"השיעים בלבנון מרגישים שהמאבק קיומי, והתמיכה בחזבאללה גברה"

ההתקפה הכי קשה, יותר גרוע מהפיצוץ בנמל ביירות. כוחות חילוץ אחרי התקפה ישראלית בביירות, ב-8 באפריל 2026 (צילום: אליסה גסטרי, סיפ"א, באמצעות אי.פי)

ההתלקחות המחודשת של הירי והקרבות בין חזבאללה לישראל לא הפתיעה את תושבי דרום לבנון – שרובם בני העדה השיעית, ומזוהים עם הארגון או תומכים בו – וגם לא את העיתונאים הלבנונים הפועלים באזור. אם בישראל נוצר הרושם שהמלחמה בצפון הסתיימה אחרי הסכם הפסקת האש בנובמבר 2024, הרי בדרום לבנון, למעשה, המלחמה לא פסקה. התקפות ישראליות התבצעו כמעט בכל יום, אף שחזבאללה בחר לא להגיב.

>> "בטיפשותן ארה"ב וישראל לא הבינו שהמלחמה עלולה להתהפך נגדן"

אולם בכל זאת, מה שקרה ב-40 הימים האחרונים היה שונה מכל מה שחוו ב-15 החודשים מאז הפסקת האש של 2024. דווקא אתמול (יום רביעי), היום שבו הוכרזה הפסקת האש בין איראן לארה"ב, שהיתה אמורה לכלול גם את לבנון, היה היום הגרוע ביותר לאותם תושבים. ישראל יצאה ל-100 תקיפות ברחבי לבנון, שבהן נהרגו יותר מ-200 איש ויותר מ-1,000 נפצעו.

"זה היה יום קשה במיוחד, שקול בעוצמתו ליום פיצוצי הביפרים, ואולי אף חמור ממנו", אומר מ', עיתונאי לבנוני המסקר את הדרום. "יש מי שהשווה אותו ליום הפיצוץ בנמל ביירות, אך הוא חמור יותר מכיוון שאז הפיצוץ התרחש בנקודה אחת, וכאן מדובר במספר רב של מוקדים, עם נפגעים רבים, בהם ילדים ומשפחות".

אולם מ', כמו שתי עיתונאיות לבנוניות אחרות ששוחחנו איתן, טוען כי הפצצות נרחבות אלה אינן מחלישות את האהדה לחזבאללה בקרב תומכיו, ואולי אף מחזקות אותה. יש, כמובן, בלבנון רבים המחזיקים בעמדות הפוכות, אך העיתונאים שאיתם דיברנו פועלים בדרום בלבנון ומזהים את המגמה בדעת הקהל. "לא ראיתי נסיגה בעמדת הציבור, אלא להפך", אומר מ', "יש לאנשים נחישות להראות לילדיהם מיהו האויב, זה שהתפאר בביצוע מאה תקיפות בעשר דקות, אך לא הצליח לשבור אותם".

מ' מטיל ספק בכך שהתקפות אלה עשויות לקרב את חזבאללה להסכמה להניח את נשקו ולהעניק לישראל הישג צבאי ממשי. "במישור החברתי והאנושי, הפצע עמוק והכאב עצום, אך במישור הצבאי והאסטרטגי התמונה שונה", אומר מ'. "אני אומר זאת כמי שמסקר את המתרחש בדרום לבנון מקרוב. בנימין נתניהו מנסה לרצות את הציבור הזועם עליו בעקבות כישלונו במלחמה באמצעות תקיפות, שפגעו בראש ובראשונה באזרחים".

התקשו להתאושש אחרי מותו. אישה מנשקת תמונה של מזכ"ל חזבאללה, חסן נסראללה, בעזה (צילום: אחמד ח'טיב / פלאש90)

פ', עיתונאית שהיא אזרחית מדינה ערבית אחרת, מתגוררת בלבנון ומסקרת את הדרום עבור כלי תקשורת מקומיים ובינלאומיים. היא טוענת שלמרות ההפצצות הקשות אתמול, התחושה של תושבי האזור היום השתנתה מאז תחילת המלחמה הנוכחית. אחרי חיסול מזכ"ל חזבאללה חסן נסראללה ובכירי הארגון, לצד מבצע הביפרים, היא אומרת, על הציבור השיעי התומך בחזבאללה נפלה תחושה עמוקה של ייאוש ואבל.

ב-15 החודשים שחלפו מאז הפסקת האש, התחושה הזו העמיקה גם מפני שחזבאללה לא הגיב למתקפות הישראליות, וגם בגלל הנרטיב שהתבסס בתקשורת שלפיו הארגון הגיע אל סופו. "בסבב הלחימה האחרון חל שינוי", אומרת פ'. "הציבור הופתע מעוצמת התגובה של חזבאללה, וניכר שינוי באווירה. התברר כי היעדר התגובה לא נבע מחולשה (של חזבאללה; ב"ז), אלא מניסיון לארגן מחדש את השורות".

"לבנון מפולגת", אומרת פ', בהתייחסה למצב הפוליטי הפנימי. "מי שאוהב את חזבאללה ותומך בו ימשיך לעשות זאת בכל תנאי; ומי שמתנגד לו, ימשיך להתנגד בכל מצב". אבל בקרב הציבור המזוהה עם חזבאללה, היא טוענת, קיימת תחושה שמדובר במאבק קיומי, מלחמה של להיות או לחדול. "התחושה הזו מחזקת את האמונה בנחיצות המערכה, ובהתאם גם את הסבלנות והנכונות לשאת במחיר", אומרת פ'. "רבים מתומכי חזבאללה שאיתם אני משוחחת מדי יום סבורים, כי לאחר אובדנם של נסראללה, של בכירי הארגון ושל מאות לוחמים ואלפי אזרחים, כל אובדן נוסף מתגמד בהשוואה למה שכבר אירע".

מיד לאחר שחזבאללה החליט להצטרף למערכה לצד איראן בתחילת מרץ השנה בעקבות הריגתו של המנהיג הרוחני של איראן עלי ח'אמנהאי, מספרת פ', נשמעה עליו ביקורת גם בקרב חלק מהציבור המזוהה איתו. "החשש היה כי החלטה הזו תגרור את דרום לבנון להרפתקה מסוכנת", אומרת פ'. "הטענה הזו עדיין נשמעת בקרב מתנגדי הארגון. אולם תומכי הארגון, שהסתייגו תחילה מהצטרפות למערכה, שינו את עמדתם, בין היתר לנוכח דיווחים שלפיהם ישראל נערכה ממילא למלחמה נגד חזבאללה".

פ' טוענת כי רבים הגיעו למסקנה שחזבאללה בחר בעיתוי הנוכחי משום שחשב שחיל האוויר ומערכי ההגנה של ישראל נשחקו בגלל המלחמה עם איראן. לדבריה, התגבשה גם אמונה שאיראן תגן על חזבאללה, כפי שנראה שאכן שקורה עכשיו.

"משפחות רבות בדרום לבנון הבינו שהעקירה מתקרבת, והכינו מראש תיקים לשעת חירום. מוסיפה פ', "אך זה לא היה קל. חברתי, שילדה פחות מחודש קודם לכן, נאלצה לעזוב את א-נבטיה בפתאומיות. היא לקחה איתה רק תיק קטן לתינוק, ויצאה בבגדים שלבשה, ללא נעליים מתאימות או בגדים חמים. בימים רגילים, הנסיעה מנבטיה לביירות נמשכת כשעה וחצי, אך הפעם היא ארכה 16 שעות בגלל העומסים הכבדים, הפחד והחרדה. כששואלים אותה מה הותירה מאחור, היא אינה מדברת על חפצים, אלא אומרת: השארתי את קורת הגג שלי; את תחושת הביטחון, הנוחות, פרי עמל של שנים, וכל הזיכרונות. זה אולי מסביר מדוע רבים ממהרים לשוב לבתיהם בכל פעם שמוזכרת אפשרות להפסקת אש".

לא רוצה מתנות מאיראן. נשיא לבנון, ג'וזף עאון (צילום: ויקיפדיה)

בניגוד להכרזת פקיסטאן, שתיווכה בשיחות בין איראן לארה"ב ולטענותיה של איראן, ישראל הודיעה שהפסקת האש אינה חלה על לבנון. הודעה זו זכתה לאחר מכן לגיבוי של הנשיא דונלד טראמפ. איראן, מצידה, מסרבת לפתוח את מצרי הורמוז עד שההתקפות הישראליות בלבנון ייפסקו. עמדת ממשלת לבנון בנושא היא אמביוולנטית. אף שהיא בירכה על ההסכם בין איראן לארה"ב והביעה תקווה שהפסקת האש תחול גם על לבנון, נשיא לבנון ג'וזף עאון אמר היום בפתח ישיבת הממשלה כי "לבנון היא מדינה ריבונית, והיא זו שמנהלת את המשא ומתן. לא מקובל שגורם אחר ינהל מו"מ במקומנו".

דברים האלה נתפסים כרמז לכך שעאון וראש הממשלה נוואף סלאם מעדיפים לא לקבל את הפסקת האש כ"מתנה" מאיראן, לאור הסכסוך עמוק עימה בעקבות תמיכתה בחזבאללה. זאת לאחר שב-24 במרץ הכריזה לבנון על השגריר האיראני בביירות כפרסונה נון גרטה.

מ' מותח ביקורת על העמדה הזו של ממשלת לבנון. "מדובר בעמדה מוזרה ובלתי מובנת מצד ממשלת לבנון", הוא אומר. "תחת הסיסמה של 'סירוב לנהל משא ומתן בשם לבנון', הממשלה העניקה לגיטימציה לעמדתו של טראמפ, שלפיה לבנון אינה חלק מההסכם. במילים אחרות, נדמה שהממשלה דוחה הפסקת אש רק כדי שראש הממשלה והנשיא לא ייתפסו במצב מביך, ורק כדי שלא ייאמר שלבנון היא חלק מציר ההתנגדות. הישגים שמושגים בשדה הקרב מתבזבזים בשל מדיניות צרה, ומי שמשלם את המחיר הם אזרחי לבנון כולה".

א', עיתונאית לבנונית המשמשת עורכת בערוץ טלוויזיה, אומרת שהסתייגותה של ממשלת לבנון מהסכם בין איראן לארה"ב עוררה זעם ציבורי עצום כלפי הנשיא וראש הממשלה. "לא מדובר רק בתומכי חזבאללה, אלא גם בתושבים מאזורים שונים ומקבוצות אחרות בלבנון. הזעם אף עולה על זה שהתעורר אצל חלק מהציבור בעקבות ששת הטילים הראשונים ששיגר חזבאללה ב-2 במרץ", כלומר אלו שבישרו על הצטרפות חזבאללה למלחמה הנוכחית.

א' סבורה שהפסקת הלחימה בלבנון במסגרת ההסכם עם איראן עשויה להביא לסיום הקריירה הפוליטית של סלאם ושל עאון, אך אומרת ש"בראש סדר העדיפויות של שני הלבנונים הללו היה אמור להימצא ביטחונם של הלבנונים, ולא שיקולים פוליטיים. די להביט בדם שנשפך אתמול; זהו מראה שהציבור לא ישכח".

נכנע ללחץ האמריקאי? ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ב-19 במרץ 2026 (צילום: שליו שלום / פול)

בניגוד לדיווחים השונים, א' מציינת כי אלפי אזרחים עדיין שוהים מדרום לנהר הליטאני. "יש לא מעט תושבים בדרום לבנון, ובייחוד מדרום לליטאני, בני כפרים נוצריים, לצד משפחות שיעיות וסוניות ברוב היישובים, היא אומרת. "יש מי שלא התפנו ב-2023 וגם לא כעת. בכל פעם שמותקפות עיירות סמוכות לגבול ישנם נפגעים אזרחיים – וזו כשלעצמה עדות לכך. במקביל, חזבאללה פועל ומנהל לחימה בכל הכפרים והצירים, בהיקף שהפתיע גם את תושבי הדרום עצמם".

א' מדגישה כי בלבנון, ובייחוד בקרב קהל תומכי חזבאללה, שהם חלק מרכזי מאוכלוסיית הדרום, מאמינים שאיראן לא תשאיר אותם מאחור: "ב-2006 איראן לא הפקירה אותם; היא סייעה בשיקום לבנון ותמכה בהם יותר מרוב המדינות הערביות, זאת אף על פי שהיתה נתונה אז לסנקציות ולמחסור במשאבים, וללא הסכם גרעין. האם יש מי שחושב שהיא תפקיר אותם כעת, אחרי כל המכות שספגה, כשבידיה קלף משמעותי כמו מצרי הורמוז?"

א' מספרת שהמשפחה שלה סונית, לא שיעית, ושהם בטוחים לחלוטין בכך שאיראן לא תפקיר את לבנון. אצל הציבור השיעי, האמונה חזקה יותר. "יכול להיות שהלבנונים היו שמחים לראות את איראן תוקפת שוב את ישראל בתגובה לפגיעה בלבנון", היא אומרת, "אך הם נותנים אמון בהחלטות האיראניות. קיים סיכוי שסגירת המצרים היא אמצעי לחץ אפקטיבי יותר מחידוש התקיפות. בכל מקרה, מהלך כזה עלול להוביל להסלמה מחודשת, אם טראמפ לא יפעיל לחץ על ישראל להפסיק את התקיפות בלבנון".

הלחץ, כך נראה, כבר התחיל לעבוד. אחרי שהודיע אתמול (רביעי) שישראל תמשיך להתקיף בלבנון, הכריז היום נתניהו כי "לאור הפניות החוזרות ונשנות של לבנון לפתוח במשא ומתן ישיר עם ישראל, הנחיתי אתמול בקבינט לפתוח במשא ומתן ישיר עם לבנון בהקדם האפשרי". לבנון הגיבה שהתנאי הראשון למו"מ הוא הפסקת אש. ככה שייתכן שייצא שאת הפסקת האש הביאה איראן עם סגירת מצרי הורמוז, אבל גם נתניהו וגם עאון יוכלו לקחת קרדיט על הפסקת האש ולהגיד שהיא "שלהם".