על אף הבורסה הגואה, ישראל היא כלכלה זומבית

השירותים הציבוריים מידרדרים, רמת החיים יורדת. קונים בשוק הכרמל בתל אביב, יוני 2025 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

המצב הכלכלי בישראל יכול לבלבל. מאז תחילת המלחמה, עשרות אלפי תושבים פונו מיישובים בעוטף עזה ובצפון, מאות אלפים שירתו במילואים ונגרעו מכוח העבודה לתקופות ארוכות, השירותים ציבוריים הידרדרו וכמעט 50 אלף עסקים פשטו את הרגל.

בריחת הון, בעיקר בתחום ההייטק, יחד עם הסתמכות הולכת וגוברת על הלוואות מחו"ל הגבירו את הלחץ על הכלכלה, והחוב צפוי לחצות את רף 70% מהתל"ג ב-2025. מעמדה הבינלאומי של ישראל נחלש: שותפות סחר קבועות מתרחקות ממנה, סנקציות ופעולות חרם מתרחבות, ומשקיעים גדולים מתחילים להסתכל לכיוונים אחרים.

>> הביטחון התזונתי בישראל מידרדר, ואיש אינו מטפל בסוגיה

דוח העוני השנתי שפרסמה עמותת לתת ב-8 בדצמבר מצביע על עומק המשבר החברתי. ההוצאות של משקי הבית עלו באופן דרמטי מאז תחילת המלחמה, וכמעט 27 אחוז מהמשפחות ויותר משליש מהילדים חשים "אי-ביטחון תזונתי". רבע מהאנשים המקבלים סיוע הם "עניים חדשים" שמצבם הידרדר בשנתיים האחרונות.

אולם באותו זמן, הכלכלה הישראלית גילתה סימני עמידות. השקל עלה בכמעט 20 אחוז ביחס לדולר מתחילת המלחמה, והבורסה הגיעה לשיאים חדשים. ההוצאות על המלחמה והתערבות של הבנק המרכזי תרמו במידה מסוימת לעלייה הזו.

כדי לנסות להבין נתונים אלה, המצביעים לכאורה על סתירה – עלייה בשווקים לצד חוסר נחת כלכלי וחברתי הולך ומעמיק – צריך להסתכל מעבר לאינדיקטורים המסורתיים. שיר חבר, חוקר הכלכלה הישראלית ופעיל ב-BDS, טוען שישראל פועלת כעת במסגרת מה שהוא קורא "כלכלה זומבית", נדחפת קדימה על ידי תקציבי ביטחון עצומים, אשראי חוץ והכחשה פוליטית.

חבר חוקר כבר יותר מעשרים שנה את הקשרים בין הכלכלה הישראלית, המיליטריזם הישראלי והכיבוש. בראיון למגזין 972+ הוא מסביר שאת המשבר הכלכלי הישראלי אי אפשר למדוד רק במונחים של תל"ג או אינפלציה. לטענתו, עמודי התווך של הצמיחה בעבר – השקעות זרות, חדשנות טכנולוגית ואינטגרציה בכלכלה העולמית – מתחילים להישחק. הוא מצביע גם על האשליה במחשבה שכלכלת מלחמה היא בת-קיימא, על המחיר הכלכלי והחברתי של שירות מילואים ממושך ועל כך שהבידוד הגובר של ישראל בשווקים הגלובליים עשוי ללמד על התחלה של הידרדרות ארוכת טווח.

הריאיון קוצר מטעמי עריכה.

לשם התחלה, אם אנחנו מניחים שמלחמת עזה, באופן שנוהלה בו בשנתיים האחרונות, הסתיימה סוף סוף, האם אתה צופה שהכלכלה הישראלית תתחיל להתאושש, ואם כן, איך זה ייראה?

לא להסתכל רק על הנתונים היבשים. ד"ר שיר חבר (באדיבות המצולם)

"אני חושב שחשוב לשאול: להתאושש ממה?

"לבעיות הכלכליות של ישראל יש פנים רבות. בראש ובראשונה, העקירה של עשרות אלפי משפחות מהאזורים הקרובים לגבול בעזה ובלבנון גרמה נזק ישיר לכושר הייצור, וכך גם הטילים והרקטות שפגעו באזורים האלה.

"עניין שני: הגיוס של כמעט 300 אלף חיילי מילואים לתקופת זמן ארוכה מאוד הביא לצניחה משמעותית בהשתתפות בכוח העבודה. הוא גם מחק אין ספור ימים של הכשרה שהושקעו באותם עובדים, כאשר אין יכולת מלאה ללמד ולהכשיר את המחליפים שלהם.

"עניין שלישי: המעמד הבינוני המשכיל בישראל מתחיל לחשוב על הגירה, ועשרות אלפי משפחות כבר היגרו.

"עניין רביעי, המשבר הפיננסי: ישראלים רבים העבירו את חסכונותיהם לחו"ל משום שציפו לאינפלציה, זאת בשילוב עם ירידה בערך המטבע הישראלי, צניחה בדירוג האשראי של ישראל ועלייה בפרמיות הסיכון של ישראל.

"בשעה שמשאבים הופנו למלחמה – נתוני הממשלה עצמה מראים שהיא רכשה באשראי נשק בעשרות מיליארדי דולרים – איכותם של השירותים הציבוריים ואיכות ההשכלה הגבוהה ירדו באופן דרמטי. מעולם בהיסטוריה שלה, ישראל לא היתה קרובה כל כך למלכודת חוב (מצב שבו המדינה נאלצת לקחת הלוואות כדי לממן את תשלום הריבית על חובות קודמים; ע"ב).

"ועניין אחרון, וזה חשוב מאוד, המותג 'ישראל' הפך רעיל. ישראל עומדת בפני חרמות, הסטת השקעות וסנקציות ברמה שלא ידעה מעולם. אנשי עסקים ישראלים מגלים ששותפיהם הקודמים לעסקים בחו"ל תופסים מהם מרחק.

"אני קורא את המאמר ב-ynet שבו אנשי עסקים סיפרו עד כמה הם חשים מבודדים, וכיצד שותפיהם לעסקים, גם כאלה שהיו להם עימם יחסים ארוכי שנים, אומרים שאינם מעוניינים בשום קשר איתם. הם מתארים איך אפילו ב"מדינות ידידותיות מאוד", נאמר להם: 'תמחקו מיד את כל הצילומים, ואל תפרסמו אפילו מילה אחת על קיום הפגישה שלנו עם נציגי החברות הישראליות'. הם התכוונו כנראה לגרמניה, שכן יריד IFA ('חדשנות לכולם') נערך בברלין קצת לפני הריאיון".

בחודשים האחרונים, תיארת את הכלכלה הישראלית בזמן המלחמה כ"כלכלה זומבית". אתה יכול להסביר למה אתה מתכוון?

"אני קורא לה כלכלה זומבית מפני שזו כלכלה שנעה קדימה, אבל לא מודעת למשבר הפנימי שלה ולנפילתה הקרובה.

"כלכלה קפיטליסטית מבוססת על הרעיון של אופק יציב לעתיד. אי אפשר לקיים כלכלה קפיטליסטית בלי השקעות, והשקעה מבוססת על הרעיון שאתה משקיע כסף עכשיו במטרה להרוויח בעתיד. אבל בישראל הממשלה העבירה תקציב המנותק מההוצאה הממשית, דחפה את החוב מחוץ לכלל שליטה, וטיוטת התקציב לשנה הבאה היא אשלייתית באותה מידה.

התשלומים להם עיוותו את הכלכלה. חיילי מילואים בדרך לכניסה לעזה, ספטמבר 2025 (צילום: צפריר אביוב / פלאש90)

"באותו זמן, רבים מהאנשים הכי מוכשרים ומשכילים עוזבים את המדינה משום שהם לא רוצים לגדל בה את ילדיהם. זה בדיוק הפוך לאופק לעתיד, מדינה שמתכננת לטווח המיידי במקום לטווח הארוך.

"כך שאף שעל פני השטח נראה שהכלכלה מתפקדת, זה בעיקר משום שחלק ניכר מהציבור גויס לשירות מילואים. מחמשים אותם, מציידים אותם, מאכילים אותם ומסיעים אותם כדי לתמוך במלחמה. המלחמה היא הפעילות הכלכלית המרכזית שהממשלה מנהלת. אפילו עכשיו, חודשיים לתוך מה שמכונה הפסקת האש של טראמפ, עדיין לא ראינו שחרור מסיבי של אנשי מילואים חזרה לאזרחות.

