newsletter
השיחה מגיעה אליך
רוצה לקבל את מיטב הסיפורים של שיחה מקומית ישר למייל? הניוזלטר השבועי שלנו הוא התשובה בשבילך.

הלחץ עובד: חברות בישראל מסיטות השקעות מתעשיות דלקים

בעוד קוקה קולה ממשיכה לככב במדד זיהום הפלסטיק העולמי, מישראל מגיעות דווקא חדשות טובות. בעקבות מחאות, בתי השקעות הודיעו שיפסיקו או יצמצמו השקעות בדלקים פוסיליים. מבזק חדשות מחזית האקלים

מאת:

כבר עסקתי לא מעט בסיכומי שנה ודוחות שנתיים לאחרונה, אבל נותרו כמה ידיעות משמעותיות מחודש דצמבר שריכזתי עבורכן לרגל תחילת השנה האזרחית. באופן חריג יש מספר הישגים מעודדים לדווח עליהם, ובאופן חריג עוד יותר חלקם מגיעים מישראל.

בנוסף, יהיה עדכון קצר על התפתחויות פוליטיות חשובות בארצות הברית, חדשות טובות מאמסטרדם, והמלצה על רשימת התפוצה של עוד עיתונאי אקלים וותיק שיצא לעצמאות. אבל נתחיל עם עוד דוח שנתי מדאיג אחד:

אלופות הפלסטיק ממשיכות בשלהן

על פי בדיקה שנתית, קוקה קולה, פפסי, ונסטלה ממשיכות להוביל בזיהום פלסטיק – שנה שלישית ברצף. על פי הבדיקה, שמבצעות כ-15,000 מתנדבות באמצעות איסוף ומיון פסולת פלסטיק ב-55 מדינות שונות במסגרת ארגון "Break Free From Plastic", תאגיד קוקה קולה אחראי ליותר פסולת ממותגת מאשר פפסי ונסטלה גם יחד.

על פי הבדיקה, סוג פסולת הפלסטיק הנפוץ ביותר מבחינה מספרית היה שקיקים של מנה יחידה, כמו של קטשופ במסעדות. אחריהם היו בקבוקי פלסטיק ובדלי סיגריה. רכזת הקמפיין הגלובלית הדגישה כי הדרך היחידה לעצור את נחשול הפלסטיק היא להפסיק בהדרגה לייצר אריזות חד פעמיות וליישם מערכות לשימוש חוזר.

פסולת הפלסטיק הנפוצה ביותר היא שקיות חד פעמיות כמו לקטשופ. פסולת פלסטיק על חוף הים (צילום: בו איידה CC BY NC ND 2.0)

פסולת הפלסטיק הנפוצה ביותר היא שקיות חד פעמיות כמו לקטשופ. פסולת פלסטיק על חוף הים (צילום: בו איידה CC BY NC ND 2.0)

מול הביקורת לפיה התאגידים ה"מובילים" מראים אפס התקדמות בהפחתת פסולת הפלסטיק, התאגידים מצהירים על יעדים שונים לצמצומה. קוקה קולה למשל מצהירה על שאיפה שעד שנת 2030 תחל לאסוף בחזרה כל בקבוק שהיא מפיצה, וכבר החלה להציע בקבוקים מפלסטיק ממוחזר בכמה מקומות בעולם. בד בבד, התאגיד שולל הפסקת ייצור בקבוקי פלסטיק, בתואנה כי הלקוחות אוהבים אותם.

כמו שכתבתי בעבר בהרחבה, תאגידים אלו ובעלי בריתם בתעשיות הנפט והכימיקלים פועלים באופן מתואם כבר עשרות שנים כדי להסיט את האשמה לפסולת אל הצרכנים, וממשיכים כל העת רק להגביר את שטף האשפה. את ההצהרות שלהם יש לבחון על הרקע הזה.

חשוב גם לזכור: פלסטיק מופק מהדלקים הפוסיליים משני-האקלים, פחם נפט וגז. ככל שהשימוש בהם יפחת עם המעבר לאנרגיות מתחדשות, מחיריהם יצנחו ואיתם עלות הייצור של פלסטיק חדש. המשמעות תהיה שימוש מוגבר בפלסטיק חדש, חרף כל ההצהרות. קשה להאמין שהתאגידים יוותרו, מתוך תחושת אחריות בלבד, על הרווחים שהם מחויבים חוקית לספק לבעלי המניות.

כדי לעצור את זרם האשפה הבלתי-מתכלה והרעילה שלהם, יידרש לחץ מתמיד – הן של החברה האזרחית והן באמצעות חוקים ורגולציה, ברמה הלאומית והבינלאומית.

המחאה בישראל נגד השקעות מלוכלכת נושאת תוצאות

ב-16 בדצמבר התקיימה פעולת מחאה של תנועת "המרד בהכחדה" (XR) במרכז שירות של חברת הביטוח "מגדל" בפתח תקווה. בתוך מרכז השירות הוצב פסל של צואה, עליו יצקו נוזל ירוק; שלטי המחאה שהתלוו לפעולה הבהירו את הכוונה: החברה מטפחת תדמית של מובילה בהשקעה אחראית חברתית וסביבתית, אך בפועל ממשיכה לממן את הרס האקלים כתמול שלשום.

מגדל הבטיחה להפחית ב-10% בשנה את ההשקעות בדלקים פוסיליים. מחאה של מרד בהכחדה בכניסה למשרדי החברה בפ"ת (צילום: איל קוטנר, מרד בהכחדה)

מגדל הבטיחה להפחית ב-10% בשנה את ההשקעות בדלקים פוסיליים. מחאה של מרד בהכחדה בכניסה למשרדי החברה בפ"ת (צילום: איל קוטנר, מרד בהכחדה)

פעולת המחאה הייתה השנייה של התנועה מול חברת מגדל, ובאה בנוסף למחאות מול בתי השקעות גדולים אחרים בישראל – מנורה, פסגות, והראל. לדברי התנועה, מגדל עדיין משקיעה יותר מ-5 מיליארד ש"ח בחברות שקשורות לדלקים מאובנים.

באותו היום הודיע בית השקעות ישראלי קטן יותר, כרמים, כי על רקע משבר האקלים יחדל להשקיע ב"חברות העוסקות בשרשרת הייצור של פחם, נפט וגז" – הראשון בישראל שנמנע מהשקעות שכאלה.

בעקבות המחאה, הודיעה מגדל ב-29 בדצמבר על שורת צעדים קונקרטיים יותר להסטת השקעותיה מהרס האקלים: בכל שנה מ-2021 עד 2030 תסיט לפחות 10% מהשקעותיה הקשורות בדלקים פוסיליים, במטרה לשים סוף להשקעותיה בתחום עד סוף העשור.

עוד לפני השלמת תהליך הסטת ההשקעות, מגדל מבטיחה להשיק מסלול חסכון "ירוק" נטול פוסיליים – בכפוף למגבלות רגולטוריות, שלא בהכרח מאפשרות למגדל להשיק מסלול כזה בקלות יתרה.

אין ספק כי הלחץ הציבורי של "המרד בהכחדה" ואחרים משחק תפקיד בהחלטות של מגדל ושל כרמים, אבל חשוב לשים לב כי מדובר גם פשוט בניהול סיכונים כלכלי חכם: העתיד הפיננסי של הדלקים המאובנים אינו בטוח.

העולם שואף, לאט מדי ואולי אף מאוחר מדי, להפסיק להשתמש בדלקים משני-האקלים, והם ממילא כבר מתקשים להתחרות במונחי עלות-תפוקה מול אנרגיות מתחדשות. בעולם הפיננסי רבים רואים בהם תחום בנסיגה, ולא בונים על הרווחיות שלהם בטווח הארוך.

הלחץ הציבורי, ומצד שני האפשרות לזכות בהילת קדמה ואחריות, מספקים תמריץ נוסף – ואולי אף משקל נגד מול תפישות שמרניות וריאקציונריות הדוחפות בכיוון ההפוך. חשוב, אם כן, לא להפסיק ללחוץ, אך גם לא לטעות ולחשוב שבתי ההשקעות פועלים באלטרואיזם ומייצגים קדמה. להיפך, הם מיישמים כעת את מה שכבר ברור מזה שנים אם לא עשורים שמתבקש לעשות.

גילה גמליאל מעכבת את הצטרפות ישראל לפורום הגז

בהובלת שר האנרגיה, יובל שטייניץ, צפויה ממשלת ישראל לאשר את חוקת פורום הגז המזרח תיכוני (איסטמד), בו שותפות לצד ישראל קפריסין, יוון, איטליה, ירדן, מצרים, והרשות הפלסטינית. אך ב-20 בדצמבר, היום האחרון להגשת הסתייגויות, השרה להגנת הסביבה, גילה גמליאל, הגישה הסתייגות כיוון שחוקת הפורום אינה מתייחסת כלל ועיקר למשבר האקלים.

לפני שנתלהב יותר מדי מעמדתה המתקדמת של גמליאל, שווה לציין כי טיעון נוסף שלה נגד המהלך הוא חברות הרשות הפלסטינית בפורום במעמד שווה למדינות החברות. שטייניץ "מרגיע" כי הנושא נבדק משפטית ולא עשוי, חס וחלילה, להוות "אישור או הכרה ברשות כמדינה מבחינת ישראל."

יתרה מזאת, בניגוד להגיון האקלימי, הגז משפיע על האקלים לא פחות מפחם, וגמליאל אינה מתנגדת להקמת צינור הגז הענק בו עוסק הפורום, אלא רק דורשת "מחויבות ברורה להפחתת פליטות ולפיתוח טכנולוגיות להפחתת הנזקים הסביבתיים."

במבחן התוצאה עדיפה מחויבות שכזו מאשר היעדרה, כמובן, אבל מדובר גם בחרב פיפיות: היא יכולה לשמש דווקא לביצור השימוש בדלקים מאובנים, צעדים להפחתת הנזק אשר מאתרגים פרויקט הרסני ומספקים לו ארשת אחריות, כזו שתקשה להתנגד אליו מטעמים אקלימיים וסביבתיים.

מתנגדת מסיבות הלא נכונות. השרה להגנת הסביבה גילה גמליאל (צילום: פלאש 90)

מתנגדת מסיבות הלא נכונות. השרה להגנת הסביבה גילה גמליאל (צילום: פלאש 90)

עם זאת, שטייניץ דוחה אף את הדרישות המתונות אלו של גמליאל וטוען כי הגז לחוד והגנת הסביבה לחוד – דבר שהדוקטור לפילוסופיה אמור לזהות מיד בתור סתירה מהותית: לא ניתן להשקיע בהגדלת הפליטות ביד אחת ובאמת להגן על הסביבה והאקלים ביד השניה.

אך מעבר להיבט האקלימי ובהתעלם גם מבליל ההבלים ששופכים שרי הליכוד בסכסוך ביניהם, שווה לשים לב גם להשלכות אחרות של פרויקט הגז הבינלאומי. כפי שכתבתי לא מזמן, חיפוש ופיתוח הגז במזרח הים התיכון כבר מובילים למתחים צבאיים משמעותיים בין חברות הפורום לבין תורכיה; על רקע זה מעירה גם יערה פרץ, מפעילות "אקלים אחד," כי הקמת צינור הגז בין ישראל לאירופה מבטיחה לנו המשך התחמשות באיזור, הגברת המיליטריזם והמשך הנורמליזציה של הכיבוש מבחינת אירופה.

טראמפ מנסה להזיק עד הרגע האחרון

הרבה קורה במערכות השלטון האמריקאיות כרגע, בתקופה בין תבוסתו של הנשיא דונלד טראמפ בבחירות בנובמבר לכניסתו של ג'ו ביידן לבית הלבן בהמשך החודש.

מצד אחד, טראמפ ממשיך במאמציו לזרוע הרס סביבתי כל עוד הוא בתפקיד. פרויקט "משמרת חצות" (Midnight Watch Project) של בית הספר למשפטים של אוניברסיטת ניו יורק (NYU) עוקב אחרי שלל מהלכי הרגע האחרון של ממשל טראמפ נגד הסביבה. ניתן לראות אותם באתר האינטרנט שלו.

לאחרונה למשל אישר הממשל היוצא קו נפט קנדי-אמריקאי חדש במינסוטה, צעד שיכריח את ממשל ביידן לנקוט בצעדים נחרצים כדי לבלום את הפרויקט מיד עם כניסתו לתפקיד או להיכנע ולספוג מיד נזק פוליטי מול הבייס הצעיר והירוק שלו.

מצד שני, צוותו של ביידן ממשיך לאייש תפקידים, וביניהם גם מינוי משמעותי מבחינת הגנת הסביבה: חברת הקונגרס הדמוקרטית דֶבּ האלאנד (Haaland) מניו מקסיקו היא מועמדתו של ביידן לתפקיד שרת הפנים, תפקיד חשוב מבחינת שמירת הסביבה הטבעית בארצות הברית עצמה.

האמריקאית הילידית הראשונה שתכהן כשרת הפנים. דב האלאנד בעצרת בוושינגטון (צילום: ויקימדיה CC BY SA 4.0)

האמריקאית הילידית הראשונה שתכהן כשרת הפנים. דב האלאנד בעצרת בוושינגטון (צילום: ויקימדיה CC BY SA 4.0)

האלאנד שייכת לאגף הפרוגרסיבי של המפלגה הדמוקרטית, ותומכת לא רק בגרין ניו דיל ובביטוח רפואי אוניברסלי, אלא אף בביטול סוכנות אכיפת המכס וההגירה (ICE), האחראית לריכוז מהגרים במחנות ריכוז. האלאנד גם שייכת לאנשי הפואבלו הילידיים, ואם מינויה יאושר, היא תהיה הנציגה הילידית הראשונה בתפקיד שרת הפנים בפרט ובקבינט הנשיאותי בכלל. מעבר לייצוג הסמלי, חשוב לזכור את תפקידם המרכזי של עמים ילידיים בשמירה על הסביבה, כפי שהתבטא במאבקים בצפון אמריקה על צינורות נפט למשל.

ובימים אלו, כל העיניים בזירה הפוליטית נישאות אל מדינת ג'ורג'יה, בה יתקיימו בחירות מיוחדת לשני מושבי הסנאט של המדינה הלילה. כספי עתק נשפכים אל המדינה מכל עבר, ותוצאות הבחירות גם יכריעו אם לדמוקרטים יזכו לרוב בסנאט או שהרפובליקאים ישמרו על הרוב שלהם.

שני המועמדים הרפובליקנים הם מתנגדים ברורים לייצוב האקלים, כמו מרבית נציגי מפלגתם, ואם הדמוקרטים לא יצליחו לנצח בשני המושבים, הרוב הרפובליקני בסנאט יכול לנסות למנוע מממשל ביידן לעשות את רוב מה שהוא מתכנן לעשות מבחינת הסביבה, ובכלל.

עוד קצת חדשות טובות: אמסטרדם נגד פרסום חוצות פוסילי

סיעת השמאל הירוק במועצת העיר של אמסטרדם, בתמיכת 51 ארגונים מקומיים, הצליחה להעביר החלטה לפיה העיר תעשה מאמצים למנוע פרסום חוצות של חברות פחם, נפט, וגז, ופרסום של טיסות נופש. זאת כיוון ש"לאמסטרדם יש שאיפות ברורות להפחית את השימוש בדלקים מאובנים כדי לעמוד ביעדי הסכם פריז."

העיר בוחנת כעת איך היא יכולה לעדכן את החוזים שלה עם חברות המעורבות בפרסום חוצות בעיר, וככל שתצליח, היא תהיה העיר הראשונה בעולם שאוסרת פרסום חוצות עבור התעשיות הפוסיליות. פעילי היוזמה מקווים שהמהלך יגרור בתור התחלה החלטות דומות בערים אחרות בהולנד, כגון האג, רוטרדם ואוטרכט. ניתן לקוות אף שערים אחרות בעולם יאמצו את הגישה.

פינת ההמלצה: דיוויד רוברטס

עוד מקור אהוב לחדשות אקלים, שדווקא לא שימש בהכנת הרשימה הנוכחית אבל סיפק השראה רבה ומידע חשוב בעבר, הוא דייויד רוברטס, עד לפני חודש כתב האקלים הוותיק של אתר ווקס (Vox). כעת רוברטס השיק, כמו רבים לפניו, ניוזלטר עצמאי בשם וולטס (Volts).

לאחרונה רובטרס מבקר ומנתח לעומק את הגישה הכושלת של ממשל אובמה ואנשיו לבלימת פליטות גזי חממה, הצפויה לשחק תפקיד חשוב גם בממשל ביידן, המאמץ לחיקו רבים מאנשי המפתח שהיו אחראים לכשלונות האקלים של ממשל אובמה.

רוברטס מחבר בכתיבתו בין היכרות מקיפה עם השפעות סביבתיות של מגזר האנרגיה לבין ניתוחים פוליטיים חדים ובקיאות אדירה במדיניות ציבורית. כיף ומחכים לקרוא אותו.

אנחנו המומות ומזועזעים, דואגות ומפוחדים מאירועי התקופה האחרונה.

בימים כאלה יש מי שדורשים מעיתונות "לבחור צד". הצד שבחרנו ברור: אנחנו עומדים לצד כל מי שאיבדו את יקיריהם במלחמה הזו; לצד כל מי שנאלצו לנוס על נפשם ולהותיר אחריהם בית; לצד כל מי שחרדים לחייהם ולחיי משפחתם ואהוביהם, בישראל, בעזה ובגדה המערבית.

בימים אלה, אנחנו מרגישות ומרגישים שקולנו, הקול של פלסטינים וישראליות נגד הכיבוש ולמען שלום צודק, ביטחון וחירות לכל, חשוב מתמיד. הסיפורים החשובים שלא מסוקרים בתקשורת המיינסטרים רבים מספור, אך משאבינו מוגבלים. בעזרתך נוכל להביא לציבור הולך וגדל סיפורים כמו זה שקראת עכשיו, ולהציע את הניתוח, ההקשר, והסיקור הנחוצים כל כך, במיוחד בתקופה הקשה והדרמטית הזו. הדרך הכי טובה להבטיח את היציבות והעצמאות שלנו היא התמיכה של קהילת הקוראות והקוראים באמצעות חברות בשיחה מקומית.

זה הזמן להיות חברות בשיחה מקומית

לתמיכה – לחצו כאן
"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"רציתי לטפל בחוויות בלתי פתורות שנשאתי בכאב כל חיי". נעמי אברהם, מחברת הספר "חקירה במסדרונות בית הספר" (צילום: אלון אלוניס)

"לחזור לזירת הפשע": התלמידה הבעייתית שהפכה יועצת חינוכית

כשהיתה תלמידה, התייחסו לנעמי אברהם כ"ילדה רעה". כמבוגרת, ניסתה לתקן את החוויה והיתה למורה וליועצת. בספר שכתבה היא מנסה לשלב בין תובנות שצברה לחוויותיה האישיות. למרות ההצלחות, המסקנה עגומה: מערכת החינוך לא יודעת לגלות אנושיות

X

אהבת את הכתבה הזאת?

כדי לעשות עיתונות עצמאית שיחה מקומית צריכה גם את התמיכה שלך. לחץ/י כאן כדי להיות חלק מההצלחה שלנו
silencej89sjf