"מטרידן תפרוש" שינה את כללי המשחק, גם בלי הישגים מיידיים
ועדת בדיקה בחד"ש המליצה לג'עפר פרח לפרוש מהרשימה לכנסת, והוא סירב. אבל עצם המאבק כבר שינה את השיח: טענות על הטרדה מינית כבר אינן עניין שהמפלגות הערביות סוגרות בחדר סגור
המפלגה נאלצה לבדוק, ההנהגה נאלצה לדון, מועמד נאלץ להשיב לטענות על הטרדה מינית. ששת המועמדים הראשונים ברשימת חד"ש לכנסת. משמאל לימין: איאס נאטור, יוסף אלעטאונה, ניהאיה ושאחי, יוסף ג'בארין, עופר כסיף וג'עפר פרח (צילום: דוברות חד"ש)
קמפיין #מטרידן_תפרוש לא השיג לעת עתה את כל מה שביקש להשיג. אבל מי שממהר לסכם אותו כרעש חולף בספירה הציבורית מפספס את השינוי שהתחולל: לראשונה זה שנים, אולי אי-פעם, טענות ועדויות על פגיעה מינית לא הוסתרו, אלא הפכו למבחן ערכי-אידיאולוגי של מעמד הנשים בפוליטיקה הערבית הליברלית בישראל.
>> הקמפיין "מטרידן תפרוש": נשים ערביות אינן יכולות לחכות לסוף התור
הדרישה שהציב הקמפיין היתה ברורה: כשמועמד לתפקיד הנהגתי, נבחר ציבור או בעל תפקיד בכיר אחר מבקש את אמון הציבור, ויש עדויות מתועדות על פגיעה בנשים מצידו, אי אפשר להמשיך כרגיל כל עוד הטענות לא התבררו והענן עודנו מרחף מעל ראשו.
אף שמארגנות הקמפיין התעקשו שלא התכוונו לאיש מסוים ולא נקבו בשמות – להבדיל מהקמפיין שניהלו ב-2019 – עיתוי הקמפיין, ערב הבחירות וזמן קצר לפני הגשת הרשימות לכנסת, הפנה את הזרקור לאיש אחד: ג'עפר פרח, שנבחר למקום השני בחד"ש ולמקום הרביעי ברשימה המשותפת. רבים ממקורביו של פרח, ובהם הוא עצמו, פירשו את הקמפיין כמתקפה אישית נגדו, שמטרתה חיסול פוליטי ורצח אופי.
בעקבות הקמפיין והדיון הציבורי שעורר, הקימו חד"ש והמפלגה הקומוניסטית – באומץ רב, גם אם באיחור – צוות בדיקה מיוחד לעניינו של פרח, שכלל שתי נשים ושני גברים.
לפי "הארץ", שני ארגוני נשים העבירו לצוות שש עדויות, ועדות שביעית הגיעה ישירות למזכ"ל חד"ש, אמג'ד שביטה. הצוות הבהיר כי אינו ועדת חקירה או בית משפט, וכי לא הוסמך להרשיע או לזכות. עם זאת, הוא בחן את האחריות הפוליטית, המוסרית והמפלגתית העולה מהעדויות. זה, בעיניי, לב הקמפיין: לא להחליף את בית המשפט, אלא להפסיק להתנהג כאילו אחריות ציבורית מתחילה ונגמרת בכתב אישום.
הצוות אומנם ציין שאין לו כלים להכריע בטענות נגד פרח, אבל המליץ לו לשקול להסיר את מועמדותו, כנראה מתוך תפיסה שתפקיד הנהגתי במפלגה מחייב רף גבוה של אחריות אישית. פרח סירב להסיר את מועמדותו, עמד על זכותו להתגונן מפני ההאשמות וטען שהמהלך נגדו הוא חלק מרדיפה פוליטית ומניסיון נואש לשנות את רצונם של מי שבחרו בו ברוב גדול במועצת חד"ש.
מכחיש בתוקף את הטענות נגדו. ג'עפר פרח (צילום: אורן זיו)
עם זאת, פרח קיבל את המלצתו השנייה של הצוות: לפרסם גילוי דעת שבו יתייחס ישירות לטענות ולעדויות. ואכן, בגילוי דעת שפרסם דחה פרח באופן מוחלט, גורף וחד-משמעי את החשדות שיוחסו לו ואת השמועות שהופצו ברשתות החברתיות, אך החידוש היה התנצלות כללית ומותנית: הוא הצהיר כי הוא נושא באחריות למעשיו ומתנצל על כל פגיעה או "אפקט לא מכוון" שאולי נגרמו למישהי כתוצאה ממילה, מעשה או התנהגות מצידו במהלך כ-40 שנות פעילותו הציבורית. הוא גם הביע נכונות להתייצב בפני כל גוף בדיקה מקצועי, ניטרלי ועצמאי או בפני ערכאה משפטית הוגנת ומוסמכת, כדי לברר את הטענות באופן שקוף.
