כיצד השתלט הימין הקיצוני על המאבק באנטישמיות
בין מתקפות הצתה בלונדון לעצרת ברחוב דאונינג, הימין הקיצוני מצליח למסגר מחדש את האנטישמיות, לא פעם על חשבון הקהילה היהודית וקהילות אחרות
הפוליטיזציה של המאבק באנטישמיות הופכת לכלי בשירות הדיכוי המדינתי. מצעד נגד אנטישמיות באנגלית בהשתתפות השר לענייני ביטחון פנים, 21 בינואר 2024 (צילום: משרד הפנים הבריטי, CC BY 2.0)
בחודש וחצי האחרונים התרחשו בלונדון כמה מתקפות הצתה, שכוונו בעיקר נגד מבנים ונכסים של הקהילה היהודית (שני בתי כנסת, ארגון צדקה ושני אמבולנסים של ארגון "הצלה"). בסוף אפריל נדקרו בגולדרס גרין, שכונה יהודית בצפון לונדון, שני אנשים בעלי חזות יהודית.
>> מתגיירים לציונות: כך הפכו צאצאי הנאצים ל"יהודים החדשים"
המניע המדויק, כמו גם הארגון העומד מאחורי ההתקפות האחרונות, עדיין אינם ידועים, אך יש אינדיקציות חזקות לכך שהם קשורים למלחמה המתמשכת באיראן, לדינמיקות גיאופוליטיות רחבות יותר במזרח התיכון ולמתקפותיה הצבאיות של ישראל באזור, כולל בלבנון. נכון לעכשיו, הקבוצה האיראנית "חרכת אסחאב אל-ימין אל-אסלאמיה" (HAYI) קיבלה אחריות למעשים בערוץ הטלגרם שלה. מתקפות דומות אירעו גם במדינות נוספות באירופה ובארה"ב: במהלך שבוע אחד במרץ 2026 דווח על ניסיון ירי ודריסה בבית כנסת במישיגן, ירי בבית כנסת בטורונטו, מתקפה על בית כנסת בבלגיה, וכן תקיפות נגד בית ספר יהודי ובית כנסת בהולנד.
לצד כמה צעדים סבירים שנועדו לשפר את ביטחון הקהילה, תגובת ממשלת בריטניה למתקפות היא לבסס עוד יותר את ניסיונותיה הרבים לדכא ולהגביל סולידריות עם פלסטין בבריטניה. בין היתר, מקדמת הממשלה תיקונים ל"חוק המשטרה והפשיעה", כך שיבחנו את "ההשפעה המצטברת" של ההפגנות כדי להצדיק איסור לקיימן, וכן מגבלות על מחאות "בקרבת" מקומות תפילה – הגדרה עמומה במתכוון, שעשויה לאפשר לחסום צעדות מחאה במרכזי ערים ברחבי בריטניה. ראש ממשלת בריטניה, קיר סטארמר, אף אותת כי בכוונתו להפוך את הקריאה "Globalise the Intifada" לעילה למעצר.
מובן מאליו שהעלייה באלימות אנטי-יהודית מזעזעת ובלתי מתקבלת על הדעת; יהודים, כמו כל אדם, ראויים לחיות בביטחון ולשגשג בכל מקום. הקהילה היהודית הבריטית קטנה יחסית – כ-300 אלף איש. המתקפות האלו נחוות באופן אישי ומעצימות תחושות חרדה, חוסר ביטחון ופחד – הן במרחבים יהודיים הן בחיי היומיום.
כשהימין הקיצוני כובש את נרטיב המאבק באנטישמיות
שוב אנו עדים לאותו דפוס: כוחות אנטי-דמוקרטיים מבקשים לנצל רגעי מצוקה כדי לקדם פוליטיקה דכאנית, שמאיימת על הדמוקרטיה ומעמיקה את הקרע בין הקהילה היהודית לקהילות מותקפות אחרות. פחות מ-12 שעות לאחר מתקפת הדקירות בגולדרס גרין כבר קראו פוליטיקאים מהמפלגה השמרנית ומ-Reform UK לאסור לקיים הפגנות וצעדות למען פלסטין, אף שאין כל ראיה הקושרת בין המחאות הללו למתקפות האנטישמיות. כך הופכת הפוליטיזציה של המאבק באנטישמיות לכלי בשירות הדיכוי המדינתי, תוך פגיעה בחירויות האזרח ובביטחון הקולקטיבי שלנו. זהו כתב אישום חמור נגד המוסדות היהודיים המרכזיים, הפועלים כמשרתיה של האג'נדה הפוליטית הדכאנית הזו.
המתקפות האחרונות חושפות מציאות פוליטית הולכת ומתערערת בבריטניה: תקופה שבה תחושת השייכות ומידת הביטחון של קהילות מיעוט וקהילות מודרות רבות נתונות בסכנה. האסלאמופוביה והמתקפות האנטי-מוסלמיות בבריטניה (וברחבי אירופה) גוברות גם הן. במקביל, רטוריקה של אנטי-הגירה ולאומנות ימין קיצוני עשו את דרכן מהשוליים – מדמויות כמו טומי רובינסון ומפלגת Reform UK – אל הזרם המרכזי, בסיוע ממשלת לייבור מבולבלת וחסרת יכולת. חוסר היציבות הפוליטי הזה, לצד מצוקה כלכלית חריפה לאחר עשורים של מדיניות צנע, מחזקים תיאוריות קונספירציה ואידיאולוגיות אנטישמיות בקרב מי שמחפשים "פתרונות בזק" לבעיות המערכתיות שמעצבות את חייהם.
ב-10 במאי, בעצרת "מכבים את האנטישמיות" שהתקיימה ליד בית ראש הממשלה ברחוב דאונינג, חברו ועד שליחי הקהילות היהודיות (Board of Deputies) והמועצה למנהיגות יהודית (Jewish Leadership Council) לארגוני ימין קיצוני כמו Campaign Against Antisemitism, Stop the Hate ו-Our Fight. יחד קיימו הארגונים עצרת לאומנית, שניצלה את ההזדמנות – הן בגלוי הן במרומז – להכריז על "בריטיפאדה" (Britifada) ולהציג את המאבק באנטישמיות כאחד מ"הערכים הבריטיים". לכן אין זה מפתיע שפוליטיקאים מהימין הקיצוני, כגון נייג'ל פרג' וסגנו ריצ'רד טייס, הוזמנו לנאום – לקול תשואות הקהל – בעוד מנהיג מפלגת הירוקים היהודי, זאק פולנסקי, כלל לא הוזמן. קשה שלא להזדעזע מכך שנייג'ל פרג' הוזמן לנאום בעצרת נגד אנטישמיות ביוזמת מוסדות קהילתיים ותיקים, כמעט בלי שנאמר דבר על הגזענות והקנאות הגלויות שלו.
קשה שלא להזדעזע מכך שנייג'ל פרג' הוזמן לנאום בעצרת נגד אנטישמיות ביוזמת מוסדות קהילתיים. נייג'ל פרג' נואם בעצרת של Reform UK בטרגו מילס, דבון (צילום: אוון דייוויס / וויקימדיה)
אומנם רבני התנועה ליהדות מתקדמת ניסו להכניס מידה של אוניברסליזם לאירועים, אך הכיוון ברור: הימין הקיצוני כבש את נרטיב המאבק באנטישמיות וממסגר אותו כמאבק למען "הצלת הציוויליזציה", תוך השפלת הקהילות המוסלמיות. למרבה הצער, זו כמעט תוצאה בלתי נמנעת של בחירת המוסדות האלו להגן על זוועות רצח העם שמבצעת ישראל בעזה ועל משטר האפרטהייד שלה, במקום להגן על ביטחונם ורווחתם של יהודי בריטניה, הקהילה שהם מתיימרים לייצג. בעיני ארגוני הימין הקיצוני האלה, הדרך היחידה לשמר תמיכה בפעולותיה של ישראל היא ליצור אויב משותף: פלסטינים, ערבים ומוסלמים. מבחינתם, הזעם הציבורי בעקבות מעשיה של ישראל בעזה אינו יכול לנבוע מהראיות החד-משמעיות לאי-צדק ולאלימות, אלא חייב להיות מושרש במעין שנאה קיומית ליהודים.
אסטרטגיה מכוונת של חיזור אחר קהילות יהודיות
יתרה מכך, נכונותם של אלו המכנים את עצמם "מנהיגינו הקהילתיים" לאפשר למפלגת Reform UK להלבין את הגזענות והקנאות שלה באמצעות תמיכה לכאורה בקהילה היהודית היא פשיטת רגל מוסרית עמוקה, ולא רק בגלל האנטישמיות המתועדת היטב בשורות המפלגה. כל מי שעקב אחר עליית הימין הקיצוני בעולם בעשור האחרון ודאי הבחין בדפוס הזה: מטראמפיזם, דרך מפלגת Fidesz של אורבן בהונגריה ועד AfD בגרמניה – עליית הימין הפוליטי מלווה באסטרטגיה מכוונת של חיזור אחר קהילות יהודיות כדי להכשיר גזענות כלפי מיעוטים אחרים, ובעיקר אסלאמופוביה ועוינות למהגרים ולמבקשי מקלט.
נרקמת כאן "סערה מושלמת" רעילה: לא רק שיהודים ניצבים בפני סיכון גובר לאלימות אנטישמית, הם גם מבודדים את עצמם ממי שיכלו להיות בני ברית במאבק נגד האיומים המשותפים למיעוטים ברחבי בריטניה ואירופה. ההבטחה הכוזבת לביטחון שמציעים לנו המדינה והימין הקיצוני משרתת רק את האינטרסים הפוליטיים שלהם, בעוד אנחנו הופכים לקמעות של המדיניות האנטי-דמוקרטית והגזענית שלהם – ובסופו של דבר גם למטרות.
הניסיון לבודד את ביטחונם של יהודים מהמאבק הרחב יותר נגד גזענות אינו רק פשרה מוסרית; זהו כישלון אסטרטגי מוחלט. עלינו לדחות את החיבוק של פוליטיקאים, שמוכנים להקריב מיעוטים אחרים ואת זכויות האדם הקולקטיביות שלנו למען חזון של בריטניה לאומנית, גזענית ושונאת זרים. במקום זאת, עלינו לחפש בעלי ברית חדשים בקהילות שונות ולגבש חזון חדש של ביטחון משותף. ההבנה שהמשברים השונים האלו קשורים זה בזה אינה מפחיתה מחומרת האנטישמיות. להפך, היא מאפשרת לראות אותה באור חדש ופותחת נתיבים חדשים לפירוקה.
אם הילטון היא כותבת יהודייה ופעילה שמתגוררת בלונדון. היא משמשת כמנהלת מדיניות וענייני בריטניה ב– Diaspora Alliance, מייסדת משותפת של נעמוד: יהודים בריטים נגד הכיבוש, ויושבת בוועדת ההיגוי במרכז לאי-אלימות יהודית.
מאנגלית: שירלי שחר
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