"עיתון 'הארץ' חישב שההרס של עזה הוא הפרויקט ההנדסי הכי גדול בהיסטוריה של ישראל. כמות הבטון, חומרי הבנייה, כלי העבודה והדלק גדולה ממה שהושקע במוביל הארצי ובבניית חומת ההפרדה, הפרויקט ההנדסי הגדול של שנות ה-2000. כך שזו אכן כלכלה מתפקדת לכאורה, אבל אין לה שום מסלול לעבר העתיד. היא מבוססת על אשליה".

בוא נניח שכל חיילי המילואים ששירתו במלחמה, וכל האנשים שנעקרו מבתיהם בדרום וצפון, יחזרו לכוח העבודה בשלב כלשהו. האם זה יאפשר לישראל לחמוק ממשבר כלכלי?

"בתור התחלה, לרבים מחיילי המילואים האלה פשוט לא תהיה עבודה לחזור אליה, משום שיותר מ-46 אלף עסקים פשטו רגל במהלך המלחמה.

"יש גם אפקט פסיכולוגי. אין לי הכשרה לענות מה קורה לאנשים האלה כאשר הם חוזרים לחיי האזרחות, אבל סביר שההשפעה תהיה דרמטית. האם הם יפנו לאלימות בכל פעם שמשהו יפריע להם, כפי שעשו במשך מאות ימים בעזה? האם הם יידרשו לכמות עצומה של טיפול פסיכולוגי כדי להתמודד עם הטראומה והאשמה? אנחנו כבר רואים שחיילים רבים מתאבדים.

"תביא בחשבון שהאנשים האלה לא בילו את זמנם במעקב אחר החידושים במקצוע שלהם ובמקום זה ביצעו ג'נוסייד בעזה, ככה שגם זה תורם למשברים בתחום הטכנולוגיה וההשכלה. ההרשמה לאוניברסיטאות אינה עומדת בקצב של גידול האוכלוסייה, ופירוש הדבר שישראל נמצאת בדרך להיות חברה פחות משכילה בטווח הארוך.

"ההערכה היא שכרבע מיליון ישראל נעקרו מבתיהם ליד הגבול בעזה ובלבנון וחיו במלונות. הם חיו שם מתוך הנחה שבכל רגע יתבקשו לחזור לבתיהם. קשה מאוד למצוא עבודה חדשה בתנאים כאלה, שכן הפיצוי שהמפונים מקבלים תלוי בנכונותם לחזור לקהילות המקוריות שלהם. במילים אחרות, הם צריכים לבחור בין ציות לתנאי הממשלה ובין ויתור על הפיצוי ועזיבת המדינה, מה שכמה מהם אכן עשו".

הכפילה את עצמה מאז 7 באוקטובר. הכניסה לבורסה בתל אביב, אפריל 2025 (צילום: מרים אלסטר / פלאש90)

ובכל זאת, אנחנו רואים את הבורסה מגיעה לשיאים חדשים והשקל יציב. איך אתה מסביר את זה?

"חשוב לציין ששוק המניות לא הולך רק בכיוון אחד. לדוגמה, הוא צנח אחרי 'נאום ספרטה' של נתניהו בספטמבר. אנשים נכנסו לפניקה ממה שהוא אמר, משום שהוא הודה במידה כלשהי בכך שהסנקציות, החרמות והבידוד הכלכלי השפיעו על ישראל. זו היתה סיכה קטנה בבלון האשליה.

"אבל יש עוד סיבות לכך (לעליות בבורסה; ע"ב). האחת היא שישראל שינתה את הכללים לפיהם היא משלמת למשרתי המילואים, עד כדי כך ששילמו להם 29 אלף שקל בחודש – יותר מכפליים מהשכר הממוצע ויותר מפי ארבע משכר המינימום. כמה קצינים בקבע אפילו עזבו את הצבא כדי שיוכלו להצטרף מחדש כאנשי מילואים ולהרוויח יותר כסף.

"לאותם משרתי המילואים לא היה על מה לבזבז את הכסף כי הם היו בעזה, כך שהם השקיעו אותו במניות, או שמו אותו בקרן נאמנות כלשהי בבנק, כך שלמעשה הוא בכל מקרה הלך למניות. כך הוזרם יותר ויותר כסף לשוק המניות, ולכן ברור ששוק המניות גבוה. השאלה החשובה היא מאין הכסף הזה מגיע?

"מנכ"ל משרד האוצר ציין שהתשלומים האלה למשרתי המילואים עדיין לא משתקפים בתקציב הביטחון. הם ישתקפו בהמשך, וכאשר זה יקרה, הפער בין התקציב שאושר ובין ההוצאות הממשיות ייחשף. אני צופה שאז דירוג האשראי של ישראל יירד, והבנקים הבינלאומיים יחששו לסחור עם ישראל.

"מעבר לכך, ההוצאה המסיבית גם מגדילה את האינפלציה, בעוד כוח הייצור לא עולה. אנשים שיש להם הכנסה פנויה מנסים להגן על חסכונותיהם על ידי השקעה בשוק המניות העולה, ובכך תורמים לבועה.

"כך שיש לך סוג של סטגפלציה, מצב שבו האינפלציה עולה לצד האטה כלכלית. בנק ישראל התמודד עם המצב באמצעות מכירה של כמות גדולה של דולרים – בעיקר בתחילת המלחמה – מה שיצר רושם שהכול תחת שליטה ושישראל יכולה להרשות לעצמה להמשיך להילחם. הטריק הזה עבד, והוא עבד בעיקר על משקיעים זרים.

"נוצר מצב מוזר מאוד, שבו מצד אחד כלכלנים ישראלים כותבים בעברית: 'זה לא מוזר שסוכנויות האשראי מורידות הדירוג של ישראל רק במדרגה אחת? הן עדיין מאמינות שהממשלה תשלם את החובות שלה. כמה נאיביות הן יכולות להיות?'. מצד שני, סוכנויות האשראי, אף שהן קוראות בוודאות את התקשורת בישראל, מסרבות להגיב.

עשרות אלפים עזבו לחו"ל. נוסעים בנתב"ג, אוגוסט 2024 (צילום: אבשלום ששוני / פלאש90)

"אני חושב שיש כאן סוג של שיתוף פעולה מצד כלי התקשורת הכלכליים הבינלאומיים. הם חוששים שאם הם ידווחו על העובדות, יאשימו אותם שהם 'אנטי ישראליים'. הם רואים איך הממשלות בארה"ב, בריטניה וגרמניה מפזרות שקרים ומעמידות פנים כאליו ישראל חווה רק נסיגה זמנית. אם כלי התקשורת הכלכלייים יסתרו את מה שאומרות הממשלות, יש חשש שידכאו אותם, לכן הם מעדיפים להסתיר את האינפורמציה מהקוראים שלהם. על יסוד הדיווח המוטה הזה, סוכנויות דירוג האשראי חוששות גם הן להחליט על יסוד בדיקת עובדות".

איך המצב הכלכלי שאתה מתאר משפיע על חיי היומיום של הישראלים?

"יש הבדל גדול בין האופן שבו מגיבים שוק המניות או המטבע, ובין האופן שבו רמת החיים אכן נפגעת.

"מאמר שפורסם לאחרונה ב'דה מרקר' חישב שעלות המלחמה למשק בית היא כ-111 אלף שקל. זה סכום גדול.

"אם יותר מ-40 אחוז ממשקי הבית בישראל מוציאים יותר ממה שהם מרוויחים מדי חודש, אנחנו כבר במצב משברי. הם ישקעו לחוב יותר ויותר עמוק מדי חודש רק כדי לשמור את הראש מעל למים – לקנות אוכל ולשלם שכר דירה וכולי.

"הביטוח הלאומי עדיין לא פרסם את דוח העוני הרשמי ל-2024, אבל הדוח של ארגון 'לתת' מראה שישראלים רבים, שעדיין לא מוגדרים רשמית כמי שחיים מתחת לקו העוני, נמצאים בכל זאת במשבר חמור. שיעור האנשים שאינם מסוגלים לקנות די אוכל – מה שמוגדר כחוסר ביטחון תזונתי – עלה בכמעט 29 אחוז ב-2025. הדוח תיאר זאת כ'מצב חירום'".

חלק גדול מהמשפחות בישראל חיות במינוס כבר שנים. האם הישראלים לא התרגלו כבר למצב הזה? מה השתנה במהלך המלחמה?

"שיעור הישראלים הרוכשים באשראי ומושכים משיכת יתר מהחשבונות שלהם עומד על 40 אחוז בחמש השנים האחרונות, אבל בזמן המלחמה נרשמו שני שינויים.

"הראשון הוא שהמוצרים שאנשים מממנים באמצעות אשראי הם פחות מוצרי יוקרה ויותר מצרכי יסוד. העניין השני הוא שיש הבדל בין משקי בית ששומרים על רמה פחות או יותר יציבה של הלוואות מהבנק ומשלמים ריבית מדי חודש, ובין אלה שהחוב שלהם גדל מדי חודש וכך גם תשלומי הריבית שלהם עד שהם נאלצים למכור נכסים. אנחנו רואים יותר ויותר משקי בית מהסוג השני בזמן המלחמה.

"בה בעת, כל הכסף של הממשלה, כל המאמצים, כל המשאבים הולכים למלחמה. כמובן שאנשים מרגישים את זה. יוקר המחיה עולה, ורמת השירותים שמספקת הממשלה צונחת – במונחים של איכות התחבורה הציבורית ושירותי הבריאות והחינוך. ההכנסה יורדת, מלבד אצל אנשי המילואים, והם, כפי שאמרנו, לא מבזבזים יותר ממה שהם מרוויחים".

ההכנסות לאוצר הישראלי מגוחכות יחסית לגודל העסקה. משרדים של חברת ויז בתל אביב, יולי 2024 (צילום: פלאש90)

מה לגבי העובדה שההשקעות הזרות נשארות גבוהות, בעיקר אקזיטים גדולים בתחום ההייטק. האם זה לא משקף את העובדה שהמודל הכלכלי הישראלי, מעוות ככל שיהיה, הוא בר קיימא?

"אם אתה מוציא מחשבון אקזיטים ענקיים כמו Wiz, השינוי נטו בהשקעות הוא שלילי, שלילי מאוד. ההשקעות יורדות באופן דרמטי, במיוחד בתחום ההייטק.

"אם אתה בוחן מקרוב את האקזיטים האלה, אתה רואה שכמות המיסים שממשלת ישראל אמורה לגבות כתוצאה מהם היא נמוכה עד כדי גיחוך ביחס לגודל העסקה.

"בתחום ההייטק מקובל מאוד שלעובדים יש אופציות, מה שאומר שלשכירים, במיוחד בעלי שכר גבוה כמו מתכנתים, יש למעשה מניות בחברה. כך שאם חברה זרה כמו גוגל קונה את המניות, היא למעשה קונה אותן מהם. כך העובדים מתעשרים, אבל לא מבזבזים את הכסף בישראל, כי הם עוזבים. הכסף יוצא.

"האקזיטים האלה פירושם למעשה שמגזר הייטק בורח מהמדינה. רגל אחת של החברות האלה נמצאת כבר מחוץ לדלת, והרגל השנייה, שעדיין נמצאת בישראל, גם רוצה לצאת".

שמעתי שמתארים את ההתנהגות של ישראל בזמן מלחמת עזה כ'קיינסיאניזם צבאי', מה שמניח שהגישה כלכלית הזו בת קיימא באופן כלשהו. אתה יכול לפרט?

"קודם כל חשוב לציין שאין דבר כזה קיינסיאניזם צבאי במאה ה-21 בשום מקום בעולם.

"את התיאוריה הזו פיתחו בעיקר בשנות ה-60, ובזמן המלחמה הקרה היה בה הגיון מסוים, גם אם אפל ומקאברי. ביסודו של דבר, הממשלות בארה"ב ובמערב אירופה יצרו באופן מלאכותי משרות על ידי הוצאת המון כסף על כלי נשק, במקום להשקיע אותו ברווחה, בחינוך ובחברה בריאה, ושכנעו את הציבור לקבל את זה מחשש של השמדה גרעינית.

"אבל משום שהערך היצרני של כלי נשק הוא אפס – או למעשה שלילי, כי כלי נשק הורסים במקום לייצר – זה יכול לעבוד רק לזמן קצר מאוד. בשנות ה-70, זה יצר משבר, ואז נולד הניאו-ליברליזם שאמר שצריך לקצץ גם בהוצאות הצבאיות.

"לשר האוצר בצלאל סמוטריץ' יש פנטזיה שאומרת: 'מה הבעיה? בוא נחזור לימים הטובים של שנות ה-60 ותהיה לנו אומה במדים, ובמקום אנשים שהולכים לעבודה, הם יילכו לשירות מילואים'. אבל אתה פשוט לא יכול לחזור לאחור.

"הסיבה היא שבימי הקיינסיאניזם הצבאי, הסחר העולמי היה שבריר ממה שהוא היום. חברות של מוצרי צריכה, שסבלו כי לאנשים היתה פחות הכנסה פנויה, לא יכלו פשוט לעבור למדינה אחרת. היום, יש ישראלים שאכן תקועים בישראל מסיבות אישיות, בריאותיות או משפחתיות, ואין להם ברירה אלא לתפקד בתוך כלכלה מיליטריסטית, בעוד רמת החיים שלהם יורדת. אבל להון אין מגבלות כאלה והוא יכול לדלג למדינות אחרות".

ההשפעה של רוסיה בעולם רק גדלה. נשיא רוסיה, ולדימיר פוטין, ונשיא סין, שי ג'ינפינג (צילום: הקרמלין)

מה לגבי דרום אפריקה בזמן האפרטהייד או רוסיה היום? האם ישראל יכולה לחקות את המשטרים האלה באופן שבו היא משנה את הכלכלה שלה כדי להרשות לעצמה להישאר שוחרת מלחמה?

"דבר ראשון, הבה לא נשכח שמשטר האפרטהייד בדרום אפריקה קרס בסופו של דבר. אבל במשך שנים, הוא הצליח לשרוד למרות חרם נרחב משום שדרום אפריקה היתה עשירה במחצבי טבע והכלכלה שלה סיפקה את עצמה, פחות או יותר. זה בוודאי לא המצב של ישראל, שתלויה מאוד בסחר בינלאומי ולא מסוגלת לשמור את האוכלוסייה שלה במצב של כוננות צבאית מתמדת.

"ישראל תלויה בייבוא של אנרגיה, חומרי גלם, טכנולוגיה, רכיבים ומוצרים מוגמרים בכל הסקטורים בכלכלה, והיא גם תלויה בייצוא כדי לממן את עצמה ולהשיג את המטבע הזר הנחוץ כדי להמשיך לייבא.

"באשר לרוסיה, אני חושב שמה שמסביר את היכולת שלה לשמור על הכלכלה שלה הוא מכירת נשק, כמו גם נפט ומשאבי טבע אחרים, למדינות אחרות. וכאן, לדעתי, טמון ההבדל הגדול בין רוסיה לישראל. כי רוסיה, כתוצאה מהמלחמה שלה באוקראינה, הרחיבה למעשה את השפעתה הבינלאומית. מדינות כמו סין, הודו, איראן וטורקיה רואות פוטנציאל בשיפור היחסים עם רוסיה, בעוד ישראל, לעומתה, לא ממש פורחת מבחינה דיפלומטית כתוצאה מהמלחמה, ולמעשה בעלות בריתה מבודדות אותה יותר ויותר.

"ישראל ניסתה לבנות בריתות חדשות וליצור שותפי סחר חדשים מחוץ למערב, אבל נכשלה לרוב. אירופה נשארה שותפת הסחר הגדולה ביותר שלה, ובעקבותיה ארה"ב.

"הסכמי אברהם הוצגו כחזית חדשה להשפעה ישראלית ולבריתות, אבל בפועל הם לא יותר מאשר שותפות בסחר בנשק שהחלה עוד לפני ההסכמים. אחרי שאיחוד האמירויות מנעה מחברות ישראליות להשתתף ביריד הנשק בדובאי בעקבות המתקפה הישראלית בדוחא, עלינו לראות מה עוד נותר מהסכמי אברהם".

עד לאחרונה, היית גם המתאם לענייני אמברגו נשק בוועדה הרשמית של תנועת ה-BDS. אני סקרן לשמוע היכן אתה חושב נמצא הקמפיין לאמברגו נשק על ישראל אחרי שנתיים של מלחמה?

"כשהתחלתי את העבודה שלי ב-2022, האמנתי אמונה עמוקה בקמפיין של אמברגו הנשק, אבל חשבתי שהוא יהיה האחרון (מכלי ה-BDS) שישפיע, כי אינדיבידואלים לא באמת יכולים להחרים כלי נשק. ציפיתי לראות תחילה קמפיינים נגד חברות צריכה ואז קמפיינים להסטת השקעות ואז, כאשר הסנקציות יצברו תאוצה, נראה אמברגו נשק.

המחאות בעולם נגד נשק לישראל גדלות. הפגנה מול משרדי גוגל בקליפורניה, אפריל 2024 (צילום: no tech for apartheid)

"לכן תכננתי לטווח ארוך. אבל כשישראל התחילה לחולל ג'נוסייד, מצאתי את עצמי יושב מול שרים מממשלות שונות ואומר להם שזה מנוגד לחוק שהמדינות שלהם יסחרו בנשק עם ישראל. הם זזו באי-נחת בכיסאות שלהם, ולא היתה להם ברירה אלא להסכים שזו עובדה.

"הם מצאו את עצמם במצב קשה מאוד, וממשלות רבות אכן עשו מעשה. לא מספיק ולא במהירות הנדרשת – אנחנו תמיד יכולים וצריכים לדרוש עוד – אבל אם אסתכל רק על הקצב שבו פעולות של אמברגו נשק התגברו במדינות שונות, בייחוד בדרום הגלובלי אבל גם באירופה, זה באמת בל ייאמן.

"אי אפשר להשוות את זה למקרים אחרים של ג'נוסייד. נכון, לרוב העולם לא היה ממש אכפת מהקשרים שלו עם המשטר ברואנדה, כך שהם מילאו אחרי החוק הבינלאומי וכפו אמברגו נשק. היו מדינות, כמו ישראל, שהפרו את האמברגו ולא נענשו. אבל עכשיו אנחנו רואים שבמדינות שלא מאמצות אמברגו נשק (נגד ישראל), פועלי נמל אומרים: 'טוב, במקרה הזה יש עלינו חובה חוקית ומוסרית לא להעמיס את הנשק על הספינות'.

"גם לארה"ב, שהיא ספקית הנשק הכי גדולה לישראל – וכמובן השותפה הבכירה לפשע וזו עם העניין הרב ביותר בהמשך הג'נוסייד – יש בעיה לוגיסטית רצינית כי כלי הנשק חייבים לעבור דרך אירופה בדרכם לישראל. זה פשוט בלתי אפשרי טכנית לשלוח אותם בדרך אחרת. משום כך, גם משלוחי הנשק האמריקאים לישראל מושפעים".

מה הציפייה שלך להתפתחות הכלכלה הישראלית בשנים הקרובות?

"אילו ידעתי לחזות התפתחות כלכלית, הייתי עשיר מאוד. אבל אני חושב שאנחנו צריכים לשים לב מה ידווח משרד האוצר, עם סוף השנה, לגבי הוצאות הממשלה על המלחמה ביחס להתחייבויות שלה בתקציב 2025. אני צופה שמשקיעים ומוסדות בינלאומיים רבים יאבדו אמון.

"לטווח ארוך, בעוד בנק ישראל מזהיר שהכלכלה תתאושש לאט, אם בכלל, הציבור מצפה להתאוששות מהירה. האכזבה תכה חזק בחברה, ואם התוצאה תהיה הגירה יותר גדולה של בעלי מקצועות משכילים, הצבא הישראלי יפסיק לתפקד כצבא מודרני תוך שנתיים-שלוש.

"אנחנו כבר יכולים לראות סימנים של התהליך הזה בשבירה של המשמעת הצבאית. כמה יחידות צבאיות מאמצות סמלים משלהן, פועלות מתוך חסינות ועל פי שרשרת פיקוד בלתי פורמלית. בגדה המערבית, חיילים מצטרפים במספרים גדלים למיליציות של מתנחלים ומשתתפים בפוגרומים נגד פלסטינים. כשאלפי חיילם קורסים מנטלית ומוסרית, ואלפים אחרים עוזבים את הארץ, הממשלה מגיבה בהעלאת התשלומים לאנשי מילואים. התוצאה היא סוג של כוח שכיר שנע מיחידה ליחידה במקום לשרת תחת מסגרת קוהרנטית עם משמעת ברורה. במובן הזה, ההתפרקות של החברה הישראלית כבר משתקפת יותר ויותר בצבא".

המאמר הופיע במקור באנגלית במגזין 972+. תרגום: מירון רפופורט