newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

נתניהו, די לקשקש. הנה המקופחים האמיתים של מערכת המשפט

במקום להקשיב לנתניהו, התקשורת הישראלית צריכה לתת קול לילדים החורגים של מערכת הצדק הישראלית – מפלסטינים בישראל ובשטחים ועד משפחות חטופי תימן. אסור שהוויכוח יתנהל רק בין ביביסטים לאנשי "רק לא ביבי"

מאת:

לא, אנחנו לא חושבים שמערכת המשפט בישראל מעניקה צדק שווה לכולם. לא הפכנו את עורנו, לא הפכנו ביביסטים, אבל גם לא נהיה מוכנים לחטוא בחטא השתיקה על פגמים מהותיים במערכת זו.

למקופחים אין צוות שרים עטויי מסכות שעומדים מאחוריהם. נתניהו עם פתיחת משפטו בירושלים (צילום: יונתן זינדל / פלאש 90)

למקופחים אין צוות שרים עטויי מסכות שעומדים מאחוריהם. נתניהו עם פתיחת משפטו בירושלים (צילום: יונתן זינדל / פלאש 90)

אמרנו את זה לפני משפט נתניהו ונאמר אחריו: ילדיו החורגים של "הצדק הישראלי" המפלה, החלקי, המהוסס, צריכים לשבת ליד שולחן המשא ומתן בדיון, שמתקיים כיום על גורלה של מערכת המשפט בישראל. להם צריכה התקשורת להקשיב, להם ולא לנתניהו.

בניגוד אליו, להם אין צוות שרים עטויי מסיכות מאחוריהם, לכיוונם אף עיתונאי לא מושיט את המיקרופון, כשהם נכנסים או יוצאים מאולם בית המשפט. אולי אחרי שהם מתאבדים או שורפים את עצמם, משפחותיהם זוכות לקצת זמן מסך.

לקבוצות אוכלוסייה רבות בישראל ובשטחים הכבושים אין את הלוקסוס שלא לשבת על כסא הנאשמים, כדי שהשפלתם לא תצולם ברבים. להיפך, הכיבוש הצבאי והעוני דבקים בהם, באשר הם וצאצאיהם הולכים.

דורות על דורות נפגעו ממערכת המשפט בישראל, ואיש בממשלות ישראל לדורותיהן לא פצה פה בביקורת חדה, ממוקדת ועניינית על המערכת. נתניהו מבקר את מערכת המשפט כי "הזיזו לו את הגבינה" וזועק את זעקת הקוזאק הנגזל. בנימוק צבוע שהמערכת המשפטית מוטה פוליטית שמאלה, ולא משום שהרסה חיים, בתים, נפשות של אוכלוסיות מוחלשות בישראל ובשטחים הכבושים במשך עשרות בשנים, מבקש נתניהו לצבור תמיכה במסע ההרס שלו.

למרות הצלחתו, כמשפטנים ביקורתיים אסור לנו ליפול לבור שנתניהו כרה למשפטנים הליברליים. מחד גיסא, לא נקרא לתומכיו מטומטמים ומחרבי המדינה. מאידך גיסא, לא נגן על מערכת, שבסיסה אינו מערכת מוסר וצדק שווה לכולם והיא אינה שואפת לתקן עוולות היסטוריות ועכשוויות כלפי המוחלשים והמנושלים אזרחית-פוליטית, וכלכלית-חברתית.

מאז 1948 מנסים תושבי אקרית וברעם לחזור לכפריהם; הבדואים המגורשים מאדמותיהם בנגב מנסים לשקם את חייהם במקומות שהם הועברו אליהם בכפייה. מערכת המשפט ומערכת אכיפת החוק מוצאות את כל הדרכים בחוק כדי לא לאפשר זאת להם. ילדיהם, נכדיהם וניניהם חיים כאזרחים סוג ב' בחסות ובתמיכת מערכת המשפט.

מאז שהוקם המנהל האזרחי, ובעיקר מאז הסכמי אוסלו, מנסים תושבי הגדה המערבית לפתח את כפריהם ונתקלים במדיניות של החרבה, הריסה וגטואיזציה. מערכת המשפט ומערכת אכיפת החוק כמעט אינן מתערבות, ואם הן עושות זאת, זה נעשה מטעמים אינטרסנטיים. ילדים פלסטינים נרקבים בבתי מעצר ובתי כלא ישראלים במשך דורות בחסות מערכת המשפט הישראלית.

מבקשי העבודה והפליטים הנמצאים בישראל אינם זוכים להגנה מלאה מפני ניצול מעמדם הפגיע על ידי רשויות המדינה. עתירותיהם נדחות או מתקבלות בדחילו ורחימו חלקית בלבד, באופן שאינו מפסיק את ההסתה כלפיהם ואת דרדור מצבם הכלכלי-חברתי כחיות נרדפות בג'ונגל הישראלי.

מערכת המשפט נלחמת במשפחות ילדי תימן והבלקן החטופים והנעלמים כדי שגורלם לא ייחקר כסוגיה עקרונית אלא כמקרים פרטניים בגדר הפרד ומשול. דיירים ממשיכים בדיור הציבורי עומדים מול חומות משפטיות הן בפרקליטות והן בבתי המשפט, השולחים אותם למלחמת הישרדות מול זכאי הדיור הציבורי, הנזקקים בעצמם.

משפט נתניהו, כמו כל הביקורת מימין על מערכת המשפט, מעמידים אותנו, המשפטנים הביקורתיים, בפני דילמה קשה. זו איננה דילמה חריגה, כי ניסיונם של שוחרי זכויות האדם המגיעים לפתחי בית המשפט רווי בתסכולים, הן בהתנהלות מול פרקליטות המדינה והן בחוויה בתוך כתלי בית המשפט.

אך העובדה שראש הממשלה מאמץ חלק מהביקורת שלנו, מטעמיו הפסולים, הופכת את הסיטואציה הנוכחית לתיאטרון אבסורד. בממלכה מושחתת, המלך הפך לפרטיזן.

המשפטנים והמשפטניות הביקורתיים נדרשים לעמוד על שלהם, הן למול אי הצדק המבני במערכת המשפט הישראלית, והן למול העידוד העקיף שמקבלות עוולות "רגילות" של אותה מערכת כלפי ישראל השניה, השלישית והרביעית, מהקמפיין החד-מימדי כנגדה. ראוי כי דווקא משפטנים מנוסים יחדדו את המסר לציבור המשתאה למול גודל המשבר הפוקד את המדינה. חשוב שאת תיקון עוולות המערכת לא יובילו מתנגדיה הנוכחים מחד, ולא תומכיה המובהקים מאידך.

למשפטנים הביקורתיים אסור להיסחף בזרם העכור של שיח השחור-לבן שמנהלים הביביסטים ואנשי "רק לא ביבי". עליהם לזהות את השתיקות בנאומים חוצבי הלהבות של שני הצדדים.

הגישה הביקורתית צריכה להישאר נאמנה למסורת רבת שנים של "כבדהו וחשדהו", המבוססת על חשיפת מערכות היחסים ומאבקי הכח המובנים במוסדות המשפט ואכיפת החוק בישראל, ולדרוש בראש גלוי סדר ציבורי-משפטי חדש.

נטע עמר-שיף היא עורכת דין לזכויות אדם

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf