טבח העלווים בסוריה: "כפרים שלמים נכחדו, יש האפלה מוחלטת"

"מספרי ההרוגים שמתפרסמים נמוכים בהרבה מהמציאות". פליטים עלווים בורחים מסוריה ללבנון, ב-11 במרץ 2025 (צילום: Marwan Naamani / AP)

פשעי זוועה נגד אזרחים; הרג מטווח אפס; רשימת שמות הרוגים, בהם נשים וילדים, שהולכת ומתארכת; תיעוד פשעים שמגיע עד צילום והתפארות בהם – כל זה מתרחש בימים האחרונים באזור החוף בסוריה, במרחק של קילומטרים ספורים מכאן.

"המצב טרגי במידה בלתי נתפסת. יש גופות ברחובות, והאפלה מוחלטת", אומר פעיל מהכפר העלווי ע'ג'ר הממוקם על גבול ישראל-לבנון, שיש לו קרובי משפחה בסוריה, כולל באזור החוף. "אני מדבר עם עשרות אנשים שם", הוא אומר, "מספרי ההרוגים שמתפרסמים נמוכים בהרבה מהמציאות. לפי מה שאני יודע, נהרגו כבר אלפים רבים. יש כפרים שלמים שנכחדו לחלוטין, ואני לא מגזים, אלא מדבר על סמך מידע מאומת שיש בידי".

האירועים הנוכחיים התחילו ב-6 במרץ. הממשל הסורי הודיע שהוא התמודד עם מתקפות שכוונו נגד כוחותיו ומבנים ממשלתיים, שהובילו למותם של 231 מאנשי כוחות הביטחון של הממשל בתוך ימים ספורים, על פי נתונים רשמיים. המתקפות הללו התרחשו זמן קצר לאחר שגנרל בדימוס בשם ע'יאת דלא הכריז ברשתות החברתיות על הקמת "המועצה הצבאית לשחרור סוריה". לאחר מכן, תקפו פלגים חמושים כפרים וערים באזור החוף, שרוב תושביהם בני העדה העלווית.

על פי נתוני המרכז הסורי לזכויות אדם, נכון לאתמול (יום רביעי), מספר ההרוגים הרשמי הגיע ל-1,383, רובם אזרחים מהעדה העלווית, שנהרגו על ידי כוחות הביטחון או קבוצות המסונפות אליהם. עם זאת, המספרים אינם סופיים, שכן תהליך תיעוד הקורבנות עדיין לא הושלם.

ובינתיים, מגיע מסוריה תיעוד של מעשי זוועה רבים. בסרטון מזעזע אחד רואים חמושים מקללים אישה עלווית מבוגרת, בעוד גופות ילדיה מוטלות לצידה, כשהם לועגים לה ומצלמים את עצמם. בסרטון אחר נראה חמוש מנסה לשכנע אזרחים עלווים לעזוב את בסיס חְמֶיימִים הרוסי, שאליו נמלטו כדי למצוא מחסה, ומבטיח להם שלא ייפגעו. אותו חמוש מופיע בהמשך בסרטון נוסף, כשהוא מייעץ לחבריו לא לתעד את ההוצאות להורג. נוסף על כך, מופצות תמונות של משפחות שנרצחו בשלמותן; וקטעי וידאו שבהם חמושים עוברים בכפרים ומתעדים את עצמם, כשבאחד מהם הם מבחינים בקשיש עלווי בביתו, עוצרים את רכבם, רודפים אחריו ויורים בו תוך צחוק רם.

אף שהמשטר הסורי הודיע על הקמת ועדת חקירה לאירועים וטען כי עצר כמה חשודים, האלימות באזור החוף נמשכת, גם אם בעצימות נמוכה יותר, וכוללת מקרי ביזה, השתלטות על בתים, הטרדות, חטיפות ורציחות.

לדברי פעיל מהעיר ג'בלה בסוריה, "העניין לא התחיל עכשיו. מאז נפילת המשטר (של אסד; ב"ז) בני העדה העלווית חשופים להטרדות ולהשפלות, ויש מקרי רצח והתעללות מדי יום מצד קבוצות שמזוהות עם המשטר החדש – חלקן קבוצות קיצוניות מאוד, ואחרות מורכבות מלוחמים סלפים זרים, בהם צ'צ'נים וסינים".

לדבריו, "זה נראה כמו נקמה בעלווים, רק מכיוון שמשפחת אסד היתה עלווית, אף שבפועל לא קיבלנו שום יחס מועדף מהמשטר הקודם. האזורים העניים ביותר בסוריה הם דווקא האזורים העלווים, ורובנו אנשים פשוטים לחלוטין. נכון שהיו קצינים ובכירים עלווים, אבל הם היו חלק מהמשטר, לצד קצינים ובכירים סונים, נוצרים ודרוזים. מי שנהנה מהמשטר הקודם היו מקורביו מכל העדות, ולא בני עדה מסוימת. כך, העדה העלווית שילמה את המחיר פעמיים – פעם אחת תחת המשטר הישן, שדיכא והזניח אותה, ופעם שנייה תחת המשטר החדש, שמטיל על כתפיה את חטאי המשטר הישן ונוקם בה".

מה שמחזק את ההשערה שהמתרחש בסוריה הוא רצח עם נגד העלווים הן אמירות שמשמיעים לוחמים שמזוהים עם המשטר החדש – אמירות גזעניות המקללות את העלווים כעדה ומאיימות בהשמדתם. נוסף על כך, לפי האידיאולוגיה הסלפית, שאליה משתייכים רוב הפלגים החמושים ונשיא סוריה אחמד א-שרע עצמו, העלווים נחשבים כופרים שיצאו מהאסלאם, ולכן מותר להילחם בהם ולהורגם – וכך גם בדרוזים.

"מה שקורה באזור החוף הסורי כיום מתרחש בשני מסלולים", אומר ד"ר חסן מרהג', בן העדה העלווית מהכפר ע'ג'ר, שעוקב אחרי ההתפתחויות בסוריה ומפרסם ברשתות החברתיות מידע על הפרות זכויות האדם בחודשים האחרונים. "הראשון הוא השמדה שיטתית של עדה סורית שסבלה רבות ועדיין סובלת. השני הוא הטרור שמפעיל ג'ולאני באמצעות אנשיו, שהוא יישום ישיר של האידיאולוגיה הג'יהאדיסטית של אל-קאעדה ודאעש, ומטרתה חיסול העלווים. זה לא מכיוון שהם בני עדתו של הנשיא לשעבר אסד. זה רצח עם, של ילדים, נשים וקשישים. האם ייתכן שכל תושבי החוף הסורי הם שרידי המשטר?"

"האם ייתכן שכל תושבי החוף הסורי הם שרידי המשטר?" נשיא סוריה, אחמד א-שרע (צילום: סולטאן אבו אל-מג'ד / וויקימדיה)

היום (חמישי) התעוררה סערה בעקבות ראיון שנתן ראמי עבד א-רחמן, מנהל המרכז הסורי לזכויות אדם, בטלוויזיה. עבד א-רחמן, סוני במוצאו, היה מתנגד חריף למשטרו של בשאר אל-אסד, שתרם רבות ללחץ הבינלאומי על המשטר באמצעות המידע שפרסם. בראיון הוא חשף כי אחד מבכירי ממשלת א-שרע בדמשק ביקש ממנו לצמצם את הדיווחים על הטבח ושאר הפשעים המבוצעים נגד העדה העלווית. בתגובה אמר לו עבד א-רחמן כי מדובר במעשי טבח מזעזעים, וכי המרכז שבניהולו מחזיק בתיעוד מפורט הכולל שמות, תמונות וסרטונים של אזרחים שנרצחו, ובלתי אפשרי לשתוק על כך. הבכיר השיב לו בתגובה מקוממת: "האנשים פשוט פורקים את הזעם שלהם, לא יותר".

ד"ר מרהג' מסכם את המצב בסוריה החדשה: "זו מציאות מורכבת, שבה משתלבים הסכסוך הצבאי עם היבטים פוליטיים והומניטריים. מה שקורה כיום בסוריה הוא טבח והפרות זכויות אדם שמבצע ארגון 'היאת תחריר א-שאם' בהובלת אבו מוחמד אל-ג'ולאני, שהשתלט על סוריה. מעשי הטבח הללו כוללים תקיפות נגד אזרחים והפגזת אזורים מיושבים, מה שהחמיר עוד יותר את סבלו של העם הסורי, ובמיוחד של תושבי אזור החוף".

מרהג' מותח ביקורת חריפה על הקהילה הבינלאומית, ומזהיר מפני פגיעה עתידית במיעוטים נוספים: "עמדת הקהילה הבינלאומית משקפת צביעות ברורה, שכן התגובות להפרות משתנות בהתאם לאינטרסים הפוליטיים של המעצמות. בעוד חלק מגנים את מעשי הטבח, הפעולות בשטח לרוב מוגבלות מאוד, מה שמגביר את התסכול של העם הסורי. המצב בסוריה החדשה טראגי, ולכן נדרש מהלך בינלאומי אפקטיבי שיבטיח הגנה על האזרחים ויקדם מאמצי שלום. על הקהילה הבינלאומית להביא את אבו מוחמד אל-ג'ולאני לדין על מעשי הטבח שמבוצעים באזור החוף הסורי. חשוב מכך, יש להציב את אזור החוף תחת הגנה בינלאומית כדי לעצור את מעשי הטבח נגד העלווים. אם זה לא יקרה, אז לאחר חיסול העלווים, ג'ולאני ואנשיו יפנו נגד יתר המיעוטים בסוריה – במיוחד הדרוזים, האסמאעילים, הנוצרים והסונים המתנגדים לטרור שלהם".

