שלום עם ישראל? בסוריה שורר בעיקר כאוס

המיעוטים משלמים מחיר. נשיא סוריה, אחמד א-שרע, ונשיא ארה"ב, דונלד טראמפ, בסעודיה, ב-14 במאי 2025 (צילום: בנדר אלג'אלוד/הארמון המלכותי הסעודי, דרך AP)

מה באמת קורה בסוריה? האירועים במדינה הזו תמיד היו אפופים בערפל – אפילו תחת שלטונו של אסד. אבל מה שקורה במדינה בחודשים האחרונים שובר שיאים חדשים של בלבול וחוסר ודאות.

אחת השאלות הקשות ביותר לפענוח כרגע היא מה תפקידה של ישראל בתוך כל זה. האם סוריה באמת מתקרבת להצטרפות להסכמי אברהם? האם השיחות האחרונות בין המשטר הסורי לישראל הן רציניות או רק תמרון טקטי? ואם הן רציניות, איך ייתכן שישראל תוקפת בימים האחרונים עמדות וציוד של המשטר הסורי באזור א-סוידאא, בטענה להגנה על הדרוזים, בזמן שכוחות המשטר ממשיכים להתקדם לעבר העיירה הזו?

לפני זמן לא רב, ישראל איימה על השלטון בסוריה לא להתקרב לדרוזים. בינתיים האיומים לא עצרו את ההתקדמות, ובמקביל מדברים בסוריה בגלוי על יחסים עם ישראל.

לצד שביעות רצון מנפילת משטר אסד, נראה גם שהאופוריה ששררה אחרי שאסד ברח לרוסיה מתפוגגת. המצב הכלכלי לא משתפר, והמיעוטים – עלווים, נוצרים ודרוזים – משלמים מחיר על עליית המשטר החדש. רבים תוהים אם סוריה בדרך לפירוק.

 <<טבח העלווים בסוריה: "כפרים שלמים נכחדו, יש האפלה מוחלטת"

"מההתחלה אמרתי שהמשטר הזה לא באמת בא לשפר את מצבם של הסורים. מה שקרה כאן – המסירה וההשתלטות בתוך כמה ימים – לא היה מקרי. זה קרה בעקבות החלטה בינלאומית. ג'ולאני או א-שרע (ג'ולאני הוא הכינוי שא-שרע בחר לעצמו לפני שתפס את השלטון, ב"ז) הוא לא יותר מכלי במשחק הזה", אומר ד"ר חסן מרהג', אקדמאי ומומחה לענייני סוריה, תושב הכפר ע'ג'ר שברמת הגולן.

לדברי מרהג', "זה כמו שעשו באפגניסטן – הם רוקנו את המדינה, הרסו אותה, ואז מסרו אותה לטליבאן. קשה להאמין שמדינות שלמות לא הצליחו לחסל את ג'ולאני, שהיה מבוקש מספר אחד של וושינגטון, אף שהוא הסתובב בחופשיות באידליב, ושאת אל-בגדאדי (מנהיג דעא"ש, ב"ז) ואחרים חיסלו בלי בעיה. והיום סוריה נמכרת, חתיכה אחרי חתיכה. הנמלים נמכרו לאיחוד האמירויות, ישראל שולטת באזורים בדרום, טורקיה בצפון, ובתוך ערים מרכזיות כמו דמשק נמכרו שכונות שלמות. ובאותו זמן, ההתקפות על המיעוטים נמשכות – טבח עלווים בחוף, מתיחות מחודשת עם הכורדים, ולבסוף תקיפות נגד הדרוזים. כל זה אומר דבר אחד – סוריה צועדת לקראת חלוקה. זה כבר לא רק עוד תסריט".

