סיור מצולם: האימה ברחובות העיר העתיקה בירושלים
בעל עסק בשוק המוסלמי הזמין את תמר פליישמן לבוא לראות את החיים השבירים בחוצות העיר העתיקה. היא הגיעה עם מצלמה. התוצאה לפניכם
כותבת אורחת: תמר פלשיימן
"את לא יודעת מה עושים לנו שם", אמר לי מכר שבית העסק שלו נמצא בעיר העתיקה. אז נעניתי, באתי לראות מה קורה שם, וראיתי את אפס קצהו של מה שעושים להם בתוך ומחוץ לחומות העיר העתיקה.
עצור לבדיקה (צילום: תמר פליישמן)
ראיתי את הפחד בעיניים, פחד סמיך שאפשר לחתוך בסכין. ראיתי את הפנים נשטפות בזיעה כששוטר צועק: "תעצור… תסתובב… תוציא מה שבכיסים… תרים את החולצה… ידיים על המעקה… תפסק את הרגליים".
> חצי שנה למרד הנעורים של הדור הפלסטיני האבוד
תוריד חולצה! (צילום: תמר פליישמן)
ראיתי את הגוף קופא מאימה כשקני רובים מכוונים תחילה אל החזה ואז אל הגב. המוני קני רובים שמקיפים אותו, ואצבעות רבות שקרובות לסחיטת ההדק. והוא, שיודע כמה שבירים חייו באותן השניות, שותק ומציית. גם כשידיים זרות טופחות על גופו וממששות לאורכו, מחפשות נשק חבוי. סכין אולי. הוא ממשיך לשתוק ומחכה כנוע שהסיוט יגמר.
קני הרובים מכוונים (צילום: תמר פליישמן)
"מה אנחנו יכולים לעשות?" הוא אמר לי אחרי שהרפו ממנו ופנו לבא בתור, והוא עוד דקות ארוכות נשאר עומד נטוע במקום, לופת בכפות ידיו את מעקה המתכת עד שירגע הולם הלב, עד שהגוף ישתלט על הרעד. כי הוא יודע והם כולם יודעים שרק כפסע בינו ובין גורל האחרים, שדמם שטף את המדרכה הזו, ואת הרחבה הזו והסמטאות האלו.
וראיתי איך מתהדקת והולכת השליטה וסוגרת על החיים. איך שוטרים, משמר הגבול ומאבטחים אזרחיים חמושים נוכחים בכל סמטה ובכל פינה, איך הפלסטינים שבסמטאות העיר העתיקה חומקים במבט, לא ליצור קשר עין עם מי מכוחות הביטחון. הולכים מהר מהר, בצד הדרך, צמוד לקירות. לא לעורר חשד, לא להיעצר, לא ליפול קרבן להשפלה שבחיפוש הפומבי.
> כפלסטינים, במקום להתעסק בגינויים אנחנו צריכים להיאבק בכיבוש
דגלי המתנחלים מעל לרובע המוסלמי בירושלים (צילום: תמר פליישמן)
ראיתי גם את המתנחלים, שהניפו את דגלי הכחול לבן מגגות הבתים אליהם פלשו. ומיליציות אזרחיות, חמושות באקדחים המוסתרים מתחת לחולצות רחבות, נכונים אלי ירי, שומרים על פתחי בתיהם הגזולים. ואיך וילדים, נטע זר אך שליט, מהלכים בלב הרובע המוסלמי כששומרים מלפנים ומאחור.
ילדי המתנחלים בעיר העתיקה בירושלים (צילום: תמר פליישמן)
חימוש היתר של אנשי הביטחון, עיניהם הבולשות אחר כל אדם בעל חזות ערבית, הקופצנות והעצבנות שהם מגלים נוכח כל תנועה מחשידה, הכמות האין-סופית של מצלמות שעוקבות אחרי כל תנועה וכל אדם, וריבוי המיגונים והחיישנים בכניסה למתחם הכותל, שעשו אותו לשמור ומוגן כאילו היה יעד מבוצר, ולא אתר פולחני עממי. כל אלה מעידים על הפחד ההדדי, המזין את עצמו ומועצם תדיר.
בידוק בכניסה לכותל המערבי (צילום: תמר פליישמן)
ומה שעוד מעורר באנשי כוחות הביטחון חלחלה, זו מצלמה שאינה שלהם, המצלמה שלי. הם צעקו והקיפו אותי, ניסו להרחיק, איימו, ולקחו ממני את תעודת הזיהוי.
"תעודה ישנה", אמר המפקד, "אני עוד יותר ישנה" עניתי. המפקד צילם את התעודה וצילם אותי, "אם אראה באיזושהי רשת חברתית תמונה של מישהו מהפקודים שלי", אמר, "אגיש נגדך תביעה ייצוגית".
תמר פליישמן היא פעילה נגד הכיבוש. מתעדת בכתיבה ובצילום את המציאות בשטחים.
בזמן שרבים כל כך בתקשורת הישראלית זנחו את תפקידם והתגייסו לשמש ככלי תעמולה, שיחה מקומית גאה להיות מי ששומרת באופן עקבי על אמות מידה עיתונאיות וערכיות. אנחנו גאות וגאים להיות כלי התקשורת היחיד בעברית שמביא קולות מעזה באופן עקבי, ושחושף שוב ושוב את המנגנונים מאחורי מדיניות הלחימה הישראלית. התפקיד שלנו בשדה התקשורת הישראלית הוא חשוב וייחודי, ונוכל להמשיך למלא אותו רק בעזרתך. הצטרפות לחברות שיחה מקומית, על ידי תרומה חודשית קבועה בכל סכום, תסייע לנו להמשיך ולחשוף את המציאות. התרומות מקהל הקוראות והקוראים לא רק מסייעות לנו כלכלית, הן גם עוזרות לנו להבין שיש מי שעומדים מאחורינו, ושעבודתנו חשובה להם.
לתמיכה בשיחה מקומית