שתיקת התקשורת הערבית

חמורה לא פחות היא ההתייחסות של מדינות ערב, ובמיוחד של התקשורת הערבית, למעשי הטבח. ערוצי תקשורת מרכזיים, כמו אל-ג'זירה ואל-ערביה, משדרים במידה רבה את הנרטיב של המשטר הסורי הנוכחי. באל-גז'ירה אף התפרסם תיעוד מרחפן של אזרחים שנמלטו לבסיס הרוסי חמיימים תחת הכותרת: "תיעוד שרידי המשטר בבסיס חמיימים", כאשר בתמונות רואים בבירור ילדים ונשים. ברשתות החברתיות נפוצות תגובות שלועגות אפילו לתיעוד של מעשי הרצח ומצדיקות אותם בכך שמשטר אסד ביצע פשעים נגד הסונים.

אווירה הכללית זו גורמת לתחושות ייאוש בקרב העלווים, אף על פי שנראו גם כמה מקרים של סולידריות בתוך סוריה, מצד שכניהם הסונים בערים כמו בניאס וכפרים נוספים. בייאושם, העלווים מחפשים כל גורם שיוכל להגן עליהם. חלקם ברחו, כאמור, לבסיס הצבאי הרוסי. אחרים מנסים לפנות לעולם, ויש אפילו כאלה שמנסים לבקש הגנה מישראל, במיוחד לאור הצהרותיו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לגבי הצורך להגן על הדרוזים.

החוקר הפלסטיני סאמי סואלמה אינו מופתע מהפנייה לישראל. לדבריו, "מבחינה פוליטית-ריאלית טהורה, האויב האזורי הבא של ישראל הוא טורקיה, מכיוון שסוריה כיום היא למעשה מחוז טורקי בגבולה הדרומי. לעומת זאת, עם איראן – כל עוד היא אינה גרעינית – אין לישראל אינטרס להתעמת ישירות. הטורקים חזקים יותר מהאיראנים, ואף שהם שקולים יותר, ישראל עדיין רואה בהם יריב ומתחרה".

להערכתו של סואלמה, תחת משטר ג'ולאני "לא נצטרך לחכות זמן רב עד שאלה שהניפו את דגלי ההתנגדות ושחרור פלסטין אתמול יפנו לחפש ברית עם ישראל. כבר כעת אני מתחיל לקרוא תגובות המעידות על נטייה בקרב אנשי 'ההתנגדות' לשקול ברצינות אפשרות של ברית כזו.

"אני משוכנע שאין עדה שהיא 'בוגדת' ואחרת שהיא 'מתנגדת'. כולם נוהגים באופן פרגמטי כשהם מרגישים מאוימים – בדיוק כמו מדינות. זה מוכיח שהמחלה האמיתית של האזור שלנו היא העדתיות, ולא הקשרים עם ישראל, שהם רק תוצאה של אותה מחלה. בפשטות, חשיבה עדתית מובילה אותך בהכרח להיות זרוע של ישראל, או שהקיצוניות שלך דוחפת אחרים לשם. החלום הישראלי בן ה-70 שנה – להיתפס כמגינת המיעוטים – מתגשם כעת במהירות".

במקביל, עם הפיכתה של הגזענות ממקור לבושה לגישה השלטת ברחוב הישראלי, הפכו התגובות ברשתות החברתיות על אירועים שבהם נהרגים או נפצעים ערבים – במהלך המלחמה ואף בתאונות דרכים – להשתקפות ישירה של הלך הרוח הציבורי, עם ריבוי אמוג'ים צוחקים ותגובות שמחות. אזרחים פלסטינים רבים הרגישו שהחברה היהודית בישראל איבדה כל רגש בסיסי של אמפתיה ואנושיות, והיו מי שהוסיפו – "אנחנו שונים מהם".

כעת, התגובות ברשתות החברתיות של ערבים, סורים ופלסטינים, מלאות אף הן בלגלוג ובשמחה לאיד על מעשי הטבח נגד העלווים – בדיוק כמו התגובות הישראליות על הרג ערבים, ומראות שהנפילה המוסרית אינה רק נחלתו של הרחוב הישראלי – אלא תופעה נרחבת, ומושרשת עמוק מאוד באזור החולה הזה, המכונה המזרח התיכון.