התחושה במצרים היא שמלחמה עם ישראל היא רק עניין של זמן

נתפס כמי שמסרב להיכנע ללחצים אמריקאיים וישראליים. מאבטחים מצרים לצד תמונתו של נשיא מצרים, עבד אלפתאח א-סיסי. עזה, 31 במאי 2021 (צילום: עטיה מוחמד / פלאש90)

המתח המחריף בין ישראל ומצרים הגיע בימים האחרונים לכותרות בישראל, לאחר שנתניהו הודיע בראיון לערוץ הטלגרם "אבו עלי אקספרס" על נכונות ישראלית לפתוח את מעבר רפיח, מהצד העזתי, ליציאה של תושבי עזה. דבריו אלה חוללו שורת תגובות חריפות, החל בהצהרת משרד החוץ המצרי שהוקיע את הדברים והדגיש שמצרים לא תהיה שותפה בהגליית העם הפלסטיני, דרך תגובותיהם של פרשנים ובכירים מצרים, ועד להצהרות רשמיות של מדינות המקיימות קשרים דיפלומטיים עם ישראל, כמו ירדן ואיחוד האמירויות.

מתח זה לא נולד בעקבות הראיון לערוץ הטלגרם. כבר בשבוע שעבר דווח שנתניהו שוקל מחדש את הסכם הגז עם מצרים, בעוד שתי המדינות מאשימות זו את זו בהפרת הסכמי השלום. הטונים החריפים אולי מפתיעים את הישראלים, אבל במצרים השיח על מתיחות עם ישראל מתקיים כבר חודשים ורק הולך ומתחזק.

בכל ביקור שלי בסיני או במדינה ערבית אחרת, אני נוהג לשוחח עם אנשים על פוליטיקה, ובמיוחד על ישראל. סלידת המצרים מישראל והסולידריות עם הפלסטינים אינן דבר חדש, אך בביקורי האחרון בסיני, לפני כשבועיים, האווירה היתה שונה: עוינות חריפה כלפי ישראל ותחושה שהמלחמה עימה קרובה מאוד. כל מי ששוחחתי איתו הביע תמיכה בעמדת הנשיא א-סיסי, המסרב להיכנע ללחצים אמריקאיים וישראליים, לפתוח את מעבר רפיח ולאפשר את גירושם של תושבי עזה. "אני לא תומך בכל המדיניות של הנשיא א-סיסי, ויש לי ביקורת רבה על השלטון", אמר לי מישהו, "אבל אני תומך לחלוטין בעמדתו בעניין המלחמה בעזה ובאי-שיתוף פעולה עם תוכניות הגירוש".

"העם המצרי מתנגד לישראל מאז 1948, והסכם השלום לא שינה את עמדתו כלל", אומר עיתונאי מצרי שביקש להישאר בעילום שם. "המנהיגות הפוליטית משנה עמדות בהתאם לנסיבות, ולאחר רצח העם וההרעבה בעזה, העמדה ברורה לחלוטין. עד היום לא מונה שגריר ישראלי במצרים, ומצרים מסרבת לכך. היא הכניסה כוחות גדולים לסיני – עשרות אלפי חיילים – בלי תיאום עם ישראל. גם הסכם הגז הוא בעיקר סמלי. מצרים אינה מתקרבת לישראל, להפך.

"תנועות הצבא המצרי בסיני החלו בדצמבר 2023, והציבור תומך בהן לחלוטין – גם תומכי המשטר וגם מתנגדיו. כולם מאוחדים סביב עמדת מצרים בעניין עזה ופלסטין. ישנה גם תמיכה גורפת בעימות מול ישראל, גם צבאי, אם תנסה לכפות על הפלסטינים לצאת מעזה לסיני. זה נושא שיחה יומיומי במצרים. תמונותיו האחרונות של א-סיסי צופה בחיילים הלומדים על טנק הדומה ל'מרכבה' נשאו מסר ברור.

הנשיא המצרי א-סיסי צופה בחיילים הלומדים על טנק הדומה לטנק המרכבה

"בקרב האליטה השלטת במצרים יש חילוקי דעות לגבי חמאס. חלק סבורים שיש לפרק את חמאס מנשקו, אך אחרים, ובהם מקורבים לא-סיסי כמו הגנרל סמיר פרג', מתנגדים לרעיון הזה. לצד זעם על פשעי המלחמה הישראליים ברצועה – רצח, הרעבה ומצור – מצרים זועמת על הפרובוקציות הישראליות, האיום על ביטחונה הלאומי באמצעות דחיפת העזתים לגבול, הניסיון לכפות את תרחיש הגירוש והפצת התעמולה שלפיה מצרים היא שמונעת את כניסת הסיוע (לעזה). נוסף על כך, ישראל מקשיחה עמדות במו"מ להפסקת אש במטרה להכשילו, ותופסת שטחי גבול בניגוד לעקרון השכנות הטובה שעליו מבוסס הסכם השלום".

העוינות לישראל מקבלת יותר ויותר ביטויים פומביים במרחבים הפוליטיים והתקשורתיים במצרים. עמרו אדיב, מהעיתונאים הבולטים במצרים המזוהה כתומך במשטרים המצרי והסעודי, אמר לאחרונה בתוכניתו בערוץ MBC הסעודי כי המתח בין מצרים לישראל הגיע לשיאים חסרי תקדים בעקבות דברי נתניהו אודות פתיחת מעבר רפיח. לדבריו, מצרים מוכנה למלחמה, וישראל תיפגע קשות במקרה של עימות.

ראש רשות ההסברה הממשלתית במצרים, דיאא רשוואן, תיאר לאחרונה את נתניהו כמשתייך לימין התורני וכינה אותו "ראש הממשלה הישראלי הראשון שמדבר על ישראל הגדולה ומדמיין שכל המזרח התיכון כפוף לו". לדבריו, מצרים היתה ותישאר המכשול היחיד בפני פרויקט ההתרחבות והגירוש הישראלי, ולא תאפשר את הגליית העם הפלסטיני. " עמדת מצרים אינה תעמולה, היא מבוססת על יכולות אמיתיות", הוסיף.

הפרשן הפוליטי המצרי סאמח עסכר העריך לאחרונה שישראל נערכת למלחמה גדולה נוספת באזור, הפעם מול מדינות ערביות, ובראשן מצרים. לטענתו, ישראל תדחה את כל היוזמות להפסקת אש ותנסה לזעזע את הפלסטינים באמצעות הרס מהיר ואכזרי של עזה ודחיפת התושבים דרומה לרפיח. לאור הצהרת ממשלת לבנון שלא תפרק את חיזבאללה מנשקו ולא תגרור את לבנון למלחמת אזרחים, הוא מעריך שישראל תפתח חזית גם בלבנון. כל זה יתרחש להערכתו במקביל להכרזה על סיפוח הגדה, מה שיגרום למדינות ערב שנרמלו את יחסיהן עם ישראל לנתק יחסים עימה. לדבריו, מספיקה ירייה אחת לעבר הגבול המצרי כדי שתפרוץ מלחמה, שאליה יצטרפו מדינות נוספות שלא נלחמו בישראל בעבר.

בעולם הערבי ישנה תיאוריה הזוכה לפופולריות עצומה, לפיה ישראל חתרה במשך שנים להחלשת שלוש הרפובליקות הערביות המרכזיות בעלות צבאות סדירים – מצרים, סוריה ועיראק. המהלך הצליח בעיראק לאחר הפלישה האמריקאית ב-2003, והצליח בסוריה לאחר מלחמת האזרחים ונפילת המשטר בשנה שעברה. כעת, הגיע תורה של מצרים. כמעט כל מצרי שתדבר איתו בימים אלו יאמר שהצבא המצרי נמצא על הכוונת של ישראל. "מדוע הצבא המצרי הוא מטרה?", שואל עסכר ומשיב: "ראשית, כי מצרים נותרה המכשול המרכזי בפני חיסול הסוגייה הפלסטינית. שנית, כי הצבא המצרי מנע ומונע את התחזקות ארגוני הטרור. ושלישית, קיומו של הצבא המצרי מונע את הקמת 'ישראל הגדולה' מנהר הנילוס ועד הפרת – רעיון שמנהיגי ישראל כבר מדברים עליו בפומבי."

השלטון המצרי אמנם זוכה לגיבוי ציבורי על העמדה התקיפה מול ישראל, אך הוא איננו חסין מביקורת, מתוך מצרים ומחוצה לה, בשל עמדה הנתפסת כרופסת ועקב אי הכנסת סיוע לעזה במידה מספקת. במצרים התקיימו כבר מספר הפגנות בנושא הכנסת הסיוע, במיוחד לפני שישראל כבשה את מעבר רפיח, אז הסיוע נכנס לסירוגין כי ישראל איימה להפציץ אותו אם ייכנס – כך לפחות לפי הטענה המצרית הרשמית.

ביקורת חריפה – בתוך מצרים ומחוצה לה – נשמעה גם כלפי התופעה של ניצול פלסטינים בידי גורמים בסיני, שנתמכו על ידי המדינה, אשר דרשו סכומים מופרזים כדי להוציאם מעזה לפני שישראל השתלטה על מעבר רפיח וכאשר הדבר היה עדיין אפשרי.

תומכי האחים המוסלמים, במיוחד מחוץ למצרים, לא הפסיקו לבקר את המשטר המצרי ולהאשימו בבגידה ובשיתוף פעולה עם המערב ועם ישראל. במקביל, הרשויות המצריות עצרו בשנתיים האחרונות כמה פעילים בשל ביקורתם על המשטר ולפיה מצרים אינה פועלת באמת כדי לעצור את ההשמדה בעזה.

הביקורת אף גברה לאחרונה כאשר כוחות מצריים חסמו שיירת סיוע שהגיעה ממדינות צפון אפריקה. המשטר ותומכיו טענו שהשיירה נועדה למטרות תקשורתיות ומומנה על ידי מדינות שמעוניינות לערער את עמדת מצרים ואת אחדותה ועל ידי כך לזרוע בה כאוס, וכן שמארגניה ידעו כי כניסתם לעזה בלתי אפשרית, אך ביקשו להביך את מצרים.

קשה לקבוע עד כמה ההערכות בדבר פתיחת חזית צבאית בין ישראל ומצרים ריאליות, אך דבר אחד ברור: האווירה העוינת כלפי ישראל במצרים הגיעה לרמות שלא נראו עד כה. בכירי הפרשנים הצבאיים במדינה מדגישים כי מצרים מוכנה לצאת למלחמה נגד ישראל אם זו תחצה את הקו האדום – כלומר, תגרש את תושבי עזה לסיני. אותם פרשנים משקפים את השיח במסדרונות הממסד הצבאי והפוליטי, וזאת מבלי להזכיר את התגובה האפשרית המתואמת של מדינת ערב על סיפוח הגדה, אם ישראל אכן תקדם מהלך כזה.