הסרטונים והתמונות שמגיעים מסוריה מציגים את המורכבות של המציאות שם. מצד אחד, ניתן לראות אנשים חיים חיי שגרה, ומביעים תחושת הקלה על סיום שלטון המשטר הקודם. מצד שני, רואים תמונות של הריסת פסל ישן ומרכזי בחלב; דגלי דאע"ש מתנוססים בשווקים של דמשק; פיגוע קטלני בכנסייה בעיר; לוחמים שנושאים סמלי דאע"ש נלחמים לצד כוחות הביטחון; והגבלות חדשות על מסעדות ובתי מלון בנושאים כמו מכירת אלכוהול. כל זאת נוסף להתנכלויות מתמשכות כלפי מיעוטים דתיים במקומות מגוריהם.

ראמי עבד א-רחמן, מנהל המרכז הסורי לזכויות אדם ואחד המתנגדים הבולטים למשטר אסד, הפך לאחד המבקרים החריפים של השלטון הנוכחי – וזוכה למתקפות מצד תומכיו בגלל הדיווחים שלו על הפשעים שמתרחשים. והוא אינו לבד. "עזבתי את סוריה ועברתי לאירופה ב-2013. אני ומשפחתי היינו מהמתנגדים למשטר. גרתי בגרמניה", מספרת צעירה סורית שביקשה להישאר בעילום שם. "שבוע אחרי נפילת משטר אסד הייתי מאושרת. חזרתי לסוריה, נשארתי כמה ימים. ראיתי דברים מוזרים, אבל החגיגות כיסו על הכול.

"אחרי חודשיים נסעתי שוב לסוריה, ואז חזרתי לגרמניה והחלטתי שלא אשוב יותר לסוריה. זו אינה סוריה שחלמנו עליה. אם בעבר מה שהפחיד אותנו היה היד הקשה של מנגנוני הביטחון של אסד – אז היום, בדמשק, יש יד קשה עוד יותר, קשה בהרבה, הפעם באמצעות ג'יהאדיסטים וסלפיסטים, שאי אפשר אפילו לנהל איתם שיחה. סוריה שהכרנו ואהבנו השתנתה לגמרי, גם אם מנסים להראות לעולם אחרת".

לדבריה, "יש בסוריה פחד עמוק להעביר ביקורת על המשטר – כל משטר, ומצד שני תופעה של חנופה למשטר – כל משטר. זו תופעה שהיתה קיימת בתקופת אסד וממשיכה גם היום. לכן, רבים מאלה שסובלים מהמשטר הנוכחי אינם מעזים לכתוב או לומר דבר. להפך – הם מנסים לדבר בצורה חיובית, לפעמים אפילו להתחנף, פשוט כי הפחד שהצטבר לאורך השנים משתק אותם. יש לי חברים בסוריה שמספרים, כמובן בשיחות פרטיות, על כעס ציבורי עצום מהתנהלות המשטר – ההתנכלות למיעוטים, במיוחד לעלווים, והניסיון החוזר ונשנה לטשטש את המתרחש ולטעון שמדובר ב'מקרים בודדים'.

"פעם חשבנו שמשטר אסד, עם השחיתות שלו, מתייחס אלינו כאל טיפשים ומשפיל אותנו בשם ה'התנגדות' וה'פאן-ערביות'. המשטר הנוכחי עושה כעת את אותו הדבר – אבל בשם ה'חירות', ה'מהפכה' וה'דת'. אנשים פשוט אינם מאמינים למה שהם שומעים. מדברים על קשרים עם ישראל, וזה נשמע כמו בדיחה רעה, לא רק כי זה נושא שמעולם לא היה חלק מהשיח בסוריה, אלא כי זה קורה בזמן שישראל מנהלת מלחמת השמדה בעזה – התקופה הכי לא מתאימה שאפשר לדמיין לנורמליזציה עם ישראל, מבחינת כל ערבי או מוסלמי, ובמיוחד מוסלמי סוני. הרי תושבי עזה הם מוסלמים סונים. אבל מעבר לזה, האם אדם יכול, בתוך שנה אחת, לעבור ממעמד של ג'יהאדיסט סלפיסט שמכנה את עצמו אל-ג'ולאני (על שם רמת הגולן, ב"ז) לקברניט פרגמטי שמנהל מו"מ עם ישראל ומוותר על הגולן?"

"נורמליזציה עם ישראל תציב את א-שרע בעמדה קצת מביכה"

"אני לא חושב שיכריזו מיד על שלום ונורמליזציה בין סוריה לישראל, כי זה יציב את א-שרע בעמדה קצת מביכה", אומר עטא פרחאת, עיתונאי ופעיל מהגולן. "זה עשוי להתחיל בהסכם ביטחוני, ואחר כך יבואו הסכמים חלקיים וזעירים כאן ושם, עד שהרחוב יורדם, ואז אולי יתקדמו לעבר נורמליזציה מלאה. אבל אלה רק השערות. מה שבטוח, אנשים בסוריה, ואני מדבר עם עשרות מהם כל יום, עדיין בהלם. כל מי שמנסה לזוז, מטפלים בו, ולכל קבוצה ניגשים בצורה שונה. ומה שבטוח עוד יותר הוא שמי ששולט היום בדמשק לא הגיע לשם כדי לבנות מדינה. בכירי האופוזיציה לשעבר – כמו ריאד חג'אב, שהיה ראש ממשלת סוריה וערק ממשטר אסד – אפילו אותם לא מגייסים. להפך, מתעלמים מהם לחלוטין".

גם פרחאת סבור שסוריה צועדת לעבר חלוקה: "העלווים הגיעו למצב שבו הם אומרים – גם אם תבוא ישראל או ארה"ב, העיקר שמישהו יגן עלינו מהמיליציות האלה בראשות א-שרע. גם הדרוזים אומרים את זה, והם הרי בקשר עם ישראל, וגם הכורדים. ככה נולדים פרויקטים של חלוקה – לוחצים על המיעוטים, תוקפים אותם, מציקים להם, עד שהעולם בא וכופה את החלוקה כ'פתרון'.

"עד שזה יקרה, ההגבלות והרדיפות רק הולכות ומחריפות. 700 אלף עובדים עלווים פוטרו רק בגלל הזהות הדתית שלהם, אז הם פנו לחקלאות. ופתאום ההרים והשדות שלהם עולים באש, וסרטונים מתחילים להופיע של חמושים ג'יהאדיסטים שחוגגים ומברכים על השריפות. ומי מרוויח מזה? השליח האמריקאי לאזור, תום בראק, אומר שוב ושוב שהסכם סייקס-פיקו מת (ההסכם מ-1916 בין צרפת לבריטניה שחילק את המזה"ת לאזורי השפעה). בן אדם כזה לא זורק אמירה כזו סתם. זה עשוי להיות חלק מפרויקט לחלוקה מחדש של האזור. איני יודע אם זה יצליח, אבל אין ספק שזה כבר יצא לדרך".

בנוגע לעמדות האזרחים בסוריה כלפי ההתפתחויות, אומר פרחאת: "כרגע מרדימים או מרגיעים את האנשים בכל פעם עם תירוץ אחר, ואומרים שהמצב עומד להשתפר. אבל יש גבול לסבלנות. אם הסוחרים בחלב ובדמשק יתחילו לזוז, זה אומר שכל המדינה תתחיל לזוז, במיוחד באזורים הסונים, כי המיעוטים כבר מתנגדים למשטר הנוכחי".

מאז שהגולן נכבש על ידי ישראל ב-1967, המשטר הסורי נהג להתייחס לתושביו כאזרחים סורים לכל דבר. רובם המכריע של תושבי הגולן סירבו לקבל אזרחות ישראלית ושמרו על זהותם הסורית. המדינה הסורית אפשרה להם ללמוד באוניברסיטאות בסוריה ללא תשלום, רכשה מהם חלק מיבול התפוחים שגידלו, ועד לפני כמה שנים הם אף נהגו להתחתן עם אזרחיות ואזרחים מסוריה.

>> במג'דל שמס חגגו את נפילת אסד: "חיכיתי לרגע הזה כל חיי"

במהלך מלחמת האזרחים בסוריה, בגולן נחלקו הדעות בין תומכי המשטר למתנגדיו. אבל מאז נפילת המשטר, השלטון החדש בדמשק ניתק כל קשר עם תושבי הגולן. פרחאת מספר: "בהתחלה פניתי לאנשים שעבדו בטלוויזיה הסורית – הרי הייתי כתב שלהם בגולן. הם ביקשו שאשלח להם הצעה איך להמשיך את העבודה, ושלחתי. ואז הקשר פשוט נותק. וזה לא קרה רק איתי. השלטון החדש בדמשק לא שמר על קשר עם אף גורם בגולן – לא עם מנהיגים ולא עם תושבים. זה מרגיש כמו ויתור מרומז על הגולן".

לדברי מהרג', "לא רק על הגולן ויתרו, כנראה שגם על אזורים נוספים בדרום, שנכבשו לאחרונה על ידי ישראל – ובמיוחד פסגת החרמון. תהליך הנורמליזציה מתקדם, אף שלא-שרע כלל אין מנדט לבצע מהלכים אסטרטגיים כאלה, הרי אף אחד לא בחר בו. אבל מבחינת ישראל זו הזדמנות להרוויח כמה שיותר. וזה לא רק אדמות – מידע מודיעיני, גופות של חיילים, תיק אלי כהן, דברים שישראל לא הצליחה להשיג במשך שנים, וא-שרע פשוט מסר אותם לידיהם.

"מבחינת ישראל, זו הזדמנות להרוויח כמה שיותר". טנק מרכבה ישראלי חונה במחוז קונייטרה שבסוריה, ב-5 בינואר 2025 (צילום: טארק אל-סלאמה)

"כל זה קורה במקביל לרדיפה נגד הפלסטינים בתוך סוריה. זה התחיל בהחרמת הנשק מהארגונים הפלסטיניים, ועכשיו – הפלסטיני הפך ל'זר תושב', אחרי עשרות שנים שבהן היה לו מעמד של אזרח לכל דבר. ומצד שני – משלבים לוחמים אויגורים וזרים אחרים בצבא. חלקם קודמו והפכו להיות קצינים ואף אלופים. זו סוריה החדשה. מדינה שמתחלקת לגורמים".

בנוגע לתפקידה של טורקיה, אומר מהרג' כי בשנה האחרונה השפעתה נחלשה מאוד: "ישראל תקפה מטרות צבאיות שטורקיה תכננה להתבסס בהן, ונראה שהמסר שהועבר לה – גם מישראל וגם מארה"ב – היה ברור. טורקיה נסוגה, וזה ניכר בשטח. הציעו לה כנראה עסקה עם הכורדים, וגם להסתפק באזורים הסמוכים לגבול ובחלב, שעבור הטורקים נחשבת חלק מהמרחב ההיסטורי שלהם.

"היום משתמשים בחלב בלירה הטורקית – וזה חלק מתוכנית החלוקה. נראה שהכיוון הוא להפוך את סוריה למדינה מחולקת לנסיכויות קטנות: מדינת עלווים ונוצרים בחוף, מדינה או אזור דרוזי, מדינה כורדית, אזורים בשליטה טורקית, אזורים בשליטה ישראלית, ואזורים אחרים בשליטה רוסית – שהשתלטה לאחרונה גם על שדה התעופה בקמישלי שבצפון-מזרח סוריה. במקביל, יש מיליציות ג'יהאדיסטיות, חלקן נאמנות לג'ולאני, אחרות מורדות בו. יש תוכניות לפעולות נגד לבנון – אולי בתיאום בין א-שרע לישראל. בקיצור, בסוריה שורר כאוס מוחלט, שיש לו לצערנו כותרת אחת: חלוקה".