בשבת האחרונה התכנסו המזכירות הארצית של חד"ש והוועד המרכזי של המפלגה הקומוניסטית, ולאחר דיונים ממושכים וקשים החליטו שלא להמליץ בשלב זה להדיח את פרח מהרשימה.
השתיקה איננה אפשרית
אולם הצלחתו של מאבק פמיניסטי אינה נמדדת רק בשאלה אם אדם זה או אחר פרש או נשאר, אלא גם בשינוי שהוא מחולל בכללי המשחק. ובמובן הזה משהו בהחלט זז, ויהיה קשה מאוד לחזור לאחור. לפני שבע שנים, כשהתפרסמו העדויות על הטרדות מיניות מצד אישי ציבור ערבים, כתבתי שהשתיקה נשברה. הפעם השתיקה כבר איננה אפשרית: הסוגיה נכנסה ללב המוסדות הפוליטיים של החברה הערבית ונשארה שם.
אפשר לחלוק על החלטת חד"ש שלא להדיח את פרח. אבל אין לזלזל בעצם העובדה שהדיון התקיים במוסדות המרכזיים ביותר של המפלגה. בעיניי, קרדיט מיוחד מגיע למזכ"ל אמג'ד שביטה ולדור הצעיר של הפעילות והפעילים בחד"ש ובמפלגה הקומוניסטית – לכל מי שלא הסכימו שהנושא יישלח שוב לחדר סגור או יידחק למגירת ה"נטפל בזה אחרי הבחירות".
עצם קיומו של קול פמיניסטי לוחמני במוסדות מפלגתיים ותיקים, גם אם הוא עדיין בעמדת מיעוט, הוא התפתחות חשובה. מפלגה כמו חד"ש, שמניפה דגל של שחרור לאומי וצדק, אינה יכולה להקל ראש בטענות על פגיעה בנשים ובה בעת להמשיך לדבר על "זכויות נשים". המחויבות לערכים האלה אינה נבחנת בכנסים או באירועי "יום האישה", אלא בזמן אמת, כשהעמידה בהם עלולה לגבות מחיר אישי או קולקטיבי.
בינתיים הודיע שביטה, שהוביל את ניהול המשבר, כי יתפטר מכל תפקידיו במפלגה לאחר הבחירות, ורמז בהודעה שלו שההחלטה קשורה להדלפות מתוך הדיונים הפנימיים במפלגה.
"גם בזמנים גדולים, גם בזמנים הכי קשים, לפני בחירות גורליות, אין מישהו שחסין משאלות ומבדיקה", אמר שביטה ל"שיחה מקומית". "חששתי מאוד שנעשה עוול לחבר מפלגה מוערך וראוי, אבל לא יכולתי לחיות עם עוול שאולי נעשה גם לנשים שנפגעו בדרך. התהליך היה מייסר ומייגע, ולא היתה ברירה אלא לקחת אחריות ולנסות לעשות משהו בכיוון הנכון".
הודיע על התפטרותו. מזכ"ל חד"ש אמג'ד שביטה (באדיבות המצולם)
אומנם פרח לא התפטר וממשיך להכחיש את הטענות נגדו, אבל כאמור פרסם התנצלות על "פגיעה בלתי מכוונת" שאולי נגרמה כתוצאה מהתנהגותו. זו התקדמות ראויה לציון. התנצלות מסויגת אינה הודאה, אבל גם אינה חסרת משמעות. במרחב פוליטי שבו עצם הדרישה מגבר בעל כוח להביט לאחור ולשאול אם פגע באישה נדחתה מכל וכל במשך שנים, גם שינוי בשפה אינו עניין של מה בכך.
בראיון ששודר בערוץ "הלא" אמר פרח במפורש שאם יוגש נגדו כתב אישום, הוא לא ימשיך במרוץ לכנסת. זו התחייבות ברורה יותר מזו שנתן קודם, והוגן להכיר בכך. באותו ראיון הדגיש פרח כי מאז 2019 לא הוגשה נגדו תלונה רשמית, ואמר שלדעתו גם כעת לא תוגש. זו עמדתו, וחשוב לייחס אותה לו במדויק: הוא לא התחייב לפרוש עם הגשת תלונה, אלא רק במקרה של כתב אישום.
כתב אישום הוא רף משפטי גבוה. אבל הקמפיין הזה מעולם לא עסק רק במישור הפלילי, אלא גם במישור הציבורי: בשאלה מה נדרש ממי שמבקש את הקול שלנו גם כשאין תלונה במשטרה או כתב אישום. האם הרף היחיד למנהיגות הוא היעדר כתב אישום? בעיניי, התשובה היא לא.
בפרשה הזאת רבים ורבות מסכימים עם פרח, ואני איתם, שיש צורך להקים גוף מקצועי, חברתי, אלטרנטיבי ומוסמך שיבדוק תלונות הרחק ממסדרונות המשטרה – שם 83% מהן נסגרות מחוסר ראיות ולא מחוסר אשמה – כפי שאמרה נאילה עוואד, מנכ"לית נשים נגד אלימות, בראיון לרדיו א-שמס.
החברה שלנו זקוקה למנגנונים אמינים, מקצועיים והוגנים שיוכלו להתמודד עם עדויות על פגיעה מינית גם מחוץ למסלול הפלילי, אבל כרגע אין בנמצא גוף שיוכל להשלים את הבירור לפני הגשת הרשימות, אמרה עוואד. "האחריות על הקמת המנגנון הזה מוטלת על כולנו, על המפלגות והעמותות, ולא רק על כתפי ארגוני הנשים", הוסיפה.
ההחלטה שפרח ממשיך במרוץ לכנסת אינה סוף פסוק. מוסדות חד"ש והמפלגה הקומוניסטית קבעו שהנושא יישאר במעקב, ואם יופיע מידע חדש, ברור ומהותי, העניין יוחזר לדיון ויהיה אפשר לקבל החלטות נוספות. זו נקודה חשובה: ההחלטה הנוכחית אינה תעודת הכשר, אינה זיכוי ואינה קביעה שהפרשה מאחורינו.
ערב הדיון המרתוני במוסדות המפלגה התמלאו הרשתות החברתיות בעדויות של חברים, קולגות, עובדים לשעבר, עיתונאים ופעילים שסיפרו עד כמה פרח מוכשר, מסור, מבריק, שולט בכמה שפות ובעל רקורד ציבורי מרשים. רבים מהדברים האלה נכונים. אני מכירה ומעריכה את יכולתו הרטורית והביצועית של פרח. אולם רשימת הכישורים הזאת אינה נוגעת לנושא שעל הפרק.
ארגוני הנשים ספגו התקפה. הכרזה של קמפיין "מטרידן, התפטר" שיוזמו העמותות נשים נגד אלימות וא-סיוואר
כשעובדת לשעבר אומרת כי "עבדתי איתו שנים והוא מעולם לא הטריד אותי", היא מעידה על החוויה שלה, שאינה יכולה לבטל חוויה אחרת של אישה אחרת. אדם שפגע באישה אחת אינו בהכרח פוגע בכל אישה שסביבו. זה בדיוק מה שהופך את הדיון ביחסי מרות, גבולות והטרדות במקום העבודה למורכב כל כך.
גם האמירה שמדובר באיש מוכשר עם רקורד ציבורי מפואר אינה רלוונטית לעניין. אדם יכול להיות רופא מצוין, עיתונאי מבריק, ראש מועצה פופולרי או פוליטיקאי מוכשר, ובכל זאת להתנהל באופן פוגעני כלפי אישה מסוימת בחדרי חדרים. הישגים מקצועיים אינם תעודת חסינות. לעיתים דווקא כוח, מעמד והערצה עלולים ליצור תנאים שבהם נשים צעירות, עובדות או כפופות, פגיעות יותר.
הוויכוח שהתעורר סביב הקמפיין והדיון במוסדות המפלגה המחיש לי כמה עבודה עוד לפנינו. לא רק כדי לשכנע שהטרדה מינית היא תופעה חמורה, אלא גם כדי להסביר איך היא פועלת: מהם יחסי מרות, מהי הסכמה בתוך יחסי כוח, מה מותר ומה אסור, ומה קורה דווקא באותם אזורים אפורים שבהם אין צעקה, אין מצלמה ואין תלונה במשטרה, אבל יש אישה שיוצאת ממקום העבודה מצומצמת יותר, מפוחדת יותר, או עם מסלול מקצועי שנקטע.
ארגוני הנשים כשק חבטות
הפמיניסטיות וארגוני הנשים שילמו מחיר כבד על הקמפיין. שוב נשלפה חבילת ההאשמות המוכרת: כסף זר, אג'נדה מערבית, תזמון פוליטי חשוד, ניסיון לחסל מועמד מסוים, פגיעה באחדות ובגידה באינטרס הלאומי. מהנהגת המפלגה ועד פעילים זוטרים בשטח נשמעו רמיזות כאילו ארגוני הנשים תזמנו את הקמפיין כדי לפגוע פוליטית באדם מסוים, לפי דרישת הימין הקיצוני וארגוני פשע.
הנשים עמדו מול הרפש הזה עם מסר אחד: זכויות נשים הן זכויות אדם. מי שמניף דגל של שחרור לאומי ומאבק בדיכוי אינו יכול לבקש מנשים להמתין. החירות שלהן אינה יכולה לחכות עד שהגברים יסיימו לסדר את הרשימה.
כמה פעמים עוד נשמע את השאלה "למה דווקא עכשיו"? אין עיתוי נוח לדרוש מבעלי כוח לתת דין וחשבון על יחסם לנשים. אי אפשר לטעון שהתקופה שלפני הבחירות אינה הזמן המתאים. להפך: אם אדם מבקש ממני עכשיו את קולי, זה הזמן לשאול את מי אני שולחת לעמדת הנהגה ואילו סטנדרטים אני דורשת ממנו. העיתוי אולי לא נוח לפוליטיקאים. זו אינה בעיה של ארגוני הנשים.
מי שחיכו עד הרגע האחרון כדי להרכיב את הרשימה המשותפת המיוחלת אינם יכולים לבוא עכשיו בטענות לפמיניסטיות שלא כיוונו את שעון המאבק שלהן לפי נוחותה של ברית הגברים המאוחדים. נשים לא יהיו שוב הכתובת האוטומטית להאשמות בכל כישלון פוליטי שעוד יבוא. האחדות הפוליטית אינה רכושם של הגברים שהצליחו סוף סוף להסכים ביניהם על חלוקת המקומות. נשים אינן אורחות ברשימה המשותפת. אנחנו הבוחרות שלה.
הולכות להצביע אבל לא מיוצגות. מצביעה בקלפי בטייבה, ב-1 בנובמבר 2022 (צילום: ג'מל עוואד / פלאש90)
לכן אי אפשר לנתק את המאבק הנוכחי משאלת הייצוג של נשים ברשימה עצמה. על מספרים קשה להתווכח. במשך שנים נשים פלסטיניות נדרשות להיות המצביעות הנאמנות, הפעילות בשטח, המגייסות, המארגנות ומי שסופגות את מחיר האלימות והגזענות. אבל כשמגיעים לחלוקת המקומות הריאליים, פתאום האפשרויות מצטמצמות.
מתקפת הנגד כלפי ארגוני הנשים אינה מקרית. היא חלק ממאבק רחב יותר שמנהלות הפטריארכיה וההגמוניה הגברית, שעדיין שולטות במרחבים החברתיים, הכלכליים והפוליטיים שלנו. קשה לגברים שהתרגלו במשך עשרות שנים להחליט מה חשוב, מה דחוף, מתי מדברים ועל מה שותקים, לגלות שנשים כבר אינן מבקשות רשות להכניס נושא לסדר היום. קשה להם לגלות שהן לא מסתפקות במקום על הבמה בכנס כלשהו, בתמונה ביום האישה או במשפט על שוויון במצע.
הן רוצות כוח, הן רוצות ייצוג והן רוצות לקבוע בעצמן את הסטנדרט המוסרי והפוליטי הנדרש ממי שמבקש להנהיג אותן. זו הסיבה שהמאבק הזה גדול מאדם אחד וממקום אחד ברשימה לכנסת.
אני מסתכלת על מה שקרה ורואה גם הישג: מפלגה נאלצה לבדוק, הנהגה נאלצה לדון, מועמד נאלץ להשיב, נכתבה התנצלות מסוימת, ניתנה התחייבות מפורשת לפרוש במקרה של כתב אישום, הציבור נאלץ להתווכח והנושא לא נסגר. יש בי נחת מהעלייה ברף הדיון. הרכבת הזאת כבר יצאה מהתחנה, והיא נוסעת קדימה.
הרשימה המשותפת אינה נחלשת מהדיון הזה. להפך. אם היא תלמד ממנו, היא יכולה לצאת חזקה, אמינה וראויה יותר. חברה חזקה אינה חברה שמגינה על מנהיגיה מפני שאלות בעניינם. הנהגה ראויה אינה זקוקה להשתקת הנשים כדי לשרוד.
בימים האחרונים נאמרו מילים קשות, נזרקו האשמות מיותרות והיו גם רגעים מכוערים. עכשיו צריך להתנער מהרפש, לתקן את מה שנשבר, להפיק את הלקחים ולהמשיך אל המערכה הגדולה.
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
