newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הסכמי הנורמליזציה עם מדינות ערב יגבירו את הרס הסביבה

ההסכמים שנחתמו כוללים שיתופי פעולה בתחום האנרגיה, שעשויים לסייע לערב הסעודית ומדינות המפרץ הפרסי להוריד את מחיר הנפט. במקום שיקדמו רצון לשלום, צדק והגנה על הסביבה, ההסכמים הופכים את ישראל לשחקנית מפתח בקידום השימוש בדלקים מאובנים

מאת:

שנת 1973 נקשרה בתודעה הישראלית לטראומה של מלחמת יום הכיפורים. גם בהיסטוריה של התעשייה הצבאית הישראלית זו היתה שנת מפתח. אחד מלקחי המלחמה מבחינת מערכת הביטחון היה הצורך להתבסס יותר על ייצור עצמי של נשק.

ההשקעה הלאומית בתעשיית הנשק הישראלית בשנות ה-70 היא מה שאיפשר לתעשייה הצבאית המודרנית להתפתח, ולהפוך לאחד מענפי היצוא הגדולים ביותר של ישראל כיום.

בראייה גיאו-פוליטית, יש להתעכב על עוד משבר שהתרחש באותה שנה. לקראת סוף המלחמה, קרטל יצואניות הנפט אופ"ק הכריז על חרם נגד מדינות שתמכו בישראל.

משבר האנרגיה, שפרץ עוד לפני המלחמה אך החמיר מאוד בעקבות צמצום האספקה לעולם המערבי מצד מדינות אופ"ק, הוביל לזינוק במחיר הנפט – וגם להגדלת ערכו של היצוא ממדינות הקרטל.

דליפת נפט באזור הערבה, בדצמבר 2014 (צילום: רשות הטבע והגנים)

דליפת נפט באזור הערבה, בדצמבר 2014 (צילום: רשות הטבע והגנים)

בין 1973 ל-1974 קפץ יצוא הנפט מערב הסעודית, שהיה בעלייה עוד קודם, מ-4.9 מיליארד דולר בשנה ל-19.4 מיליארד דולר בשנה (במונחים דולריים של אותה שנה), לפי דו"ח של מכון שטוקהולם הבינלאומי לחקר השלום. גם באבו דאבי, איראן ועיראק נרשמו קפיצות בהיקף דומה.

מכון שטוקהולם העריך בדו"ח כי "ההעברה המצופה של סכומי עתק תמורת הנפט צפויה לאפשר למדינות מסוימות, בעיקר אלה בחצי האי ערב/המפרץ הפרסי, את האמצעים לא רק לפתח את הכלכלות שלהן, אלא גם לקנות כמויות גדולות של נשק. בניית פוטנציאל צבאי במדינות אלה עלולה לגרום לחוסר יציבות באזור, ובאופן ישיר ועקיף תשפיע על מאזני הכוחות בעולם".

ואכן, כך היה.

מעבר לזינוק בפליטות גזי החממה בערב הסעודית בתקופה האמורה, אכן היה גם זינוק משמעותי במיליטריזציה של האזור. אם לפני עליית מחירי הנפט, ההוצאות הצבאיות של סעודיה היו כ-3 מיליארד דולר בשנה (ב-1970), עד 1980 הן הגיעו ל-31 מיליארד דולר.

הגידול הזה לא שיקף בהכרח שינוי משמעותי בסדרי העדיפויות של המדינה, ושיעור ההוצאה הצבאית מהתמ"ג הסעודי עלה מ-9.4% ל-12.6% באותן שנים. הגידול בהתחמשות היה פועל יוצא של דבר אחד בלבד – רווחי הנפט.

מתגוננים מהפסקת השימוש בדלקים מאובנים

עם החתימה על הסכמי הנורמליזציה בין ישראל לאיחוד האמירויות הערביות ובחריין, 47 שנה מאוחר יותר, שאריות החרם הערבי ההוא נעלמות כליל. לעומת זאת, נראה כי הקשר ההדוק בין האינטרסים של תעשיית הדלקים המאובנים לתעשיות הנשק באזור רק התפתח בחמשת העשורים שחלפו.

נציגי משרד הביטחון ישבו בשולחן המשא ומתן לצד נציגי קצא"א (קו צינור אירופה אסיה). בין השאר, דווח בעיתונות הכלכלית כי קצא"א חתמה שם על מזכר הבנות לשינוע נפט מאזור המפרץ הפרסי לישראל. בהסכם עם איחוד האמירויות דובר בין השאר על שיתופי פעולה בפרויקטים בתחום האנרגיה והביטחון האנרגטי.

בספטמבר השנה פורסמה תוכנית לבניית צינור נפט יבשתי מערב הסעודית לישראל, במטרה לייצא נפט לאירופה דרך ישראל תוך שימוש בתשתיות ההולכה של קצא"א. באוקטובר, כאמור, חתמה קצא"א על מזכר הבנות גם עם איחוד האמירויות לשינוע נפט בקו ימי לאירופה.

המעבר דרך ישראל יאפשר הורדה משמעותית של מחירי השינוע של נפט מערב הסעודית לאירופה, מכיוון שייחסכו העלויות הגבוהות של המעבר בתעלת סואץ. אבל מה הדחיפות להוריד את מחירי הנפט דווקא היום, כשהם כבר נמוכים יחסית?

