newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הסיכוי ל"משותפת פחות אסלאמית" בבחירות הקרובות גדל היום

ח"כ מנסור עבאס טוען בעקביות כי הוא לא בכיס של הימין או השמאל כאמתלה להליכתו לתוך הכיס של נתניהו, שהגיעה לשיאה בבריחתו מההצבעה על פיזור הכנסת. אך ספק רב אם הפרגמטיזם-יתר הזה ישכנע רבים בחברה הערבית להתעלם מהתפיסה הגזענית של נתניהו נגד עצם אזרחותם של הפלסטינים בישראל

מאת:

באמצע אוקטובר האחרון יצא ח"כ מנסור עבאס באופן מוצהר במסע ההתקרבות אל מנהיג הימין הציוני, ראש הממשלה בנימין נתניהו.

עבאס נאם בכנסת וזכה למחווה נדירה: נוכחות מלאה לרבות הקשבה, הנהון וקשר עין כמעט מלא מצדו של אמן ההסתה נגד האזרחים הערבים, שפעם אחר פעם השתמש בהם ככלי במטרה לעורר את היצרים החשוכים ביותר של פחד-שנאה בקרב חלקים רבים בציבור היהודי הישראלי, והשליט אווירה פשיסטית שעליה רכב כל הדרך לשלטון.

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מגיע להצבעה על פיזור הכנסת, ב-2 בדצמבר 2020 (צילום: אלכס קולומויסקי)

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, מגיע להצבעה על פיזור הכנסת, ב-2 בדצמבר 2020 (צילום: אלכס קולומויסקי)

הח"כ שמנהיג את אחד מארבעת המרכיבים של הרשימה המשותפת הציג בנאומו "ארבע דרישות מרכזיות שמעניינות את החברה הערבית": מאבק בפשע ובאלימות, שיפור המצב הכלכלי, פתרון למצוקת הדיור והקרקעות, והכרה בכפרים הערבים הלא מוכרים בנגב.

לא נחטא לכבודו אם נציין שהוא לא חידש כלום. הדרישות האלה כתובות במצע של הרשימה המשותפת. אבל החידוש היה בהכרזתו החגיגית של עבאס: "נתניהו ביקש ממני להגיש לו מסמך שמפרט את הדרישות".

מחזה זה עורר הרבה שאלות וחשדות. האם נתניהו באמת לא ידע על בעיות אלה וכל מה שהיה חסר לו זה מסמך מעבאס? האם כל העניין הוא חוסר ידיעה, ולא מדיניות מכוונת ומתוכננת שנגזרת מהתפיסה הלאומנית הפנאטית של מנהיג הימין?

המנוסים בפוליטיקה הפרלמנטרית מיהרו להזהיר את ח"כ עבאס: נתניהו מנסה להשתמש בך למטרותיו השלטוניות והאישיות, ובסוף לזרוק אותך. אתה נותן לו מארז גדול של מתנות: פוטר אותו מאחריות לארבע הבעיות שציינת, מצייר אותו כאביר השוויון והצדק, מחזק לו את רזי השלטון, ומקבל בתמורה התחייבות. רבים נכוו כבר מההבטחות מבית היוצר של ביבי.

הרי אתה בעצמך, מנסור, הזכירו לו מבקריו, אמרת במרץ 2020 בסרטון מצולם מהרכב הנוסע שלך את הדברים הבאים: "המסקנה שלי היא כי עם האיש הספציפי הזה אי אפשר להגיע בכלל לשום הבנות. אני שמעתי זאת גם מהנשיא (הפלסטיני) מחמוד עבאס. הוא אמר לי: אני יכול להגיע להסכמים עם כל מנהיג בישראל חוץ מנתניהו".

ח"כ עבאס הוסיף אז כי "כששואלים אותי אם בא בחשבון לקיים משא ומתן עם נתניהו, התשובה שלי ברורה. אני, ואנחנו בתנועה (האסלאמית) רואים כי זה לא בא בחשבון בכלל. כי אם האיש הזה ימשיך בראשות הממשלה, אנו רק נסבול מדיכוי, אפלייה, מתקפות על העם שלנו, על מסגד אלאקסא ועל החברה שלנו".

קשה לדעת מה השתנה מאז ועד היום (רביעי), כשח"כ עבאס וסיעתו "הרשימה הערבית המאוחדת" החליטו לשמור על שלטון בנימין נתניהו על ידי היעדרות מתוכננת, מאורגנת ומוצהרת מראש ממליאת הכנסת עת שהצביעה על הצעות חוק לפיזור הכנסת (שלוש מהן הוגשו על ידי שלושת מרכיבי המשותפת עצמה).

כמובן שאין קושי בכלל להבחין כי נתניהו לא עבר שום מהפך פוליטי, חברתי, או אידיאולוגי בשנה האחרונה. להפך, אפשר לטעון וגם להוכיח כי הוא רק הקצין את עמדותיו וביצועיו: יותר בנייה בהתנחלויות; המשך מצור אכזרי על רצועת עזה; יותר התעלמות מודעת ומכוונת (לא, "הזנחה", זה שקר) ממתקפת הפשע המאורגן וממאות אלפי כלי הנשק (לפי דו"חות מבקר המדינה) שמטילים אימה על החברה הפלסטינית בישראל; וסירוב מוחלט לעקרונות המרכזיים בהם דוגלת הרשימה המשותפת, ושעליהם התחייבה לבוחריה להילחם: שלום צודק, שוויון לאומי ואזרחי, וצדק חברתי.

כוונתו של נתניהו מאחורי המהלך הזה היא ברורה, גם בעיני איימן עודה וגם בעיני יאיר לפיד ואביגדור ליברמן: לפרק את הרשימה המשותפת, שהיא בין הגופים הפוליטיים המעטים שלא עברו פירוק וחלוקה בשנים האחרונות. בהיותה של המשותפת כוח פוליטי שימשיך לעמוד בנחישות ולהתנגד לכלל המדיניות של ממשלת נתניהו, היא מהווה מכשול שהוא חותר לרסק.

עבאס טוען שהוא לא בכיס של הימין וגם לא בכיס השמאל. אמירה זו משווקת לאחרונה באגרסיביות. הוא חוזר עליה בכל ראיון ובכל הודעה לעיתונות, כאמתלה להליכתו העקבית ובקו ישר לתוך הכיס של נתניהו. חדי העין ישימו לב כי בהודעות אלו לעיתונות הוא מגדיר את עצמו כ"יו"ר הרשימה הערבית המאוחדת – התנועה האסלאמית". את "המשותפת" הוא משמיט.

חשוב לציין כי יצאו מספק קולות ביקורתיים, חלקם חריפים, נגד הקו עוקף המשותפת שבו הולך ח"כ עבאס, ובהם הח"כים לשעבר אבראהים סרסור ומסעוד גנאים. כששואלים היום גורמים במשותפת אם עבאס הולך בדרך לפרישה סופית, הם מעדיפים לא לענות באופן נחרץ ומציעים לחכות. יש מי שמצפים ממנו לתקן את מה שקילקל בחודשים האחרונים.

האם בבחירות המתקרבות אנו עתידים לראות רשימה משותפת או "משותפת פחות אסלאמית"? זו שאלה שאין עליה תשובה ברורה. אבל הבריחה של עבאס וסיעתו מההצבעה היום, שמשמעותה הצהרת נאמנות לנתניהו, רק מחזקת את האפשרות השנייה.

ספק רב אם הפרגמטיזם-יתר שמשדר עבאס ישכנע רבים בחברה הערבית, גם בתוך ציבור תומכי התנועה האסלאמית עצמה. תסריט זה מקבל משנה תוקף כאשר מי שביכולתו לתת תוקף לפרגמטיזם שמעדיף להפנות גב להרבה עקרונות וגם הרבה עובדות – הוא המכחיש העקבי, הפנאטי והמוצהר של השייכות הלאומית של האזרחים הערבים, שהם בעיניו לא יותר מאשר "לא יהודים" או במקרה הטוב, אסופת מיעוטים דתיים.

נתניהו – וגם עבאס – יתקשו להסתיר במילים והבטחות את התפיסה המתנשאת, הגזענית והאגרסיבית הזאת נגד עצם אזרחותם של הפלסטינים בישראל. מצדם, האזרחיות והאזרחים הערבים לעולם לא יסכימו "להלבין" את הגזענות המתנשאת עליהם ומבטלת אותם. גם כשקם לו פוליטיקאי לא מנוסה ומושיט לה יד, או בעצם צוואר.

השאם נפאע הוא סופר ועיתונאי, עורך בעיתון "אל-אתיחאד"

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf