחנו ממש שמחים שקראת את הפוסט הזה, ומקווים שמצאת בו עניין. הצוות של שיחה מקומית משקיע מאמצים משמעותיים כדי להביא לקוראות ולקוראים שלנו חדשות, תחקירים, פרשנויות וטורי דעה מגוונים, והכל מתוך מחויבות להתנגדות לכיבוש ולקידום שלום, שוויון וצדק חברתי.

קשה למצוא דברים כמו הפוסט הזה בכלי תקשורת אחרים בארץ, והסיבה שהוא נמצא פה היא שהעיתונות שלנו בשיחה מקומית היא עצמאית וחופשית. אנחנו לא תלויים באף בעל הון, לא במפרסמים ולא בחומות תשלום.

ועדיין, העבודה הרבה שמושקעת בכל פוסט כזה – מתשלום לכותבים, דרך עבודת העורכות והצלמים ועד התשלום לייעוץ משפטי או לשרתים שעליהם יושב האתר – עולה כסף. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית. ובזה יש לך מקום חשוב.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"הבנתי שאם אחשוב על החיים בחוץ, אני אהרס". אמל נחלה אחרי שחרורו (צילום: יובל אברהם)

"הבנתי שאם אחשוב על החיים בחוץ, אני אהרס". אמל נחלה אחרי שחרורו (צילום: יובל אברהם)

"אין שמש בכלא". אמל נחלה, נער, על 16 חודשים במעצר מנהלי

אחרי שבימ"ש צבאי החליט לשחררו, הצבא עצר במעצר מנהלי את אמל נחלה, אז ילד בן 16, והחזיק אותו בכלא שנה וחצי למרות שהוא חולה במחלה נדירה. "בשב"כ אמרו לי, שתף פעולה ותשחרר", הוא מספר בראיון ראשון אחרי שחרורו

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
donate
silencej89sjf