כיום, לעומת 1973, יש תחרות בשוק הנפט בעולם. פרט לכך, משבר האקלים מוביל דרישה גוברת למעבר לאנרגיות מתחדשות, וקמפיינים למשיכת השקעות בדלקים מאובנים מורידים עוד יותר את הכדאיות הכלכלית של התעשייה.

אם לפני 50 שנה מעצמות הנפט יכלו להרוויח מהעלאת מחירים באמצעות הגבלת הביקוש על ידי התנגדות לשיתוף פעולה עם ישראל, כיום, כך נראה, הן צריכות לשתף פעולה עם ישראל כדי להוריד את מחירי הנפט ולהמשיך את מכירתו כדי להתגונן בפני איום אחר – הפסקת השימוש בדלקים מאובנים.

עד לא מזמן, ישראל שיחקה תפקיד משני בכלכלת הדלקים המאובנים. אבל מאז גילוי מאגרי הגז בים התיכון, ישראל מוצאת את עצמה לראשונה במעמד של יצואנית דלקים. עם בעלות ברית חדשות מדרום-מזרח, היצוא כבר לא חייב להתרכז רק מערבה – שם ישראל מקדמת את צינור האיסטמד יחד עם יוון וקפריסין ובתמיכת ארה"ב, אלא גם אל עבר מדינות ערב.

כך מקודמת תוכנית לחיבור אילת לתשתית הגז הטבעי, שתאפשר הזרמת כמות גז המשתווה ל-85% מכל הגז שמדינת ישראל צרכה ב-2019. אילת לא רק שלא צריכה כמויות כאלה של גז, אלא גם עוברת לאנרגיה מתחדשת ומספקת יותר ויותר מצורכי האנרגיה שלה מאנרגיה סולארית.

אז למה להעביר צינור גז שיכול לספק כמעט את כל צורכי המדינה לעיר שלא זקוקה לעוד אנרגיה, בוודאי שלא לאנרגיה מזהמת? אין אלא להעריך שיש כוונה להשתמש בעתיד בצינור ליצוא גז מהים התיכון דרך ישראל דרומה – לחצי האי ערב ו/או מדינות אפריקה.

כדי לאפשר את היצוא הזה, יהיה צורך בהנזלת הגז כך שניתן יהיה להעבירו בספינות – מה שיסכן עוד יותר את שונית האלמוגים באילת.

רק לפני כשנה הושגה פשרה שלפיה קצא"א תשלם 100 מיליון שקל על זיהום שמורת הטבע עברונה בסוף 2014, וכבר מקודמות תוכניות להגדיל את כמות הדלקים והאמצעים שיעמדו לרשותה להגדיל את שינוע הנפט והגז. דווקא באילת – אחד האזורים הכי רגישים בארץ מבחינה אקולוגית, עם חשיבות קריטית לשוניות אלמוגים בעולם כולו, ועם הסיכון הגבוה ביותר לפרנסה של תושבי העיר עם פגיעה בטבע המקומי.

יש לנו בחירה

כך, מסתמן שישראל ממלאת תפקיד מפתח בקידום ובהוזלת השימוש בדלק מאובן, בזמן שיכלה לעמוד בחוד החנית של המעבר לאנרגיות מתחדשות, כמו גם תפקיד מפתח בקידום של עסקות נשק.

חיזוק הקשרים בין ישראל למדינות אחרות באזור היה יכול להתפתח על רקע מגעים לשלום וקידום צדק. במקום זה, הוא נשען על חיזוק קשרי התעשיות הביטחוניות ותעשיות הדלקים של הצדדים – שבהגדרתן זורעות הרס בעולם כולו, וספציפית במזרח התיכון, כבר עשרות שנים.

טקס החתימה על הסכמי אברהם בבית הלבן, ב-15 בספטמבר 2020 (צילום: אבי אוחיון, לע"מ)

טקס החתימה על הסכמי אברהם בבית הלבן, ב-15 בספטמבר 2020 (צילום: אבי אוחיון, לע"מ)

כשעתיד האנושות נמצא על הפרק, סדרי העדיפויות של הממשלות שלנו, שמקדמות אינטרסים כלכליים על פני האינטרסים שחיים (ומתים) כאן, הם פוגעניים אף יותר.

אבל התהליכים הגיאו-פוליטיים האלה גם מאפשרים לנו, לאנשים החיים כאן, להסתכל על הדברים אחרת. אנחנו יכולים לראות את הנזק שדליפות הנפט עשו וימשיכו לעשות לים האדום לא כבעיה ישראלית או סעודית, אלא כבעיה של כולנו. אנחנו יכולים לראות בפליטות גזי החממה, שגורמות לקיצים החמים ביותר שידענו אי פעם – מאבו דאבי ועד הערבה – לא בעיה לאומית, אלא בעיה מרחבית עם פתרון מרחבי.

ואנחנו יכולים לראות שלבחירות שלנו – למה שאנחנו כאזרחים של מדינה קטנה במקום מפתח במזה"ת נאפשר או לא נאפשר – יש השפעה על האזור כולו.

יש לנו בחירה. אנחנו יכולים לקום ולהתנגד לבניית צינור הגז החדש. אנחנו יכולים להתנגד להעברת עוד נפט דרך אילת. אנחנו יכולים לדרוש לשים אותנו, התושבים של האזור כולו, בראש סדר העדיפויות – מעל הרובים, הנפט והגז.

סהר ורדי היא פעילה בפרוייקט "חמושים", החושף את המחיר הכלכלי, חברתי ואנושי של התעשיות הצבאיות

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf