הזינוק בלימודי חמש יחידות הוא משמח, אבל לא כמו שבנט חושב

מה ניתן ללמוד מזינוק של כ-6,000 תלמידים נוספים שעשו השנה חמש יחידות מתמטיקה?

אפשר ללמוד שאחד המחסומים הגדולים ללמידה, בכל מקצוע, הוא הפחד. מה שמשרד החינוך עשה, כל מה שהוא עשה, זה להוריד את האיום הגדול מהמפלצת שנקראת "חמש יחידות במתמטיקה". וברגע שהמפלצת נהייתה יותר קטנה, אז עוד אלפי תלמידים הסכימו להתאמץ (בטירוף) ולהשקיע (בטירוף) בשביל להיבחן.

משרד חינוך חכם היה לומד מההצלחה: מאתר מה הדברים שמפחידים תלמידים, מה המפלצות הרבות שקיימות בחיי בית הספר ואיך ניתן להקטין אותן.

משרד חינוך צר אופקים יחשוב שהדבר המשמעותי זה רק מתמטיקה, ולא הלמידה והחיים של התלמידים שלו.

> דו"ח משרד החינוך על הנשרה והסללה: החלשים נותרים מאחור

לא רק בשביל חמש יחידות אפשר לשחק עם הכללים. נפתלי בנט (אורן זיו / אקטיבסטילס)

אפשר גם ללמוד שתלמידים הם לא מטומטמים, ושגם מי שלא לומדים חמש יחידות יודעים לעשות תרגיל לוגי תועלתני פשוט: אם משרד החינוך מבטיח לי (פחות או יותר) שאם אקבל ציון נמוך בחמש יחידות אז זה יומר לציון גבוה בארבע יחידות, אז הסיכון לא גדול ושווה ללכת על זה.

משרד חינוך חכם היה מבין מזה שהציונים חשובים פחות מתהליך הלמידה – ולכן זה בסדר, באופן מסודר, להשתמש באופן מניפולטיבי בציונים בשביל למשוך תלמידים ללמידה מעמיקה.

משרד חינוך צר אופקים יחשוב שיש למידה "חשובה" (מתמטיקה, אולי גם תנ"ך בשביל האיזון הקדוש) ויש למידה שאינה חשובה, ושרק עבור למידה חשובה אפשר לכופף את הכללים של עצמנו. שאר התלמידים יצטרכו לעמוד יעמדו מול מערכת נוקשה ללא גמישות.

אפשר ללמוד מזה שהפלא ופלא, ברגע שמשקיעים משאבים חומריים אז גם ערבים ומזרחים בפריפריה יכולים להגיע להישגים שהיו שמורים בעבר למתי מעט אשכנזים בורגנים. במסגרת התוכנית המשרד הוסיף 2,000 שעות לימוד במתמטיקה, והכי חשוב – הוא הקטין את מספר המינימום לפתיחת קבוצת לימוד של חמש יחידות מ-15 תלמידים ל-5 (!). זו לא רק השקעה כספית גדולה זו גם השקעה נכונה של משאבים.

משרד חינוך חכם היה לומד מזה על חלוקה נכונה של משאבים לפי סדרי עדיפויות חברתיים וגיאוגרפיים, כמו גם על הדרך הנכונה להשתמש בתקציבים גם בשביל להקטין קבוצות וגם בשביל להגדיל את אפשרויות הבחירה ללימודים מוגברים – אפשרות הבחירה קטנה ככל שבית הספר יותר עני ופריפריאלי.

משרד חינוך צר אופקים יבנה סדרי עדיפויות לפי "צרכי המשק" או "הצרכים הלאומיים". הוא ישדר מסר שהפירוש האמיתי של "כל תלמיד יכול" הוא בעצם: "כל תמיד יכול להצליח כשזה מתאים לנו".

ודבר אחרון: אפשר ללמוד שיש מורות ומורים נפלאות במערכת, ותלמידות ותלמידים שיודעים להשקיע וללמוד אם כל התנאים מתאימים לכך. ההשקעה במורות בתכנית הזאת הייתה עצומה – לא רק הכניסו מורים חדשים למערכת אלא הפנו משאבים רבים עבור הכשרה ולימוד איכותית ומעמיקה של מורות למתמטיקה. מסתבר שאם משקיעים במורות ובמקצועיות שלהן יש לכך תוצאות בשטח.

אתן מבינות מהפוסט שאני חושב שמה שמשרד החינוך עשה היה יכול להיות הישג עצום: עוד 6,000 תלמידות ותלמידים שבחרו ללמוד מתמטיקה ברמה מעמיקה זה דבר נפלא, ואני מקווה מעומק לבי שזה לימד אותן מהי הצלחה ומהי חדוות למידה (אם כי זה רחוק מלהיות בטוח, זה כמובן לא "מדיד" ולא נדע על כך לעולם).

אלא שהישגי התכנית הזאת מתגמדים בגלל צרות מוחין: היא נעשתה מכל הסיבות הלא נכונות וילמדו ממנה את כל הדברים הלא נכונים. הפספוס הזה לא רק מכעיס, הוא גם ובעיקר מעציב.

> מדריך ליהודים: כך תתמודדו עם ערבים שצמים ברמדאן