newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

מבצע החיסונים אינו הישג, אלא חלק מהכישלון בטיפול במגיפה

האקסלוסיביות שניתנה לפייזר בעייתית, וגם החיסון המהיר של יותר ממחצית האוכלוסייה אינו מרשים כל כך בפרספקטיבה היסטורית ועולמית. למרות מצעדי הניצחון ושירי ההלל, ישראל כשלה בהתמודדות עם הקורונה, כישלון שאת מחירו הממשי אנחנו עדיין לא יודעים

מאת:

פיתוח של חיסון יעיל ובטוח כנגד קוביד-19 בפרק זמן של פחות משנה הוא הישג מדעי חסר תקדים. הגברת כושר הייצור למאות מיליוני מנות תוך פרק זמן קצר היא הישג טכנולוגי מזהיר. הישגים אלה התאפשרו על ידי נחישות והתמדה של מדענים רבים במשך למעלה מחמישה עשורים, שהתקדמו עקב בצד אגודל והגיעו לבשלות בעיתוי המתאים (שנים אחדות לפני פרוץ המגיפה).

השלב שבו אנו נמצאים בחודשים האחרונים, שלב ההנגשה – העברת החיסון מהבקבוקון שבו הוא מאוחסן לזרועם של הרוב המכריע של האוכלוסייה – חיוני להדברת המגיפה (חיסון עדר, שלפי ההערכות מחייב חיסון של כ-90% מהאוכלוסייה).

שלב ההנגשה בישראל, יחסית לגודל האוכלוסייה, הוא המתקדם בעולם. כחודשיים וחצי אחרי תחילת המבצע חוסנה למעלה ממחצית האוכלוסייה במנה אחת של חיסון. לא במפתיע, מבצע החיסונים הפך לנושא מרכזי במערכת הבחירות. שהרי גם גדולי מבקריו של ראש הממשלה רואים במבצע הצלחה גדולה, ונותנים לו את הקרדיט על כך. אחד הפובליציסטים אף הרחיק לכת והכתיר את המבצע כאחד המזהירים בתולדות המדינה. אבל האם באמת מדובר בהישג יוצא דופן?

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ושר הבריאות, יולי אדלשטיין, במרכז חיסונים של מכבי בתל אביב, ב-13 בדצמבר 2020 (צילום: מרק ישראל סלם)

לא הישג יוצא דופן. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ושר הבריאות, יולי אדלשטיין, במרכז חיסונים של מכבי בתל אביב, ב-13 בדצמבר 2020 (צילום: מרק ישראל סלם)

שלב ההנגשה עומד על כמה יסודות: רכישה נכונה של מנות חיסון בכמות מספקת לאוכלוסייה, בשוק שבו יש בחירה בין כמה סוגי חיסונים, ומחסור – הביקוש עולה על הצריכה; ארגון – שינוע מנות החיסון (בתנאים מיוחדים), הקמת מרכזים למתן החיסון, גיוס והכשרה של כוח אדם להזרקה; צדק חלוקתי – קביעה ויישום של סדר עדיפויות הולם לקבלת החיסון; אמצעים מתאימים כדי להגיע להיענות מירבית של כל חלקי האוכלוסייה לקבלת החיסון.

בשלב מוקדם הבטיחה ישראל אספקה שוטפת ומהירה של חיסונים לכל האוכלוסייה בגבולות הקו הירוק. ההסכם היה אפוף בסודיות. אך לאחר שהתגלו חלק מהפרטים הסתבר כי מדובר בהסכם שנותן לחברת פייזר אקסקלוסיביות – ישראל תחסן את הרוב המכריע של אזרחיה בחיסון של פייזר בלבד, וכנראה במחיר מופקע (המחיר לא נחשף על ידי מקורות רשמיים, אך מקורות שונים מעידים על כך).

העילה המוצהרת להעדפת ישראל באספקת החיסונים על ידי פייזר – ההסכם שנחתם על אספקת נתונים שיאפשרו להעריך את האפקטיביות של החיסון – אינה מחזיקה מים. ניתן למצוא "קופות חולים" גדולות יותר מאשר אלה שבישראל, עם מסדי נתונים לא פחות טובים, כמו למשל קייזר פרמננטה בארה"ב, שלה 12 מיליון מבוטחים ב-5 מדינות).

האם האקלוסיביות שנתנה ישראל לפייזר הוא מחיר הולם? עד היום אישר ה-FDA באישור חירום הפצה של חיסונים שהופקו על ידי שתי חברות אחרות, וחיסון רביעי מופץ באירופה באישור הרשות הרגולטורית האירופית. כמו כן, משווקים בעולם בכמויות גדולות חיסונים תוצרת רוסיה וסין, שמידת בטיחותם ויעילותם לא נבדקה על ידי רשויות רגולטוריות מערביות.

בכל הניסויים שעל בסיסם קיבלו החברות אישור להפצה ושיווק של חיסונים, משך המעקב היה קצר מאוד. משום כך נותרו שאלות רבות שאין עליהן תשובות, ובהן משך זמן ההשפעה של החיסון, יעילות בסוגים שונים של מוטציות, ותופעות הלוואי לטווח ארוך.

יתרה מזאת, שוק החיסונים הוא מאוד דינמי. חיסונים חדשים מקבלים אישור, וכושר הייצור של החיסונים משתנה באופן דרמטי. לאחרונה רואים רבים יתרונות גדולים לחיסון של ג'ונסון&גונסון: זריקה אחת בלבד; פחות תופעות לוואי; מוחזק בתנאי קירור סטנדרטים למשך שלושה חודשים; ולאחרונה, בעקבות הסכם עם חברת מרק, גם כושר ייצור של עשרות מיליוני חיסונים בחודש. בניסויים הקליניים נמצא כי לחיסון של ג'ונסון&ג'ונסון יעילות יותר נמוכה מזו של פייזר, אך לדעת מומחים ההשוואה אינה תקפה, משום שהניסויים נערכו במקומות שונים ובתקופות שונות.

במצב של אי ודאות ושל שוק דינמי, נהוג לפזר סיכונים בין החיסונים השונים, כפי שעושות מדינות אחרות, ולא להעדיף חיסון אחד בלבד.

אפשר לחסן המונים גם בתנאים נחותים בהרבה

גם בתחום הארגון וההנגשה, לא ברור שההישג הוא גדול כל כך. בפרספקטיבה היסטורית, מסתבר שאנשי מקצוע נחושים בגיבוי פוליטיקאים ישרים וחסרי אינטרסים יכולים לחסן המוני בני אדם בתקופה קצרה גם בתנאים נחותים בהרבה מאלו הקיימים כאן.

דוגמה אחת אירעה בניו יורק ב-1947. ב-4 באפריל של אותה שנה, לאחר גילוי של 12 מקרים של אבעבועות שחורות באזור, הבהיר ראש שירותי הבריאות לדרג הפוליטי שהדרך היחידה למנוע התפשטות של מגיפה נוראית היא לחסן את כל תושבי העיר – שמנתה אז 7.8 מיליון תושבים – תוך פרק זמן קצר.

באותו יום יצאה הודעה בעיתונות וברדיו (אמצעי התקשורת היחידים שהיו זמינים בזמן ההוא) על התחלת המבצע. בשבועיים הראשונים חוסנו 5 מיליון בני אדם, וב-3 במאי הסתיים המבצע, לאחר שחוסנו 6.35 מיליון איש. המגיפה הודברה, ולא התגלה אפילו מקרה נוסף אחד באזור.

חשוב להזכיר גם כי לאחר חילופי הממשל בארה"ב לאחרונה נסק מספר המחוסנים במדינה, וכיום מקבלים מדי יום כ-1.9 מיליון אמריקאים מנת חיסון אחת, למרות המרחקים הגדולים ומזג האוויר הקשה. בישראל, מספר המחוסנים היומי לא עלה על 200 אלף איש.

מניסיון העבר מסתבר כי הסכמת הציבור להתחסן תלויה בעיקר באופן שהוא תופס את הסיכון של המחלה אל מול הסיכון הפוטנציאלי של החיסון. בשלב שבו החיסונים הפכו זמינים, כ-9 חודשים אחרי פרוץ המגיפה, תפסה מרבית האוכלוסייה המבוגרת בישראל ובעולם את הנגיף כאיום על החיים עצמם, ולא פחות מכך על איכות חייהם. כפועל יוצא היתה היענות מהירה וגורפת לקריאה להתחסן.

לעומתם, האוכלוסייה הצעירה יותר תפסה ברובה את המחלה כמסוכנת פחות. בנוסף, מידע מוטעה שזרם ברשתות החברתיות והאי אמון העמוק בחברות התרופות ובפוליטיקאים, הוביל לייחוס של תופעות לוואי חמורות לחיסון עצמו במקרה הטוב, ולתיאוריות קונספירציה מופרכות שקשורות אליו במקרה הפחות טוב.

התוצאה היתה דרישה גדולה לחיסונים בתחילת המבצע, שהלכה וירדה בהמשך, באופן שמקשה על השגת חיסון מלא של האוכלוסייה שנדרש להשגת חיסון העדר.

עמדת הצעירים עשויה להשתנות, עקב ריבוי ידיעות בתקשורת על חומרת המחלה בצעירים וחשיפה למתחסנים רבים המדווחים על תופעות לוואי מעטות וקלות.

אך הלקח החשוב ביותר שניתן ללמוד אחרי שנה של פנדמיה קטלנית, שגבתה את חייהם של כמעט 2.6 מיליון איש ברחבי העולם, היא שהחיסונים – אף שפותחו במהירות שיא ונמצאו יעילים – אינם אלא אמצעי משני להתמודדות עם המגיפה.

כולנו מתחסנים, חוץ מהפלסטינים. חיסון קורונה במרכז כללית בירושלים, ב-22 בדצמבר 2020 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

החיסונים הם אמצעי משני להתמודדות עם המגיפה. חיסון קורונה במרכז כללית בירושלים, ב-22 בדצמבר 2020 (צילום: יונתן זינדל / פלאש90)

שורה של אמצעים "לא רפואיים", שנועדו לצמצם את המגעים בין מדביקים לנדבקים פוטנציאליים, שמופעלים בזמן הנכון ובדרך הנכונה, הוכחו כבעלי יכולת להכחיד את הווירוס באוכלוסייה, וכך לחסוך בחיי אדם ובסבל רב.

במדינות שנקטו בצעדים הנכונים, התחלואה והתמותה היו אפסיים. במדינות האלה גם סך הימים שבהם נדרשו פוליטיקאים להפעיל אמצעים דרקוניים של הגבלת חופש התנועה וההתכנסות היה נמוך יותר מאשר במדינות שלא השכילו ליישם מדיניות כזאת.

יתרה מזאת, הימנעות מהפעלת אמצעי בידוד וריחוק המאפשרת התפשטות בלתי מבוקרת של הווירוס היא קרקע ליצירת וריאנטים חדשים – מדביקים וקטלניים יותר, המפחיתים את יעילות החיסונים.

למרות כל מצעדי הניצחון ושירי ההלל, הטיפול של ממשלת ישראל והעומד בראשה במגיפה – כולל תוכנית החיסונים – היא כישלון קולוסאלי, שאת מחירו הממשי אנחנו עדיין לא יודעים.

ד"ר בנימין מוזס הוא רופא פנימי ואפידמיולוג קליני

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf